כיצד איראן יכולה להפוך לצומת אסטרטגי במרכז אסיה?
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, גאוגרפיה ממלאת תפקיד חיוני בגורל האומות והמדינות. מיקום גאוגרפי, גישה לים, נתיבי סחר, שכנים ועומק אסטרטגי משפיעים באופן ישיר על הביטחון הלאומי, הפיתוח הכלכלי ובחירות מדיניות החוץ של מדינות. עבור מדינות מרכז אסיה, המגבלה של היותן נתונות ליבשה מחייבת פיתוח נתיבי יבשה וים מגוונים, שהם חיוניים לעצמאותן הגיאופוליטית.
בהקשר זה, מושג "דוקטרינת הגיאופוליטיקה הדרומית המרובעת" יכול לשמש כמסגרת ניתוח להבנת תפיסתן של חלק מהאליטות במרכז אסיה את סביבתן הדרומית. מסגרת זו מאגדת את איראן, אפגניסטן, פקיסטן וטורקיה, למרות הבדליהן הרבים, למערכת יחסים אחת. אמנם זהו אינו שם של דוקטרינה רשמית, אך ניתן לראות בו גישה רעיונית להסבר ההיגיון הגיאופוליטי של היחסים בין מרכז אסיה למדינות הדרום.
חשוב להבין ש"מרובעת" זו אינה מבוססת רק על קרבה טריטוריאלית. לטורקיה אין גבול משותף עם מרכז אסיה, ופקיסטן אינה נמצאת בתחום הגיאוגרפי המסורתי של מרכז אסיה. לכן, ארבע מדינות אלו יוצרות "יחסי שכנות מבוססי פונקציה": טורקיה כ"שער למערב", איראן כ"מקשרת את מרכז אסיה למפרץ הפרסי, לים הערבי ולמערב אסיה", אפגניסטן כ"טבעת החיבור הדרומית הישירה של מרכז אסיה", ופקיסטן כ"אחד הנתיבים הפוטנציאליים של האזור לקשר עם הים הערבי".
תפיסה זו מתיישבת במידה מסוימת עם הכיוון הרשמי של מדיניות החוץ של רוב מדינות מרכז אסיה. מדינות אלו מגדירות בדרך כלל את שכנותיהן באזור מרכז אסיה כאולטימטיביות במדיניות החוץ שלהן, ובמקביל מדגישות את פיתוח היחסים עם איראן, אפגניסטן, פקיסטן וטורקיה, הרחבת מסדרונות התחבורה וגיוון נתיבי הסחר.
מהו ההיגיון המרכזי של הדוקטרינה הדרומית המרובעת?
ההיגיון הראשון של דוקטרינה זו יכול להיכלל תחת מושג יצירת ביטחון גאוגרפי תוך שמירה על רצף. עבור מדינה שאינה בעלת גישה לים, חוסר ביטחון במסדרונות ההיקפיים, משבר במדינות הטרנזיט או סגירת גבולות אינם רק עניין חיצוני; הם משפיעים ישירות על סחר, אנרגיה, מזון, הגירה ואף על הביטחון הפנימי. אפגניסטן חשובה במיוחד למרכז אסיה בהקשר זה, מכיוון שהיא מחוברת ישירות לאוזבקיסטן, טורקמניסטן וטג'יקיסטן, וכל חוסר יציבות בה עלול לגלוש צפונה.
