מורשתו המתמשכת של יחיא סינוואר ביום השנה השני למותו
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, לפני שנתיים בדיוק, ב-16 באוקטובר, נפל יחיא סינוואר, ראש תנועת חמאס, קורבן למתקפה אקראית של המשטר הציוני בעזה, לאחר שלחם בגבורה למען נצועת עזה אל מול מכונת המלחמה של המשטר הציוני. היום, שנתיים לאחר מותו, מבצע "סערת אל-אקצא", אותו יזם, השפיע עמוקות על ההתפתחויות העולמיות וערער את יסודות שלטון המשטר הציוני.
אל-קודס ומסגד אל-אקצא מילאו תפקיד מרכזי בשיח הפוליטי של יחיא סינוואר ותנועת חמאס. סינוואר האמין כי ההתפתחויות בכל החזיתות אינן מנותקות משאר גאוגרפיית פלסטין. תפיסה זו עלתה מחדש לאחר השביעי באוקטובר, במקביל להתרחבות העימותים והלחצים המוגברים על הגדה המערבית ואל-קודס, במקביל למלחמה על רצועת עזה. עם זאת, השוני בתנאים בשטח ובפוליטיקה בין אזורי פלסטין השונים, לצד האתגרים הכרוכים בהפיכת רעיון האחדות למציאות פוליטית אחת, נחשפו.
שמו של יחיא סינוואר קשור בשיח הדוחה את ההפרדה בין עזה לשאר סוגיית פלסטין, ומדגיש את מרכזיות אל-קודס בעימות עם האויב הציוני. שמו של סינוואר ומבצע "סערת אל-אקצא" גרמו זעזוע חסר תקדים למערכת הביטחונית והצבאית של המשטר הציוני, חשפו כשלים מודיעיניים גדולים של תל אביב, והרסו את דימוי ההרתעה והעליונות הצבאית שהכיבוש ניסה לבסס במשך עשרות שנים.
השלכות אלו לא הוגבלו רק לשדה הקרב, אלא התפשטו גם לדוקטרינה הביטחונית של הציונים, לחישובי הכוח האזוריים ולעתיד האזור. "סערת אל-אקצא" התרחשה בתקופה בה האזור נע לעבר הרחבת הסכמי אברהם וביסוס נורמליזציה של יחסים עם המשטר הציוני, מבלי להתחשב בזכויות הפלסטינים. אולם, המלחמה וההרס והטבח הנלווים לה, החזירו את סוגיית פלסטין שוב לראש סדר העדיפויות העולמי, ופתחו עימות פוליטי, משפטי ואתי רחב סביב מדיניות הכובשים, ותרמו להעמקת ההתפתחויות בתודעה הציבורית העולמית ובעמדות הבינלאומיות כלפי פשעי הציונים.
מותו של סינוואר הוכיח את דרך ההקרבה של חמאס
מותו של סינוואר ושל כמה ממנהיגיה הפוליטיים והצבאיים הבולטים ביותר בשנים האחרונות, היווה אישור לצדקת ההתנגדות הפלסטינית ומאבקי מנהיגיה ולוחמיה, ובמקביל לא הביא לעצירת תהליך המאבקים נגד הציונים. חמאס, למרות המכות הקשות והתנאים החריגים בעזה, שמרה על נוכחותה הפוליטית ותפקידה במשא ומתן, ונוכחותה הצבאית, למרות הנזקים הכבדים, נמשכה; נושא המעיד על יכולתה המבנית לעבור את היעדר המנהיגים ולחשוף את מגבלות ההימור של ישראל על תבוסה צבאית מוחלטת של חמאס.
שנתיים לאחר היעדרותו של סינוואר, "סערת אל-אקצא" עדיין נוכחת בחישובים הישראליים, האזוריים והבינלאומיים, במיוחד לאור העובדה שהיא יצרה שינויים מעבר לתוצאות בשדה הקרב. ההיסטוריה אינה מוכרעת ברגע המפגש עם מותם של מנהיגים ותוצאותיו, אלא נקבעת על ידי ההתפתחויות העמוקות שהאירועים מותירים, ועל ידי החופש, הכבוד והעצמאות שהעמים משיגים.
