עسקה נסתרת בין טראמפ לשי הסכם מסחרי בצל המשך התחרות האסטרטגית
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, בהنУסא על נתונים חדשותיים שפורסמו בסוכנות הידיעות Mehr, ממש ימים ספורים לאחר ההסכם בין דונלד טראמפ לשי גินפינג על הפחתה הדדית של מכסים, וושינגטון האטה את ייצוא רלבי המטוסים לסין כדי להשיג מנוף לחץ חזק יותר במשא ומתן על מינרלים אסטרטגיים. סמיכות הזמנים של צעד זה להכרזה על הסכמים מסחריים מעלה שאלה בסיסית האם שתי המדינות שואפות לפתור את המחלוקות ביניהן או שמא ברצונן לשמור על מנופים הדדיים ולהמשיך בתחרות האסטרטגית בעלות נמוכה יותר.
יש לבחון את ההסכמים האחרונים בין ארצות הברית לסין במסגרת מאמציהן של שתי הכלכלות הגדולות בעולם למנוע את חזרתה של מלחמת המכסים. הסלמת המכסים והצעדים הלעומתיים בשנת 2025 הוכיחו כי עימות מסחרי עלול לשבש את שרשראות האספקה ואת התכנון של חברות בינלאומיות. משום כך, הארכת הפפסקת האש עד 10 בינואר 2027 מהווה פחות סממן לסיום המחלוקות ויותר הזדמנות להמשך המשא ומתן ולמניעת החמרת המתיחות.
אחת מתוצאות המשא ומתן היא ההסכם על מסגרת להפחתה הדדית של מכסים על סחורות בשווי של כ-30 מיليארד דולר מצד כל צד. על פי הודעת משרד המסחר של סין, למעלה מ-90 אחוז מהסחורות הנכללות במסגרת זו צפויות להיות פטורות ממכסים נוספים הדדיים. צעצועים, מוצרי חשמל ביתיים ומוצרים המשמשים ילדים נכללים ברשימת מוצרי הייצוא של סין לארצות הברית.
מנגד, תוצרת חקלאית, ציוד רפואי, מוצרי בריאות ופחם הם בין הפריטים המעניינים את בייג'ינג. יישום מסגרת זו מותנה במעבר של הליכים משפטיים פנימיים, ואין לראות בהסכם הראשוני כזהה ליישום מלא של הפחתת המכסים.
רכישת מוצרים אמריקאיים הפכה אף היא לכלי מיקוח בידי ממשל טראמפ. הבית הלבן הודיע במאי 2026 על התחייבותה של סין לרכוש מדי שנה לפחות 17 מיליארד דולר של תוצרת חקלאית אמריקאית בשנים 2026 עד 2028, סכום הנפרד כמובן מהרכישות הקשורות לפולי סויה. כמו כן, הרכישה הראשונית של 200 מטוסים מתוצרת בואינג נכללה ברשימת ההסכמים שעליהם הוכרז. להתחייבויות אלו חשיבות כלכלית ופוליטית עבור חקלאים ותעשיות בארצות הברית, אך ערכן האמיתי תלוי במימוש ההתחייבויות וברישום הזמנות סופיות.
הסכם בצל התחרות האסטרטגית; על מה סוחרים טראמפ ושי?
[https://cloud.webangah.ir/fa/news/files/medias/photos/2026/11/wg-inline-e98597be7325e67837bd040559199bc22f4eff18269763bc95d590c664d2acdd.png]למרות התקדמויות אלו, המחלוקת סביב האיזון המסחרי ומבנה הכלכלה של שתי המדינות נותרה בעינה. וושינגטון מעבירה ביקורת על הגבלת הגישה של חברות אמריקאיות לשוק הסיני ועל מדיניות התעשייה של בייג'ינג; מנגד, סין רואה בהגבלות המסחריות והטכנולוגיות של ארצות הברית מכשול בפני התחרות של החברות שלה. הפחתת מכסים על חלק מהסחורות אינה פותרת את המחלוקת סביב תנאי התחרות, תפקיד המדינה בכלכלה וגישת החברות לשווקים זו של זו.