מבחינה זו, התייחסות לאפגניסטן כעניין ביטחוני בלבד אינה מתאימה; אפגניסטן יכולה להיות בו זמנית אתגר ביטחוני וטבעת חיבור כלכלי פוטנציאלית בין מרכז אסיה לדרום אסיה. אוזבקיסטן הלכה בכיוון זה בשנים האחרונות. היא רואה בפרויקט הרכבת הטרנס-אפגנית אחד הפרויקטים החשובים ביותר לחיבור מרכז אסיה לדרום אסיה. ב-17 ביולי 2025, אפגניסטן, אוזבקיסטן ופקיסטן חתמו על הסכם מסגרת לביצוע מחקר היתכנות משותף של הרכבת הטרנס-אפגנית, פרויקט שאמור לחבר את אוזבקיסטן דרך אפגניסטן לרשת הרכבות הפקיסטנית ובסופו של דבר לנמלים בים הערבי. תהליך זה נכנס לשלב מעשי יותר בשנת 2026, כאשר בפברואר 2026 אישר נשיא אוזבקיסטן את ההסכם התלת-צדדי, ובחודש יוני אותה שנה הכריזו פקידים אוזבקים כי המחקרים בשטח לפרויקט החלו, ומחקר ההיתכנות יושלם עד סוף השנה.
ההיגיון השני הוא הצורך בגיוון נתיבי הגישה. עבור מרכז אסיה, תלות מוחלטת בנתיב אחד, נמל אחד או כוח חיצוני אחד יוצרת סיכון גיאופוליטי. לכן, טבעי שיהיה דגש בו זמני על המסדרון המרכזי דרך הים הכספי, הנתיב הצפוני דרך רוסיה, הנתיבים המזרחיים דרך סין והנתיבים הדרומיים דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן.
מסמכים של האו"ם הגדירו את מרכז אסיה מזה זמן רב כאזור הזקוק למספר נתיבים חלופיים לנמלים בדרום ומזרח אסיה. בהקשר זה, המסדרונות של איראן, פקיסטן וסין הוצגו במחקרים אזוריים כאפשרויות משלימות לחיבור מדינות מרכז אסיה הסגורות ליבשה לים.
ההיגיון השלישי הוא תלות הדדית במקום תלות חד-צדדית. דוקטרינת הגיאופוליטיקה הדרומית המרובעת קובעת כי האינטרסים של מדינות מרכז אסיה אינם מושגים רק על ידי השגת יתרונות ממדינות הדרום; האינטרסים שלהן יהיו ברי קיימא רק כאשר ארבע מדינות אלו ירוויחו מפיתוח ויציבות זו של זו. תפיסה זו מתיישבת עם מדיניותה הרשמית של מדינה כמו אוזבקיסטן, המדגישה פיתוח סחר אזורי, תחבורה, אנרגיה, פתרון בעיית אפגניסטן ושיתופי פעולה תרבותיים ואנושיים.
ההיגיון הרביעי הוא עצמאות אסטרטגית באמצעות איזון בין כוחות. מדינות מרכז אסיה ניסו בשנים האחרונות לאזן בין רוסיה, סין, טורקיה, מדינות המערב, איראן ושחקנים אחרים. לכן, דוקטרינת הגיאופוליטיקה הדרומית המרובעת אינה בהכרח משמעותה יצירת גוש פוליטי. תפיסה ריאליסטית יותר היא שמרכז אסיה מנסה לנצל את התחרות בין השחקנים ההיקפיים כדי להרחיב את מגוון האפשרויות שלה.
ההיגיון החמישי הוא קשרים ציוויליזציוניים וחברתיים. לא ניתן להסביר את ההיסטוריה של מרכז אסיה במלואה על ידי גבולות פוליטיים נוכחיים. אזורי חוראסאן, טרנס-אוקסיאנה ומאווראא-אל-נהר, והעולם האיראני והטורקי היו באינטראקציה מתמדת לאורך מאות שנים. עלי-שיר נאווואי, שנולד בהראט, נחשב לאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של הספרות הטורקית צ'אגאטאי ואוזבק, וכן כתב שירה בפרסית, מהווה דוגמה ברורה למציאות זו, לפיה לא ניתן להפריד ערים מודרניות באפגניסטן, אוזבקיסטן, איראן וחלקים אחרים של האזור רק על ידי גבולות עכשוויים.
מדוע טורקיה חשובה במרובעת זו?
