חתונת דמים בסִירִיק: כיצד התקשורת המערבית הוכיחה את פשע אמריקה?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, התקיפה האכזרית על טקס חתונה בנמל כוהסתכ הפכה לאחד האירועים השנויים ביותר במחלוקת בימים האחרונים של מלחמת ארה"ב נגד איראן. בעוד הרשויות האמריקניות, במקום לספק הסבר ברור על מטרת התקיפה, ממשיכות לדבר על "בדיקה" של האירוע, עמדה זו מעוררת שאלות נוספות לגבי אחריותה של ארה"ב כלפי קורבנות אזרחיים.

עם זאת, העמימות לגבי התקיפה אינה מוגבלת לעמדות וושינגטון בלבד. במקביל, גורמים עוינים ומתנגדי משטר מחוץ למדינה, על ידי הדגשת טענות לגבי קרבת מקום התאונה למגדל תקשורת, מתקנים צבאיים או אפילו נרטיבים דומים לגבי בית הספר במינאב, מנסים לשנות את מהות הסוגיה ולהכניס את אחריות התקיפה לצל קיומן של מטרות אפשריות בסביבת זירת האירוע.

נרטיב זה מתנהל בתנאים שבהם דיווחים של כלי תקשורת מערביים ובדיקות של מומחים עצמאיים הציגו עדויות לגבי שימוש בתחמושת אמריקנית ופגיעתה במקום בו נכחו אזרחים. עדויות אלו מצביעות על כך שנרטיב האירוע אינו יכול להתבסס אך ורק על טענות הצדדים המעורבים, ומחדשות את הדגש על הצורך במתן דין וחשבון לגבי הגורם ואופן התקיפה.

החתונה תחת אש אמריקנית

התקיפה האמריקנית לפני מספר לילות על נמל כוהסתכ הפכה טקס חתונה של משפחה אחת לזירה עקובה מדם. בתקיפה זו נהרגו לפחות ארבעה אזרחים, כולל ילד, ולפחות 68 נפצעו. תמונות שפורסמו מזירת האירוע מציגות את הרס המבנה בו התקיים האירוע ואת פיזור חפצי החתונה בין ההריסות.

מנגד, הרשויות האמריקניות, במקום לספק הסבר ברור לגבי המטרה שנפגעה באזור זה, דיברו על בדיקת האירוע. ג'יי.די. ונס, סגן נשיא ארה"ב, טען כי ארצות הברית אינה מכוונת בכוונה אזרחים, והצהיר שהנושא בבדיקה. עמדה זו עדיין מותירה ללא מענה את השאלה לגבי הסיבה לפגיעה במקום בו נכחו משפחות.

במקביל, הסהר האדום האיראני קרא לבדיקה עצמאית של היבטי האירוע, ודיווחים שפורסמו מזירת האירוע מראים כי לצד מבנה טקס החתונה, מגדל תקשורת באזור היה יעד לתקיפה. קרבה זו הפכה לאחד הצירים המרכזיים בנרטיב סביב סיבת התקיפה.

אולם, קיומו של יעד צבאי או תקשורתי בקרבת מקום אזרחי אינו מהווה כשלעצמו הסבר לפגיעה במבנה בו התקיימה החתונה. השאלה העיקרית נותרת מה הייתה מטרת הפעולה האמיתית, וכיצד תקיפה שנאמר שהיא בוצעה כדי לפגוע בתשתיות צבאיות הגיעה למקום בו נכחו אזרחים?

אישור של מקורות מערביים על הפשע; מדיווח שטח לניתוחים עצמאיים

הנרטיב של התקיפה האמריקנית על טקס החתונה בכוהסתכ, בניגוד למה שגורמים עוינים מנסים להלחיץ, אינו מבוסס אך ורק על נרטיב הרשויות האיראניות. הניו יורק טיימס, רויטרס ואסושיאייטד פרס, כל אחד מהם, על ידי בדיקת תמונות, סרטונים ושיירי תחמושת, פרסמו עדויות המחזקות את ייחוס התקיפה לכוחות האמריקניים.