אם מכסים הם כלי גלוי של לחץ כלכלי, טכנולוגיות מתקדמות ומינרלים אסטרטגיים נמצאים ברבד עמוק יותר של התחרות בין השתיים. וושינגטון שואפת להגביל את גישתה של סין לטכנולוגיות המשחקות תפקיד בפיתוח יכולות חישוב מתקדמות ובשימושים צבאיים. בייג'ינג רואה גם בהגבלות אלו ניסיון להאט את ההתקדמות הטכנולוגית שלה והיא מקדמת פיתוח יכולות מקומיות בתחומי המוליכים למחצה והבינה המלאכותית.
שבבי בינה מלאכותית מתקדמים מהווים דוגמה ברורה למחלוקת זו. מדיניות הייצוא של ארצות הברית התנתה את הגישה של חברות סיניות לשבבים מסוימים ולציוד לייצור מוליכים למחצה ברישיונות ובתנאים מוגדרים. מבחינת וושינגטון, הגבלות אלו הן כלי לשליטה בהעברת טכנולוגיות רגישות, אך עבור חברות אמריקאיות, צמצום השוק הסיני עלול להוביל לאובדן חלק מההכנסות וההזדמנויות העסקיות. סין מצדה מנסה לצמצם את תלותה בספקים אמריקאיים באמצעות תמיכה بيצור המקומי. משום כך, המחלוקת על השבבים אינה עניין מסחרי בלבד אלא קשורה לתחרות על עתיד תעשיית הבינה המלאכותית.
מינרלים אסטרטגיים הם צדו השני של מטבע זה. לסין מעמד מרכזי בהפקה ובעיבוד של יסודות נדירים מסוימים; חומרים המשמשים בציוד אלקטרוני, כלי רכב חשמליים, מערכות אנרגיה ותעשיות הביטחון. יצירת חלופה לשרשרת האספקה של סין דורשת זמן והשקעה ניכרת. לכן, מגבלות הייצוא של בייג'ינג עשויות להשפיע על חישוביה של וושינגטון, בדיוק כפי שמגבלות ייצוא הטכנולוגיה של ארצות הברית משפיעות על התוכניות התעשייתיות של סין.
שתי המדינות משקיעות כדי לצמצם את פגיעותן. ארצות הברית מחפשת לגוון את מקורות האספקה של מינרלים ולחזק את יכולת העיבוד המקומית, וסין מקדמת פיתוח טכנולוגיות מקומיות. עם זאת, עצמאות בתחומים אלו אינה מהירה ואינה זולה, שכן ייצור מתקדמת תלוי بيדע מקצועי, הון ותשתית. כתוצאה מכך, הסכמים מסחריים עשויים להקל על זרימת הסחורות, אך כל עוד שני הצדדים חלוקים בדעותיהם סביב בקרת הייצוא והגישה לטכנולוגיות רגישות, התחרות האסטרטגית תימשך.
הסכם בצל התחרות האסטרטגית; על מה סוחרים טראמפ ושי?
[https://cloud.webangah.ir/fa/news/files/medias/photos/2026/11/wg-inline-d32166ba0569608b0c3750389ef625cebf5733254ec4b67ec489638aa3a60654.png]ארצות הברית וסין יודעות שהסלמת מלחמת הסחר עלולה לייצר עלויות ניכרות לכלכלות הפנימיות שלהן. העלאה מחודשת של מכסים עלולה לייקר את עלות ייבוא הסחורות וחומרי הגלם לייצור בארצות הברית, לצד העובדה שחלקים מהחקלאות והתעשייה במדינה תלויים בשוק הסיני לשם מכירת תוצרתם. לפיכך, ההסכם על רכישת מוצרים חקלאיים, מטוסים וסחורות תעשייתיות עשוי להיחשב כהישג כלכלי ופוליטי עבור ממשל טראמפ.
עם זאת, לדעת מומחים, על ממשל טראמפ לאזן בין הדרישה להשגת רווחים כלכליים מבייג'ינג לבין שימור ההגבלות הרצויות לו לשם הגנה על טכנולוגיות רגישות. חששות בנוגע לביטחון לאומי ולחצים מצד זרמים המבקרים מתן ויתורים טכנולוגיים מגבילים אף הם את מרחב התמרון של וושינגטון. מסיבה זו, ארצות הברית עשויה להעניק ויתורים במסחר אך לשמור על עמדה נוקשה יותר בתחומים שאותם היא מקשרת ישירות לביטחון לאומי.
