כיצד סין הופכת התמודדות עם מדבור ליתרון כלכלי במרכז אסיה

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מדבור במרכז אסיה אינו עוד עניין סביבתי בלבד; בצורת, הרס שטחי מרעה, המלחת קרקעות, סופות אבק ושינויי אקלים הופכים בהדרגה תופעה זו לבעיה כלכלית וחברתית עבור מדינות האזור.

בנסיבות אלו, הניסיון הסיני בן עשרות השנים בהתמודדות עם מדבור זוכה לתשומת לבן של מדינות מרכז אסיה. בייג'ינג שואפת להעביר לאזור זה שורה של טכנולוגיות ושיטות ניהול שלה לייצוב דיונות חול, שיקום קרקעות פגועות והגברת יעילות השימוש במים.

אולם, מה שמייחד את הניסיון הסיני מתוכניות מסורתיות למדבור אינו רק הטכנולוגיות בהן נעשה שימוש. סין שואפת ליצור קשר בין שיקום סביבתי ליצירת תועלת כלכלית לקהילות המקומיות; גישה שניתן לכנותה "כלכלה למען שיקום שטח".

רשתות קש לריסון דיונות חול

אחת השיטות המוכרות של סין למאבק בתנועת דיונות חול היא שימוש ברשתות קש. בשיטה זו, חבילות קש יבש מונחות על פני החול ונטועות בו בצורת רשתות. רשתות אלו מפחיתות את מהירות הרוח בסמוך לקרקע ומגבילות את תנועת החול.

טכנולוגיה זו שימשה החל משנות ה-50 של המאה ה-20 באזור ג'אנגווי שבנינגשיה; אזור שבו תזוזת החולות יצרה איום על תשתיות התחבורה, כולל מסילת הרכבת באוטו-לאנז'ו.

המטרה הראשונית הייתה ייצוב החולות, אך בהדרגה השיטה שולבה יחד עם שתילת צמחייה, על מנת שאחרי הפחתת תנועת החול, תתאפשר השתרשות של צמחים.

סין, כמובן, אינה רואה בטכנולוגיה זו גרסה קבועה הניתנת לשימוש בכל האזורים. היקף השטח המדברי, צפיפות וסוג הצמחייה חייבים להשתנות בהתאם לתנאים האקלימיים, הקרקע ומידת זמינות המים. עיקרון זה נלקח כעת בחשבון גם בהעברת הניסיון הסיני למדינות מרכז אסיה.

בייג'ינג העבירה את ניסיונה למרכז אסיה

ביולי 2025 נחנך במרכז שיתוף הפעולה סין ומדינות מרכז אסיה למניעה והתמודדות עם מדבור בנינגשיה.

מרכז זה שואף להעביר את הניסיון הסיני בתחום ההתמודדות עם הרס קרקע למדינות אזור מרכז אסיה. בשנה הראשונה לפעילותו, הוצגו שלושה פרויקטים מבצעיים לקזחסטן, אוזבקיסטן וקירגיזסטן.

כמו כן, נערכו שלושה קורסי הכשרה בינלאומיים בהשתתפות מומחים ממדינות מרכז אסיה וכמה ממדינות החברות ביוזמת "חגורה ודרך", ו-170 אנשים הוכשרו בקורסים אלו.

היקף ההכשרות הללו לא הוגבל רק לריסון דיונות חול. עבור מומחים מטג'יקיסטן, הוצגו נושאים כמו ייעור באזורים הרריים, התמודדות עם סחיפת קרקע, מאבק במזיקי יערות ומניעת שריפות בשטחי מרעה ויערות.

כך, שיתוף הפעולה של סין עם מדינות מרכז אסיה הופך לרשת העברת ניסיון להתמודדות עם הרס קרקע.

כאשר מדבור הופך לרווחי

אך את החלק החשוב ביותר בניסיון הסיני יש לחפש בקשר שבין סביבה לכלכלה. סין הגיעה למסקנה כי נטיעת עצים וייצוב חולות, ללא יצירת תמריץ כלכלי לאנשים המקומיים, אינם יכולים לעצור לבדם את מגמת הרס הקרקע. מסיבה זו, באזורים מסוימים נוצרו מודלים שבהם הצמחייה המשמשת למאבק במדבור, מאפשרת בו-זמנית גם יצירת הכנסה.

שינג'יאנג היא אחת הדוגמאות לגישה זו; אזור שחלק ניכר ממנו נמצא בתחום מדברי וחצי-מדברי. באזורים מדבריים מסוימים של אזור זה, נטועים שיחי סקסאול (Haloxylon aphyllum) וערבה (Tamarix) לייצוב חולות ויצירת כיסוי מגן, ובצדן מגדלים צמחי מרפא. אחד הצמחים הללו הוא הצמח העשבוני Cistanche, הגדל בסמוך לצמחים מדבריים ומשמש חומר גלם למוצרים פרמצבטיים מסוימים.

