עתיד התעסוקה הדיגיטלית: האם הדרום הגלובלי יהפוך למרכז טכנולוגי או לספק?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, על פי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות Mehr, בשיתוף עם TV BRICS, התרחבות טכנולוגיות דיגיטליות ובינה מלאכותית משנה את מבנה שוק העבודה העולמי. מגמה זו יכולה להפוך את מדינות הדרום הגלובלי למרכזי פיתוח טכנולוגי וקניין רוחני חדשים, או להמשיך את תלותן בכוח עבודה זול ותשתיות חיצוניות.

שינוי שוק העבודה בעידן הדיגיטלי

על פי דוח "עתיד המקצועות" של הפורום הכלכלי העולמי, עד שנת 2030, גישה דיגיטלית, בינה מלאכותית ואוטומציה ישנו את פעילותם של 60% מהעסקים בעולם. במצב זה, הביקוש למשרות הקשורות לטכנולוגיה, כולל בינה מלאכותית, Big Data ואבטחת סייבר, יגדל.

הערכות הדוח מצביעות על כך שהשינויים בשוק העבודה בארבע השנים הקרובות יכולים להוביל ליצירת 170 מיליון משרות חדשות ולביטול כ-92 מיליון משרות.

אולגה ארגנובה, מרצה בכירה במחלקה לבנקאות, שווקים פיננסיים וביטוח באוניברסיטת סנקט פטרבורג לכלכלה, ומומחית באקדמיה הרוסית למדעים, אומרת שכ-40% מהכישורים המקצועיים הנחוצים כיום יצטרכו להשתנות, ו-59 מתוך 100 עובדים יזדקקו להכשרה מחדש או לשדרוג כישורים. שינויים אלו אינם מוגבלים רק לכלכלות מפותחות.

ארגנובה הדגישה בראיון ל-TV BRICS כי מגמת הגידול בהזדמנויות תעסוקה הקשורות לבינה מלאכותית מתרחבת בהדרגה גם לכלכלות מתפתחות. לדבריה, הבנק העולמי מדווח כי מספר ההזדמנויות הקשורות לבינה מלאכותית במדינות בעלות הכנסה בינונית גדל אף מהר יותר מאשר בכלכלות בעלות הכנסה גבוהה.

מספר מודעות הדרושים הדורשות כישורי בינה מלאכותית יוצרת גדל פי תשעה בין השנים 2021 ל-2024, וכמעט חמישית מההזדמנויות הללו נמצאו במדינות בעלות הכנסה בינונית.

אנליסטים חוזים כי גם הביקוש למשרות חדשות במדינות הדרום הגלובלי יגדל. עם זאת, הצורך העיקרי של מדינות אלו אינו מוגבל רק למפתחי בינה מלאכותית; אלא גם מומחים שיכולים ליישם טכנולוגיה זו בתעשיות שונות יהיו בעלי חשיבות גוברת.

ניתוח נתונים, אבטחת סייבר, פינטק ותשלומים דיגיטליים, מחשוב ענן, רובוטיקה ואוטומציה, טכנולוגיות חקלאיות, בריאות דיגיטלית ורפואה מרחוק, חינוך טכנולוגי, מסחר אלקטרוני, לוגיסטיקה דיגיטלית ומערכות מידע גיאוגרפי הן בין התחומים בעלי פוטנציאל תעסוקתי. בנוסף, מומחים לבִּיזּוּק (לוקליזציה) של בינה מלאכותית לשפות מקומיות ומאגרי נתונים לאומיים יכולים למלא תפקיד חשוב במגמה זו.

הכשרת כוח אדם מומחה במדינות הדרום הגלובלי

מומחים מזהירים כי 65% מהילדים שלומדים היום בבתי ספר יעסקו בעתיד במקצועות שעדיין אינם קיימים. הערכה זו, שהוצגה בדוח "עתיד המקצועות" של הפורום הכלכלי העולמי, נדונה גם בישיבות של ועדות ומועצות האו"ם.

