שנתיים להירצחו של יחיא סינוואר; מנהיג שהפך לסמל ההתנגדות
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס ציינה שנתיים להירצחו של יחיא סינוואר, לשעבר ראש הלשכה המדינית של התנועה, ותיארה אותו כאחד מסמלי ההתנגדות הבולטים של העם הפלסטיני – מנהיג שחייו החלו במחנה ח'אן יונס ושנות מאסר ארוכות, ונגמרו לבסוף בחזית הקרב ב'תל א-סולטאן' ברפיח.
בהצהרה נאמר: "היום מציינים שנתיים להירצחו של סמל המהפכה הפלסטינית, ראש הלשכה המדינית לשעבר של חמאס ומפקד מבצע 'סערת אל-אקצא' יחיא א-סינוואר, המכונה אבו-אברהם. א-סינוואר נהרג בסצנה מהפכנית בדרך לשחרור, ופתח שלב חדש במאבק נגד הכובשים הפושעים. השלכות מאבק זה עדיין מהדהדות ברחבי האזור ומשרטטות אופק חדש בדמם של בניו, לטובת עמים הנעים לקראת חירות ועצמאות.".
יחיא סינוואר, המכונה 'אבו-אברהם', נולד ב-19 באוקטובר 1962 במחנה הפליטים ח'אן יונס. משפחתו גורשה בשנת 1948 מהעיר אל-מג'דל, והחיים במחנה השפיעו על השקפתו הפוליטית והלאומית כבר בשנותיו הראשונות.
סינוואר המשיך את לימודיו בבתי הספר בח'אן יונס, ולאחר מכן למד ערבית באוניברסיטה האסלאמית בעזה. בסביבה האוניברסיטאית הוא החל בפעילות סטודנטיאלית, עמד בראש מועצת הסטודנטים ופעל במסגרת הזרם האסלאמי באוניברסיטה.
שנות מאסר ארוכות
סינוואר נעצר לראשונה בשנת 1982, ונשבה שוב בשנת 1988. בית המשפט של המשטר הציוני גזר עליו ארבע מאסרי עולם, והוא ריצה בסך הכל 23 שנים רצופות בכלא.
במהלך תקופת מאסרו, הוא הפך לאחד מהדמויות המרכזיות של אסירי חמאס, ועמד בראש הנהגת האסירים של התנועה. סינוואר היה מעורב גם בשביתות הרעב בשנים 1992, 1996, 2000 ו-2004.
בכלא למד עברית ותרגם יצירות מהעברית. סינוואר גם כתב יצירות בתחומי הפוליטיקה, סוגיות ביטחוניות וספרות, וביניהן הרומן "קוץ וציפורן", יצירה המספרת על חלק מחוויות הפלסטינים לאחר מלחמת 1967.
מהקמת "אל-מג'ד" ועד עלייה להנהגה בחמאס
לפני תקופת מאסרו הארוכה, סינוואר היה מעורב בהקמת מבני הביטחון הראשונים של חמאס, ובשנת 1986 השתתף בהקמת גוף "אל-מג'ד" – ארגון שהפך לימים לאחד היסודות של מבנה הביטחון של התנועה.
בשנת 2011 שוחרר מהכלא במסגרת הסכם חילופי האסירים "וופא אל-אהראר". לאחר שחרורו, הוא קיבל על עצמו תפקידים פוליטיים, ביטחוניים וצבאיים שונים במבנה חמאס.
בשנת 2017 נבחר סינוואר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה. בתקופה זו, בנוסף לטיפול בענייני עזה הפנימיים, הוא היה מעורב גם במשא ומתן ובמאמצים לסיום המחלוקות הפנימיות הפלסטיניות.
תחת הנהגתו, החלו "צעדות השיבה" בשנת 2018, ובמקביל התרחשו מספר סבבי עימות צבאי בין ההתנגדות הפלסטינית לבין המשטר הציוני, כשהבולט שבהם הוא מבצע "חרב ירושלים" בשנת 2021.
שחרור האסירים הפלסטינים היה אף הוא בראש סדר העדיפויות של סינוואר, נושא שהוא עצמו, לאחר יותר משני עשורים בכלא, הדגיש שוב ושוב את חשיבותו הלאומית והמוסרית.
סערת אל-אקצא ושינוי המשוואות
עם תחילת מבצע "סערת אל-אקצא" ב-7 באוקטובר 2023, שמו של סינוואר עלה כאחד מהאישים המרכזיים בתכנון והובלת מבצע זה. חמאס תיארה מבצע זה כנקודת מפנה מכרעת בהיסטוריה של העימות עם המשטר הציוני, ורואה בסינוואר אחד המפקדים שהיה לו תפקיד יסודי בעיצוב שלב זה.
לאחר הירצחו של אסמאעיל הנייה ביולי 2024, סינוואר נבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס, והגיע מהנהגת התנועה בעזה למעמדה הפוליטי הגבוה ביותר.
בחירתו באותה עת תוארה על ידי חמאס כמסר של תמיכה בהמשך ההתנגדות והדגשת הקשר בין ההנהגה הפוליטית לבין שדה הקרב.
הקרב האחרון ב'תל א-סולטאן'
יחיא סינוואר נהרג ב-16 באוקטובר 2024 באזור 'תל א-סולטאן' בעיר רפיח, בדרום רצועת עזה.
תמונות שפרסם צבא המשטר הציוני מרגעי חייו האחרונים, הפכו במהירות לאחת מהתמונות הסמליות של המלחמה. בתמונות אלו, סינוואר נראה פצוע, פניו מכוסות בכפייה פלסטינית, במבנה הרוס, כשהוא משליך רגע לפני מותו חתיכת עץ לעבר מל"ט ישראלי.
תמונות אלו, בניגוד לתעמולה קודמת של המשטר הציוני שטענה כי מנהיגי חמאס נמצאים במנהרות ורחוקים משדה הקרב, הראו שסינוואר היה באזור הלחימה, לצד הלוחמים.
תנועת חמאס תיארה סצנה זו כסמל ל"התנגדות עד נשימה אחרונה", והדגישה כי מותו אינו סוף דרך, אלא המשך של אותו מודל שנראה בעבר בחייהם של מפקדים כמו עז א-דין אל-קסאם ועבד אל-קאדר אל-חוסייני.
בנרטיב הפלסטיני, סינוואר מזוהה מעל לכל עם שלושה שלבים בחייו: המחנה, המאסר ושדה הקרב. הוא צמח ממשפחה מגורשת בח'אן יונס, בילה יותר משני עשורים בכלא הציוני, הגיע לראש הנהגת חמאס, ולבסוף נהרג בשדה הקרב, באחד מהקשיים ביותר של מלחמת עזה.
שנתיים לאחר הירצחו של יחיא סינוואר, דימוי הקרב האחרון שלו עדיין נוכח בזיכרון הפלסטיני; דימוי המסמל עבור תומכי ההתנגדות מפקד שאת דרכו החל במחנה, עבר בכלא, הנהיג את "סערת אל-אקצא", ולבסוף סיים בקו החזית ברפיח.
