מאחורי הקלעים של איסור החג'אב ברפובליקה של אזרבייג'ן; שלטון של חילוניות מדינתית

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הרפובליקה של אזרבייג'ן, מדינה שבה כ-96 עד 98 אחוז מהאוכלוסייה היא מוסלמית, קיבלה בספטמבר 2026 החלטה שעוררה גל מחאות פנימיות ותגובות בינלאומיות: איסור מעשי על לבישת חיג'אב בבתי ספר ממלכתיים. ב-21 בספטמבר 2026, משרד הקבינט של הרפובליקה של אזרבייג'ן שינה את התקנות הנוגעות ללבוש תלמידים, ואסר על שימוש בכל לבוש ש'סותר את עקרון החילוניות בחינוך הציבורי' או 'פוגע באחידות המדים'.

סיפורה של תקנה שנויה במחלוקת

אף על פי שהתקנה אינה מזכירה את המילה 'חיג'אב', בפועל, מהימים הראשונים ליישומה, מנעו בתי ספר בבאקו, סומקאיט, גנג'ה ובערים נוספות כניסה של תלמידות מחג'אבות, ומורות מחג'אבות עמדו בפני אולטימטום – להסיר את כיסוי הראש או להתפטר. החלטה זו לא רק יצרה משבר פנימי, אלא גם העלתה שאלות חמורות בנוגע למהותה של חילוניות מדינתית, חופש דת ונטיית מדיניות החוץ של באקו.

לחברה ברפובליקה של אזרבייג'ן גוף דתי ואיסלאמי ותיק וחזק. כ-65% מהמוסלמים במדינה הם שיעים ולמעלה מ-30% הם סונים. החיג'אב, כסמל דתי ותרבותי, מושרש עמוק במסורות של תושבי הרפובליקה של אזרבייג'ן. החלטת הממשלה לאסור הלכה למעשה את החיג'אב בבתי הספר, כוונה ישירות אל הגוף הדתי הזה ועוררה תגובות נרחבות.

תמונות שפורסמו ברשתות החברתיות הציגו נערות בוכות מאחורי דלתות סגורות של בתי ספר, והוריהן הזועמים מתווכחים עם צוות בית הספר. במקרה אחד שזכה לתהודה רבה, נערה שהייתה בתו של חלל ממלחמת קרבאך נמנעה מכניסה לכיתה בשל לבישת חיג'אב, ואמה צעקה מול המצלמות כי גידלה בן למען המדינה וכעת היא נתקלת ביחס שכזה.

תלמידים מבתי ספר מסוימים החרימו את השיעורים והתאספו מול הבניינים במחאה על המגבלות הללו. משרד הפנים האזרבייג'ני דיווח על מעצרם של לפחות 37 אנשים בקשר למחאות הללו. פולאד אסלאנוב, עיתונאי עצור, הצטרף גם הוא למחאה מתוך הכלא, ויצא לשביתת רעב במחאה על מה שהוא כינה 'רמיסת זכויות החוקה'.

קרע עמוק בחברה האזרבייג'נית

החלטה זו יצרה גם קרע עמוק בחברה האזרבייג'נית. מצד אחד, תומכי המגבלות ממפלגת השלטון 'אזרבייג'ן החדשה' ודמויות מסוימות הקרובות לממשל, ראו בצעד זה חלק משמירה על חילוניות החינוך. מצד שני, המתנגדים שאלו כיצד ניתן לדבר על שוויון בחינוך, אך למנוע מתלמידה כניסה לכיתה אך ורק בשל לבוש דתי שלה. אחת התלמידות אמרה בסרטון שהופץ במהירות: 'אני ילדה. אני רוצה ללמוד! גם לי יש את הזכות הזו'.

החלטת איסור החיג'אב פגעה קשות בפופולריות של משפחת אלייב בקרב מגזרים דתיים באזרבייג'ן. אילהם אלייב, בנאומו ב-2 באוקטובר בקונגרס השמיני של מפלגת 'אזרבייג'ן החדשה', מבלי להזכיר במפורש את החיג'אב, הקדיש חלק ניכר מנאומו ל'איומים אידיאולוגיים חיצוניים', וקרא לכלי תקשורת מחוץ למדינה המייצרים תוכן באזרבייג'נית כשפה, דוגמה לאיומים אלה. הוא הדגיש כי יש לנסח את מדיניות החוץ של אזרבייג'ן כך שאף אחד לא יתערב בענייניה.

עם זאת, עמדה זו לא הצליחה לרסן את חוסר שביעות הרצון הציבורי. המחאות התפשטו לא רק בבאקו, אלא גם לערים אחרות. ניצוץ המחאות החל בבית הספר מספר 69 בבאקו ובבית הספר התיכון 'בישריף' בכפר מולאובה במחוז מסלי, והתפשט לבתי ספר נוספים תוך שלושה ימים. לפי דיווחים מסוימים, רשויות בתי הספר הציבו לתלמידות ולמורות המחג'אבות באופן מפורש שתי אפשרויות בלבד: להסיר את החיג'אב או לעזוב את בית הספר. התפתחויות אלה מצביעות על כך שמדיניות איסור החיג'אב העמיקה את הפער בין ממשל אלייב לבין חלק משמעותי מהחברה הדתית.