הניו יורק טיימס, בבדיקתו, ייחס את התקיפה האמריקנית לפגיעה במבנה בו התקיים האירוע. עיתון אמריקני זה, בבדיקת תמונות ושיירי נשק, התייחס לניתוח של "טרור באל" (Terror Ball), מומחה עצמאי לנשק וטכנאי לשעבר לנטרול תחמושת של צבא ארה"ב. הוא זיהה חלק מהשיירים שנמצאו בזירה כשייכים לתחמושת מונחית מתוצרת אמריקה וקישר אותה לנשק שאינו ברשות הכוחות האיראניים.

רויטרס הלכה צעד אחד קדימה והפקידה את הנושא לארבעה מומחים לנשק. על פי בדיקה זו, שלושה מומחים העריכו כי תחמושת אמריקנית היא הסבירה ביותר, והעריכו את דפוס ההרס כמתאים יותר לפגיעה ישירה של תחמושת אווירית מאשר להשערת קליע נגד מטוסים איראני. על פי דיווח סוכנות ידיעות אנגליה זו, שני פקידים אמריקניים אישרו כי צבא ארה"ב ביצע פעילות באזור כוהסתכ באותו לילה וכי מגדל התקשורת הסמוך למקום החתונה היה יעד.

אסושיאייטד פרס, בדו"ח השטח שלה מכוהסתכ, תיארה את התקיפה כתקיפה אווירית אמריקנית, וכתבה כי תחמושת מונחית מתוצרת אמריקה, כולל דגמים כמו טילי "JSOW" ו-"GBU-39", חשודים על ידי מומחים על סמך שיירים שנמצאו בזירה. דיווח זה גם תיעד פגיעה נפרדת במגדל התקשורת הסמוך למבנה האירוע, מה שמצביע על כך שקיום המגדל אינו בהכרח הסבר לפגיעה במבנה המגורים.

כלי תקשורת נוספים עקבו אחר מסגרת זו. טיים, בדו"ח שלה על "תקיפה על חתונה בדרום איראן", הדגישה כי וושינגטון בודקת את האפשרות למעורבות כוחות אמריקניים. הגרדיאן, בדו"ח השטח שלה, דיברה על "תקיפה אמריקנית על חתונה בכוהסתכ".

בנוסף לאמור לעיל, חיילים אמריקניים הצהירו לאחרונה בשיחה עם רשת אמריקנית "MSNBC" כי הפנטגון הורה להם לתקוף גם מתקנים אזרחיים באיראן. חשיפה זו נעשית כאשר, לפני התקיפה על טקס החתונה, במהלך התוקפנות הקודמות של הציר אמריקני-ציוני, הותקפו יעדים אזרחיים רבים, כולל בית ספר לבנות במינאב, בית חולים, בנק ואזורי מגורים באיראן.

כלל הדיווחים הללו מאירים נקודה חשובה אחת: ייחוס התקיפה לארה"ב אינו עוד רק טענה של כלי תקשורת איראניים שניתן לדחותה בכינוי "נרטיב טהרן".

מבדיקה טכנית של תחמושת בניו יורק טיימס ורויטרס, דרך דיווח שטח של אסושיאייטד פרס, ועד לכיסוי של כלי תקשורת כמו טיים והגרדיאן, נוצרה סדרה של עדויות עצמאיות המחזקות את הנרטיב של פגיעת תחמושת אמריקנית ישירה במקום בו נכחו אזרחים. עם זאת, וושינגטון עדיין מסרבת לקבל אחריות סופית וטוענת לבדיקת האירוע.

נרטיב לאחר הפשע

לאחר כל תקיפה תוקפנית ופשע, מתחיל מאבק על הנרטיב, וגם באירוע כוהסתכ זה קרה כך. בעוד שדיווחים תקשורתיים ועדות טכניות מעמיקים את השאלה לגבי תפקידה של ארה"ב בתקיפה, המאמצים לשנות את מהות הסוגיה ממשיכים, הכוללים את הדגש של וושינגטון על בדיקת האירוע ועד להדגשת יעדים אפשריים בסביבת מקום הפגיעה.

