התקדמות תימן בדרום: מדוע מאזן המלחמה נוטה לטובת החות'ים?
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, סוכנות הידיעות Mehr _ קבוצת בינלאומית, יסרי כאראגי: ההתפתחויות האחרונות בחזית התימנית מעלות שוב את השאלה כיצד החות'ים, למרות שנים של לחץ צבאי, פוליטי וכלכלי, ובעוד ערב הסעודית נהנית מתמיכה וליווי של קבוצת שחקנים אזוריים ובינלאומיים, הצליחו לא רק לשמר את מבנם הצבאי, אלא אף להתקדם בחלק מהחזיתות ולשנות את מאזן הכוחות בשטח.
את התשובה לשאלה זו לא ניתן לחפש אך ורק במספר הטילים, המל"טים או הציוד הצבאי. מה שהפך למשתנה מכריע בשנות המלחמה בתימן הוא שילוב של הגיאוגרפיה הקשה של תימן, ההיכרות המקומית של הכוחות המקומיים, לכידות הפיקוד והמטרה, הניסיון הרב-שנתי במלחמה, ומנגד, הפיצול של הכוחות בחזית הנגדית. מדובר במכלול גורמים שבזכותם, לדברי אבו מהדי, דוברו של תנועת "עתיד הצדק" התימנית, מאזן הכוחות שעליו סמכה ערב הסעודית בתחילת המלחמה משתנה בהדרגה.
אבו מהדי, בראיון לכתב Mehr, דוחה את הטענה כי התקדמויות החות'ים הן תוצאה של תמיכה חיצונית בלבד, ומדגיש כי התנועה פועלת באופן עצמאי בהחלטותיה הצבאיות והפוליטיות, וכי יחסיה עם הרפובליקה האסלאמית של איראן אינם מעידים על תלות או קבלת פקודות למבצעים.
מדוע החות'ים התקדמו?
לדברי אבו מהדי, יש לחפש את הגורם הראשון בהבדל בין מבנה שתי החזיתות. מצד אחד, החות'ים נכנסו לשדה הקרב עם מטרה ברורה ומבנה לכיד יחסית, ומצד שני, החזית הנגדית מורכבת מקבוצות וכוחות שאין להם בהכרח מטרות זהות.
הוא סבור כי דווקא עובדה זו אפשרה לכוחות החות'ים ליישם החלטות שטח במהירות רבה יותר, בעוד הכוחות הנגדיים התמודדו במקרים רבים עם מחלוקות פוליטיות, מקומיות, שבטיות ודתיות.
אבו מהדי אומר: "העניין אינו רק בציוד. כאשר לצד אחד יש מטרה ברורה, והפיקוד וכוחותיו נעים במסלול אחד, טבעי שתהיה לו ביצועים שונים בשטח. לעומת זאת, כאשר מספר קבוצות עם אינטרסים שונים נמצאות בחזית אחת, תיאום ביניהן הופך לקשה יותר."
גיאוגרפיה: ההרים שמשנים את מאזן המלחמה
מבחינה גיאוגרפית, תימן נחשבת לאחד מסביבות הפעולה המורכבות ביותר באזור. חלקים ממדינה זו כוללים אזורים הרריים, רמות, נקיקים עמוקים ונתיבים קשים, אזורים המקשים על פעולות קרקעיות ושליטה ארוכת טווח עבור כוחות התוקפים.
אבו מהדי, בהתייחסו למאפיין זה, אומר כי הכוחות התימנים מכירים היטב את אזורי הקרב, והיכרות זו הפכה ליתרון משמעותי במלחמה שנמשכת שנים.
לדעתו, כוחות שחיים באזור שנים מכירים טוב יותר את הנתיבים, הרמות, העמקים ונקודות המפתח, וזה גורם לכך שיתרון הציוד של כוח זר אינו בהכרח מעיד על עליונות מוחלטת בשטח.
למעשה, הגיאוגרפיה של תימן הפכה במהלך המלחמה מגורם טבעי בלבד לחלק מהמשוואה ההגנתית של המדינה – גורם שהופך כל ניסיון להתקדמות קרקעית ולביסוס אזורים שנכבשו ליקר מאוד.
חזית לכידה אחת מול קבוצות מרובות
אך הגיאוגרפיה לבדה אינה יכולה להסביר את ההתפתחויות בשטח. גורם חשוב נוסף הוא מבנה הכוחות המעורבים במלחמה.
אבו מהדי סבור כי ערב הסעודית ניסתה בשנים האחרונות, באמצעות תמיכה בקבוצות שונות, ליצור חזית רחבה מול החות'ים, אך ריבוי הכוחות הזה הפך בסופו של דבר לאחת מנקודות החולשה של החזית.
