כיצד חמאס הפתיע את מדינת הכיבוש במבצע 'סערת אל-אקצא'?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, כישלון מדינת הכיבוש במבצע "סערת אל-אקצא" ב-7 באוקטובר לא היה כישלון מודיעיני גרידא, אלא תוצאה של שילוב בין יכולת ההתנגדות להסתיר את כוונותיה האמיתיות, ולשחק עם הערכות האויב הישראלי, לצד כישלון מדינת הכיבוש בהבנת המציאות בשטח.

תחקירים נפרדים שבוצעו בשטחי הכיבוש הסיקו כי מוסדות המודיעין של מדינת הכיבוש החזיקו במידע, תוכניות והתראות בנוגע לאפשרות של מתקפה רחבה, אך נכשלו בהערכה נכונה של כוונות חמאס, יכולותיו ומועד ההתקפה האפשרי.

בדו"ח של צוות מומחים שביצע צבא הכיבוש לבחינת איכות התחקירים והפקת לקחים מכישלון ה-7 באוקטובר, זוהו 6 גורמים עיקריים לכישלון, ביניהם: כישלון קונספטואלי ומודיעיני, אי-התייחסות רצינית לתוכנית "חומות יריחו", תרבות ארגונית ותפעולית משבשת, פער בין רמת האיום הקיימת לעימות תפעולי, ושגיאות בקבלת החלטות והפעלת כוחות בליל המתקפה.

תוכנית הטעיה ארוכת טווח

מסמכים פנימיים חדשים שפורסמו ביומון "ג'רוזלם פוסט" ביוני 2026, חשפו קיומה של תוכנית כתובה בחמאס להטעיה אסטרטגית משנת 2022. מסמך זה מדגיש את פיתוחה של תוכנית הטעיה רב-ממדית הכוללת היבטים דיפלומטיים, צבאיים, כלכליים ויחסי ציבור.

המסמך גם המליץ לחזור על קריאות כוחות מובחרים של גדודי אל-קסאם והעברתם בדרכים שונות, ולהגביר תרגילים שגרתיים סמוך לגבולות, באופן שיפחית את יכולת האויב הישראלי לזהות את רגע ההתקפה.

נתונים אלו מתיישבים עם ממצאי המחקר של יחידת המודיעין הצבאי של מדינת הכיבוש, שקבע כי חמאס החליט לקדם את תוכנית המתקפה החל משנת 2022, אך בתקופה שקדמה למתקפה, שמר על רמת רגיעה ומשא ומתן מסוימת, אשר סייעה לבסס את האמונה בקרב הכובשים שחמאס אינו מעוניין במלחמה רחבה.

פעולת ההטעיה לא הייתה "הסוואה" בימים האחרונים בלבד, אלא פעולה ארוכת טווח שמטרתה הייתה לבסס את האמונה בקרב הכובשים כי חמאס, מעבר להיותו מוכן לעימות רחב, עוסק בניהול עזה, בשיפור תנאיה הכלכליים, ובשמירה על רגיעה.

יצירת תמונת "חמאס מרוסן"

על פי מסמכים שהוכנו על ידי מרכז המודיעין מאיר עמית, ואשר פורסמו על ידי "ג'רוזלם פוסט", חמאס החל לשלוח מסרים של משא ומתן עם מדינת הכיבוש, במטרה להפוך את הכובשים לחסרי יכולת לזהות את רגע המעבר מפעילות שגרתית להיערכות אמיתית למתקפה.

מחקר יחידת המודיעין הצבאי של מדינת הכיבוש, שפורסם בפברואר 2025, הדגיש כי גוף הביטחון של מדינה זו ראה בחמאס לאורך שנים קבוצה "פרגמטית" ו"מרוסנת", אשר רואה בשליטה האזרחית על עזה אינטרס אסטרטגי, ושואפת להגיע להבנות עם הכובשים.

חמאס חזר על תרגוליו ואימוניו במסגרת שגרתית. מטרת ההטעיה לא הייתה שהכובשים "לא יראו כלום", אלא שיראו את הסימנים האמיתיים, אך יפרשו אותם באופן שגוי.

"שתיקה" הייתה חלק מהתוכנית

מחקר אקדמי מאת מוחנד סאלום, חוקר ישראלי, שפורסם אלקטרונית בנובמבר 2025 בכתב העת "מודיעין וביטחון לאומי", כותב כי הצלחת תוכנית ההטעיה נשענה על ארבעה אלמנטים עיקריים: אבטחה תפעולית קפדנית, איסוף מידע ממקורות גלויים וכלים קיברנטיים, מודיעין אנושי, ופיתוח מערך מודיעיני נגד ריגול לאורך שנים.

חמאס ניסה למנוע מהאויב להשיג מדדים מספיקים בנוגע למועד המתקפה. התנועה יצרה לאורך שנים מערך מודיעיני ונגד ריגול, אשר השתמש במקורות אנושיים ובמקורות גלויים לאיסוף מידע על הישראלים, והבין את מנגנוני פעילותם ואת נקודות החוזק והחולשה של האויב.

