ההימור הפוליטי של נתניהו בבחירות: מי יחזיק במפתח הכוח?
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הבחירות לפרלמנט בישראל, שייערכו ב-27 באוקטובר 2026, מתקיימות בתקופה שבה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתמודד מול יריבים עיקשים, וסקרים מצביעים על קושי של שני המחנות להשיג רוב פרלמנטרי. בינתיים, המפלגות החרדיות והזרמים הערביים עשויים למלא תפקיד מכריע במשא ומתן שלאחר הבחירות, קבוצות שעל אף הבדליהן הפוליטיים והחברתיים, תופסות מקום חשוב בחישובי הקמת הממשלה העתידית.
התחרות על 61 מנדטים
בשיטת הבחירות בישראל, תושבי השטחים הכבושים מצביעים לרשימות מפלגתיות, ו-120 מושבי הכנסת, הפרלמנט של המשטר, מחולקים בין מפלגות העוברות את אחוז החסימה. אף מפלגה או קואליציה לא יכולה להקים ממשלה רק על ידי זכייה במספר המנדטים הגבוה ביותר ללא תמיכה מספקת של נציגים. השגת תמיכה של לפחות 61 נציגים חיונית להקמת ממשלת רוב.
סקרים שפורסמו בימים שלפני הבחירות מצביעים על קושי של מחנה נתניהו ושל זרמי האופוזיציה להגיע לאחוז החסימה. על פי שלושה סקרי טלוויזיה שפורסמו בימי המרוץ האחרונים, קואליציית הימין והדתיים של נתניהו תשיג כ-50 מנדטים; לעומת זאת, ההערכות למחנה האופוזיציה נעות בין 52 ל-56 מנדטים. מפלגות ערביות ישיגו בסקרים אלו כ-14 עד 16 מנדטים בסך הכל. נתונים אלו הם הערכות טרום-בחירות, והתוצאה הסופית תלויה בקולות האמיתיים ובמעבר המפלגות את אחוז החסימה.
גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר של צבא ישראל וראש המפלגה החדשה "ישר", הוא בין הדמויות הבולטות המתחרות בנתניהו. קואליציית האופוזיציה כוללת גם זרמים בראשות נפתלי בנט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ויאיר גולן. זרמים אלו, על אף חילוקי דעות בנושאים מסוימים, הדגישו את חשיבות שיתוף הפעולה כדי לשים קץ לכהונתו של נתניהו כראש ממשלה. עם זאת, המחלוקת בנוגע לשותפים אפשריים לממשלה העתידית, ובמיוחד מפלגות ערביות ודתיות, מסבכת את הדרך להקמת קואליציה.
החרדים: מיעוט בעל משקל פוליטי גבוה
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על המשוואות הבחירות הוא הקהילה החרדית, או היהודים החרדים-פוטורתודוקסים. אוכלוסיית קהילה זו נאמדת בכמיליון ו-450 אלף איש, שהם כ-14% מאוכלוסיית ישראל. החרדים אינם קבוצה הומוגנית לחלוטין, אך חלק ניכר מהם מדגיש הקפדה הדוקה על הוראות הדת, לימוד תורה, חינוך דתי ושימור עצמאות המוסדות הדתיים.
בקרב גברים רבים בקהילה זו, לימוד מלא בבתי מדרש או ישיבות תופס מקום מרכזי. לכן, פטור של תלמידי ישיבה משירות צבאי הפך לאחת הדרישות החשובות ביותר של המפלגות החרדיות. מפלגות אלו גם שואפות לשמר את תקציבי בתי הספר הדתיים, תמיכה סוציאלית והטבות הקשורות לחיים הדתיים.
שני הזרמים הפוליטיים המרכזיים המייצגים קהילה זו הם מפלגת ש"ס ומפלגת "יהדות התורה". ש"ס מבוססת בעיקר בקרב יהודים חרדים ממוצא ספרדי ומזרחי, ו"יהדות התורה" מייצגת בעיקר זרמים חרדיים ממוצא מרכז ודרום אירופה. שתי הקבוצות היו בעבר בעלות ברית חשובות של הליכוד ונתניהו; למרות זאת, מחלוקת בנוגע לחוק הגיוס יצרה מתח ביחסיהן עם הממשלה.
