הצורך המחודש של טראמפ בלגיטימציה בינלאומית ומקומית
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, במדעי המדינה ודיפלומטיה, יוקרה או לגיטימציה בינלאומית אינם امتیاز טקסי, אלא כלי מעשי להישרדות וקידום האינטרסים הלאומיים. אחד הגורמים העיקריים לצורך זה הוא הגברת כוח המיקוח. במערכת הבינלאומית, שחסרה ממשל מרכזי כפוי, הלגיטימציה של מדינה קובעת את משקלה במשא ומתן. למנהיגים ונשיאים בעלי לגיטימציה בינלאומית גבוהה, דבריהם נחשבים ראויים להתייחסות, והם יכולים להשיג יתרונות ללא שימוש בכוח. לעומת זאת, חוסר לגיטימציה גורם לכך שגם הצעותיו ההגיוניות ביותר מתעלמים מהן.
מצד שני, לגיטימציה בינלאומית בונה חוזים בלתי כתובים של אמון. משקיעים זרים וחברות רב-לאומיות מעדיפים לשתף פעולה עם מדינות שנשיאן או ראש ממשלתן מבטיח יציבות חוקים וקיום הבטחות. פגיעה בלגיטימציה בינלאומית משמעה ישירה יציאת הון ובריחת מוחות.
בתיאוריות ריאליסטיות, יוקרה או לגיטימציה בינלאומית מהוות חלק מכוח רך ורצון לאומי, המובילים להרתעה בביטחון הלאומי. אם אויבים או יריבים רואים את מנהיג מדינה כחלש או חסר תמיכה עממית, גובר הסיכוי לפגיעה באינטרסים שלה. שמירה על יוקרה מייקרת את עלות התוקפנות עבור הצד השני.
היבט נוסף של הצורך בשמירה על לגיטימציה בינלאומית הוא לגיטימציה פנימית ולכידות לאומית. אזרחים במשברים בונים על מנהיגות שתהיה "גאה" בזירה העולמית. תחושה זו הופכת את העלויות החברתיות והכלכליות לקלות יותר לנסבלות עבור הממשלה.
עם זאת, הנקודה החשובה היא שיוקרה מודרנית כבר אינה נבנית רק מראוותנות או מלל תקיף, אלא מבוססת על יעילות מעשית, שקיפות בפעולות ויכולת חיזוי התנהגות. במהלך הקדנציה השנייה של נשיא ארצות הברית, אנו עדים בדיוק לאותה ראוותנות או מלל תקיף חוזר ונשנה. התנהגות שאולי מעניקה לו תחושת הוד מבחינה פסיכולוגית, אך בחלל הבינלאומי והפנימי מעבירה מסר הפוך בתודעה.
בעידן התקשורת, כל פער בין דיבור למעשה הורס במהירות את היוקרה, ובנייתה מחדש קשה מאוד. מצד אחד, הטענה החוזרת ונשנית לניצחון במלחמה נגד איראן, ומצד שני, בריחה עם משאיות אוכל מחשש איראן או חוסר יכולת לפתור את סוגיית מיצר הורמוז, אינם נושאים שהעולם אינו רואה. במילים פשוטות, טראמפ יודע שהוא חייב לשמור על לגיטימציה בינלאומית, אך הוא בונה יוקרה זו על בסיס הטעיה עצמית או גאווה לאומית כוזבת, ולא על בסיס האינטרסים האמיתיים של עמו ועל פרגמטיזם מושכל.