הוא אומר כי לקבוצות השונות בחזית הנגדית אין בהכרח ראייה אחידה לגבי עתידה של תימן, וחלקן אף חלוקות בדעותיהן לגבי המבנה הפוליטי, עתיד הדרום וחלוקת הכוח.
לדבריו, מחלוקות אלו באות לידי ביטוי גם בשטח, וגורמות לכך שחלק מהיכולות הצבאיות של כוחות אלו מופנה לתחרות פנימית במקום להתמקד במטרה משותפת.
מנקודת מבט זו, אחד ההבדלים העיקריים בין שני צדי המלחמה אינו רק בכמות הנשק, אלא בסוג הארגון והגדרת המטרה הסופית שלהם.
ממלחמה צבאית לעיצוב נרטיב פוליטי
גורם נוסף שאבו מהדי מדגיש הוא הקשר בין הפעילות הצבאית של החות'ים לבין הנרטיב הפוליטי והחברתי שלהם.
הוא אומר כי החות'ים ניסו למסגר את נוכחותם בשטח במסגרת מושגים כמו עצמאות תימן, התנגדות להתערבות זרה והתמודדות עם נוכחות כוחות זרים – נרטיב אשר, לדבריו, הצליח למצוא קהל בחלקים מהחברה התימנית.
אבו מהדי סבור כי עובדה זו גורמת לכך שהמלחמה אינה רק קרב צבאי עבור חלק מכוחות החות'ים, אלא הפכה מעין הגנה על עצמאות וריבונות תימן.
הוא גם אומר כי ניסיונות האויב להציג את החות'ים ככוח פרוקסי של איראן לא הצליחו למחוק לחלוטין את הנרטיב הזה, ובאזורים מסוימים, סיסמאות ועמדות חברתיות מעידות על קיומו של נרטיב שונה.
אסטרטגיית ערב הסעודית: מהסתמכות על קואליציה לבניית כוחות מקומיים
אבו מהדי, בהמשך, מתייחס לאסטרטגיה של ערב הסעודית ואומר כי ריאד ניסתה בשנים האחרונות להגביר את הלחץ על החות'ים דרך קבוצות וכוחות שונים.
לדבריו, ערב הסעודית עדיין מנסה כעת, באמצעות יצירת או חיזוק כוחות מקומיים באזורים הדרומיים, ליצור חזית חדשה מול החות'ים – גישה אשר, מנקודת מבטו, מעידה על כך שחלק מהחישובים הראשוניים לגבי אפשרות לתבוסה מהירה של החות'ים לא התממשו.
הוא סבור כי שינוי השיטה של ערב הסעודית מהסתמכות בלעדית על תקיפות אוויריות וכוחות קואליציה לכיוון חיזוק שחקנים מקומיים, מהווה סימן למאמץ להתאים את האסטרטגיה הצבאית למציאויות בשטח בתימן.
תעז: צומת אסטרטגי במאזן המלחמה בתימן
בין החזיתות שהתפתחויות בהן יכולות להשפיע על מאזן הכוחות בתימן, לעיר תעז יש מעמד מיוחד. עיר זו, שחשיבותה אינה מוגבלת אך ורק למיקומה הגיאוגרפי, נחשבת, בשל מעמדה הדמוגרפי, התקשורתי והפוליטי, לאחד המקומות המשפיעים במשוואות הפנימיות של המדינה.
תעז ממוקמת בדרום-מערב תימן, על נתיב המחבר את האזורים הפנימיים של המדינה לחוף הים האדום ולצירים המובילים לבאב אל-מנדב. לכן, התפתחויות צבאיות סביב עיר זו יכולות להשפיע על הקשר בין חזיתות שונות ועל פריסת הכוחות במערב ודרום-מערב תימן.
במסגרת זו, אבו מהדי, בהתייחסו להתפתחויות האחרונות, מציין את הלחץ על תעז כאחד הצירים החשובים להתקדמות הכוחות התומכים בסנעא. מנקודת מבטו, שינוי מאזן הכוחות באזור זה יכול להפעיל לחץ על מיקומם של הכוחות הנגדיים ולהשפיע על התפתחויות בחזיתות נוספות.
חשיבותה של תעז מנקודת מבט זו היא כפולה: מצד אחד, מיקומה הגיאוגרפי והתקשורתי הופך את העיר וסביבתה לנקודה חשובה בפריסה הצבאית, ומצד שני, מעמדה הפוליטי והחברתי של תעז גורם לכך שהתפתחויות בה חורגות מעבר לשינוי פשוט בקווי המגע.