טורקיה במשוואה זו, יותר מאשר שכן גאוגרפי, היא "שער מערבי" ומרכז כלכלי-מוסדי. חברותה של טורקיה בנאט"ו, מיקומה בצומת אירופה, אסיה והים התיכון, ותפקידה במסדרון האמצעי, מעניקים לה יכולת חשובה לקשר את מרכז אסיה לשווקים האירופיים. נאט"ו אף תיארה את טורקיה בשנת 2026 כבעלת הצבא השני בגודלו בברית.
בתחום הכלכלה, נוכחותה של טורקיה במרכז אסיה בתחומי הסחר, השקעות, אנרגיה, קישוריות אזורית, תעשיות ביטחוניות, חינוך ותיירות מתרחבת מיום ליום. במקביל, המסדרון הטרנס-כספי, או "המסדרון האמצעי", מתפתח, והבנק העולמי רואה בו נתיב בין סין, מרכז אסיה, הקווקז, טורקיה ואירופה. השקעות חדשות ברכבות במזרח טורקיה מבוצעות במטרה להסיר צווארי בקבוק בנתיב זה.
לכן, ניתן לראות את היתרון העיקרי של טורקיה עבור מרכז אסיה בשילוב של הון, שוק, קשרים מוסדיים, רשת תחבורה וקשרים לשוניים-תרבותיים.
אפגניסטן; טבעת הביטחון והטרנזיט הקרובה ביותר
אפגניסטן שונה באופן יסודי משלוש המדינות האחרות בכך שהיא משפיעה ישירות על הסביבה הביטחונית של מרכז אסיה. יחד עם זאת, הנתיב דרך אפגניסטן עשוי לחבר בטווח הארוך את מרכז אסיה לנמלים בפקיסטן ולשווקים בדרום אסיה. לפיכך, מדינות מרכז אסיה נקטו מדיניות כפולה כלפי אפגניסטן בשנים האחרונות: קידום יציבות וביטחון, תוך מאמץ לשלב את אפגניסטן בתהליכים כלכליים אזוריים.
אך המגבלה החשובה של אפגניסטן היא שבריריותה הכלכלית והתשתיתית. הבנק העולמי מציין כי כלכלת אפגניסטן צמחה בכ-4.3% בשנת 2025, אך במקביל היא סבלה מעוני, גירעון מסחרי, מערכת בנקאית חלשה ומגבלות מבניות. בדוח מאי 2026 הוערך גידול של 4.8% בכלכלה, לצד ירידה של 5.6% בתמ"ג לנפש.
מסיבה זו, אפגניסטן מהווה עבור מרכז אסיה "הזדמנות" וגם "סכנה": הזדמנות מבחינת נתיב חיבור לדרום, וסיכון מבחינת ביטחון, יציבות והיתכנות תשתיתית.
פקיסטן; שער לאוקיינוס ההודי
פקיסטן במרובעת זו היא שחקנית גדולה מבחינת אוכלוסייה ויכולת צבאית. אוכלוסיית המדינה הוערכה בכ-255 מיליון איש בשנת 2025, ולפי הערכת מכון שטוקהולם הבינלאומי לחקר השלום, לפקיסטן היו כ-170 ראשי נפץ גרעיניים בינואר 2026.
אך חשיבותה של פקיסטן למרכז אסיה קשורה בראש ובראשונה לגישה לים הערבי ולשווקים בדרום אסיה. רעיון הרכבת הטרנס-אפגנית עשוי בסופו של דבר לחבר את מרכז אסיה לרשת הרכבות הפקיסטנית ולנמלים בים הערבי.
כתוצאה מכך, פקיסטן עשויה להשלים את נתיבי איראן, ולא בהכרח להחליפם. מנקודת מבט גיאופוליטית, קיומם של שני נתיבים דרומיים שונים עבור מרכז אסיה מפחית את התלות בנתיב אחד.