שינוי זה מהווה אתגר חמור עבור מדינות הדרום הגלובלי; מדינות שמערכות החינוך שלהן צריכות גם הן להיבחן מחדש בהתאם לשינויים בשוק העבודה.

טימופיי וורונין, סגן מנהל מרכז המחקר לניתוח אסטרטגי של פיתוח טכנולוגי בבית הספר הגבוה למדעים חברתיים עכשוויים באוניברסיטת לומנוסוב שבמוסקבה, אמר בהקשר זה: מצד אחד, מוסדות מדינה מסורתיים עדיין אינם מוכנים להופעת מקצועות חדשים ולצורך לבחון מחדש באופן יסודי את תקני החינוך; אך מצד שני, מדינות הדרום הגלובלי מפגינות לעתים קרובות את היכולת לעקוף שלבים מסוימים בפיתוח ולעבור ישירות לטכנולוגיות חדשות.

לדברי מומחה זה, מודל ההכשרה האוניברסיטאי המסורתי משתנה לאט במדינות מתפתחות רבות. בממוצע, עדכון תקני החינוך המדינתיים במדינות אלו אורך בין שש לתשע שנים. כתוצאה מכך, עד שטכנולוגיה חדשה או מיומנות חדשה נכנסת לתוכנית הלימודים של בתי הספר והאוניברסיטאות, הטכנולוגיה עשויה כבר לעקוף אותה.

עם זאת, תפקידם של בתי ספר ואוניברסיטאות אינו רק להגיב באופן מיידי לצרכי שוק העבודה; אלא עליהם לספק את הידע הבסיסי הנדרש להכשרת אנשי מקצוע שיכולים ללמוד מיומנויות חדשות ולהשליך כלים מיושנים בסביבת טכנולוגיה משתנה במהירות.

ארגנובה סבורה שמערכות החינוך של הדרום הגלובלי צריכות לעבור מהכשרה למקצוע ספציפי להכשרה ליכולת למידה מתמשכת והכשרה מחדש מהירה.

כלכלות מתפתחות מתמודדות עם שני אתגרים עיקריים בו-זמנית: מחסור במורים ומרצים מומחים בתחומים כמו בינה מלאכותית יוצרת, ניתוח Big Data ומערכות רובוטיות, וכן הפער הדיגיטלי, המוביל לגישה לא שוויונית לטכנולוגיה ולתשתיות תקשורת.

למרות מכשולים אלה, למדינות הדרום הגלובלי יש גם יתרונות בתחרות הדיגיטלית, כאשר אוכלוסייה צעירה היא אחת החשובות שבהן.

וורונין אמר: "גיל האוכלוסייה הממוצע באפריקה הוא כ-19.5 שנים, ובדרום אסיה כ-28 שנים. נתונים אלה מצביעים על אוכלוסייה רחבה של צעירים המשתמשים בסמארטפונים כבר מגיל צעיר".

הוא הוסיף כי במדינות אלו, ישנה מגמה גוברת של מעבר מתעודות אקדמיות מסורתיות להשגת הסמכות מקצועיות ומיומנויות ספציפיות. מדינות מתפתחות הגיעו למסקנה מוקדם יותר ממדינות רבות כי תעודה אקדמית אינה עוד ערובה ודאית לתעסוקה.

בהודו, ניגריה, אינדונזיה, קניה ומדינות נוספות, התרחבו קורסים מרוכזים ומעשיים המכונים "Bootcamps", המאפשרים למשתתפים לרכוש מגוון מיומנויות מעשיות בפרק זמן קצר. חברות טכנולוגיה גדולות ופלטפורמות חינוך טכנולוגי מציעות גם הן קורסים קצרים ותוכניות להסמכה מקצועית.

