מלחמת איראן וסיוט פוליטי לטראמפ; חשבון שוושינגטון צריכה לשלם
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הולכת וגוברת ההתנגדות בדעת הקהל האמריקאית למלחמה הכושלת נגד איראן, לצד עליית מחירי הדלק וחשש מאבדות בקרב חיילים אמריקאים, מה שהפך לאחד האתגרים המרכזיים של ממשל דונלד טראמפ, אתגר העלול לחרוג מזירה צבאית ולהוביל להחלשת מעמדם של הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס ולהגבלת כוחו הפוליטי של נשיא ארצות הברית.
סקר חדש של מרכז המחקר "פיו" מראה כי 65 אחוז מהאמריקאים מתנגדים לאופן ניהולו של טראמפ את הפעולה הצבאית האמריקאית נגד איראן, ורק 33 אחוז תומכים בפעולותיו. נתונים אלו, בהשוואה לחודש מרץ, אז עמד שיעור ההתנגדות לפעולות טראמפ בנושא על 61 אחוז, מעידים על עלייה בחוסר שביעות הרצון בחברה האמריקאית. חשיבותו של שינוי זה גדלה כאשר אנו יודעים שההתנגדות למלחמה אינה מוגבלת רק למתנגדי טראמפ המסורתיים, ואף בקרב הרפובליקנים ועצמאיים המזדהים עם המפלגה, נצפים סימנים לשינוי עמדה.
יש לבחון מגמה זו במסגרת הפער בין היעדים המוצהרים של וושינגטון לבין העלויות שהחברה האמריקאית נושאת בהן להמשך הפעילות הצבאית. ייתכן שממשל טראמפ עדיין מדגיש את הצורך בהמשך הלחץ על טהרן, אך המשך העימות, העלייה בעלויות הכלכליות והחשש מהתרחבות היקף הפעולות, מחזקים את השאלה בדעת הקהל האמריקאית מהי התועלת ממדיניות זו, וכמה זמן על אזרחי ארצות הברית להמשיך לשאת בעלויותיה.
מהבטחת ניצחון מהיר ועד חשש ממלחמה ארוכה
אחד הסימנים החשובים ביותר לשינוי באווירת דעת הקהל האמריקאית הוא הציניות הגוברת לגבי מועד סיום העימות. על פי סקר מרכז המחקר "פיו", 47 אחוז מהמשיבים סבורים שהמלחמה תימשך יותר משנה נוספת, ו-30 אחוז מצפים שהמצב יימשך בין שישה חודשים לשנה נוספת. נתונים אלו, בהשוואה לחודש מרץ, אז סברו 43 אחוז מהאמריקאים כי המבצע יסתיים תוך שישה חודשים או פחות, מראים שינוי ניכר.
שינוי זה בציפיות נושא חשיבות פוליטית לממשל טראמפ, שכן ככל שאופק סיום העימות נראה רחוק יותר, כך יהיה קשה יותר להצדיק את עלויותיו לדעת הקהל. מלחמה שאמורה להוביל לתוצאה ברורה ומהירה, אם הופכת למשבר שוחק, מפחיתה בהדרגה את ההון הפוליטי של יוזמיה. במצב כזה, אף ללא התפתחות מכרעת בשטח, עלייה בעלויות וחוסר בפרספקטיבה ברורה לסיום הפעולה יכולים לשנות את הערכת האזרחים את פעולות הממשל.
בינתיים, יש להבחין בין התנגדות לאופן ניהול המלחמה לבין התנגדות להחלטה עצמה להשתמש בכוח צבאי. על פי אותו סקר, רק 34 אחוז מהאמריקאים מחשיבים את ההחלטה הראשונית להשתמש בכוח נגד איראן כנכונה; נתון שירד בארבע נקודות אחוז לעומת מרץ. מכאן, שהבעיה אינה רק אופן הביצוע, אלא גם ההחלטה העקרונית להיכנס לעימות צבאי נתקלת בספקות גוברים. מצב זה יכול להקשות על הבית הלבן להציג את המשך הפעולה כדרך הכרחית ובלתי נמנעת.
דלק יקר; חזית שטראמפ מתמודד איתה מבפנים
למרות חשיבות ההתפתחויות הצבאיות, אחד הגורמים המכריעים ביותר בגורלה הפוליטי של המלחמה הוא השפעתה על חיי היומיום של העם האמריקאי. בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית, מחיר הדלק הוא אחד המדדים שהאזרחים מרגישים בו שינויים באופן ישיר, ובדרך כלל נוטים לייחס את האחריות לעליית יוקר המחיה לממשל המכהן. מסיבה זו, עליית מחירי הבנזין יכולה להיות בעלת השלכות החורגות מהתחום הכלכלי, ולהפוך לגורם המפחית את הפופולריות של הנשיא.