איראן; ההבדל בין "יתרון גאוגרפי" ל"יכולת להפוך גאוגרפיה לכוח"
בין ארבע מדינות הדרום, איראן בעלת מאפיין ייחודי: היכולת לקשר בו-זמנית את מרכז אסיה למפרץ הפרסי, לים הערבי, לקווקז, לטורקיה ולמערב אסיה דרך רשת צפופה יחסית של כבישים ומסילות ברזל.
לדוגמה, הנתיב אוזבקיסטן – טורקמניסטן – איראן – טורקיה מוצג כבר שנים במחקרי תחבורה אזוריים, ובשנת 2023 נחתם פרוטוקול ליצירת מסדרון רב-אופני ממרכז אסיה לאירופה דרך ארבע מדינות אלו.
בשנת 2026, גורמים מאוזבקיסטן ואיראן הדגישו את פיתוח קשרי הטרנזיט והגדלת היקף המטענים העוברים בין שתי המדינות. מסדרון קזחסטן-טורקמניסטן-איראן, המחבר את רשת הרכבות של קזחסטן וטורקמניסטן לנמלים הדרומיים של איראן, במיוחד נמל בנדר עבאס, ובעל חשיבות במסגרת המסדרון הבינלאומי צפון-דרום; מסדרון סין-קזחסטן-טורקמניסטן-איראן, שפותח בשנים האחרונות להעברת סחורות מסין לאיראן ולהיפך, והיקף התחבורה בו גדל; מסדרון מרכז אסיה-טורקמניסטן-איראן-ארמניה, שיכול לספק למדינות האזור גישה לקווקז ואירופה דרך איראן; וכן הנתיב אוזבקיסטן-אפגניסטן-איראן, במיוחד הענפים טרמז-מזאר-י-שריף-הראט-בנדר עבאס וטרמז-מזאר-י-שריף-הראט-צ'אבהאר, שהוצגו במחקרי תחבורה כאפשרויות לחיבור מרכז אסיה לנמלי האוקיינוס של איראן.
לכן, חשיבותה של איראן אינה מוגבלת לנתיב אחד בלבד. בנדר עבאס, צ'אבהאר, הרכבת הארצית של איראן והחיבור של רשת הרכבות של המדינה לטורקמניסטן, מאפשרים תכנון של מספר נתיבים שונים. הבנק העולמי ומסמכי ESCAP מתארים גם את איראן כאחד הנתיבים החשובים לחיבור מרכז אסיה לשווקי המזרח התיכון ולנמלים הדרומיים.
צ'אבהאר חשוב שבעתיים בהקשר זה, שכן בשנים האחרונות הוא הפך גם למרכז שיתוף פעולה בין הודו, איראן ומדינות מרכז אסיה. משרד החוץ ההודי הצהיר בדוח רשמי כי חוזה ההפעלה לטווח ארוך של מסוף השהיד בהשטי בצ'אבהאר נחתם בשנת 2024, והישיבה השלישית של קבוצת העבודה של צ'אבהאר בין הודו, איראן ואוזבקיסטן נערכה באותה שנה. הודו העריכה נמל זה כחשוב מאוד בהקשר לפיתוח הסחר של אפגניסטן ומרכז אסיה.
מהו היתרון העיקרי של איראן בהשוואה לשלוש המדינות האחרות?
לאיראן חמישה מנופים חשובים בהשוואה לשלוש המדינות האחרות. ראשית, גאוגרפיה וגישה לכמה אזורים בו-זמנית. טורקיה, כדי להגיע למרכז אסיה, מסתמכת בעיקר על נתיבי הקווקז והים הכספי; פקיסטן, כדי להגיע למרכז אסיה, תלויה באפגניסטן, ואפגניסטן עצמה מתמודדת עם מגבלות תשתית וכלכלה חמורות. איראן, לעומת זאת, גובלת ישירות בטורקמניסטן ובאפגניסטן, ורשתה יכולה להתרחב ממרכז אסיה לטורקיה ולנמלים הדרומיים של מדינות יבשת אסיה. הבדל זה יוצר יתרון מבני.
