איברהים אל-אמין: כיצד ניתן לנקום את דמו של השהיד של ההתנגדות

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, על פי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות מהר, איברהים אל-אמין, עורך ראשי של עיתון אל-אח'באר הלבנוני, כתב במאמר המתאר פרטים חדשים על מבצע הפיצוץ של המשדרים בו נהרגו ונפצעו אזרחים לבנונים רבים וחברי חיזבאללה, וכתב: שבב דק מאוד, בעובי נייר רגיל, הספיק כדי לצייד את המשדרים הידניים באפקט דומה לפצצה אמיתית. שבב זה הוטמע בחומרי הסוללה של מכשירים אלחוטיים (משדרים).

אנליסט ערבי זה, בהתייחסו לתפקידה של ארצות הברית בפעולה טרוריסטית זו, כתב כי חומר זה לא נוצר בישראל, אלא במרכז צבאי השייך לצבא ארה"ב, הממוקם באחד מבסיסי הצבא במדינות ארה"ב. הבדיקות הרבות שבוצעו בהתחלה לא היו עבור תהליך המשדר עצמו, אלא עבור עניינים אחרים שנבדקו בעבר בנקודות שונות בעולם, כולל בפלסטין ובחיסולו של יחיא עיאש.

אל-אח'באר כתב כי הונאה זו אינה הוראה מוזרה לשירותי מודיעין בעולם, אלא תכונה אינהרנטית, מבנית ויסודית שלהם. כמובן, במקרה של ישראל, הונאה זו אינה יודעת גבולות.

המפתח הסודי של הישראלים בביצוע מבצע המשדרים

איברהים אל-אמין, בתיאור פרטי מבצע המשדרים, כותב כי "יוסי כהן", שלימים הפך לראש המוסד, החל בתפקידיו החדשים לצד "מאיר דגן", דגן הוא מנהיג המוסד הפושע ביותר שביצע תוכניות רבות נגד חיזבאללה. הוא החל תוכנית מיוחדת לאחר השחרור בשנת 2000, שכן הנסיבות לאחר אירועי 11 בספטמבר 2001 פתחו בפניו את כל הדלתות. באותה תקופה, כל העולם הפך למוקד פעילות ביטחונית שארה"ב הובילה כדי לנקום את קורבנותיה.

זמן מה לאחר מכן, דגן שלח את יוסי כהן ללבנון. הוא נכנס ללבנון מספר פעמים. אין זה משנה כיצד כהן נכנס ללבנון, היכן שהה, ועם מי נפגש, אך יש לדעת שהוא זה שהיה פעיל בעבר בניהול "תוכנית החדירה האנושית" בחיזבאללה. משימתו העיקרית הייתה להגיע למפקדי ההתנגדות הבכירים. רשימתו, בנוסף לחיזבאללה, כללה את כל חברי המועצה הג'יהאדיסטית של המפלגה, הן אלו שהיו מוכרים לציבור והן אלו שעדיין היו בצל. הוא היה מצויד בכל המידע שישראל אספה על אלו שתרמו לפיתוח יכולות ההתנגדות.

מדוע נסראללה היה המטרה הראשונה של האויב הציוני?

האויב הציוני ניהל את מלחמתו נגד ההתנגדות בלבנון בתפיסה זו. במחזור זה, סיד חסן נסראללה זוהה כאדם שאילץ את המשטר הציוני להרגיש איום משמעותי. מנקודת מבטו של האויב, הוא לא היה רק מזכ"ל בעל סמכויות רחבות, אלא הפך למטרייה שסיפקה כיסוי מקיף לעולם שלם של פעילויות התנגדות נגד ישראל ברחבי העולם. המטרה החשובה ביותר של האויב הייתה לזהות את מסלול התנועה של השהיד סיד, וכאשר הצליח לאתר אותו, הוא עבר לשלב הביצוע.

כיצד ניתן לנקום את דמו של השהיד?

איברהים אל-אמין כותב בחלקו האחרון של מאמרו: שנתיים חלפו מאז מותו של השהיד סיד חסן נסראללה, והאנשים לא יתאוששו מההלם בקלות. כמובן, העניין הוא מעבר לעייפות מתחושת אובדן; תומכי ההתנגדות רגילים לאובדן, ויש להם בראשם ובלבם מניעים שהופכים את האובדן למתנה. זהו יתרון שיש למאמינים.

אל-אח'באר מוסיף כי אם מטרת המלחמה הכוללת בכל החזיתות היא למנוע מהצד היריב לנוח ולנשום כדי לחשוב על העתיד, המשטר הציוני יודע היטב שהמלחמה לא הסתיימה ולא תסתיים. הלקחים מ"סופת אל-אקצא" מלמדים אותנו בקלות שאנו מתמודדים עם אויב שלא ניתן לחיות איתו, ובהחלט אין להשאיר אויב זה, לא כמשטר, לא כמוסד, ואפילו לא ברמת האוכלוסייה באזור.

הדבר החשוב ביותר שעלינו לדעת הוא שרעיון הנקמה אינו מבצע שבטי של זעם; אלא משימה שלמה המלווה באמונה בצדק ובהתעקשות להשיג את התוצאות הטובות ביותר, אך היא דורשת חוכמה מעבר לתככים הציוניים. חשוב מכך, רעיון זה דורש התמדה, שימצא את דרכו באמצעות "דור חדש וסערה".

כעת ברור כי המאבק באויב נוטל צורות רבות; אך מה שההתנגדות בלבנון ובפלסטין זקוקה לו הוא מבצע מסוג אחר; מבצע הכולל חיקוי וסימולציה של הפעולות הזדוניות והכואבות ביותר של האויב. לכן, יש להכיר את האויב בצורה הטובה ביותר, בעומק החברה שלו ובכל ממדיו.

איברהים אל-אמין הצהיר בסיום: עלינו לדעת כיצד האויב הציוני מסתובב בחדרי ביתו הנייר. עלינו לחדור לתודעתו. במקרה זה, יהיה לנו כלי לנקמה שאינו רק בעובי של דף נייר, אלא בעובי של כל ספרי ההיסטוריה.

רק אז נוכל לעמוד מול קברו של סיד חסן נסראללה, לא כדי לקרוא פאטיחה ולשפוך דמעות, אלא כדי להביע כבוד אמיתי לזכרו של מי שעדיין נותר עדות לנכונות ההתנגדות וליכולתה להשיג ניצחון."