הודאה של עיתון ציוני: עינויים שיטתיים בבתי כלא בישראל

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, עיתון "הארץ" חשף בדיווח שטח שנערך על ידי הוגר שיזאף וניר חסון, שבתי הכלא ובתי המעצר בישראל הפכו במהלך שלוש השנים האחרונות למחנות עינויים עבור פלסטינים. אלפי עצירים פלסטינים סובלים מרעב מכוון, אלימות קשה והתפשטות מחלות, תחת תמיכה ופיקוח ישיר של השר לביטחון פנים של המשטר הציוני, איתמר בן גביר.

הדוח הדגיש כי מתוך 9,329 עצירים פלסטינים שהיו במעצר עד ספטמבר האחרון, רק 16% הוגשו נגדם כתבי אישום. זאת, בעוד 34% נמצאים במעצר מנהלי ללא האשמה, 34% ממתינים לחקירה, וקבוצה נוספת מסווגת כ"לוחמים בלתי חוקיים" במעצר, בניגוד לחוק הבינלאומי.

עדויות של עצירים משוחררים: רעב, עינויים והתקפות אלימות

הדוח מפרט את עדויותיהם של חמישה עצירים פלסטינים ששוחררו לאחרונה מבתי הכלא "מגידו", "נפחא", "קציעות", "עופר" ו"דמון":

עלי סמודי (עיתונאי מג'נין) סיפר כי שוחרר לאחר שנת מעצר מנהלי ללא האשמה. הוא איבד 60 קילוגרם ממשקלו (שהיה 120 קילוגרם) וחלה ב-10 מחלות כרוניות עקב רעב, הזנחה רפואית ואכילת מזון מקולקל או פג תוקף. הוא דיווח על התנהגות ברברית של הסוהרים, הכרחת העצירים להתפשט לצורך חיפושים משפילים, ירי גומיות באמבטיות ומניעת טיפול בעצירים פלסטינים בבתי הכלא.

הבה עלאוי, אסירה פלסטינית מחברון ששימשה כפרנסת המשפחה, שוחררה לאחר כ-5 חודשי מאסר בכלא "דמון". היא איבדה 36 קילוגרם ממשקלה ועברה עינויים במהלך פשיטות, שכללו מכות קשות, הלם חשמלי, גז מדמיע והתעללות פיזית, שהובילה לקילוף ציפורניה, שברים בשיניה ודימום רחמי חמור.

סאמר ח'ווירה מנאבלוס סיפר כי שוחרר לאחר 9 חודשי מעצר מנהלי באשמת פעילות תקשורתית, ואיבד 22 קילוגרם. ח'ווירה תיאר שיטות השפלה יומיומיות, כולל כבילה של עצירים והזזתם בסגנון "דומינו", ומכות ברך מצד הסוהרים, שגרמו לשבר בשתי צלעותיו. הוא ציין שלא קיבל טיפול רפואי עבור העינויים הללו. הוא גם דיווח על התפשטות סקביאס בבתי הכלא של המשטר הציוני, שהפכה את העצירים ל"זומבים מהלכים" שדמם ודלקות ניגרים מגופם, אך הם אינם מקבלים תרופות.

רביע אבו נע'ים מרמאללה סיפר כי נכלא במעצר מנהלי למשך 9 חודשים עקב פעילותו השלווה נגד מתקפות המתנחלים. הוא איבד 15 קילוגרם ממשקלו והוזן במנות מזון זעירות ביותר, ונאלץ להחליף פתיתי לחם עם אחרים כדי לקבל ארוחה ראויה. הוא עבר עינויים באמצעות הלם חשמלי, מכות ברך ונשק, שחרור כלבי משטרה על העצירים וירי גומיות באגפים, וסבל משברים וכאבים עזים, אך נותר ללא טיפול.

החקירות הודו בתיאום ובזבוז זמן מכוון מצד בית המשפט של המשטר הציוני ביחס לעינויים שבוצעו בבתי הכלא של המשטר, וציינו כי אין פיקוח שיפוטי אמיתי על תנאי העצירים, וכי מערכת המשפט הפכה לכלי ללגיטימציה של פעולות הפקידים והארכת מעצרים מנהליים באופן קבוע.