מטרמפ לדמוקרטים: מדוע ערבים אמריקאים שינו את עמדתם?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, שינוי הנטייה הפוליטית של ערבים אמריקאים הוא אחד ההתפתחויות הבולטות לקראת בחירות אמצע הכהונה לקונגרס האמריקאי. קהילה זו, שחלק ממנה הצביע לדונלד טראמפ בבחירות לנשיאות 2024, מראה כעת סימנים ברורים של חוסר שביעות רצון מפעולות ממשלו.

על פי סקר של וושינגטון פוסט ובית הספר למדיניות ציבורית שאר באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, שפורסם באוקטובר 2026, 58% מהמצביעים הערבים-אמריקאים הרשומים תומכים בדמוקרטים, לעומת 34% התומכים ברפובליקנים. פער זה של 24 נקודות אחוז מעיד על יתרון משמעותי של הדמוקרטים בקרב קבוצה זו.

חשיבות השינוי אינה נעוצה רק במעבר תמיכה ממפלגה למפלגה, אלא טמונה גם בסיבות לכך: יוקר המחיה, מלחמות המזרח התיכון, מדיניות ארה"ב כלפי ישראל, ותחושת ריחוק של חלק מהקהילה הערבית מהמפלגה הרפובליקנית.

תמורות בסקרים; מתחרות צמודה ליתרון דמוקרטי

כדי להבין את חשיבות השינוי, יש לחזור לבחירות 2024. אז, חלק מהמצביעים הערבים-אמריקאים, שלא היו מרוצים ממדיניות ממשל ג'ו ביידן כלפי מלחמת עזה, נטו לעבר דונלד טראמפ. טראמפ הצליח למצב את עצמו כתחליף לדמוקרטים וניצל את חוסר שביעות הרצון של קהילה זו.

על פי סקר של המכון הערבי-אמריקאי מאוקטובר 2024, התמיכה בטראמפ וקמלה האריס בקרב המצביעים הערבים-אמריקאים הייתה קרובה מאוד; 42% ו-41% בהתאמה.

עם זאת, יש לנקוט זהירות בהשוואת נתונים אלו לסקר החדש. סקר 2024 התמקד בבחירות לנשיאות, בעוד שהסקר החדש בוחן את העדפות המצביעים לבחירות לקונגרס. לכן, לא ניתן לקבוע שכל אלו שהצביעו לטראמפ ב-2024 הצטרפו כעת לדמוקרטים. מה שהנתונים מראים הוא שינוי במרחב הפוליטי של קהילה זו ויתרון דמוקרטי נוכחי בהעדפות המוצהרות.

הבטחת סיום מלחמות; קלף שהפך לנקודת חולשה

אחד הגורמים המשמעותיים להצלחת טראמפ בגיוס חלק מהמצביעים הערבים-אמריקאים ב-2024 היה חוסר שביעות רצון ממדיניות ממשל ביידן כלפי מלחמת עזה. התמיכה הצבאית והדיפלומטית של וושינגטון בישראל הרחיקה מצביעים ערבים רבים מהדמוקרטים.

טראמפ, מצידו, ניסה לנצל חוסר שביעות רצון זה על ידי הדגשת סיום מלחמות וכינון שלום במזרח התיכון. הבטחותיו להפחתת הסכסוכים היו אטרקטיביות עבור חלק מהמצביעים שהתאכזבו ממדיניות החוץ של ממשל ביידן.

אולם, על פי הסקר החדש של וושינגטון פוסט ובית הספר שאר, כ-80% מהמצביעים הערבים-אמריקאים אינם מרוצים מאופן הטיפול של טראמפ בישראל ובעזה. כמו כן, 75% הביעו חוסר שביעות רצון מפעולותיו כלפי איראן.

נתונים אלו מצביעים על כך שמדיניות החוץ האמריקאית אינה רק נושא רחוק מחיי היומיום עבור חלק גדול מהמצביעים, אלא מהווה קריטריון להערכת מהימנות הבטחות הנשיא.

