تشدید جنایات جنگی و ضد بشریت تل آویو در لبنان از منظر حقوق بینالملل
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, על פי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות Mehr, אתר רשת אל-מיאדין, בדיווח שציין את מדיניות צבא הכיבוש הישראלי בהשמדת אזורים למגורים וכפרים בדרום לבנון והרס תשתיות אזרחיות ומחייה באזורים אלה, כתב כי המשפט ההומניטרי הבינלאומי אינו מוגבל רק להגנה על חיי אזרחים בזמן מלחמה, אלא כולל גם הגנה על רכושם, הבטחת קיומם באדמתם ושימור הקשרים החברתיים והתרבותיים המרכיבים את זהותם הקולקטיבית.
על פי דיווח זה, סעיף 53 של «אמנת ז'נווה הרביעית» אוסר על הריסת רכוש פרטי או ציבורי בשטחים הנמצאים תחת שליטה צבאית, אלא אם כן הכרח צבאי מחייב זאת באופן מוחלט. בנוסף, סעיף 8 של «אמנת רומא» של בית הדין הפלילי הבינלאומי, רואה בהרס נרחב של רכוש והפקעתו ללא הכרח צבאי, פשע מלחמה המחייב אחריות פלילית אישית. סעיף 7 של אותה אמנה מציין גם כי גירוש כפוי של אוכלוסייה או התעללות נרחבת ושיטתית בהם, יכולה להיכלל בגדר «פשעים נגד האנושות».
על פי דיווח זה, פעולות המשטר הציוני בדרום לבנון אינן רק הריסת מבנים, מתקנים ותשתיות, אלא הפכו למדיניות שיטתית שמטרתה מחיקה פיזית מוחלטת של כפרים, מניעת חזרת התושבים ושינוי המציאות הדמוגרפית והגיאוגרפית של אזור.
«ישראל כץ», שר המלחמה של המשטר הציוני, טען כי מאות אלפי תושבים שיעים בדרום לבנון לא ישובו לבתיהם. דברים אלו, על פי סעיף 2 של «אמנת מניעת פשעי השמדת עם ועונשם», אינם חוקיים.
תקדימים משפטיים בינלאומיים, כולל פסקי הדין של «בית הדין הפלילי הבינלאומי», מייחסים חשיבות מיוחדת להצהרות פומביות של בכירים במדינות, ובפסיקות רבות שלהם ראו בהצהרות אלו ראיות רלוונטיות להוכחת «כוונה פלילית». לכן, כאשר פעולות הריסה נרחבות מלוות בהכרזה מפורשת על מניעת חזרתה של קבוצת אוכלוסייה מסוימת או השמדת יסודות קיומה, הצהרות אלו הופכות לחלק מהראיות המשמשות להבנת המטרה האמיתית של המדיניות שנקטו הציונים ולקביעת מהותה המשפטית בדרום לבנון.
מבחינה משפטית, גירוש כפוי בהיקף רחב, מניעת שיבה, הריסת רכוש אזרחי והרס תשתיות החיים של קבוצה מסוימת, אם יוכח כי נעשים באופן נרחב או שיטתי נגד אזרחים, יכולים להיחשב כפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
בבחינת פעולות המשטר הציוני בדרום לבנון, ניתן לראות בבירור שלושה יסודות מרכזיים: «הריסה נרחבת של כפרים ואזורים אזרחיים», «הצהרות פומביות של בכירים לגבי אי-חזרתם של תושבים שיעים לבתיהם» ו«פגיעה בשטח הגיאוגרפי של השיעים בדרום לבנון».
השמדה מוחלטת של כפרים דרומיים, מחיקתם ומניעת חזרת התושבים, יחד עם הצהרות רשמיות של מנהיגי המשטר הציוני, מחזקים באופן ברור, מנקודת מבט של המשפט הבינלאומי, את החשד לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. נושא זה דורש חקירות עצמאיות ומקיפות בנוגע לאפשרות של «השמדת עם», מה שמחייב את ממשלת לבנון לבחון מחדש את סעיף 13 של הסכם המסגרת.