עם זאת, היקף ההשפעה של התקדמויות הנזכרות על עתיד המלחמה תלוי בפרטים בשטח, באזורים הנשלטים על ידי כל צד וביכולת הכוחות לבסס עמדות. זהו נושא שעבור הערכה מדויקת שלו יש לבחון באופן עצמאי את המידע הנוגע לצירים התפעוליים והמצב הנוכחי של האזורים הסובבים את תעז.
תקיפות אחרונות: האם הפצצות יכולות לשנות את מאזן השטח?
במצב זה, יש לנתח את התקיפות האחרונות נגד עמדות החות'ים במסגרת מאמץ לעצור את מגמת ההתפתחויות הקרקעיות.
אבו מהדי סבור כי תקיפות אוויריות, גם אם הן מתבצעות בקנה מידה נרחב, אינן מעידות בהכרח על שינוי מאזן הקרקע, שכן הניסיון בשנים האחרונות הראה כי המבנה הצבאי של החות'ים הסתגל במידה רבה למלחמה ארוכת טווח ולתקיפות אוויריות.
הוא אומר כי התמיכה המודיעינית, הלוגיסטית והצבאית של ארצות הברית עדיין עומדת לרשות ערב הסעודית, ומדינות מסוימות עשויות גם לתמוך בריאד ברמה הפוליטית, המודיעינית או הציוד.
עם זאת, לגבי היקף וצורת השתתפות ישירה של מדינות כמו טורקיה או פקיסטן, יש להבחין בין השערות, בקשות לשיתוף פעולה וכניסה ישירה למלחמה, וכל טענה להשתתפות צבאית ישירה מחייבת אישור של מקורות עצמאיים.
מדוע המלחמה לא הפכה למלחמה קצרת טווח עבור החות'ים?
אחד הנקודות החשובות בדבריו של אבו מהדי הוא הדגש כי הכוחות התימנים היו מוכנים למלחמה ארוכה מלכתחילה.
הוא סבור כי המשך המלחמה לאורך השנים הקנה לחות'ים ניסיון משמעותי בתחום מבצעים צבאיים, שימוש בטילים ומל"טים, מודיעין שטח והתמודדות עם תקיפות אוויריות.
במילים אחרות, המלחמה הארוכה לא הייתה רק תקופה של שחיקה עבור החות'ים, אלא הפכה גם לתקופה של צבירת ניסיון ובנייה מחדש של המבנה הצבאי.
עובדה זו יכולה להיות אחת הסיבות העיקריות לכך שחרף הלחצים הנרחבים, ההדחה של החות'ים מהמשוואה הפוליטית והצבאית של תימן לא התממשה.
העברת הלחץ מגבולות תימן לעומק ערב הסעודית
אבו מהדי, בחלק נוסף מדבריו, מדגיש את שינוי האסטרטגיה הצבאית של החות'ים – אסטרטגיה שבה תקיפה על תימן כבר אינה נטולת עלות עבור הצד השני.
מנקודת מבטו, המטרה היא שכל תקיפה על אדמת תימן תלווה באפשרות של תגובה בעומק אדמת ערב הסעודית, ובכך תעלה עלות ההחלטה הצבאית עבור ריאד.
אסטרטגיה זו, אם תימשך, יכולה להפוך את המלחמה בתימן מעימות פנימי בעיקרו למשוואה אזורית מורכבת יותר – משוואה שבה גם ביטחון גבולותיה הדרומיים של ערב הסעודית ומתקניה החיוניים ייכללו בחישובי מקבלי ההחלטות בריאד.
ערב הסעודית בין שתי בחירות: הסלמת המלחמה או מסלול פוליטי
אבו מהדי, בתשובה לשאלה לאיזה כיוון תלך עתיד המלחמה בתימן, צופה שני מסלולים עיקריים: ראשית, הסלמה נוספת של מלחמת אזרחים וניסיון לפתוח חזיתות חדשות, ושנית, הגברת הלחץ הצבאי והביטחוני על ערב הסעודית כדי לאלץ את ריאד לקבל פתרון פוליטי.
הוא סבור כי אם תמשיך התמיכה הסעודית בכוחות המתנגדים לסנעא והלחצים הכלכליים והפוליטיים יימשכו, המבצעים הצבאיים ימשיכו אף הם.
לעומת זאת, אם ייווצר התנאי להפסקת התמיכה הצבאית, להפחתת המגבלות ולתנועה לכיוון הסכם פוליטי, תהיה אפשרות להפחתת העימותים.
מנקודת מבט זו, שדה הקרב ושולחן המשא ומתן בתימן אינם נפרדים זה מזה. כל שינוי במאזן הכוחות יכול להשפיע על החישובים הפוליטיים, וכל התפתחות פוליטית יכולה לשנות את הפריסה הצבאית.
איראן ותימן: קשר שחות'ים אינם רואים בו תלות
ציר חשוב נוסף בשיחה היה תפקידה של הרפובליקה האסלאמית של איראן בהתפתחויות בתימן.