שירות צבאי, מחלוקת מעבר לסוגיה דתית
פטורם של החרדים משירות צבאי הוא בעל היסטוריה ארוכה. בשנת 1948, עם הקמת ישראל, הושג הסכם בין דוד בן-גוריון לנציגים דתיים, שאפשר פטור ממספר מוגבל של תלמידי ישיבות. מנגנון זה התרחב עם הזמן והפך לאחד הסכסוכים העיקריים בפוליטיקה הפנימית.
לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 והרחבת הפעולות הצבאיות של ישראל, הלחץ על חיילי הצבא וכוחות המילואים גבר. בנסיבות אלו, מתנגדי פטור החרדים טוענים כי נטל השירות הצבאי צריך להתחלק באופן הוגן יותר. לעומתם, מנהיגים דתיים מדגישים את חשיבות לימוד התורה ושמירת המוסדות הדתיים.
מחלוקת זו גבתה מחיר פוליטי מנתניהו. המפלגות החרדיות מצפות מהממשלה לפעול לשמירה על פטורים ותקציבים מבוקשים; בעוד שחלק מהחברה בישראל ואף זרמים ימניים מתנגדים להמשך הטבות אלו. יציאת "יהדות התורה" מהקואליציה הממשלתית ועזיבת ש"ס את הממשלה, בעקבות מחלוקת על חוק הגיוס, הראו כי סוגיה זו יכולה להשפיע על יציבות הקואליציה השלטת.
מפלגות ערביות ומשוואת הקמת הממשלה
בנוסף לחרדים, גם מפלגות ערביות עשויות למלא תפקיד חשוב בקביעת גורל הממשלה העתידית. אזרחים ערבים פלסטינים מהווים כ-20% מאוכלוסיית ישראל, וזרמים כגון הרשימה המשותפת ורע"ם מייצגים חלק מהם.
על אף הפוטנציאל הפרלמנטרי של מפלגות אלו, מנהיגים רבים במחנה האופוזיציה לנתניהו הציבו הגבלות לגבי השתתפותן הרשמית בממשלה או בניית קואליציה איתן. דבר זה מגדיל את הפער בין השגת יותר מנדטים להשגת רוב מעשי. כתוצאה מכך, ייתכן שהאופוזיציה לנתניהו תתמודד עם בחירה קשה להקמת ממשלה: שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות, השגת תמיכה מחלק מנציגי המחנות האחרים, או קבלת הסיכון של כישלון משא ומתן קואליציוני.
שלושה תרחישים לימים שאחרי הבחירות
בהתחשב בסקרים ובמחלוקות הקיימות, ניתן להציג מספר תרחישים לעתיד הפוליטי של ישראל. ראשית, נתניהו יצליח להקים קבינט באמצעות גיוס תמיכה של שותפים דתיים ומפלגות קטנות נוספות. שנית, מתנגדיו יפעלו להקמת קבינט באמצעות הסכם בין זרמים מרכזיים וימניים, תוך שימוש בתמיכה חיצונית של מפלגות ערביות. שלישית, אף אחד מהמחנות לא יצליח להשיג את הרוב הדרוש, וישראל תיכנס לתקופה חדשה של קיפאון פוליטי ואפשרות של בחירות חוזרות.
בכל שלושת המקרים, המחלוקת בנוגע לגיוס חרדים, הרכב שותפי הקואליציה, ואופן ההתמודדות עם השלכות המלחמות האחרונות יהיו סוגיות חשובות במשא ומתן. מלחמה וביטחון, אחריות על כישלונות ביטחוניים ב-7 באוקטובר, רפורמות משפטיות ולחצים כלכליים הם גם בין הנושאים המרכזיים של התחרות הבחירות.
לבסוף, בחירות ה-27 באוקטובר אינן רק תחרות בין נתניהו למתנגדיו; הן גם מבחן ליכולת המפלגות לבנות קואליציה יציבה. גם אם מחנה אחד ישיג יותר מנדטים, ללא הסכם עם שותפים נחוצים הוא לא יוכל להקים ממשלה. מסיבה זו, תפקידן של המפלגות החרדיות והערביות עשוי לעלות על משקלן הבחירות, ולהפוך לגורם חשוב בקביעת הרכב הממשלה העתידית של ישראל.
