השלכות המלחמה נגד איראן משתקפות בתקשורת העולמית

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מאז תחילת התוקפנות הצבאית של ארצות הברית וישראל נגד איראן, לא רק שהיעדים המוצהרים של מבצע זה לא הושגו, אלא שעל פי הודאת פקידים מערביים וכלי תקשורת אמריקאיים, מלכוד אסטרטגי וכישלונות בשדה הקרב ובמישור הפוליטי נכפו על התוקפים. מלחמה זו, שהחלה במתקפות נרחבות ובהרג אזרחים, כולל תלמידים חפים מפשע, קיבלה במהירות מימדים אנושיים, ביטחוניים וכלכליים נרחבים ועוררה תגובות שונות בתקשורת הבינלאומית.

כלי התקשורת בעולם, כל אחד עם הגישתו הייחודית, ניסו לעצב את נרטיב המלחמה הזו; בחינת השתקפויות אלו יכולה לספק תמונה ברורה יותר של המצב האמיתי של המלחמה והתחזית שלה.

כלי תקשורת באנגלית

מגזין "פורבס" כתב בדו"ח כי על פי סקר חדש של "רויטרס/איפסוס" שפורסם ביום שני, הפופולריות של דונלד טראמפ הגיעה לשפל של 31%, בעוד שהרפובליקנים שומעים תחזיות מדאיגות לגבי ביצועיהם בבחירות אמצע הקדנציה. לדברי פורבס, הסקר, שכלל 1679 מבוגרים אמריקאים עם מרווח טעות של 2%, מראה שהפופולריות של טראמפ ירדה באחוז אחד מרמת השפל הקודמת של 32%, ואי-שביעות הרצון ממנו עלתה באחוז אחד והגיעה ל-66%.

בתשובה לשאלה לאיזו מפלגה יצביעו בבחירות אמצע הקדנציה, 47% בחרו בדמוקרטים ו-35% ברפובליקנים. פורבס, בלוח הזמנים של סקרים אחרונים, מציין שבסקר "רויטרס/איפסוס" מתאריך 5 באוקטובר, הפופולריות של טראמפ עמדה על 32%, ו-44% מהמצביעים הרשומים התכוונו להצביע לדמוקרטים ו-37% לרפובליקנים. 52% ראו את יוקר המחיה כסוגיה החשובה ביותר לפני בחירות נובמבר.

בסקר "CBS/YouGov" מתאריך 4 באוקטובר, הפופולריות של טראמפ עמדה על 39% ואי-שביעות הרצון על 61%. בסקר "AP-NORC" מתאריך 1 באוקטובר, הפופולריות הכלכלית של טראמפ עמדה על 26% והפופולריות הכללית שלו על 31%, כאשר 65% האשימו את טראמפ בעלויות המחיה הגבוהות. בסקר "Quinnipiac" מתאריך 29 בספטמבר, הפופולריות של טראמפ עמדה על 34% ואי-שביעות הרצון על 61%; הפופולריות שלו של 31% בכלכלה הייתה הנמוכה ביותר בשתי תקופות הנשיאות, והפופולריות שלו של 28% בניהול המצב באיראן הייתה שווה לשיא השפל שלו.

פורבס מוסיף כי סקרים נוספים מראים מגמת ירידה דומה: "CNN/SSRS" 33%, "PBS/NPR/Marist" 39%, "Financial Times/Focaldata" 33%, "NBC News" 36% ו"אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט" 32%. בסקר האחרון, רק 25% אמרו שטראמפ מנהל היטב את המלחמה עם איראן, ו-68% אמרו שהוא לא מנהל אותה היטב. 83% מהאמריקאים מאמינים שמלחמת איראן תימשך "זמן רב".

פורבס כותב שטראמפ החל את כהונתו השנייה בפופולריות של 52%, אך לאחר המכסים של "יום החירות" באפריל אשתקד, ואז עם פרוץ מלחמת איראן בסוף פברואר, הפופולריות שלו ירדה בחדות. על פי דו"ח "Cook Political Report", לדמוקרטים יש סיכוי להחזיר לעצמם את השליטה בבית הנבחרים, ואף עשויים לזכות במושבים בסנאט.

