כיצד המשבר בצרפת יכול לשנות את עתיד אירופה?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, המשבר בצרפת אינו עוד עניין פנימי עבור ממשלתו של עמנואל מקרון. בעוד המדינה מתמודדת עם אי-שביעות רצון חברתית, קיפאון פוליטי, לחצים כלכליים ועליה בהשפעת הימין הקיצוני, החשש העיקרי בברלין הוא שהחלשתה של צרפת תקטין את יכולתה של אירופה להתמודד עם תחרות מעצמות עולמיות. חשיבותו של חשש זה נובעת ממעמדה המיוחד של צרפת במבנה האיחוד האירופי; מדינה שהיא, לצד גרמניה, אחד משני העמודים התומכים בפרויקט האינטגרציה האירופי.

דיווח של אל-ג'זירה מ-22 באוקטובר 2026, המסתמך על עיתונות גרמנית, דן בשאלה מה יקרה לאירופה אם צרפת תיכנס לתקופה ארוכה של חוסר יציבות או אם הימין הקיצוני יעלה לשלטון בבחירות 2027. כדי לענות על כך, יש לבחון שלושה משברים משולבים: משבר הממשל בצרפת, שינוי המפה הפוליטית של החברה ושבירותם של ציר ברלין-פריז.

המשבר ברחוב; מעבר למחאה על יוקר המחיה

המחאות בצרפת, לפי דיווח אל-ג'זירה, קשורות לעלייה ביוקר המחיה ובמחירי הדלק, אי-שביעות הרצון של תלמידים וסטודנטים, ודרישות של איגודי עובדים. הצטרפותן של קבוצות חברתיות שונות למחאות היא בעלת חשיבות מיוחדת, שכן היא מעידה שהאי-שביעות יכולה לחרוג מדרישה מסוימת ולהפוך למחאה ציבורית נגד פעולות הממשלה.

לצרפת יש היסטוריה ארוכה של התגייסות רחוב. איגודי עובדים, רשתות סטודנטים ומסורת פוליטית של מחאה, יצרו קיבולת גבוהה לארגון שביתות ולחץ על הממשלה. לכן, מחאה בצרפת אינה רק פורקן של אי-שביעות רצון; לעיתים היא הופכת לכלי לשינוי מדיניות ציבורית.

עם זאת, אין לראות בכל גל מחאה סימן לקריסת הממשלה. מחאה רחבה הופכת למשבר פוליטי מתמשך כאשר הממשלה אינה מצליחה לתווך בין קבוצות חברתיות, להציע פשרות מקובלות, או לבנות מחדש את האמון הציבורי. בנוסף, תמונות של אלימות ברחוב אינן מעידות לבדן שהרוב בחברה תומך באופציה פוליטית מסוימת.

הבעיה העיקרית לממשלת מקרון, לכן, אינה רק השליטה ברחוב; אלא השבת הלגיטימציה הפוליטית ויצירת אפשרות לקבלת החלטות במצב בו החברה והפרלמנט מפולגים באופן קשה.

קיפאון פוליטי של מקרון והזדמנות לימין הקיצוני

החלטתו של מקרון לפזר את הפרלמנט ב-2024, לאחר כישלון הכוחות התומכים בו בבחירות האירופיות, לא הובילה לרוב יציב עבור הממשלה. כתוצאה מכך, הנשיא התמודד עם מגבלות חמורות בקידום מדיניותו, והקמת ממשלות שבריריות וחילוקי דעות תקציביים הגבירו את קשיי הממשל.

במצב כזה, ירידה בפופולריות של הנשיא היא רק חלק מהבעיה. חשוב יותר הוא האם המערכת הפוליטית תוכל לקבל החלטות נחוצות, במיוחד בנוגע לתקציב, חוב ציבורי ורפורמות כלכליות, מבלי להיתפס במשברים חוזרים.

על פי דיווח אל-ג'זירה, המגזין הגרמני "דר שפיגל" התייחס להובלתה של מרין לה פן בסקרים לקראת בחירות 2027. עם זאת, הובלה בסקרים אינה משמעה ניצחון מוחלט; תוצאת הבחירות תלויה גם בסדר המועמדים הסופי, בבריתות, בהשתתפות מצביעים ובסטטוס המשפטי של מועמדותה של לה פן. ג'ורדן ברדלה, מנהיג מפלגת האיחוד הלאומי (Rassemblement National), יכול גם הוא להיות אופציה חלופית לזרם זה אם מועמדותה של לה פן לא תתאפשר.

הנקודה החשובה היא שהימין הקיצוני אינו זקוק בהכרח לניצחון ברחוב כדי להגביר את השפעתו. אם חלק גדול מהמצביעים יגיעו למסקנה כי המפלגות המסורתיות אינן מסוגלות לפתור את הבעיות הכלכליות והפוליטיות, זרמים המתנגדים למצב הקיים יכולים לרכוש הון פוליטי מאי-שביעות רצון ציבורית. במצב זה, ההבטחה להחזיר את הסדר, לשלוט בהגירה ולהגביל את סמכויות בריסל עשויה להפוך לאטרקטיבית יותר עבור חלק מהחברה.