סין, למרות מאמציה לצמצם את התלות בארצות הברית, ממשיכה להפיק תועלת מהגישה לשוק של מדינה זו ומיציבות המסחר העולמי. הסלמת מכסים עלולה להפעיל לחץ על ייצוא של תעשיות סיניות מסוימות, אך בייג'ינג אינה רוצה שההסכמים המסחריים יהפכו לכלי לקבלת מגבלות רחבות יותר על פיתוח הטכנולוגיה המקומית. שמירה על הפסקת האש וניהול משא ומתן על סחורות ספציפיות מעניקים לסין הזדמנות להפחית את הלחץ המיידי על הייצוא ולהמשיך בנתיב הפיתוח של יכולותיה הטכנולוגיות.
מוחים רבים סבורים שההסכם המסחרי אינו משמעותו פתרון המחלוקות הפוליטיות והביטחוניות. סוגיית טייוואן, מגבלות הטכנולוגיה והתחרות על השפעה אזורית עדיין דורשות הבנות קשות יותר. פגישות ישירות של המנהיגים ומנגנונים משותפים עשויים להפחית את הסבירות לאי-הבנה ולהסלמה בלתי מכוונת של המתיחות, אך הם אינם מבטלים לבדם את המחלוקת על אינטרסים אסטרטגיים. לכן, שני הצדדים משתדלים להעניק ויתורים מצומצמים בתחומים שבהם קיימת אפשרות להסכמה, מבלי לוותר על מנופי הכוח העיקריים שלהם.
יציבות ההבנות בין וושינגטון לבייג'ינג תלויה במספר התפתחויות, ביניהן יישום בפועל של הפחתת המכסים, היקף מימוש ההתחייבויות של סין לרכישת מוצרים אמריקאיים, מצב ייצוא המינרלים האסטרטגיים והחלטות ארצות הברית בנוגע לרישיונות ייצוא שבבים. תפקודם של מנגנוני המסחר וההשקעה המשותפים יקבע אף הוא האם מוסדות אלו יוכלו לפתור מחלוקות תפעוליות או שמא יותרו אך ורק כערוץ להמשך המשא ומתן.
הסכם בצל התחרות האסטרטגית; על מה סוחרים טראמפ ושי?
[https://cloud.webangah.ir/fa/news/files/medias/photos/2026/11/wg-inline-5240480349f1d376957e0e924b88394d60e50bfc8b34ab5db7385a4f470ee577.png]בחירות אמצע הכהונה בארצות הברית שיתקיימו בימים הקרובים עשויות להשפיע גם הן על אווירת קבלת ההחלטות בוושינגטון, במיוחד בכל הנוגע לייצוא טכנולוגיה ולהיקף הוויתורים לסין, הגם שלא ניתן לקבוע את תוצאות התפתחויות אלו מראש.
הארכת הפסקת האש עד 10 בינואר 2027 סיפקה מועד קצוב להמשך המשא ומתן. השאלה האם הזדמנות זו תוביל להסכם רחב יותר או שמא שני הצדדים יאריכו פעם נוספת את ההבנות המצומצמות, תלויה במימוש ההתחייבויות וביכולת לנהל את המחלוקות המרכזיות.
בסך הכל, ההסכמים הכלכליים של טראמפ ושי מהווים יותר מאמץ לבלום את העלויות של התחרות בין שתי המעצמות מאשר סימן לסיומה. ארצות הברית מחפשה להרחיב את שוק הייצוא ולשמור על מגבלות הטכנולוגיה הרצויות לה; סין רוצה גם היא לשמור על הגישה לשווקים העולמיים, להפחית את לחץ המכסים ולהמשיך בנתיב ההתקדמות התעשייתית.
משום כך, מכסים, שבבים ומינרלים הפכו לכלי מיקוח ששני הצדדים מנסים לנצל כדי להשיג הישגים כלכליים מבלי לוותר עליהם לחלוטין. לפיכך, יש להעריך את ההסכמים הנוכחיים לא כפשרה אסטרטגית, אלא כסוג של רכישת יציבות ודחיית המחלוקות הבלתי פתורות.