תגובות ביקורתיות של מדינות איסלאמיות

תגובתן של מדינות איסלאמיות אחרות להחלטת איסור החיג'אב באזרבייג'ן הייתה ברובה ביקורתית. הפרלמנט של אינדונזיה, כמדינה המוסלמית הגדולה בעולם, הביע צער עמוק על החלטה זו. סיירול איידי מועזת, חבר בבית הנבחרים האינדונזי, אמר: 'אנו רואים במדיניות זו דבר מצער, ואנו קוראים לממשלת אזרבייג'ן לאמץ גישה זהירה יותר כלפי סוגיית החיג'אב. החיג'אב אינו סמל קיצוניות, אלא ביטוי לאמונה שלווה ולזכות אנושית של כל אישה מוסלמית. איסור יגרום רק לנזק ואי-שקט חברתי'. הוא התייחס לכנס של האיגוד הפרלמנטרי של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (PUIC) שהתקיים בבאקו ביוני 2026, ואחת מתוצאותיו העיקריות הייתה התחייבות משותפת למאבק באסלאמופוביה ברחבי העולם.

מוקתדא א-סדר, מנהיג שיעי עיראקי בכיר, גינה בחריפות את ההחלטה וכינה אותה 'קיצוניות חילונית', והזהיר כי החלטה כזו עלולה לחזק זרמים קיצוניים ולהגביר את השפעתן של המערב וישראל במדינה. גם המועצה ליחסי אמריקה-איסלאם (CAIR) קראה לבטל את מגבלות החיג'אב בבתי הספר באזרבייג'ן, וכינתה זאת הפרה של חופש הדת.

אך תגובתה של טורקיה, בעלת הברית הקרובה ביותר של אזרבייג'ן, הייתה המשמעותית ביותר. רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם ב-22 בספטמבר, ללא ציון שם אזרבייג'ן, קרא לאיסור כיסויי ראש בבתי ספר 'התקפה על הזכויות הבסיסיות ביותר של נשים'. אוקטאי סאראל, יועץ בכיר לארדואן, אמר כי מניעת חינוך מתלמידות מחג'אבות היא בלתי קבילה, וקרא לרשויות באזרבייג'ן להפוך את המגמה. מפלגת השלטון 'אזרבייג'ן החדשה', בראשות אלייב, גינתה את ההצהרות הללו וטענה כי גורמים טורקיים וכלי תקשורת קרובים לממשל באנקרה מסיתים למתיחות, וכי סכסוך זה עלול לפגוע ביחסים הדו-צדדיים.

שורשי החלטת איסור החיג'אב במדיניות החילוניות המדינתית ארוכת השנים של הרפובליקה של אזרבייג'ן

יש לחפש את שורשי ההחלטה לאסור חיג'אב במדיניות החילוניות המדינתית ארוכת השנים של הרפובליקה של אזרבייג'ן; מדיניות שהיא מורשת מתקופת השלטון הסובייטי ונמשכה גם בשנים שלאחר העצמאות. באקו טוענת שמטרתה היא לשמור על ניטרליות דתית של מערכת החינוך ואחידות לבוש התלמידים. אך מאחורי מדיניות זו, יש לחפש גם את הרגישות הגוברת של ממשל אלייב כלפי זהות דתית ואת דאגתו מפני השפעה חיצונית.

אלייב הציג בקונגרס מפלגת השלטון 'אזרבייג'ן החדשה' את החינוך כאחד הכלים העיקריים למאבק במה שהוא מכנה 'איומים אידיאולוגיים', והתריע מפני התערבות חיצונית באורח החיים של תושבי מדינתו. לאחר מכן, דמויות מסוימות הקרובות לממשל קישרו את המחאות נגד מגבלות החיג'אב למאמצים של חדירה פוליטית ודתית מבחוץ. רושן מוחמדוב, מנהל הטלוויזיה הממלכתית של אזרבייג'ן, כינה את ההפגנות חלק מ'התקפה אידיאולוגית חיצונית' נגד הזהות הלאומית, ואמר כי הממשלה תתמודד בתקיפות עם כל ניסיון להכניס ערכים 'ערביים-פרסיים' לחברה.

ההחלטה לאסור חיג'אב התקבלה בתקופה שבה אזור המזרח התיכון והקווקז מתמודד עם מתיחות גוברת. הרפובליקה של אזרבייג'ן הרחיבה בשנים האחרונות את יחסיה עם ישראל והפכה לאיום ביטחוני על איראן. במהלך מלחמת 12 הימים, השמיים של המדינה היו לרשותם של הציונים לביצוע התקפות ופיגועים בטהרן.