מגזין "אטלנטיק" חשף בדו"ח מיוחד מאת ויויאן סלאמה ואשלי פרקר, כי דונלד טראמפ ג'וניור הביע דאגות והתנגדות למלחמה עם איראן בשיחות פרטיות, כולל עם אביו. לדברי הדו"ח, בקמפיין הבחירות של 2024, הוא הציג תמונה פשטנית של מדיניות החוץ של אביו: אם טראמפ ייבחר, הוא ירחיק את ארצות הברית ממלחמה חדשה במזרח התיכון. הוא כתב באפריל אותה שנה ברשת X: "זוכרים כשאמרו שטראמפ יכניס אותנו למלחמה כוללת עם איראן? ימים כאלה צריכים להזכיר לכולנו כמה מזל היה לנו שטראמפ, והכוח והרצון שלו, היו שם". אך שנתיים וחצי לאחר מכן, הוא הכניס את נשיא ארצות הברית למלחמה כוללת עם איראן, וטראמפ ג'וניור אינו מרוצה ממצב זה. על פי הדו"ח, שני אנשים שדיברו עמו ישירות על המלחמה אמרו שטראמפ ג'וניור הביע שוב ושוב את התנגדותו למלחמה המתמשכת עם איראן בשיחות פרטיות. הוא התנגד למלחמה מההתחלה וסיפר על כך לאביו. מקורות אלו אמרו שהוא חשדנות לאורך זמן כלפי התערבות חיצונית, והאמין שארה"ב לא צריכה להיכנס למלחמה חדשה במזרח התיכון.

כלי תקשורת ערביים

אל-ג'זירה כתב במאמר: הים האדום, בשל מיקומו האסטרטגי, ממלא תפקיד מכריע בעלייתן ונפילתן של מעצמות עולמיות. פורטוגל לא הצליחה לשלוט באזור זה במאה ה-16, אך בריטניה, באמצעות שליטה על עדן ותעלת סואץ, הפכה אותו לעמוד התווך של האימפריה שלה. משבר סואץ ב-1956 ונסיגתה של בריטניה, היוו קרקע פורייה לעלייתה של אמריקה.

כיום, במקביל למלחמה באיראן ושיבושים במצרי הורמוז, הים האדום הפך לנתיב חיוני להעברת אנרגיה ומסחר עולמי. מתקפות מל"טים וטילים זולות הגבירו את עלות ההגנה על נתיב זה וחשפו את פגיעותן של מעצמות על-אזוריות.

ערב הסעודית, באמצעות הקמת המועצה של מדינות ערב ואפריקה לחופי הים האדום והקמת קואליציה הגנה ימית של 14 מדינות, שואפת לחזק את הביטחון האזורי. בנוסף, צינור הנפט "מזרח-מערב" מאפשר העברת נפט ליאנבו. המחבר סבור שריאד פועלת להפוך את מיקומה הגיאוגרפי לכוח מבצעי, ולהוביל את הביטחון בים האדום.

ראי אל-יום כתב במאמר: העימות בין ארצות הברית לאיראן הגיע לשלב גורלי, וניצבות בפני הצדדים שתי אפשרויות: הסכם פוליטי או מלחמה כוללת. ההבנות האחרונות של ארצות הברית עם סין ורוסיה בנושאים שונים, במיוחד איראן, מגדילות את הסיכוי להגעה להסכם. לדעתו, הפחתת התמיכה המודיעינית והלוגיסטית של בייג'ינג ומוסקבה עשויה לדחוף את טהרן לקבל ויתורים בנוגע לתוכנית הגרעין, הטילים, בעלות ברית אזוריות וביטחון מצרי הורמוז.

איראן מתמודדת גם עם בעיות כלכליות ולחצים פנימיים, וחזרה למלחמה רחבת היקף עלולה לאיים על הישרדות המשטר. המחבר רואה בהסכם מאוזן הזדמנות לשילוב מחדש של איראן באזור, חיזוק שיתוף הפעולה עם מדינות ערב והפחתת מתחים. לעומת זאת, ישראל עשויה להיות המפסידה הגדולה ביותר מהסכם כזה, מכיוון שהסכם יכול להוביל להיחלשות עליונותה הצבאית ומדיניות ההתרחבות שלה. מנקודת מבטו של המחבר, פתרון פוליטי למשבר האיראני יכול ליצור קרקע לעיסוק מחדש של האזור בנושא הפלסטיני ולריסון פעולות תוקפניות של ישראל.