במודל כזה, נוצר קשר ישיר בין הגנת הסביבה לכלכלה. צמחים מדבריים מסייעים בייצוב הקרקע, צמחי מרפא יוצרים הזדמנות להכנסה, וההכנסה המתקבלת מגבירה את התמריץ של האנשים המקומיים להגן על הצמחייה.

במחוז יוטיין שבסין, שחלק ניכר מאדמותיו חשופות למדבור, נעשה שימוש, בנוסף ל-Cistanche, גם בצמחים כמו ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra), מנטה (Mentha) ומרווה (Salvia). השקיה בטפטוף יושמה גם כדי להגביר את שיעור הצלחת השתילה באזורים יבשים. בחלק מפרויקטי האזור, שיעור ההשתרשות המוצלחת של צמחים תוך שימוש בהשקיה בטפטוף הגיע לכ-90%.

ניסיון סיני במבחן באוזבקיסטן

כעת, חלק מהניסיון הזה נבחן במרכז אסיה. אחד מתחומי המבחן החשובים ביותר של גישה זו במרכז אסיה הוא אוזבקיסטן, ובפרט האזור סביב ימת אראל.

אוזבקיסטן, עקב המשבר שנגרם מהתייבשות ימת אראל, נחשבת לאחת המדינות החשובות באזור בתחום ההתמודדות עם הרס קרקע. סביב נוקוס, העיר השישית בגודלה באוזבקיסטן, מיושמים גם פרויקטים בשיתוף פעולה סיני לשיקום קרקעות מלוחות והגברת יעילות השימוש במים, כולל שימוש ברשתות השקיה בטפטוף, פאנלים סולאריים ומערכות ניהול דשנים חכמות.

על פי נתונים שהוצגו על ידי סין, הקציר הממוצע של כותנה גולמית באזורים אלו הגיע ליותר מ-46 טון להקטאר בשנה, בעוד שהקציר הממוצע באזורים אחרים עומד על כ-18 טון בשנה. צריכת המים מוערכת בכ-70% פחות מהשיטה המסורתית.

לא ניתן לצפות להשגת נתונים אלו בכל אזורי מרכז אסיה ללא בדיקות נוספות, אך הצלחה זו מראה כי שיתוף הפעולה הסביבתי של סין עם מדינות האזור אינו ממוקד רק בנטיעת עצים, אלא גם נועד להגביר את היעילות הכלכלית של הקרקע ולהפחית את צריכת המים.

ייעור באגן ימת אראל היבש

לצד פרויקטים חקלאיים, אוזבקיסטן נוטעת מזה שנים סקסאול באגן ימת אראל היבש. שיח עמיד זה לתנאים של קרקע יבשה ומלוחה משמש לייצוב הקרקע והפחתת תנועת המלח והאבק מאגן אראל היבש.

על פי נתונים של הצד האוזבקי, מיליוני הקטארים של אזור זה עברו מבצעי ייעור. בשנים הבאות צפויים להימשך צעדים אלו, ובמקביל יפותחו פעילויות כמו גידול צמחים עמידים למליחות והקמת משתלות ייעודיות לאזורים מדבריים.

כך, הרעיון של "כלכלת מדבר" מוצג לצד פרויקטים מסורתיים של שיקום קרקע; כלכלה שמטרתה לנצל את היכולות המוגבלות אך הממשיות של אזורים יבשים ליצירת הכנסה.

קזחסטן שואפת ל"חגורה ירוקה"

קזחסטן, בהתחשב בהיקף השטחים היבשים וחצי-המדבריים שלה, מקדמת את תוכנית "החגורה הירוקה של מרכז אסיה".

מטרת תוכנית זו היא יצירת פסים ירוקים ומחסומים טבעיים להפחתת השפעת סופות אבק והאטת מגמת הרס הקרקע.

עבור קזחסטן, נושא האבק בעל חשיבות מיוחדת; שכן סופות אבק ודיונות חול אינן מכבדות גבולות פוליטיים. לכן, יצירת מערכת אזורית לניטור קרקע וזיהוי מוקדי אבק יכולה להיות בעלת חשיבות לצד פעולות מקומיות.

סין, בתחום זה, העבירה למדינות מרכז אסיה שורה של טכנולוגיות וניסיונות, מייצוב חולות ושימוש בצמחים עמידים ועד ניהול משאבי מים.

כמובן, העברת הניסיון הסיני למדינות מרכז אסיה אינה יכולה להיחשב כהחלת גרסה אחידה. שוני באקלים, גובה, קרקע, משאבי מים ואופן השימוש בקרקע במדינות אלו מגביר את הצורך בהתאמה מקומית של השיטות המיושמות.

מדבור אינו רק בעיה של אזורי מדבר

בקירגיזסטן, הבעיה שונה במידת מה. מדינה זו אינה מתמודדת עם חזית מדברית גדולה בדומה לאזורים מסוימים בסין או בקזחסטן, אלא הרס שטחי מרעה, סחיפת קרקע, פגיעה בכיסוי צמחי, הפחתת מקורות מים ושינויי אקלים הם גורמים חשובים להרס קרקע בקירגיזסטן.