שנית, גיוון נמלי. בחישובים ארוכי טווח של מרכז אסיה, קיומם של נתיבים לנמלי בנדר עבאס וצ'אבהאר יכול להיות בעל חשיבות רבה, מכיוון שהוא מוציא את תחרות הטרנזיט ממצב של "נתיב אחד או כלום". עבור מדינה סגורה ליבשה, ריבוי נתיבים הוא סוג של כוח.
שלישית, חפיפה מוסדית של איראן עם מרכז אסיה ודרום אסיה. איראן חברה מלאה בארגון שנגחאי לשיתוף פעולה; ארגון שאיראן, פקיסטן וארבע מדינות מרכז אסיה חברות בו. טורקיה היא שותפת דיאלוג בארגון זה, ואפגניסטן היא משקיפה.
בנוסף, ארגון שיתוף הפעולה הכלכלי (ECO) מאחד כמעט את אותו מרחב גאוגרפי של המרובעת הנדונה במסגרת מוסדית: איראן, טורקיה, פקיסטן, אפגניסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, קזחסטן ואזרבייג'ן הן חברות בו. מטה המזכירות של ארגון זה ממוקם בטהרן.
רביעית, שילוב קשרי הציוויליזציה של איראן עם רשתות תרבותיות אזוריות. יכולת זו בולטת יותר בהקשר לטג'יקיסטן ואפגניסטן, אך שורשיה נעוצים גם במרחב ההיסטורי של טרנס-אוקסיאנה וחוראסאן. נקודת החוזק של קשרים כאלה מתגברת כאשר הם עוברים מרמת סמלים תרבותיים לאוניברסיטאות, תיירות, שוק ספרים, לימודי פרסית, מדיה וקשרים בין קהילות.
חמישית, היכולת של איראן להפוך את עצמה מ"נתיב" ל"פלטפורמה". נתיב הוא רק כביש ומסילת ברזל; אך פלטפורמה מורכבת מנמל, מסילות ברזל, מחסנים, מכס, בנקים, ביטוח, אנרגיה, אזורים חופשיים, מרכזי הפצה ושוק. ככל שחלקם של מרכיבים אלו בסחר של מרכז אסיה יגדל, כך תעמיק התלות הכלכלית ההדדית.
מהי נקודת החולשה של איראן?
עם זאת, גאוגרפיה לבדה אינה מייצרת כוח. נקודת החולשה העיקרית של איראן בתחרות זו היא הפער בין היתרון הפוטנציאלי ליכולת התפעולית.
טורקיה כיום נהנית מנוכחות של משקיעים, חברות ורשתות מסחריות נרחבות במרכז אסיה. אך איראן עדיין רחוקה מעמדה כזו. מצד שני, המסדרון האמצעי מתפתח במהירות, וטורקיה משקיעה בתיקון צווארי הבקבוק של נתיב זה.
לעומת זאת, עבור איראן, הבעיה העיקרית אינה רק בניית קו רכבת; אלא גם מהימנות זמן הטרנזיט, התעריפים, תהליך המכס, הביטוח, העברות כספים, גישה בנקאית, תקנים טכניים והמשכיות השירותים. למעשה, מנקודת מבט של מדינות סגורות ליבשה, אמינותו של נתיב חשובה לא פחות מאורכו.
מסיבה זו, על פי ההיגיון של דוקטרינה זו, לא ניתן למדוד את הצלחתה של איראן רק לפי מספר ההסכמים או פתיחת הפרויקטים. קריטריון חשוב יותר הוא האם יצואן במרכז אסיה יכול להעביר סחורה דרך איראן לשווקים בדרום או במערב אסיה בזמן, עלות וסיכון צפויים, או לא.
מסקנה; כיצד מוגדרת "היד העליונה"?
