פגישת שי ג'ינפינג וטראמפ: חיוכים על השולחן ומכות מתחת לפני השטח

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, המידע שפורסם בסוכנות הידיעות Mehr מצביע על כך שרשת אל-ג'זירה בדו"ח שלה, בהתייחס לפגישה הקרובה בין דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, לשי ג'ינפינג, מקבילו הסיני, שתיערך בארצות הברית בסוף השבוע הקרוב, כתבה כי הפגישה מתקיימת על רקע שביתת נשק מסחרית שברירית ותחרות עזה על טכנולוגיה והשפעה עולמית, בעוד שהאזהרות מפני החמרה למתיחות בעלת השלכות גלובליות מתגברות.

ניהול מתחים זמני

על פי הדו"ח, למרות האשליה של רגיעה במערכות היחסים הדו-צדדיות בין סין לארה"ב בעקבות הפסגה, צעדים הדדיים של שתי המדינות מעידים על כך שרגיעה פוליטית אינה משמעה נסיגה מהסכסוך, ותיקי הסחר, הבינה המלאכותית, טייוואן ואנרגיה עשויים להפוך את הפסגה למבחן ל"ניהול מתחים" יותר מאשר לנקודת מפנה ביחסי שתי המדינות.

אנה סוונסון כתבה בניו יורק טיימס בהקשר זה כי שביתת הנשק שנערכה בשנה שעברה בין שתי המדינות בקוריאה הדרומית, הביאה ליציבות יחסית; אך היא לא הצליחה לעצור את הצעדים ההדדיים והמאיימים של שני הצדדים המסכנים את ההסכם.

מחיוכים שטחיים למתקפות נסתרות

לפי אל-ג'זירה, ארה"ב דורשת מסין להפחית את המגבלות שהוטלו על מתכות נדירות ולהגדיל את רכישותיה ממוצרי חקלאות ומטוסים; בעוד שבייג'ינג גם הרחיבה את הפיקוח על חברות זרות, השקעות וייצוא מינרלים.

בתגובה, וושינגטון הטילה מגבלות טכנולוגיות חדשות על חברות סיניות, ובייג'ינג גם הטילה סנקציות על חברות אמריקאיות המסייעות בבדיקת שרשרת האספקה.

סוונסון מצטטת את סקוט פיסנט, שר האוצר האמריקאי, שאמר כי הוא משווה את יחסי שתי המדינות למשחק פולו מים, בו המנהיגים מעבירים את הכדור זה לזה על פני המים, אך "מכים" זה את זה מתחת לפני המים.

חוסר אמון מגביל שיתוף פעולה דו-צדדי

ריאן האס ממרכז ג'ון טורנטון במכון ברוקינגס סבור גם הוא כי אף על פי שעדיין יש מרחב תמרון, מרחב זה מוגבל. הוא אומר ששני הצדדים בוחנים עד כמה הם יכולים להתחרות מבלי לפגוע בהתכנסות היחסים. לכן, שביתת הנשק הזו דומה יותר ל"סדר זמני לניהול מחלוקות" מאשר לפתרון סופי לסכסוך.

הערכות בניו יורק טיימס מצביעות על כך שפסגת מנהיגי ארה"ב וסין עשויה לדון בבטיחות הבינה המלאכותית והפחתת מכסים על סחורות לא רגישות, אך חוסר אמון מגביל את שיתוף הפעולה.

הפייננשל טיימס, במאמר מאת גידעון ראכמן, כתב כי התחרות המסחרית גרמה להגברת החשדנות בין שתי המדינות, ושני הצדדים חוששים שכל פעולה לשיתוף פעולה תהפוך לכלי נגד הצד השני. בנוסף, המירוץ על הבינה המלאכותית בעל ממדים אסטרטגיים; וושינגטון רוצה לשמור על עליונותה, ובייג'ינג מתייחסת בזהירות לקריאות לשיתוף פעולה.

מאמצי טראמפ להתכנסות עם סין

רוברט די-קבלן בניו יורק טיימס, במבט היסטורי, מזהיר מפני חזרה על טעויות העבר של ארה"ב בהבנת סין. הוא סבור שההבנה המעורפלת לגבי טייוואן, שנוצרה מאז פתיחת היחסים של ריצ'רד ניקסון עם בייג'ינג, נתונה ללחצים גוברים, ואי-הבנה של כוונות הצדדים עלולה להפוך את התחרות לעימות צבאי. הוא מוסיף כי כל מלחמה באוקיינוס השקט תפגע בשרשרת האספקה הגלובלית ותהיה לה השפעות נרחבות הרבה יותר ממלחמות המתנהלות כעת באזורים אחרים.

וושינגטון פוסט במאמר כותב כי טראמפ עבר מעמדה נוקשה לכאורה כלפי סין, למדיניות הקרובה יותר אליה, שסימניה כוללים הפחתת מכסים, מגבלות טכנולוגיות והשהיה זמנית של עסקאות נשק עם טייוואן כקלף מיקוח. הכותב סבור שהפסגה בוושינגטון עשויה להתמקד יותר בהיבטים שטחיים מאשר לדון במשברים הגדולים, החל ממלחמות המזרח התיכון ואוקראינה ועד אנרגיה ובינה מלאכותית. בעוד ששני הצדדים מחפשים לחדש את שביתת הנשק המסחרית, הסכנה הגדולה היא שכל אי-הבנה תוביל לחציית קווי אדום.

מלחמה נגד איראן על שולחן המשא ומתן של טראמפ ושי ג'ינפינג

ברקע הפסגה, מתרחשים התפתחויות הקשורות להצתת מלחמה מצד ארה"ב באיראן. וושינגטון פוסט כותב בהקשר זה כי מלחמה זו שחקה חלק מהיכולת הצבאית של ארה"ב שעשויה להידרש לה באוקיינוס השקט. על פי הדו"ח, הכאוס במזרח התיכון ומשבר האנרגיה מגבילים את יכולתן של שתי המדינות להתמקד.

לבסוף, קבלן בניו יורק טיימס מזהיר כי הרתעה אינה מבוססת רק על כוח צבאי, אלא דורשת אותות קבועים שניתן לפרש בבירור; שכן עמימות ואי-הבנה עלולות להגביר את הסיכון למלחמה. מסיבה זו, סביר להניח שהפסגה תסתיים בהכרזה על "יציבות", מבלי לשים קץ לתחרות הגוברת.