מבחינה זו, ניהול שטחי מרעה זוכה לחשיבות מיוחדת. רעיית יתר עלולה להעלים את הצמחייה, לגרום לסחיפת קרקע ולהפחית את היכולת הטבעית של הקרקע להתחדש. בנסיבות אלו, נטיעת עצים אינה מספיקה, ויש לתקן גם את אופן הניצול של הקרקע.

אחד הפתרונות המוצעים הוא הקצאת תקופות מנוחה לשטחי מרעה, הגבלה זמנית של רעיית בקר ושתילת מינים רב-שנתיים עמידים. באזורים פגועים, ייתכן שיידרש שימור פיזי של הקרקע ומניעת כניסת בעלי חיים. ניסיון זה מראה כי מדבור הופך בסופו של דבר לנושא של אופן ניהול משאבי הטבע.

מרכז אסיה מתקדמת לקראת שיתוף פעולה אזורי

מדינות מרכז אסיה מודעות כעת יותר מתמיד למציאות: הרס קרקע אינו בעיה שכל מדינה יכולה לפתור לבדה. אבק אינו מכיר גבולות פוליטיים. סחיפת קרקע יכולה להשפיע על מקורות מים וחקלאות, ושינויי אקלים משפיעים על כל האזור.

מסיבה זו, הוצעו תוכניות ליצירת מערכות משותפות לניטור קרקע וסופות אבק. קירגיזסטן הציעה הקמת מרכז אזורי לאימות נתונים הקשורים להרס קרקע. אוזבקיסטן מדגישה פיתוח מערכת אזורית לניטור סופות אבק. טורקמניסטן הציעה הקמת מרכז אזורי למאבק במדבור, וקזחסטן מקדמת את רעיון "החגורה הירוקה".

טג'יקיסטן מדגישה מימון פרויקטים אקלימיים ושימוש בכלים כמו אגרות חוב ירוקות ומנגנוני המרת חוב לפרויקטים סביבתיים.

המשותף ליוזמות אלו הוא שמדבור אינו מוגדר עוד רק על ידי נטיעת שתילים; אלא מדע, טכנולוגיה, מימון, נתונים לווייניים, ניהול מים ושיתוף פעולה אזורי הפכו למרכיבים העיקריים של מדיניות ההתמודדות עם הרס קרקע.

איזה לקח יכולה ללמוד איראן?

הניסיון הסיני בשיתוף פעולה עם מרכז אסיה חשוב גם לאיראן. איראן מתמודדת עם בעיות דומות, כולל בצורת, הרס שטחי מרעה, סחיפת קרקע, התרחבות מוקדי ייצור והפצת אבק והפחתת משאבי מים.

הלקח הראשון הוא להימנע מצמצום המאבק במדבור רק לנטיעת עצים. נטיעת עצים יכולה להניב תוצאה בת קיימא כאשר היא מלווה בניהול מים, בקרת רעיית בקר, שיקום צמחייה והגנת קרקע.

הלקח השני הוא הפיכת שיקום הקרקע לרווחי. הניסיון הסיני מראה כי ניתן, באזורים יבשים, בנוסף למינים המייצבים קרקע, לנצל את הפוטנציאל של צמחי מרפא ומוצרים אחרים המותאמים לאקלים ליצירת הכנסה. במקרה כזה, האנשים המקומיים אינם רק מקבלי סיוע ממשלתי, אלא הופכים בעצמם לחלק ממנגנון הגנת הקרקע.

הלקח השלישי הוא הגברת יעילות המים. באזורים יבשים, כל תוכנית לשיקום קרקע חייבת להיות מתוכננת מההתחלה על בסיס הפוטנציאל האמיתי של משאבי המים. פיתוח שיטות השקיה מודרניות, שימוש באנרגיה סולארית וטכנולוגיות חכמות יכולים לסייע בהפחתת הלחץ על מקורות המים באזורים מסוימים.

הלקח הרביעי הוא ניטור מתמיד ושימוש מיידי בנתונים. תמונות לוויין ונתונים שדה יכולים לסייע בזיהוי מהיר של מוקדי אבק, שינויים בכיסוי צמחי והרס קרקע.

ולבסוף, איראן יכולה להפיק תועלת מהניסיון של מרכז אסיה בתחום שיתוף הפעולה חוצה גבולות למאבק באבק והרס קרקע. כשם שמדינות מרכז אסיה מחפשות מנגנונים משותפים, כך גם איראן יכולה להפוך את נושא המאבק במדבור לאחד ממוקדי שיתוף הפעולה הסביבתי שלה עם מדינות שכנות באזור חשוב זה וכן עם מערב אסיה.

הניסיון הסיני מראה כי המאבק במדבור אינו מבצע נקודתי לנטיעת עצים; אלא תהליך ארוך טווח, כלכלי, חברתי וסביבתי. הצלחת מדיניות כזו תתאפשר כאשר שיקום הקרקע, ניהול מים, טכנולוגיה, הכנסת הקהילות המקומיות ושיתוף פעולה אזורי יובאו למסגרת אחת עבור עיצוב מדיניות וביצוע.