שלוש שנים לאחר 'סערת אל-אקצא': כיצד פלסטין חזרה למרכז המשוואות?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, שלוש שנים לאחר פרוץ הקרב "סערת אל-אקצא" ב-7 באוקטובר 2023, השינויים הנובעים מהסוגיה הפלסטינית והתפתחות הזירה האזורית והבינלאומית מאז אירוע גדול זה, שבו שוב למוקד תשומת הלב. מלחמה זו עיצבה מחדש את פני פלסטין, האזור והעולם, ויצרה תמורות משמעותיות במסלול הסוגיה הפלסטינית ובאופי היחסים והמאזנים הקשורים בה.

גורמי מעקב לענייני פוליטיקה סבורים כי ה-7 באוקטובר החזיר את הסוגיה הפלסטינית ללב הזירה הבינלאומית וקשר מחדש את היציבות האזורית לגורל פלסטין. אירוע זה, שהתרחש בשיאן של יוזמות הנורמליזציה עם המשטר הציוני, לא רק עצר את היוזמה הזו, אלא גם הציג את תל אביב כאויב המשותף של האומה האסלאמית והערבית, והעלה מחדש את הסוגיה הפלסטינית כנושא פוליטי ומשפטי הקשור לכיבוש, הזכות להגדרה עצמית וזכויותיה הלאומיות של פלסטין.

התמקדות בעדיפות פלסטין

"מוסטפא מוחמד שאהין", סופר ומנתח פוליטי, אמר בשיחה עם סוכנות הידיעות שהאב, כי ה-7 באוקטובר, לאחר שנים של מאמצים מערביים-ציוניים לבודד את הסוגיה הפלסטינית מסדר העדיפויות הפוליטי והתקשורתי ומהסדרים האזוריים החדשים, החזיר אותה שוב לליבת הזירה הבינלאומית.

הוא הוסיף כי האירועים שלאחר מבצע זה הזכירו כי התעלמות משורשי הסכסוך בפלסטין אינה מבטלת אותו, והסוגיה הפלסטינית אינה תיק שולי שניתן לעבור מעליו באמצעות הסכמים אזוריים.

סערת אל-אקצא עצרה את הנורמליזציה

לדבריו, ה-7 באוקטובר הגדיר מחדש את פלסטין לא רק כמשבר הומניטרי ברצועת עזה, אלא כנושא פוליטי ומשפטי הקשור לכיבוש, הזכות להגדרה עצמית וזכויותיה הלאומיות של האומה הפלסטינית. הוא ציין כי מוסדות בינלאומיים דנים שוב במצב פלסטין בעוצמה גדולה יותר, ומושגים כמו "כיבוש", "שטחים כבושים", "זכויות לאומיות" ו"פתרון פוליטי" חזרו לראש השיח הדיפלומטי הבינלאומי.

שאהין ציין כי הסכמי הנורמליזציה עם המשטר הציוני, החל משנת 2020, פתחו מסלול לנורמליזציה של יחסים בין המשטר הציוני למספר מדינות ערביות, שבהן מרכזיות התיק הפלסטיני בחישובים אזוריים פחתה יחסית.

שאהין אמר כי מה שנקרא "כישלון תוכניות הנורמליזציה" אין לראות בו סוף לכל יחסי הנורמליזציה הקיימים, אלא הוא יצר רעידה ברעיון הפוליטי הזה. המלחמה בעזה קשרה מחדש את היציבות האזורית לגורל פלסטין והראתה שמעבר מהנושא אינו מעבר מהגורמים היוצרים את הסכסוך.

פלסטין בעדיפות הדיפלומטיה הבינלאומית

הוא הוסיף כי גם שפת הדיפלומטיה הבינלאומית השתנתה; שכן בעבר, הסוגיה הפלסטינית הסתכמה לרוב במשא ומתן דו-צדדי ממושך, אך כעת האו"ם מדגיש שוב כי פתרון בר-קיימא קשור למשפט הבינלאומי, לזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני, לסיום הכיבוש ולהשגת הסכם פוליטי המבוסס על החלטות האו"ם.