דוקטרינת הגיאופוליטיקה הדרומית המרובעת מבוססת למעשה על הנחה פשוטה: אף אחד מהשחקנים הדרומיים לא אמור להיות האופציה היחידה עבור מרכז אסיה. מסיבה זו בדיוק הם חשובים, מכיוון שכל אחד מהם מהווה חלק מרשת גדולה יותר.
טורקיה מחזיקה ביתרון השוק, ההון, הקשרים המוסדיים והמסדרון האמצעי. לאפגניסטן יש את יתרון הקרבה הישירה לחלק גדול ממרכז אסיה והפוטנציאל לחיבור לדרום אסיה. לפקיסטן יש את יתרון האוכלוסייה, השוק והגישה לים הערבי. איראן, לעומתה, מחזיקה ביתרון המשולב של גאוגרפיה, רשת רכבות, גישה למפרץ הפרסי ולים הערבי, נוכחות בארגון שנגחאי וב-ECO, ויכולת לקשר את מרכז אסיה לטורקיה ולמזרח התיכון. אף אחד מהיתרונות הללו אינו מכריע בפני עצמו, אך השילוב שלהם הופך לחשוב.
לכן, במסגרת ניתוח זה, לא ניתן להגדיר את "היד העליונה של איראן" כחיסול טורקיה, פקיסטן או אפגניסטן, וגם לא כהפיכת איראן לנתיב היחיד של מרכז אסיה. המשמעות המעשית יותר היא שאיראן תהפוך לאחד הצמתים הבלתי ניתנים להתעלמות ברשת הקישוריות והכלכלית של מרכז אסיה; צומת שהסרתו תגרום לעלות כלכלית וגיאופוליטית משמעותית.
עמדה זו תתגבש כאשר יתקיימו ארבע תכונות בו-זמנית: נתיבי רכבת וכביש אמינים, נמלים תחרותיים ומחוברים לרשת הטרנזיט, מנגנונים פיננסיים ומכס צפויים, ונוכחות נרחבת של חברות ומוסדות איראניים בכלכלה של מרכז אסיה. במצב כזה, התחרות עם טורקיה, אפגניסטן ופקיסטן תצא מתחום התחרות על "כיבוש" מרכז אסיה ותהפוך לתחרות על אספקת רשת הקישוריות הטובה ביותר והערך המוסף הגדול ביותר.
מנקודת מבט זו, אולי הלקח החשוב ביותר מדוקטרינת המרובעת הדרומית עבור איראן הוא שהמנוף העיקרי של טהרן טמון ביכולת להפוך את הגאוגרפיה ליתרון מוחשי עבור מדינות מרכז אסיה. ככל שאיראן תצליח להפחית את זמן ההובלה, לגוון נתיבים, להוריד עלויות, להפחית את סיכון העסקאות, להקל על הגישה לנמלים, ובמקביל ליצור נוכחות כלכלית בתחומי האנרגיה, התעשייה, החינוך והתיירות, כך ייהפך היתרון הגיאוגרפי שלה מ"פוטנציאל על המפה" ל"נכס אסטרטגי".
לבסוף, ההיגיון של דוקטרינה זו נושא מסר נוסף: מרכז אסיה ככל הנראה יותר תחפש מגוון אפשרויות מאשר לבחור בין איראן לטורקיה או בין איראן לפקיסטן. לכן, המדינה שתצליח להפוך לאחת האפשרויות האמינות, המגוונות ובעלות הסיכון הנמוך ביותר, תזכה למשקל רב יותר בארכיטקטורה האזורית החדשה, ובדיוק כאן מתחילה התחרות העיקרית; לא על איזו מדינה מרכז אסיה "תלויה" בה, אלא על איזה שחקן יצליח לשלב חלק גדול יותר מהרווחים הנובעים מהצורך המתמיד של מרכז אסיה בקישוריות, ביטחון ופיתוח ברשת האזורית שלה.
