התאחדות העולם האסלאמי נגד האיסלאמופוביה היא הכרח

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, לרגל שבוע האחדות ולידת הנביא, ד"ר שהין עבאס, מנהל מרכז המחקר למדעי המתמטיקה (MSRC), ראש החוג למדעי המתמטיקה, ומייסד ומפקח על יחידות המחקר למתמטיקאים מוסלמים LAMDA, الطوسی STAR ו-الخوارزمی DIUI בפקולטה בקרצ'י של האוניברסיטה הפדרלית של אורדו, נפגש לשיחה עם סוכנות הידיעות Mehr, שעיקריה מובאים להלן;

הדרך הנעלה של שליח האלוהים מספקת בסיס אינטלקטואלי ותרבותי משותף למוסלמים. לאור זאת, כיצד ניתן להדגיש בעידן הנוכחי את דמותו של הנביא כמודל מעשי לאחדות האומה?

הדרך הנעלה של שליח האלוהים, הנביא מוחמד (עליו השלום), מספקת בסיס אינטלקטואלי ותרבותי משותף למוסלמים. אם נחזור לחברת תקופת הנביא כדי להבין זאת, נראה שלפני התגלות הנביא, החברה הערבית הייתה מחולקת לשבטים, משפחות וזהויות קבוצתיות שונות. השבטיות הייתה הכוח האינטלקטואלי והחברתי העיקרי בחברה זו. כל שבט ראה בזהותו, באינטרסים שלו ובבכורתו את העדיפות העליונה, וכתוצאה מכך, תחרות הדדית, סכסוכים ומלחמות ארוכות הפכו לחלק מהחיים החברתיים; כלומר, באותה חברה, לא היה בסיס אינטלקטואלי כולל שיכול היה לאחד שבטים שונים על בסיס מטרה אנושית וחברתית משותפת.

בסביבה כזו, שליח האלוהים (עליו השלום) לא הציג רק מסר דתי, אלא מערכת מקיפה, אינטלקטואלית, מוסרית ותרבותית. בסיס מערכת זו היה המונוטאיזם, ששחרר את האדם מעליונות מלאכותית ושקרית והציג לו את מושג השוויון בפני אלוהים אחד. לצד זאת, עקרונות כמו אחווה, צדק, כבוד האדם, הקרבה עצמית, סובלנות ואחריות חברתית הפכו חברה מפוזרת לאומה אחת.

הישגו הגדול של שליח האלוהים (עליו השלום) היה בכך שהוא איחד שבטים, משפחות, אזורים ומעמדות חברתיים שונים, מבלי לבטל את זהויותיהם הייחודיות, והפך אותם לחלק מאומה משותפת. מכך עולה עיקרון חשוב: אחדות אינה זהות. אנשים, למרות היותם חברים באומה אחת, יכולים לשמור על שפתם, תרבותם האזורית, מסורותיהם ומאפייניהם החברתיים, אך חייב להיות בסיס אינטלקטואלי ומוסרי משותף לכולם.

גם כיום, העולם האסלאמי מחולק בין מדינות שונות, שפות, תרבויות, דתות ומסורות חברתיות מגוונות. גיוון זה, במקומו, הוא עובדה, והשמדתו אינה נחוצה ואינה אפשרית. מה שנחוץ הוא שהגיוון הזה, במקום להפוך לגורם של מחלוקת ועימות, יהפוך לכוח לאחדות ושיתוף פעולה. כיום, עקרונות כמו מונוטאיזם, השליחות של מוחמד, הקוראן, צדק, אחווה, כבוד האדם, ידע, שלום ותמיכה במדוכאים יכולים לספק בסיס משותף לכל האומה.

לכן, הדרך הטובה ביותר להדגיש את דרכו של הנביא כמודל מעשי לאחדות האומה בעידן המודרני היא שנתאר את אירועי הביוגרפיה לא רק כאירועים היסטוריים, אלא שניישם את עקרונותיה בחיינו החברתיים. מניעת הפיכת הבדלים דתיים לאויבות, כיבוד תרבויות שונות, קידום דיאלוג מדעי, הבטחת צדק ושוויון, כיבוד זכויות הדדיות ואימוץ עמדה משותפת בנוגע לסוגיות משותפות של האומה, הם חלק מהיישומים המעשיים של הדרך הנבואית.