המשבר הפיננסי; החוליה המקשרת בין כלכלה לפוליטיקה

המשבר הפוליטי בצרפת קשור גם לבעיות הפיננסיות של הממשלה. גרעון תקציבי גבוה וחוב ציבורי גדל מציבים את הממשלה בפני בחירות קשות. כדי לרסן את החובות, סביר להניח שיהיה צורך לשלוט בהוצאות הציבוריות, להגדיל את הכנסות המסים, או לבצע רפורמות כלכליות; החלטות שבתנאי אי-שביעות רצון חברתית, הן בעלות מחיר פוליטי גבוה.

אך ביצוע מדיניות זו בתנאים בהם הממשלה אינה נהנית מתמיכה פוליטית מספקת, הופך לקשה יותר. צמצום הוצאות ציבוריות עלול להחריף את מחאתם של קבוצות התלויות בשירותים ציבוריים, והגדלת מסים תיתקל בהתנגדות מצד עסקים ומשקי בית. לעומת זאת, דחיית רפורמות עלולה להגדיל את עלות גיוס החוב של הממשלה ולהגביל את המרחב הפיננסי להשקעות ומדיניות תמיכה.

כתוצאה מכך, צרפת ניצבת בפני מעגל קסמים אפשרי: קיפאון פוליטי מקשה על רפורמות פיננסיות; המשך בעיות פיננסיות מגביר את אי-שביעות הרצון החברתית; והרחבת אי-שביעות הרצון מקשה על הקמת קואליציה יציבה לפתרון המשבר.

מדוע ברלין חוששת מהחלשת פריז?

חששה של גרמניה אינו נובע רק מהאפשרות של עליית ממשלה ימנית במדינה השכנה. צרפת וגרמניה, למרות חילוקי דעות תכופים, היוו את המנוע העיקרי להסכמים אירופיים רבים. אם שתי המדינות לא יגיעו להסכמה בנוגע למדיניות פיננסית, הגנתית ויחסים חיצוניים, השגת החלטות משותפות באיחוד האירופי תהפוך לקשה יותר.

לבעיה זו חשיבות רבה יותר בתחום הביטחון. צרפת היא המדינה היחידה באיחוד האירופי בעלת מאגר נשק גרעיני עצמאי, ויש לה מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. לגרמניה יש קיבולת כלכלית ותעשייתית גדולה, אך אין ברשותה את יכולת ההרתעה הגרעינית העצמאית של צרפת.

שיתוף הפעולה בין שתי המדינות מקבל חשיבות רבה יותר בתנאים בהם עתיד ההתחייבויות הביטחוניות של ארה"ב כלפי אירופה נתון במחלוקת, והמלחמה של רוסיה נגד אוקראינה ממשיכה להשליך צל על החישובים הביטחוניים של היבשת. לכן, עוד לפני כל שינוי אפשרי בממשלה הצרפתית, ציר גרמניה-צרפת ניצב בפני אתגרים אמיתיים.

מה יקרה אם הימין הקיצוני ינצח?

על פי דיווח אל-ג'זירה, מפלגת האיחוד הלאומי בראשות לה פן דוגלת בהפחתת תרומתה הכספית של צרפת לתקציב האיחוד האירופי, החזרת חלק מהסמכויות מבריסל לפריז, והפסקת התמיכה באוקראינה. מימוש מדיניות כזו עלול להחריף את חילוקי הדעות בין צרפת לגרמניה ולחברות אחרות באיחוד.

עם זאת, ניצחון הימין הקיצוני לא בהכרח יוביל לפרישתה של צרפת מהאיחוד האירופי. תרחיש סביר יותר יכול להיות התפתחות של מאבק ממושך על היקף האינטגרציה האירופית, מדיניות הגירה, תקציב משותף וסיוע לאוקראינה. גם ללא פרישה רשמית, חילוקי דעות בנושאים אלה עלולים להאט את קבלת ההחלטות של האיחוד ולהגביל את כוח המיקוח שלו מול ארה"ב, סין ורוסיה.

בנוסף, אין להניח שכל בעיותיה של אירופה ייפתרו או יוחמרו עם שינוי ממשלה בצרפת. גם גרמניה מתמודדת עם אתגרים כלכליים ועם צמיחה של זרמים פוליטיים מתנגדים. מסיבה זו, עתידה של אירופה תלוי באינטראקציה של המשברים הפנימיים של שתי מעצמותיה העיקריות, ולא רק בתוצאת הבחירות בצרפת.

סיכום

יש להתייחס ברצינות לאזהרת העיתונות הגרמנית, אך לא במובן שצרפת עומדת בפני קריסה מוחלטת. הבעיה העיקרית היא חפיפה של משבר לגיטימציה פוליטית, לחץ פיננסי ועליה בהשפעת זרמים המתנגדים לסדר הקיים.

אם ממשלת צרפת לא תצליח לבנות מחדש את האמון הציבורי ולמצוא דרך לקבלת החלטות יציבות, הימין הקיצוני יזכה ליותר הזדמנויות להפוך אי-שביעות רצון לכוח פוליטי. השלכותיו של התפתחות זו עשויות לחרוג מגבולותיה של צרפת: החל מהחלשת שיתוף הפעולה ההגנתי האירופי ועד להעמקת מחלוקות בנוגע לאוקראינה ועתיד האיחוד.

בסופו של דבר, השאלה האסטרטגית לגרמניה אינה האם צרפת תתנתק פתאום מאירופה; אלא האם אירופה תוכל, בהינתן המשך חוסר יציבות פוליטית באחת מחברותיה החשובות ביותר, עדיין לפעול ככוח מגובש או לא.