כיצד התקפות ההתנגדות האחרונות באזור מחזקות את ההרתעה של המדינה?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, השינויים בדינמיקה הביטחונית במערב אסיה במהלך "מלחמת הרמדאן" משקפים מעבר פרדיגמטי מסדר ביטחוני חד-קוטבי בשלטון וושינגטון למבנה כוח רב-ממדי המתמקד בחזית ההתנגדות. מעבר אסטרטגי זה נובע ממבוי סתום תפעולי של מכונות המלחמה של ארצות הברית ושל המשטר הציוני, אשר איבדו את כוח ההרתעה המסורתי שלהן עקב משבר חסר תקדים בתמיכה בנשק, התדלדלות מלאי טילים מיירטים ומפקדי שדה שנשחקו.

באווירה משתנה זו, עמדתה האחרונה של הנהגת איראן, כמסמלת את דוקטרינת ההתנגדות, קבעה תנאים מקדימים שאינם ניתנים למשא ומתן, כגון הגנה על שלמותה הטריטוריאלית של לבנון, וכתוצאה מכך הצבת מכשולים בפני תמרונים דיפלומטיים חד-צדדיים של המערב. זהו משוואה שבה נתיבי אנרגיה חיוניים ובסיסים צבאיים של היריב בעומק האסטרטגי של האזור הפכו למטרות.

מאמר זה, המבוסס על מציאות גיאופוליטית ויכולות לא שוויוניות של חזית ההתנגדות, מבקש לבחון כיצד השילוב החכם של אמצעים טילים, שליטה בנתיבי מים בינלאומיים והרתעה פעילה שכתבו את הגיאומטריה של הכוח ומלכדו את השחקנים המערביים בתהליך שחיקה בלתי נמנע ויקר.

משחק עם קלף באב אל-מנדב

פעולותיהם האסטרטגיות האחרונות של כוחות החות'ים בתימן לחסימה ושליטה בנתיב המים הבינלאומי באב אל-מנדב, הובילו לשינוי יסודי בגיאופוליטיקה של אנרגיית הים האדום. כוחות אלו, שפגעו בספינות ובמכליות סעודיות בתגובה למצור על תימן, חסמו בפועל את המצר האסטרטגי באב אל-מנדב למעבר ריאד, ויצרו משוואת גמול הדדית שאתגרה את ביטחון שרשרת אספקת האנרגיה של הממלכה הסעודית.

אסטרטגיה זו גרמה לכך שריאד נאלצה לשנות פתאום את מסלול מכליות הנפט הענקיות שלה לנמל סידי קריר במצרים בים התיכון, או לעקוף את יבשת אפריקה, שינוי שהאריך את זמני משלוחי היצוא מ-16-19 ימים ל-48-50 ימים והעלה באופן משמעותי את עלויות הובלת הנפט.

מעבר לסגירה הפיזית של המעבר, המאמצים של החות'ים, בשיתוף פעולה ייעוצי של חזית ההתנגדות, להקמת מנגנון לקביעת דמי מעבר לספינות עוברות, ובמקביל הענקת פטור לצי הסוחר הסיני לאחר משא ומתן דו-צדדי, מעידים על נחישותם הרצינית להגדיר מחדש את כללי הניווט המסחרי בנתיב מים רגיש זה. במסגרת תפעולית זו, תימן, כאחד מהזרועות של כוחות ציר ההתנגדות, ממשיכה להפעיל לחץ על הכלכלה הבינלאומית.

לחץ זה לא רק משתק את מעצמות המערב ביכולתן להבטיח את הביטחון המלא של הניווט המסחרי, אלא גם משפיע על עלויות העסקאות העולמיות באמצעות הפעלת מנופי לחץ כלכליים והסטת זרמי הובלה ימית מסורתיים למסלולים ארוכים יותר.

פעולה נגד ירדן, הכנה להתקפה על ישראל

התקפות מקדימות אחרונות של איראן על בסיסים אמריקאיים בירדן לא היו רק פעולה סמלית או תגובה מוגבלת, אלא סימן למאמץ של טהראן להחזיר את היוזמה ולשנות את משוואת ההרתעה באזור. ירי של מספר טילים בליסטיים לעבר עמדות של כוחות אמריקאיים והרחבת היקף האזהרות לאזורים אסטרטגיים כמו נמל התעופה והנמל של עקבה, הראו שאיראן מסוגלת לפגוע בעומק הגיאוגרפי והצבאי של בעלות בריתה של וושינגטון.

גם למרות טענות פיקוד הסנטקום וירדן על יירוט הטילים, היקף המבצע, הפעלת האזעקות והעמדת ירדן בפני איום ישיר, פגעו קשות בתפיסה של חסינותם של בסיסים אמריקאיים. חשיבות התקפות אלו טמונה בהצגת הכוח הטילים של איראן ככלי יעיל ליצירת עלות, שיבוש חישובי האויב והגבלת חופש הפעולה הצבאי של ארצות הברית.