על פי מסמכים קיימים, מדיניות הקדנציה השנייה של טראמפ השפיעה רב-צדדית ועמוקה על פנים ארצות הברית, והיא ניתנת לסיווג בתחומים שונים. מדיניות המכסים הנרחבת הייתה אחד הצירים המרכזיים של ממשל טראמפ, שמטרתה הייתה הפחתת הגירעון המסחרי והחזרת מקומות עבודה, אך היא הניבה תוצאות הפוכות לחלוטין. מחקרים מראים שעלות המכסים נפלה כמעט במלואה (קרוב ל-100%) על המייבאים והצרכנים האמריקאים, והזרים נשאו רק בכ-4% מהם. קרן ה-Tax Foundation העריכה שמכסים אלו בשנת 2025 היו שווי ערך לעליית מס של 1,000 דולר למשפחה אמריקאית. למרות שיעורי המכסים הגבוהים ביותר מאז שנות ה-40, הגירעון המסחרי של סחורות אמריקאיות בשנת 2025 הגיע לשיא חסר תקדים של 1.24 טריליון דולר. כמו כן, מגזר הייצור האמריקאי איבד יותר מ-80,000 משרות בשנת 2025. ניתוח של הוועדה המשותפת של הקונגרס אישר הפחתה נטו של 108,000 משרות ייצור באותה שנה. גורם זה גרם לכך שבפברואר 2026, בית המשפט העליון של ארה"ב קבע ברוב של 6 מול 3 כי השימוש של הממשלה בחוק סמכויות החירום הכלכליות הבינלאומיות (IEEPA) להטלת מכסים נרחבים נוגד את חוקת ארצות הברית, וקבע כי סמכות הטלת מיסים היא בלעדית של הקונגרס. למרות זאת, ממשל טראמפ ניסה לעקוף פסיקה זו, והמשיך בהטלת מכסים חדשים באמצעות מסלולים חוקיים אחרים.
אך הבעיה שנוצרה בארה"ב אינה מוגבלת רק למדיניות המכסים של טראמפ, והיא משפיעה גם על תחומים אחרים כמו מהגרים. ההסלמה במעצרי וגירושי מהגרים, שלווה בתמונות של סוכנים במסכות על רכבים לא מסומנים, נתקלה בתגובות שליליות של דעת הקהל. סקר של מרכז פיו מדצמבר 2025 הראה כי 53% מהאמריקאים סבורים שהממשלה הגזימה בגירושים.
בנוגע למוסדות סביבתיים ומדעיים, ממשל טראמפ קידם תוכנית שיטתית לצמצום תפקיד המדע בקבלת החלטות סביבתיות ולהחלשת מוסדות הפיקוח, ביניהם ניתן למנות את החלשת הסוכנות להגנת הסביבה (EPA). סוכנות זו איבדה כרבע מעובדיה (יותר מ-3,000 איש), ותקציב המחקר שלה הצטמצם באופן דרמטי. משרד המחקר והפיתוח העצמאי של ה-EPA פורק והפך ליחידה הנמצאת תחת פיקוח ישיר של ראש הארגון, מה שעורר דאגות לגבי אובדן העצמאות המדעית.
ביטול תקנות סביבתיות ומדעיות על ידי ממשל טראמפ הוא התנהגות בולטת נוספת. ממשל טראמפ ביטל או החליש עשרות חוקים ותקנות מפתח בתחום זיהום האוויר (כולל כספית ופחמן), זיהום מים ושינויי אקלים. הפעולה החשובה ביותר הייתה הניסיון לבטל את הפסיקה לגבי סיכון (Endangerment Finding) משנת 2009, שהיוותה הבסיס החוקי העיקרי לפיקוח על פליטת גזי חממה. מומחים הזהירו כי גישה זו, בנוסף לסכנתה לבריאות הציבור והסביבה בתוך ארה"ב, פוגעת באופן חמור בשיתופי פעולה בינלאומיים בתחומי פיקוח על זיהום, שליטה בשיטפונות וניהול מינים פולשים.
השפעת ההתנהגויות הלא מאוזנות וחריגות של טראמפ מחוץ למסגרת החוקים הפנימיים והבינלאומיים ניכרת בסקרי דעת קהל ובאתגרים מוסדיים. תוצאות סקר משותף של וושינגטון פוסט, ABC News ו-Ipsos בפברואר 2026 הראו שטראמפ אינו פופולרי במיוחד בקרב הציבור, כאשר 39% מאשרים את תפקודו ו-60% דוחים אותו. על פי תוצאות סקר זה, תפקודו של טראמפ בנוגע לכלכלה עורר התנגדות רבה יותר מאישור, בשיעור של 57% לעומת 41%. בנוגע למכסים, השיעור היה 64% לעומת 34%, ועל המצב הכלכלי הכללי מינואר 2025. 48% סבורים שהמצב הורע, בעוד 29% אמרו שהמצב השתפר.
ירידה זו ברמת הלגיטימציה בתוך ארצות הברית ובקהילה העולמית מהווה נורת אזהרה חמורה לממשל טראמפ ולמפלגה הרפובליקנית.