אבו מהדי מדגיש כי החות'ים עצמאיים בהחלטותיהם, ואף אם ארצות הברית או שחקנים חיצוניים אחרים ייכנסו ישירות למלחמה בתימן, איראן לא בהכרח תיכנס למלחמת האזרחים הזו.
הוא גם מדגיש כי לחות'ים יש קשרים קרובים עם הרפובליקה האסלאמית של איראן, אך אין לראות בקשר זה קבלת פקודות או תלות מלאה בהחלטות צבאיות.
עמדה זו היא למעשה חלק מהנרטיב הפוליטי של החות'ים לגבי זהותם העצמאית – נרטיב המנסה להציג את התנועה כשחקן מקומי עם חישובים עצמאיים במשוואות של תימן.
השאלה העיקרית: מלחמה שעדיין לא הסתיימה
ממה שהתפתחויות האחרונות בתימן ודברי אבו מהדי יכולים להעיד, אנו מבינים כי מאזן המלחמה במדינה עדיין דינמי, ואף אחד מהצדדים לא הצליח להוציא את האחר באופן מלא מהשדה.
התקדמויות החות'ים האחרונות, אם יבוססו בשטח, יכולות להגביר את הלחץ על החזיתות הנגדיות. אך מנגד, ניסיונותיה של ערב הסעודית לבנות מחדש כוחות מקומיים ולנצל יכולות אזוריות מראים כי ריאד גם היא עדיין לא ויתרה על המשך התחרות הצבאית והפוליטית בתימן.
בינתיים, למרות שתקיפות אוויריות יכולות להטיל עלויות על תשתיות ויכולות צבאיות בתימן, הניסיון מלמד כי כדי לשנות את המאזן באופן יציב, כוח אווירי בלבד אינו מספיק – במיוחד במדינה שבה הגיאוגרפיה ההררית, הרשתות המקומיות והניסיון רב השנים במלחמה מגבירים את יכולת ההתנגדות.
משוואת תימן כבר לא נקבעת בכוח אווירי
מלחמת תימן הפכה בשנים האחרונות מפעולה צבאית לשינוי מבנה הכוח, למאבק רב-שכבתי – מאבק שבו גיאוגרפיה, לכידות כוחות, ניסיון צבאי, תמיכה חברתית, יכולות טילים ומל"טים, ובסופו של דבר חישובים אזוריים – כולם ממלאים תפקיד במקביל.
מנקודת מבטו של אבו מהדי, יש לחפש את הסיבה העיקרית להתקדמות החות'ים בשילוב גורמים אלו: היכרות עם גיאוגרפיית תימן, לכידות בפיקוד ובמטרה, ניסיון במלחמה ארוכה, ומנגד, תפוצה וחוסר התאמה של אינטרסים בחזית המתנגדת.
בינתיים, תעז יכולה להיות אחת הנקודות החשובות ביותר שתוצאות ההתפתחויות סביבה ישפיעו על פריסת המלחמה העתידית – לא רק בשל מיקומה הגיאוגרפי, אלא בשל מעמדה הדמוגרפי, הפוליטי והתקשורתי של העיר במשוואות של תימן.
לכן, סוגיית תימן כבר אינה רק מי הצד שמחזיק ביותר ציוד. השאלה העיקרית היא מי הצד בעל היכולת הגדולה יותר להפוך כוח צבאי למאזן פוליטי ושדה קרב יציב.
אם החות'ים יצליחו לבסס את התקדמויותיהם האחרונות ולהפוך את הלחץ הצבאי למנוף פוליטי, מלחמת תימן תיכנס לשלב שונה – שלב שבו ערב הסעודית תתמודד לא עם קבוצת מורדים שניתן להסירה בטווח הקצר, אלא עם שחקן שהצליח במהלך עשור של מלחמה, לשמר את מבנהו הצבאי והפוליטי ולשנות את מאזן הכוחות במידה מסוימת לטובתו.
לעומת זאת, אם החזית המתנגדת תצליח להפחית את מחלוקותיה הפנימיות ולארגן תמיכה אזורית ובינלאומית במסגרת אסטרטגיה לכידה, תהיה אפשרות לשנות שוב את המאזן.
לפיכך, אין לראות בהתפתחויות האחרונות את סוף המלחמה בתימן. ניתן לראות בהן סימן לכניסת המלחמה לשלב חדש של תחרות על מאזן הכוחות – שלב שבו תוצאת הקרב לא תיקבע רק בקווי המגע, אלא ביכולת של כל צד לשמר לכידות, לשלוט בגיאוגרפיה ולהפוך הישגים צבאיים ליתרון פוליטי.
