ריאד ראני: הנער בן ה-19 שהקים את תנועת התלמידים בצרפת

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, ריאד ראני, נער צרפתי בן 19, הפך מדמות פעילה בקרב תלמידי התיכון לאחד הדמויות הבינלאומיות הבולטות בעקבות מחאות התלמידים בצרפת. ראני מכהן כראש איגוד התלמידים בבתי הספר התיכוניים, איגוד התומך בתנועות הנוכחיות וקורא לשיפור תנאי החינוך במוסדות החינוך.

ראני נולד בעיר רואן שבצפון צרפת. הוא חי עם אמו עד מותה הפתאומי בינואר האחרון. אביו של ריאד הוא צרפתי ממוצא אלג'יראי, שעבד שנים רבות במקצועות טכניים וידניים.

לאחר מות אמו, הוא עבר לעיר ואטרו, הסמוכה לליל. הוא מציין כי החוויה האישית שלו גרמה לו להזדהות עם קשיי משפחות בעלות הכנסה נמוכה, במיוחד לאור עליית מחירי המזון והדלק והשפעות האינפלציה.

ראני סיים לאחרונה את לימודיו בתיכון. בשנה האחרונה שלו, הוא למד מגמות הכוללות אמנויות חזותיות, היסטוריה, גאוגרפיה, גאוגרפיה פוליטית ומדע המדינה. הוא היה גם חבר במועצה החברתית של בית הספר. בספטמבר האחרון, לאחר שעבר קורסים משלימים בבית הספר "אמיל זולה" בוואטרו, הוא קיבל את תעודת הבגרות.

באפריל האחרון, ראני נבחר לראש איגוד התלמידים בבתי הספר התיכוניים. האיגוד, שהוקם בשנת 2023, משתייך לאגף השמאלי של המפה הפוליטית בצרפת. האיגוד דוגל בעמדות אנטי-פשיסטיות, תומך בזכויות נשים, פעיל בתחום הסביבה ותומך בסוגיות חברתיות. יש לו קשרים עם איגודי סטודנטים ועם הקונפדרציה הכללית של העובדים.

איומים נגד ריאד ראני בעקבות הופעתו בתקשורת

ההופעה הבולטת של ראני בתקשורת לא עברה ללא השלכות אישיות. הוא דיווח כי מאז תחילת תנועות התלמידים האחרונות, הוא קיבל מאות איומי רצח והעלבות גזעניות.

בזמן שהאיגוד שהוא עומד בראשו ממשיך לתמוך במחאות, ראני מוצא את עצמו בלב דיון שחורג מדרישות בית ספריות ומתמקד בתפקידם של צעירים ותלמידים בתנועות חברתיות ופוליטיות בצרפת.

ניצוץ המחאות של התלמידים בצרפת

מחאות אלו כוללות בתי ספר תיכוניים בהם לומדים בני נוער בשנות הלימודים האחרונות שלהם. לתלמידים יש תלונות רבות, אך העיקריות שבהן הן: מחסור במורים, תנאים לא מספקים בכיתות, לוחות זמנים עמוסים ויום לימודים ארוך (מ-8 בבוקר עד 6 בערב), שלדעת חלקם מוגזם.

ואלרי פיקה, סוציולוגית צרפתייה, אומרת: "תלמידי תיכון, ובמיוחד אלה המגיעים משכונות בעלות הכנסה נמוכה, מרגישים שהם מקבלים חינוך ברמה נמוכה יותר".

מחאות אלו החלו לפני שבועיים, ב-17 בספטמבר, בבית הספר התיכון "סנט-אכזופרי" בפרבר קריטיי, מדרום-מזרח לפריז. המהלך נעשה כתמיכה במורים ששבתו במחאה על מחסור בכוח אדם ומשאבים.

התנועה צברה תאוצה וביו השבוע שעבר התפשטה ברחבי צרפת. באופן מעניין, בעוד שהמתחים באזורים אחרים בצרפת גברו, המצב בבית הספר התיכון "סנט-אכזופרי" חזר לקדמותו לאחר שהרשויות החינוכיות הסכימו לגייס אנשי צוות נוספים (כולל סגן מנהל ואחות). עובדה זו מעידה על כך שלמחאות בצרפת אין תווית פוליטית, והמפגינים מבקרים באמת את המצב החברתי והכלכלי הקשה של השכבות החלשות בחברה.

מהן דרישות המפגינים?

מאז תחילת הסגירה של מספר בתי ספר תיכוניים, לפני כ-10 ימים, איגוד התלמידים תמך בהרחבת תנועות התלמידים. הדרישות העיקריות של מחאות אלו כוללות התמודדות עם בעיית הצפיפות והלחץ על התלמידים באמצעות הפחתת מספר התלמידים בכיתה ובמסגרת לוח הזמנים הלימודי, הבטחת החלפת מורים נעדרים, שיפוץ מבני בתי ספר ישנים ונקיטת צעדים להתמודדות עם השפעות שינויי האקלים במוסדות חינוך.

עם התפשטות המחאות, ראני הפך לאחד הדוברים הבולטים של התנועה בתקשורת הצרפתית.

תפקידם של הרשתות החברתיות בעיצוב המחאות

תמונות וסרטונים משפיעים המתפרסמים בפלטפורמות החברתיות, במיוחד ב"טיקטוק", מסייעים בהצתת המחאות. תלמידים מצלמים בסמארטפונים שלהם סצנות כמו הצתת פחי אשפה או שימוש המשטרה בגז מדמיע.

ואלרי פיקה, סוציולוגית, אומרת: "הרשתות החברתיות מאפשרות להם להציג נרטיב הקרוב למציאות ושונה ממה שהתקשורת המסורתית מציגה, נרטיב שאינו מעוצב מראש".

פערים חברתיים

אף שצרפת מאפשרת לכולם ללמוד בתיכון, רמת בתי הספר הללו שונה באופן פער. החל מבתי ספר מקצועיים טכניים ועד מוסדות חינוך יוקרתיים מאוד.

למרות המאמצים לקדם גיוון, בתי ספר יוקרתיים עדיין מושכים בעיקר תלמידים ממשפחות לבנות ואמידות, שכהם להוריהם השכלה אקדמית. פיקה אומרת: "קיימים הבדלים עצומים בין תלמידים ובתי ספר שונים, וזו בעיה אמיתית".

האשמות פוליטיות

מחאות אלו קיבלו גם ממד פוליטי. לקראת הבחירות לנשיאות, הממשלה מאשימה את מפלגת השמאל הרדיקלית "צרפת מתווית" (LFI), אותה מנהיג ז'אן-לוק מלנשון, כי היא עומדת מאחורי התנועה. מנגד, עמנואל פומבה, ממנהיגי המפלגה, האשים את הממשלה בפרנויה.

מלנשון עצמו תמך בתנועה, תמך במחאות וקרא לפעולות של שלום.

דיכוי משטרתי בצרפת

המפגינים הגבירו את המתח על ידי חסימת כבישים לבתי ספר, הצתת פחי אשפה וזריקת חפצים על המשטרה. המשטרה השתמשה בגז מדמיע וכדורי גומי כדי לדכא את המחאות. כתוצאה מפעולות הדיכוי המשטרתי, נער אחד איבד את ראייתו בעין ימין בעיר טור. סרטונים רבים של התמודדות אלימה של כוחות הביטחון עם תלמידים הופצו ברשתות החברתיות.