לדעתי, המסר הגדול ביותר של דרכו של הנביא הוא שאחדות האומה אינה משמעותה לאחד את כולם, אלא לאסוף זהויות מגוונות סביב מטרה מוסרית, אינטלקטואלית ורוחנית משותפת. כפי שהנביא הפך חלוקות שבטיות לאחווה איסלאמית, כך גם העולם האסלאמי היום, תוך שמירה על גיוונו הלשוני, התרבותי, האזורי והדתי, יכול להקים אומה חזקה ומרשימה על בסיס משותף של מונוטאיזם, שליחות, צדק, אחווה, ידע ושירות לאנשים.

כיום, ברמה העולמית, אנו עדים לעלייה בסיפורים נגד האסלאם והמוסלמים, איסלאמופוביה ודעות קדומות דתיות. האם אחדות מדעית ואינטלקטואלית של העולם האסלאמי יכולה להוות מענה יעיל לסיפור שלילי זה? אם כן, אילו צעדים מדעיים נחוצים להשגתו?

יש להגיב לאיסלאמופוביה ולנרטיבים השליליים נגד מוסלמים, במקום בתגובות רגשיות, אלא בכוח מדעי, מחקרי ואינטלקטואלי.

לדעתי האישית, העולם האסלאמי צריך ליצור במשותף מרכזי מחקר ובסיסים מדעיים שיציגו את תורות האסלאם האמיתיות, שירותי המדע של התרבות האסלאמית וסוגיות העידן הנוכחי במסגרת מחקרים אמינים. יישום פרויקטים מחקריים משותפים בין אוניברסיטאות, קיום כנסים בינלאומיים, פרסום כתבי עת מדעיים, הקמת ארכיונים דיגיטליים ויצירת תוכן מחקרי איכותי בשפות שונות יכולים למלא תפקיד חשוב בתחום זה.

בפרט, יש לספק הזדמנויות לחוקרים צעירים לעסוק באיסלאמופוביה, בנרטיבים תקשורתיים, ביחסים בין-דתיים ובסוגיות של העולם האסלאמי, תוך שימוש בשיטות מחקר חדשניות. בדרך זו, העולם האסלאמי יוכל, במקום תגובה הגנתית, להציג את הנרטיב המדעי והעולמי היעיל שלו על בסיס ידע וטיעון.

באיזו מידה יכולים יחסים מדעיים, מחקריים ואקדמיים בין מדינות איסלאמיות, כולל פקיסטן ואיראן, להיות יעילים בקידום אחדות איסלאמית? לאור ניסיונך, מהי החשיבות של פרויקטים מחקריים משותפים וחליפין מדעיים בהקשר זה?

יחסים מדעיים, מחקריים ואקדמיים בין מדינות איסלאמיות, כולל פקיסטן ואיראן, לקידום אחדות איסלאמית, אינם רק חזון נחמד, אלא הכרח מעשי. לדעתי, כעת, בהקשר של אחדות האומה, עלינו לפעול מעבר לכנסים והצהרות, ולנקוט צעדים מעשיים שבתוצאתם, מרצים, חוקרים, סטודנטים ומוסדות תעשייתיים ממדינות שונות ישתפו פעולה באופן רציף.

בנוגע לכך, ראשית, יש ליזום מימון משותף ופרויקטים מחקריים משותפים בין מוסדות להשכלה גבוהה ומחקר בפקיסטן ואיראן. בפקיסטן, ועדת ההשכלה הגבוהה, הקרן למדע של פקיסטן וגופים מחקריים ומדעיים אחרים, מציעים תקציבים ותוכניות לפרויקטים משותפים עם מדינות ומוסדות שונים. באיראן, קיימים סוכנויות מימון שונות ואוניברסיטאות מחקר להשכלה גבוהה ומחקר. יש חשיבות לכך שהגופים הרלוונטיים בשתי המדינות יתחילו רשמית בתוכניות כגון תוכנית המימון המשותף למחקר פקיסטן-איראן, על פיה מרצים וחוקרים משתי המדינות יעצבו במשותף פרויקטים, ותקציבם ימומן על ידי שני הצדדים.