על פי מידע שפורסם, מחיר הבנזין בארצות הברית הגיע לכ-4.36 דולר לגלון, עלייה של כ-40 אחוז בהשוואה לשנה שעברה. במקביל, 73 אחוז מהאמריקאים מודאגים מאוד מעליית מחירי הבנזין והדלק. דאגתם של 71 אחוז מהמשיבים מפציעתם או ממותם של חיילים אמריקאים, ודאגתם של 58 אחוז מהם מהאפשרות של שליחת כוחות קרקעיים לאיראן, מראים כי דעת הקהל, במקביל לעלויות הכלכליות, רגישה לסכנות האנושיות והצבאיות של העימות.
במסגרת זו, מאמר מאת רקס האפקה בעיתון "USA Today" מקשר בין עליית מחירי הדלק לאחריות הפוליטית של טראמפ ושל הרפובליקנים בקונגרס; רפובליקנים שלדבריו לא עשו דבר כדי לעצור את המלחמה. הערכה זו משקפת מציאות חשובה בפוליטיקה האמריקאית: עלות החלטות הממשל, בסופו של דבר, יכולה להפוך לסוגיה בחירות, ולהעמיד גם את נציגי המפלגה השלטת בפני הצורך לתת דין וחשבון.
שליחת כוחות נוספים; סימן לעוצמה או לקושי יציאה מהמשבר?
במצב בו סימני חוסר שביעות הרצון הציבורי גוברים, ממשל טראמפ ממשיך להדגיש את המשך המצור הימי על איראן, וטוען למניעת השגת נשק גרעיני כחלק מיעדיו. דיווחים מצביעים על שליחתם של כ-9,000 מלחים ומארינס, וכן נושאת מטוסים אמריקאית שלישית לאזור, מהלכים העלולים להעלות את מספר נושאות המטוסים האמריקאיות המוצבות במזרח התיכון לשלוש עד סוף אוקטובר.
וושינגטון עשויה להציג צעדים אלו כסימן להמשך הלחץ הצבאי ולהגדלת יכולותיה המבצעיות, אך חיזוק הנוכחות הצבאית אינו מוכיח כשלעצמו השגת יעדים פוליטיים ואסטרטגיים. השאלה המכרעת היא האם הגדלת הכוחות יכולה להוביל לתוצאה יציבה, או שהיא רק מגדילה את העלויות והסיכונים של המשך העימות. אם הפעולה הצבאית לא תצליח להשיג את יעדיה המוצהרים בטווח זמן מקובל, ייתכן שהצבת ציוד וכוחות נוספים תיתפס, במקום הפגנת הצלחה, כסימן לקושי הגובר במסלול היציאה מהמשבר.
ירידת התמיכה הציבורית במלחמה חשובה גם היא במסגרת זו. רשת CNN, בהתייחסה לירידת התמיכה בפעולה צבאית נגד איראן, ציטטה סקר משותף של רויטרס ואיפסוס בחודש אוגוסט, לפיו רק 31 אחוז מהאמריקאים תמכו בפעולה זו. אמנם יש לקחת בחשבון את ההבדלים בזמני עריכת הסקרים ואופן ניסוח השאלות בהשוואת התוצאות, אך מכלול נתונים זה מעיד על קיומו של אתגר משמעותי לממשל טראמפ בגיוס שביעות רצון דעת הקהל.
השלכות מצב זה עשויות להתגלות בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס. אם הבוחרים יקשרו את עליית יוקר המחיה, החשש מאבדות צבאיות והתארכות המלחמה להחלטות הממשל, ייתכן שהרפובליקנים יאבדו חלק מתמיכתם בבחירות. שינוי הרכב הקונגרס יכול גם להגדיל את כוח הפיקוח והחקירה של הדמוקרטים, ולהקשות על קידום תוכניות הממשל.
בסופו של דבר, המלחמה נגד איראן אינה רק תיק מדיניות חוץ עבור טראמפ; עימות זה הפך למבחן לאמינות הבטחותיו, ליכולת הממשל לנהל עלויות, ולמידת סבלנותה של החברה האמריקאית אל מול משבר ארוך. עליית חוסר שביעות הרצון הציבורי לבדה אינה משמעותה כישלון מוחלט של הרפובליקנים בבחירות או סיום כוחו של טראמפ, אך היא יכולה להעלות את המחיר הפוליטי של המשך המלחמה. אם הבית הלבן לא יצליח לאזן בין יעדים צבאיים, עלויות כלכליות וציפיות החברה האמריקאית, ייתכן שחשבון ההחלטה הזו יונפק בקלפיות, שם גם נשיא ארצות הברית אינו יכול להתעלם מהשלכותיה של אי-שביעות רצון ציבורית.