מבצע זה נשא גם מסר ברור לוושינגטון, לפיו הכוחות המזוינים של איראן, בהסתמך על יכולת הטילים שלהם ועל נחישותם התפעולית, לא יישארו פסיביים מול תקיפות ואיומים חיצוניים, והם מסוגלים לתכנן תגובות נרחבות וכואבות בזמן המתאים.

מבחינה זו, התקפות ירדן ניתנות לראות כפגיעה קשה באויב והצגה ברורה של יכולת ההרתעה של איראן, המכינה את הקרקע לפעולה נגד המשטר הציוני בעתיד הקרוב. יכולת זו יכולה להגביר באופן משמעותי את עלות כל הרפתקה צבאית חדשה בחישובים עתידיים של ארצות הברית ובעלות בריתה.

משבר הורמוז, שדרוג המשחק בזירה הבינלאומית

מיצר הורמוז הפך במהלך מלחמת הרמדאן לאחד הכלים הגיאופוליטיים החשובים ביותר של איראן. כלי שחשיבותו אינה מוגבלת רק למיקומו הגיאוגרפי או ליכולת המעבר של ספינות, אלא נובעת מהקשר הישיר של מעבר זה לכלכלת האנרגיה העולמית.

מיקומו של מיצר הורמוז במסלול העברת נפט ומוצרי נפט ממפרץ הפרסי לשווקים האסייתיים, האירופאיים והעולמיים, מאפשר לאיראן להשתמש בגיאוגרפיה כמשאב צבאי-כלכלי, ועל ידי איום או הגבלה על תנועת ספינות, להגדיל את עלויות ההחלטות הפוליטיות והצבאיות של האויבים. השליטה במצר, מתן אישור למעבר ספינות, מניעת תנועה בלתי מורשית ותגובה לספינות המתכוונות לעבור ללא תיאום, נחשבים להפגנת ריבונותה של איראן על מעבר זה.

מבחינה זו, ההרתעה של הורמוז נשענת על שלושה עמודים: ראשית, הכוח הצבאי לסגור או להגביל את המצר; שנית, הרצון הפוליטי להשתמש בכוח זה; ולבסוף, היכולת לנהל ולבדוק ספינות. החיבור הגיאופוליטי לזרימת אנרגיה הופך כלי זה למנוף שמעבר לפעולה צבאית, שכן כל שיבוש בתנועה יכול להשפיע על אספקת הנפט, מחירי האנרגיה, שרשרת האספקה והכלכלות התלויות.

עם זאת, ניצול יכולת זו לאחר סיום הלחימה, ללא גיבוי פוליטי ודיפלומטי, עלול להפחית את תמיכתן של מדינות האזור ולכוון אותן למסלולים חלופיים. לכן, שמירה על אפקט ההרתעה של המצר דורשת שילוב של כוח, ניהול מתח ודיאלוג אזורי.

סיכום

הדינמיקה התפעולית של ציר ההתנגדות בקרבות האחרונים מוכיחה את העובדה כי מאזן הכוחות באזור כבר אינו נקבע אך ורק על בסיס עליונות טכנולוגית צבאית, אלא נשען על היכולת להטיל עלויות אסטרטגיות ולשחוק את התשתיות החיוניות של היריב.

פעולותיהם המתואמות של החות'ים בתימן לחסימת נתיבי הנפט באב אל-מנדב, התקפות מקדימות והרתעתיות של איראן על עמדות מפתח אמריקאיות בירדן, והפגנת שליטה חכמה על מיצר הורמוז האסטרטגי, מעידות על כך שהשיח של ההתנגדות הצליח להפעיל את הגיאוגרפיה כנשק גיאופוליטי וכלכלי יעיל נגד ההגמוניה הצבאית של ארצות הברית.

שמירה והמשך של הישגים שדה אלו לאחר שכוח להבות המלחמה יפחת, דורשים עירנות כפולה ומעבר לשלב חיזוק היסודות הכלכליים והעמידות הלאומית בתוך מדינות ציר ההתנגדות, כגון תימן, לבנון וסוריה, שכן סנקציות מקיפות ולחצים על רמת החיים של האויב פועלים כעקב אכילס של חזית זו.

לבסוף, ייצוב מאזן הכוחות החדש הזה ומניעת נטייתן של מדינות האזור למסלולי תעבורה חלופיים, מחייבים שילוב של כוח צבאי והרתעת טילים של איראן במיצר הורמוז ובנתיבי מים אחרים, יחד עם דיפלומטיה פעילה מוכוונת אזור וקשרים כלכליים חזקים, על מנת להבטיח את קיימותו ארוכת הטווח של שיח ההתנגדות, בהתאם למבנים המקומיים של כל חברה.