ההיבט החשוב השני הוא שיתוף פעולה בין אקדמיה לתעשייה. מרצים וחוקרי אוניברסיטאות צריכים, בשיתוף פעולה עם תעשייה, טכנולוגיה ומוסדות מסחריים, ליזום פרויקטים שיפתרו את הבעיות האמיתיות של שתי המדינות. לדוגמה, ניתן להגדיר פרויקטים משותפים בתחומי בינה מלאכותית, מודלים מתמטיים, מדעי הנתונים, שינויי אקלים, מים, אנרגיה, חקלאות, בריאות וטכנולוגיה תעשייתית. הדבר יגרום לכך שהמחקר לא יישאר מוגבל למאמרים, אלא ייצור תוצאות מעשיות במסגרת הקונספט של הפיכת מחקר לתעשייה והפיכת מחקר לחברה.

התחום השלישי החשוב הוא חילופי סטודנטים ומרצים. כיום, סטודנטים פקיסטניים יוצאים למדינות שונות בעולם ללימודי תואר שני, MPhil ו-PhD, תוך שימוש במלגות, עוסקים במחקר, ובמקומות מסוימים אף מספקים שירותים מדעיים ומקצועיים. באיראן קיימים גם מרכזי מחקר חזקים ואוניברסיטאות באיכות גבוהה. עלינו להתחיל גם עם איראן תוכניות רשמיות לחילופי סטודנטים, חילופי חברי סגל, הנחיה משותפת לתזות דוקטורט, מרצים אורחים, הזדמנויות למחקר פוסט-דוקטורט ותוכניות משותפות לתואר שני/דוקטורט. הדבר יאפשר לחוקרים הצעירים של שתי המדינות לנצל ישירות את היכולות המדעיות והניסיון המחקרי זה של זה.

לצערי, בעבר, שיתוף פעולה מדעי ומחקרי בין פקיסטן לאיראן לא זכה לתשומת הלב הראויה. בפרט, עבור חוקרים בכירים וחוקרי דוקטורט שלנו, יש ליצור קשרים חזקים יותר עם מוסדות המחקר באיראן. איראן פיתחה יכולות מחקר וטכנולוגיה משמעותיות בתחומים מדעיים וטכנולוגיים שונים. לכן, אסור לנו לראות את ההתקדמות המדעית של אף מדינה מפרספקטיבה פוליטית או תפיסות מסורתיות, אלא עלינו ללמוד ממנה על בסיס מצוינות מדעית וקריטריונים מחקריים.

הצעתי היא שגופי המדיניות של פקיסטן ואיראן יצרו מסגרת משותפת וקבועה, שתכלול את ועדת ההשכלה הגבוהה, גופי מימון מדעי ומחקרי, אוניברסיטאות, מרכזי מחקר ונציגי תעשייה. במסגרת מנגנון זה, מדי שנה יוגדרו תחומי מחקר בעדיפות, יתבצע מימון משותף, יווצרו הזדמנויות לחילופי סטודנטים ומרצים, ותוצאות המחקרים המשותפים יועברו לתעשייה ולחברה.

לדעתי, מדע ומחקר הם גם אחד הנתיבים רבי העוצמה לאחדות האומה. אם פקיסטן, איראן ומדינות איסלאמיות אחרות יאחדו את המרצים, המדענים, המהנדסים, החוקרים והחוקרים הצעירים הטובים ביותר שלהן במסגרת מדעית משותפת, לא רק שנבין זה את זה טוב יותר, אלא גם נוכל לחזק את יכולותינו המדעיות והטכנולוגיות הקולקטיביות.

שיתוף פעולה זה לא רק יחזק את היחסים בין שתי המדינות, אלא גם יהווה בסיס רחב יותר בעולם האסלאמי לאחדות מדעית, אמון הדדי ופיתוח משותף.