לפי מאמר זה, היו שרצו להפוך את האידיאל הפלסטיני מנושא פוליטי לנושא ביטחוני, אך רצח העם בעזה גרם לנושא עזה לשוב ולהיות בראש סדר העדיפויות הפוליטי של מדינות. כך, השאלה ברמה הבינלאומית אינה רק "כיצד נעצור את המלחמה", אלא "כיצד נתקן את המרחב הפוליטי המייצר את הסכסוך הזה".

הוא הוסיף כי מציאות פוליטית אינה נבנית רק באמצעות הסכמים; לגיטימציה פוליטית דורשת בסיס חברתי, היסטורי ומשפטי; אחרת, הסדרים הללו ירעדו במבחן הגדול הראשון. הוא ציין כי הניסיון לבנות "מזרח תיכון חדש" מבלי לטפל בסוגיה הפלסטינית, נתקל בחזרת נושא זה למרכז התודעה הציבורית והפוליטית של האזור.

פלסטין בעדיפות המשפט הבינלאומי

הוא גם ציין כי היקף ההרס והנפגעים בעזה גרם לכך שהנושא הזה נכנס לדיונים עולמיים מנקודת מבט של זכויות אדם, הגנה על אזרחים, סיוע הומניטרי והזכות להגדרה עצמית; דבר שאילץ מוסדות בינלאומיים להתייחס למלחמה זו כאל משבר שאת השלכותיו גורלן חורג מגבולות רצועת עזה ומשפיע על הביטחון והיציבות האזורית.

לסיכום, שאהין הצהיר כי ה-7 באוקטובר שינה את "הסביבה הפוליטית" השלטת בנורמליזציה, והחזיר את פלסטין למרכז החישובים האזוריים והבינלאומיים, והוכיח שוב כי יציבות אמיתית אינה מושגת באמצעות התעלמות מהסוגיה הפלסטינית, אלא דרך טיפול בשורשיה הפוליטיים, המשפטיים וההיסטוריים.

סערת אל-אקצא בידדה את המשטר הציוני

בהקשר זה, "טהא עבד אל-עזיז", סופר וחוקר פוליטי, אמר כי אחד הגורמים החדשים במציאות שלאחר "סערת אל-אקצא" הוא עצירת תהליך שילוב המשטר הציוני באזור והתרחקותו, כך שתל אביב מוכרת שוב כאויב משותף של העולם הערבי והאסלאמי. גורם זה יכול להיחשב לאחד הגורמים הגדולים והמשפיעים ביותר בעיצוב האופק הפוליטי שלאחר המלחמה.

"האקאן פידאן", שר החוץ של טורקיה, הסביר זאת באומרו כי "עולם האסלאם התעורר סוף סוף משנתו העמוקה בת מאה השנים", בעוד "גורמים חיצוניים מנסים להשפיע על בעיות מדינות האזור".

סערת אל-אקצא איחדה את עולם האסלאם במידה מסוימת

טהא עבד אל-עזיז ציין כי איחוד מעצמות גדולות באזור ובעולם האסלאמי וחפיפה של מטרותיהן מול התפשטות הפעולות הציוניות, היה בעבר, לפני "סערת אל-אקצא", רק חלום בלהות. בתקופה זו, האזור היה מוכן ל"נורמליזציה" חדשה, שבה המשטר ה"ישראלי" היה מוכר כבעל ברית צבאי אמין לכוחות האזור נגד אחד ממרכיבי האומה האסלאמית, "איראן", ובשלב זה, גם הסוגיה הפלסטינית עמדה בפני שכחה ומחיקה.

הוא ציין כי התרחשות שינוי מהפכני גדול בהיקף של ה-7 באוקטובר, גרמה לשבירת התפיסות של המערכת הפוליטית הקודמת ול"טאבו" פוליטיים ששלטו בהתנהגות הפוליטית של האזור והעולם ביחס לסוגיה הפלסטינית. הוא הוסיף כי מבצע זה ורצח העם שבא בעקבותיו, יצרו מציאות חדשה וגורמים משפיעים שונים, שחלקם כבר נוצרו וחלקם עדיין בשלב התפתחות והבשלה.

הוא הדגיש בסיום כי ההשפעות של אירועים היסטוריים גדולים נמשכות עשרות שנים, והתנאים שלאחר מכן נוצרים באופן שלא יהיה דומה כלל לתקופה שקדמה להם.