טראמפ הצליח ב-2024 לגייס חלק מהמצביעים הלא מרוצים מהדמוקרטים. כעת, אם אותם מצביעים חשים שמדיניות הממשל החדש רחוקה מדרישותיהם, תמיכתם בבחירות לא תהיה מובטחת.

כלכלה; גורם המרחיב את חוסר שביעות הרצון

הגורם החשוב השני הוא המצב הכלכלי ועליית יוקר המחיה. על פי דיווח של וושינגטון פוסט באוקטובר 2026, כ-7 מכל 10 מצביעים ערבים-אמריקאים אינם מרוצים מהביצועים הכלכליים של טראמפ.

עליית מחירי הדלק והמזון ודאגה מכוח הקנייה של משקי הבית הפכו לנושאים מכריעים לקראת הבחירות. הדיווח גם מצביע על השפעת המכסים המסחריים והמלחמה עם איראן על הלחצים הכלכליים.

לסוגיה זו חשיבות בחירות מיוחדת. מצביעים עשויים לתמוך במועמד מסיבות שונות, אך יוקר המחיה משפיע ישירות על תקציב משקי הבית, שכר דירה, רכישת מזון ותכנון כלכלי.

בנסיבות אלו, הבטחות פוליטיות שומרות על מהימנותן רק כאשר הן מלוות בשיפור מוחשי של חיי היומיום. חוסר שביעות רצון כלכלי יכול להעמיק את הפער בין חלק מהמצביעים הערבים-אמריקאים לממשל טראמפ, במיוחד כאשר מדיניות החוץ גם היא אינה עומדת בציפיותיהם.

ישראל ועזה; פער עמוק יותר מחילוקי דעות על החלטה

מדיניות ארה"ב כלפי ישראל ומלחמת עזה היא אחד הגורמים החשובים ביותר לעיצוב העמדות הפוליטיות של רבים מהערבים-אמריקאים. עבור חלק ניכר מקהילה זו, התמיכה הצבאית והדיפלומטית של וושינגטון בישראל אינה רק נושא של מדיניות חוץ, אלא קשורה לסוגיית פלסטין, אבדות אזרחיות, ואחריותה של ממשלת ארה"ב.

על פי הסקר המוזכר של וושינגטון פוסט, כ-8 מכל 10 מצביעים ערבים-אמריקאים מעוניינים בהפחתת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. כ-6 מכל 10 אף קוראים להפסקת סיוע זה לחלוטין.

נתונים אלו מראים כי חוסר שביעות רצון ממדיניות ארה"ב כלפי ישראל אינו מוגבל להתנגדות לפעולה או החלטה ספציפית, ויכול להפוך לדרישה רחבה יותר לגבי אופן הקצאת משאבים ועדיפויות מדיניות חוץ.

עם זאת, אין לראות בקהילה הערבית-אמריקאית גוש אחיד לחלוטין. מגמות פוליטיות, השקפות דתיות, מצב כלכלי והעדפות דוריות שונים בתוך קהילה זו. סוגיית פלסטין חשובה לרבים, אך היא אינה בהכרח הגורם היחיד הקובע את הצבעתם.

מדוע חלק מהערבים-אמריקאים מתרחקים מהרפובליקנים?

גורם נוסף הוא תפיסתם של חלק מהערבים-אמריקאים את המרחב הפוליטי והחברתי של המפלגה הרפובליקנית. על פי הדיווח, כחצי מהמצביעים הערבים-אמריקאים סבורים שהמפלגה הרפובליקנית אינה ידידותית כלפיהם. הערכה זו לגבי טראמפ עצמו מגיעה לכ-60%.

תפיסה כזו יכולה להיות לה השלכות בבחירות, שכן מצביעים אינם מעריכים רק מדיניות כלכלית וחוץ, אלא גם האם מפלגה רואה בהם חלק מקובל מהחברה האמריקאית.