מגמה זו מאפשרת לאנשי מקצוע ממדינות מתפתחות להיכנס לשווקים גלובליים ולהגדיל את הכנסתם. כתוצאה מכך, מומחים מערים קטנות באפריקה, הודו, אמריקה הלטינית ודרום מזרח אסיה אינם נאלצים בהכרח להגר לבירות או לעזוב את מדינתם כדי למצוא הזדמנויות תעסוקה.

ארגנובה, בהתייחסה לפוטנציאל שוק העבודה הדיגיטלי, אמרה: "בכלכלה הדיגיטלית, מתכנת, אנליסט נתונים, מעצב, מהנדס, מורה או יועץ יכולים להציע את שירותיהם ישירות לשוק הגלובלי; שוק שיש לו כעת ממדים רחבים".

לדבריה, על פי נתוני ועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD), ערך יצוא השירותים שניתן להציע באופן דיגיטלי על ידי כלכלות מתפתחות בשנת 2025 הגיע לכ-1.3 טריליון דולר. נתון זה עלה לראשונה על טריליון דולר בשנת 2023.

כלכלת הפלטפורמות היא גם דוגמה לפוטנציאל זה. הערכות של הבנק העולמי מצביעות על כך שכלכלת העבודות לפי פרויקט ועבודה עצמאית, או "Gig Economy", מהווה כ-12% משוק העבודה העולמי. מדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית מהוות כ-40% מהתעבורה בפלטפורמות העבודה הדיגיטלית הגלובליות.

בנוסף, במהלך התקופה הנסקרת, מספר ההזדמנויות באחת מהפלטפורמות הגדולות בתחום זה באפריקה שמדרום לסהרה גדל ב-130%; בעוד שבצפון אמריקה גידול זה היה רק 14%.

בריחת מוחות וסיכון להפוך לספק חומרי גלם דיגיטליים

התשומת הלב הגוברת של חברות גדולות ומעסיקים בינלאומיים למומחים ממדינות מתפתחות יוצרת הזדמנויות חדשות עבור מדינות אלו; אך מומחים, לצד הזדמנויות אלו, מזהירים גם מפני הסיכונים הנובעים מיצירת מבנה חדש לכלכלה הדיגיטלית.

מנקודת מבטם, הבעיה העיקרית אינה רק הסבירות להחלפת כוח אדם בבינה מלאכותית, אלא מיקומן של מדינות הדרום הגלובלי בשרשרת הערך הדיגיטלית חשובה יותר.

ארגנובה אמרה בראיון ל-TV BRICS: "השאלה החשובה יותר היא מה יהיה מקומן של מדינות אלו בשרשרת הערך הדיגיטלית החדשה; האם הן יישארו רק ספקות של כוח עבודה דיגיטלי זול, או שיהפכו למפתחות טכנולוגיות, פלטפורמות, נתונים וקניין רוחני משלהן?"

איזבלה רוצ'ה-דשיצ'ובה, מומחית ברזילאית לגיאופוליטיקה וממשל טכנולוגי ב-BRICS ומדינות הדרום הגלובלי, וראש פורום BRICS Plus לטכנולוגיה אסטרטגית בברזיל, מסכימה עם דעה זו.

בניתוחה, היא מתייחסת למדד ממשל דיגיטלי (DSI); כלי אנליטי המעריך את יכולתה של מדינה לנהל באופן עצמאי תשתיות דיגיטליות, לשמור על חוסן ולהפחית תלות בטכנולוגיות ופתרונות חיצוניים. מדד זה מראה באופן כללי עד כמה ממשלה וחברה יכולות להגדיר באופן עצמאי את מסלול הפיתוח הדיגיטלי שלהן, במיוחד בתנאי לחץ חיצוני.

על פי מחקרים המוזכרים על ידי מומחית זו, מדינות רבות בדרום הגלובלי נהנות ממשתמשים ומפתחים מיומנים של טכנולוגיה ומוסדות רגולטוריים מפותחים יחסית; אך הן עדיין תלויות במדינות אחרות בתחום תשתיות חיצוניות, פלטפורמות, קניין רוחני ושרשרות ערך.