בנסיבות כאלה, החלטת איסור החיג'אב יכולה להתפרש כניסיון לחזק שליטה פנימית ולהפחית השפעה דתית, שלפי אמונת הממשל עלולה להוביל להשפעה חיצונית. אנליסטים אזוריים סבורים כי החלטה זו קשורה לרצון המערכת הפוליטית השלטת לייצב את הזהות החילונית של המדינה, לצד שיקולים פוליטיים וגיאופוליטיים, כולל חיזוק הקשרים עם מעצמות מערביות ואירופיות ופיתוח יחסים עם ישראל, לעומת מתיחות ביחסים עם איראן.

הטלת אי-שקט על החברה

עם זאת, החלטה זו הטילה בפועל אי-שקט על המדינה. המחאות הנרחבות, החרמות של שיעורים, מעצרם של עשרות אנשים ומתיחות דיפלומטית עם טורקיה, גרמו לבאקו להוצאות פוליטיות וחברתיות כבדות. המטרה המוצהרת של פעולה זו, כלומר שמירה על חילוניות ואחידות לבוש, הפכה למעשה למשבר שאתגר את הלגיטימציה של השלטון מול החברה הדתית שלו.

הרפובליקה האסלאמית של איראן, כמדינה השיעית המוסלמית הגדולה ביותר ושכנה של אזרבייג'ן, עומדת בפני אתגר דיפלומטי לנוכח התפתחויות אלו. מצד אחד, איראן אינה יכולה ואינה צריכה להתעלם מחשיבות הקשר עם אזרבייג'ן; יחסים עם שכנות נמצאים בראש סדר העדיפויות של מדיניות החוץ של איראן. אסכנדר מומני, שר הפנים האיראני, נפגש עם בכירים אזרבייג'נים במהלך ביקורו בבאקו, והביע שביעות רצון מביקורו במדינה כ'אזרבייג'ן ידידה ואחות'.

אך מצד שני, מצופה מהגורמים האיראניים, לצד הדגשת הידידות, להביע עמדה ברורה בנוגע למגבלות החיג'אב ולשיתופי הפעולה הביטחוניים עם המשטר הציוני. אם הזהות הדתית והקשרים השיעיים חשובים ביחסים של איראן עם שכנותיה, אזי מגבלות החיג'אב בבתי הספר באזרבייג'ן אינן יכולות להיחשב כלא חשובות.

איראן אינה צריכה להיות אדישה לרגשות ולפעולות של אומות מוסלמיות באזור, בפרט כאשר הפעלת כוח והגברת השפעתם של מוסלמים, ובפרט שיעים, במדינה זו יכולה לסייע להפחתת איומים ביטחוניים ופוליטיים נגד איראן.

נראה שהגישה המתאימה לאיראן היא שילוב של דיפלומטיה פעילה ותמיכה חכמה בזכויות הדתיות של הקהילה המוסלמית באזרבייג'ן. איראן יכולה להביע את דאגתה בנוגע למגבלות דתיות באזרבייג'ן דרך ערוצים רשמיים ודיפלומטיים, מבלי להצית מתיחות דו-צדדית. בנוסף, חיזוק קשרי תרבות ודת עם הקהילה השיעית באזרבייג'ן יכול לשמש ככלי להגברת ההשפעה הרכה של איראן.

השאלה החשובה שעולה היא האם החלטת איסור החיג'אב ברפובליקה של אזרבייג'ן נובעת מלחץ או המלצה של מדינות זרות המשפיעות על המדיניות הכוללת של באקו. העדויות מצביעות על כך שלא ניתן לשלול אפשרות זו.

סוף דבר

הרפובליקה של אזרבייג'ן הרחיבה בשנים האחרונות את יחסיה עם ישראל ומדינות המערב, ויחסים אלה השפיעו גם על מדיניותה הפנימית. אליף אסן, סגנית יו"ר מפלגת DEVA הטורקית, התייחסה למאמרו של ג'וזף אפשטיין, חוקר הקשור למרכז למחקר אסטרטגי ע"ש בגין-סאדאת (BESA) באוניברסיטת בר-אילן בישראל, שפורסם ב-29 בספטמבר 2026 תחת הכותרת 'החיג'אב והמדינה החילונית בעולם הטורקי', בו נדונה סוגיית החיג'אב ברפובליקה של אזרבייג'ן בהקשר של זהות לאומית של העולם הטורקי, השפעה אזורית של טורקיה ותחרות עם איראן. קשרים אלה מצביעים על כך שסוגיית החיג'אב ברפובליקה של אזרבייג'ן אינה רק סוגיה פנימית, אלא ניתנת לניתוח גם בהקשר של תחרות אזורית ובינלאומית.