לעומת זאת, גם הדמוקרטים אינם נהנים מתמיכה ללא תנאי. חלק מהערבים-אמריקאים עדיין אינם מרוצים מפעולות ממשל ביידן כלפי עזה, ואמונם בדמוקרטים נפגע.

לכן, אין לראות בעלייה בתמיכה בדמוקרטים בהכרח כסימן לחזרה מלאה של אמון במפלגה זו. שינוי זה עשוי לנבוע בעיקר מחוסר שביעות רצון מהרפובליקנים והערכה השוואתית בין שתי אפשרויות הבחירה.

מדוע מישיגן חשובה במיוחד?

חשיבות התפתחות זו במדינת מישיגן גדולה יותר מאשר באזורים רבים אחרים באמריקה. מישיגן היא אחת מהמדינות התחרותיות בבחירות הפדרליות, ובה מתגוררת אוכלוסייה משמעותית של אזרחים ממוצא ערבי ומוסלמי.

בבחירות לנשיאות 2024, מצביעים שלא היו מרוצים ממדיניות ארה"ב כלפי עזה במדינה זו מילאו תפקיד משמעותי במרחב הפוליטי. תוצאות אותן בחירות הראו שאפילו קבוצות המהוות מיעוט דמוגרפי יכולות להשפיע על התוצאה הסופית.

גם בבחירות אמצע הכהונה 2026, התחרות על מושבי הקונגרס עשויה להגביר את חשיבות הקהילה הזו. בדיווח של אל-ג'זירה, התחרות בין עבד א-רחמן א-סייד, מועמד דמוקרטי, למייק רוג'רס, מועמד רפובליקני, על מושב בסנאט של מישיגן, צוינה כאחת התחרויות החשובות.

כמובן, היקף ההשפעה של המצביעים הערבים-אמריקאים תלוי בפיזורם הגיאוגרפי, שיעור ההשתתפות בבחירות, רמת התחרות בכל מחוז, והעדפות של קבוצות מצביעים אחרות. לכן, לא ניתן לשייך את תוצאת תחרות מסוימת באופן בלעדי להצבעת קהילה זו.

סיכום

הערכה כוללת של התפתחויות אלו מראה כי תמיכתם של חלק מהערבים-אמריקאים בטראמפ ב-2024 הייתה מושפעת יותר מחוסר שביעות רצון מממשל ביידן והבטחותיו של טראמפ לשלום ולשינוי מדיניות חוץ, מאשר מהזדהות יציבה עם הרפובליקנים.

כעת, חוסר שביעות רצון מיוקר המחיה, המשך המתיחות האזורית, מדיניות וושינגטון כלפי ישראל, ותחושת ריחוק חברתי מהרפובליקנים, החלישו חלק מתמיכה זו. עם זאת, העלייה בתמיכה בדמוקרטים אינה מהווה פתרון מלא למחלוקות של קהילה זו עם מפלגה זו. הדמוקרטים צריכים גם הם להראות שמדיניותם כלפי עזה, ישראל והמזרח התיכון פחות רחוקה מציפיות המצביעים הלא מרוצים. הנקודה העיקרית היא: המצביעים הערבים-אמריקאים לא עברו בהכרח מטראמפ לדמוקרטים כי פתאום בטחו בדמוקרטים; אלא כי חלקם הגיעו למסקנה שהבטחותיו של טראמפ לא עמדו בציפיותיהם.

לבסוף, בחירות אמצע הכהונה ב-3 בנובמבר 2026 יהיו מבחן לשתי המפלגות: הרפובליקנים יצטרכו להוכיח שהם יכולים להחזיר לעצמם את תמיכתם של חלק מהמצביעים הלא מרוצים, והדמוקרטים יצטרכו להוכיח שהעלייה הנוכחית בתמיכה בהם אינה הזדמנות חולפת או מחאה.