רוצ'ה-דשיצ'ובה מגיעה למסקנה כי העדיפות העיקרית צריכה להיות הפיכת קליטת טכנולוגיות דיגיטליות ליכולת ייצור פנימית; כך שהמומחים יישארו במדינה ותמנע בריחת מוחות.

לדבריה, מדינות הדרום הגלובלי זקוקות יותר מתמיד למומחי העברת טכנולוגיה, אנליסטים של מדיניות תעשייה דיגיטלית, מומחי רכש ציבורי, מבקרי בינה מלאכותית ואנשים שיכולים ליצור תיאום בין אוניברסיטאות, ממשלות ומגזר הייצור. עם זאת, הכשרת אנשים המסוגלים ליצור ולפתח פרויקטים ופלטפורמות מידע מקומיות חשובה במיוחד.

גישה כזו יכולה למנוע את יצירת המודל המכונה "חומרי גלם דיגיטליים"; מודל שבו מבנה התלות של כלכלות התלויות בייצוא חומרי גלם משוכפל בתחום הדיגיטלי.

במודל המסורתי, מדינות הדרום הגלובלי סיפקו משאבים זולים לשווקים גלובליים, אך תרומתן לערך הסופי של המוצרים הייתה מוגבלת. לדברי ארגנובה, בכלכלה הדיגיטלית, נתונים וכוח עבודה דיגיטלי זולים יכולים להחליף נפט, עפרות ומוצרים חקלאיים.

תיוג נתונים, ניטור תוכן, תכנות בסיסי, פעילות מרכזי שירות ותפקידים דיגיטליים זעירים הם בין הפעילויות שעשויות להיות מואצלות למדינות מתפתחות; בעוד שהחלקים הרווחיים ביותר של השרשרת, כולל אלגוריתמים, תשתיות ענן, פלטפורמות, פטנטים, מותגים וקניין רוחני, נשארים מרוכזים במספר מוגבל של מרכזי טכנולוגיה בעולם.

אסטרטגיית פיתוח דיגיטלי למדינות הדרום הגלובלי

מומחים מאמינים שמדינות מתפתחות, כדי לנצל את ההזדמנויות של הדיגיטליזציה ולהפוך למרכזי קניין רוחני חדשים, זקוקות להחלטות אסטרטגיות, השקעות פיננסיות ורפורמה במערכת החינוך והכשרת כוח אדם מומחה.

וורונין מציע מספר סדרי עדיפות בהקשר זה: התמקדות בלימוד חשיבה ארכיטקטונית והנדסת הנחיות (prompt engineering) במקום הגבלת חינוך ילדים לקוד בסיסי, חיזוק יכולת הלמידה העצמאית והכשרה מחדש מהירה, פיתוח מיומנויות של שילוב ידע מתחומי ידע שונים, וחיזוק החינוך הרב-תחומי לילדים ובני נוער.

הוא מדגיש גם את הצורך ביצירת שותפות יעילה בין הממשלה למגזר הפרטי; מודל שבו הממשלה קובעת את המסגרות הבסיסיות, והעסקים, מרכזי מחקר ומפעלים תעשייתיים משחקים תפקיד פעיל בעדכון תוכן הלימוד.

מנקודת מבטם של מומחים, יצירת תנאים כאלה יכולה, במקום הכשרת כוח עבודה זול, לאפשר הכשרת אנשי מקצוע המסוגלים לפתח קניין רוחני, טכנולוגיות מידע מתקדמות ובסופו של דבר לחזק את הריבונות הדיגיטלית של מדינות הדרום הגלובלי.

רוצ'ה-דשיצ'ובה הדגישה בראיון ל-TV BRICS: "מקצועות העתיד הקובעים יהיו כאלה שיאפשרו למדינות הדרום הגלובלי לנוע מריבונות מוגבלת ליכולת לקבוע כיצד ליצור ולהסדיר טכנולוגיות וכיצד ליישם אותן לטובת פיתוח לאומי".