מדינת הכיבוש לא האמינה במתקפה

מדינת הכיבוש, הכובשים, לא היו מודעים לחלוטין לתרחיש המתקפה. על פי תחקירים של אגף המודיעין הצבאי של מדינה זו, שפורסמו בשנת 2025, גופי הביטחון החזיקו לאורך שנים במידע על תוכנית מתקפה רחבה, ואף השיגו עותק שלה בשנת 2022; מסמך שכונה "חומות יריחו". תוכנית זו כללה פריצה של מספר רב של כוחות מובחרים לגבולות מדינת הכיבוש ועזה, והגעה ליישובים ועמדות צבאיות בדרום פלסטין הכבושה.

התחקירים גילו כי מסמך זה הוצג לבכירים במודיעין ובפיקוד הדרום, אך טופל כהשערה לא מציאותית, ולא הפך לתרחיש תפעולי שהמערך הצבאי ייערך לו.

בנוסף, בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר, הגיע מידע לידי גורמים ביחידה 8200, אשר הצביע על תרגולים של חמאס לביצוע פריצה רחבה. חלק ממומחי המודיעין הגיעו למסקנה כי זוהי תוכנית תפעולית, אך הערכות אלו לא הגיעו באופן יעיל לידי בכירים ישראלים.

תחקירים ישראלים הסיקו כי קיים פער הולך וגובר בין התמונה שיצרו גופי המודיעין על חמאס, לבין מציאות יכולותיו ומטרותיו. כמו כן, התחקירים הצביעו על תרבות מודיעינית שגויה, אשר באמצעות אמונה יתרה בעליונות מודיעינית וטכנית, ניסתה לערער את ההערכות הקיימות ואת נפח הנתונים העצום שעמד לרשות האויב.

ההתנגדות עקבה אחר הכובשים

מחקר אקדמי חדש על "הטעיה אסטרטגית" מוסיף אלמנט נוסף, שלרוב מתעלמים ממנו בנרטיב של ה-7 באוקטובר: מבצע מודיעיני חד-צדדי לא היה.

לדברי מוחנד סאלום, חמאס פיתח לאורך שנים יכולות לאיסוף מידע על אויבו, שכללו מקורות גלויים, מודיעין אנושי ומודיעין תפעולי; אלו בנוסף למערכת נגד ריגול ואבטחת מבצעים הקיימת בחמאס. חוקר זה סבור כי יכולות אלו סייעו לחמאס להבין את הסביבה המודיעינית שבה הוא פועל, ולתכנן את מבצע ההטעיה באופן שינצל את נקודות החולשה שלה.

לעומת זאת, תחקירים צבאיים ישראלים הראו כי הצבא ביסס את תרחישי ההגנה שלו על הערכות קטנות בהרבה מנפח המתקפה האמיתי. תרחיש החדירה המסוכן ביותר ששירותי המודיעין של מדינת הכיבוש העריכו, כלל כ-70 לוחמים שחצו דרך שתי נקודות, או לכל היותר שמונה נקודות, את החומה, בעוד שכוחות ההתנגדות נכנסו מעשרות מסלולים.

על פי מחקר שפרסם "ידיעות אחרונות", מספר מסלולי החדירה במתקפה זו הגיע ל-59 מסלולים, דרך 114 פיר בחומה, במסגרת מתקפה שכללה גלים מרובים.

היתרון בבחירת מועד המתקפה

אלמנט ההפתעה לא היה קשור רק לסודיות המבצע, אלא גם לתזמון. מחקר סאלום מציין כי המתקפה התרחשה בבוקר שבת, במקביל לסיום "חג הסוכות" בשטחי הכיבוש. זמן שבו רמות ההיערכות והתגובה של הכובשים למתקפה בהיקף כזה, היו נמוכות מתמיד. מחקר זה סבור כי בחירת התזמון הייתה חלק מההכרה בתבנית הפעולה של המערך הצבאי הישראלי.

על פי מסמכים ש"ג'רוזלם פוסט" חשפה, תוכנית חמאס כללה בחינת רגעים בהם ריכוז ההגנה של הכובשים נמוך. תנועת חמאס שמרה בתקופה שקדמה למתקפה על רמת רגיעה מסוימת, כדי לחזק את התפיסה כי העניינים שבוקרו למסלולם. על פי תחקירים ישראלים, חמאס סיים את הפגנות הגבול של עזה כשבוע לפני המתקפה, אשר הישראלים פירשו כחלק ממאמץ לשכנע את עצמם כי המצב חזר לרגיעה.

מדוע ההתנגדות קרסה בשעות הראשונות?

לאחר חציית הגבול, כוחות ההתנגדות התפרסו במספר רב של צירים, ותקפו עמדות צבאיות ומערכות מעקב, מה שהוביל לבלבול בתהליך קביעת היקף המתקפה וכיוונה.

תחקירים צבאיים של מדינת הכיבוש מראים כי חדר המבצעים של הצבא לא הצליח בשעות הראשונות לבנות תמונה מדויקת של היקף המתקפה. תחקירים מאוחרים יותר, המתייחסים לאזורים ויישובים רבים, הראו גם הם עיכוב בהגעת כוחות ושיבושים במערכות הפיקוד, השליטה והתגובה.