אל-מיאדין כתב במאמר: התחרות הפוליטית בין בנימין נתניהו לגדי איזנקוט, מעבר להיותה על בחירה בין מלחמה לשלום, עוסקת ביכולת לנהל ביעילות רבה יותר את הסכסוכים האזוריים. החברה הישראלית מתקרבת בהדרגה מתפיסתו של דוד בן-גוריון, שראה בכוח צבאי אמצעי להבטחת ביטחון וחזרה לפיתוח, לתפיסה הרואה במלחמה ואלימות חלק מהזהות הלאומית. ההלם של 7 באוקטובר האיץ את ההתפתחות הזו. השלכות שינוי זה על האזור כוללות:

• הפחתת הזדמנויות לפיוס: כאשר סכסוך הופך לחלק מהזהות הלאומית, הסכמים פוליטיים נתפסים כנסיגה במקום כהזדמנות.
• נורמליזציה של מלחמות ארוכות: מלחמות רב-זירתית ומתמשכות עשויות להפוך למציאות מקובלת, והלחץ הפנימי לסיים אותן יפחת.
• הגדרה מחדש של הביטחון האזורי: מדינות האזור יאלצו להתאים את אסטרטגיות ההגנה שלהן לנוכח הסבירות למלחמה מתמשכת והתרחבות המיליטריזם הישראלי.
• דעיכת תיאוריית השלום הכלכלי: נורמליזציה של יחסים, השקעות ושיתופי פעולה טכנולוגיים לבדם אינם יכולים ליצור יציבות.

המחבר מסיק שהסכנה העיקרית אינה רק פרוץ מלחמה חדשה, אלא הפיכת המלחמה למצב קבוע ומקובל בחברה הישראלית – התפתחות שעלולה להציב את המזרח התיכון בפני עשרות שנים של סכסוכים אינסופיים.

תקשורת רוסית וסינית

רשת RT דיווחה שוושינגטון השעתה את מכירת הנשק והתחמושת לבעלות בריתה במטרה למלא את מאגרי הנשק של ארצות הברית; צעד שלפי אנליסטים חושף את השלכות המלחמה של ארצות הברית נגד איראן ואת סדרי העדיפויות של ממשל דונלד טראמפ.

קמראן גסאנוב, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת זלצבורג ומרצה באוניברסיטת רוסיה לידידות עמים ובאוניברסיטה הפיננסית של רוסיה, אמר כי ארצות הברית סובלת ממחסור בתחמושת לאחר המלחמה עם איראן, ואף אם תימנע מפתיחת מלחמה חדשה, היא מתכוננת לעימות אפשרי נוסף עם טהרן.

אנליסט זה הדגיש כי החלטת וושינגטון מראה שוב את מדיניות "אמריקה תחילה", מדיניות שעל פיה האינטרסים של ארצות הברית קודמים להתחייבויותיה כלפי בעלות בריתה. לדבריו, היחסים של וושינגטון עם אירופה, לאחר תקופה של הסכמה על תמיכה באוקראינה והטלת סנקציות על רוסיה, שוב נתקלים במחלוקת.

גסאנוב הוסיף כי השלכות המלחמה עם איראן וביקורותיו של טראמפ על מדינות אירופאיות מעצימות את הפער בין שני צידי האוקיינוס האטלנטי. דאגתה של אירופה מירידה בתמיכה האמריקאית באוקראינה ומאמציהם של מנהיגים אירופאים להראות המשך תמיכה בקייב, מוסיפים למורכבות היחסים הללו.

העיתון גלובל טיימס דיווח כי מחאות נרחבות בצרפת נגד עלייה ביוקר המחיה, לחץ על שירותים ציבוריים וירידה בכוח הקנייה, הן סימן להחמרה במשברים הכלכליים והחברתיים באירופה; משברים שהעלייה במחירי האנרגיה בעקבות המלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן יכולים להעניק להם מימדים רחבים יותר.

על פי הדו"ח, מחאות ה-17 באוקטובר בפריז ובערים צרפתיות נוספות לוו בהתנגשויות, ביזה ושריפות. שר הפנים הצרפתי דיווח על מעצרם של כ-1200 איש ופציעתם של 150 שוטרים וז'נדרמים. מספר המשתתפים הוערך בכ-550,000 על פי נתונים רשמיים, וב-800,000 על פי המארגנים. מומחים סיניים מייחסים את שורשי המהומות לצמיחה כלכלית חלשה, גירעון תקציבי, חוב ממשלתי ואי-שביעות רצון ממצב החינוך והשירותים הרפואיים. עם זאת, עליית מחירי האנרגיה ושיבושים אפשריים בשוקי הנפט העולמיים בעקבות המלחמה נגד איראן, יפעילו לחץ נוסף על הכלכלות האירופיות ועשויים להחריף את אי-שביעות הרצון הציבורית.

דו"ח גלובל טיימס מדגיש כי מחאות דומות מתנהלות גם באיטליה ובבלגיה, סימן ללחצים משותפים על ממשלות אירופאיות. למרות שמחאות אלו אינן מאורגנות באופן אחיד, המשך משבר האנרגיה ויוקר המחיה עשויים להרחיב את ההשלכות הכלכליות והפוליטיות של המלחמה לתוך אירופה.