מצד שני, גורמים עוינים מסוימים, לפני התבהרות תוצאות כל חקירה, מציגים נרטיבים להסבר והצדקת האירוע. שני תהליכים אלה, למרות שהם מתחילים משתי נקודות שונות, נפגשים בנקודה אחת, והיא הפחתת הלחץ לדרוש תשובה מהתוקף.

דוגמה ברורה לגישה זו היא הנרטיב הקשור למגדל התקשורת. קיומו של מגדל זה והפגיעה בו הם נושא שניתן לבדיקה, אך קרבתו למקום החתונה לבדה אינה יכולה להצדיק פגיעה במבנה בו נכחו אזרחים, במיוחד כאשר בדיקות מומחים העריכו פגיעה ישירה של תחמושת במבנה כסבירה יותר.

אותו דפוס נצפה גם לגבי בית הספר מינאב, שם קרבת בית הספר למתקן צבאי הפכה לתירוץ להסטת הדיון מאחריות התוקף למיקום הגיאוגרפי של הקורבנות. בעוד שבצדק ההומניטרי, קרבת מקום אזרחי ליעד צבאי אינה הופכת אוטומטית את המקום ליעד צבאי.

חשיבותו של נרטיב זה היא בכך שהוא הופך פשע מ"סוגיית אחריות" ל"סוגיית הצדקה". במסגרת זו, מספיק לומר שהתקיפה בוצעה למטרה אחרת, שהאירוע נבע מטעית מודיעין, או שהקורבן היה בסמוך למתקן צבאי; אז מהות העניין, כלומר כיצד פעולה צבאית גרמה למותם של אזרחים, הופכת לשולי. נרטיב כזה יכול אפילו, ללא הוכחה של כל אחת מהטענות הללו, למלא את תפקידו הפוליטי ולהרחיק את דעת הקהל מדרישה לתשובה ספציפית.

מסיבה זו, השאלה אינה רק מה ארה"ב תאמר לבסוף לגבי התקיפה; השאלה החשובה יותר היא איזה נרטיב יתבסס בדעת הקהל לפני התבהרות האמת. אם נרטיבים מצדיקים יוכלו בכל פעם, על ידי מציאת מטרה אפשרית, לטשטש את האחריות לתקיפה, נוצר למעשה מנגנון מסוכן בו התוקף אינו זקוק להוכחת חפותו, ומספיק לו להאשים את הקורבן; מנגנון שאינו מסייע לאיתור האמת וגם אינו מאפשר לאחריות לתקיפה להישאר במקומה האמיתי, כלומר אצל מבצעיה.

זכויות אדם תחת הריסות הטוענים

האסון בכוהסתכ אינו רק אירוע מלחמתי ומספר קורבנות אזרחיים; הוא מבחן לטענות זכויות האדם של המערב. אם תמיכה באזרחים היא עיקרון אוניברסלי, עיקרון זה אינו צריך להשתנות בהתאם לאזרחות הקורבן או לזהות התוקף.

הניסיון במלחמות ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן הראה כי מות אזרחים תואר פעמים רבות בספרות הרשמית של וושינגטון בביטויים כמו "נזק צדדי", "טעות מבצעית" או "תוצאה בלתי מכוונת"; ביטויים שעשויים לתאר את מציאות הפעולה, אך אינם צריכים להחליף את הדין וחשבון לגבי אופן ביצוע התקיפה.

מנקודה זו, הדרישה לחקירה עצמאית לגבי כוהסתכ מקבלת חשיבות. אם וושינגטון טוענת שאינה מכוונת בכוונה אזרחים ובודקת את האירוע, תוצאות בדיקה זו צריכות לספק תשובה ברורה לגבי מטרת הפעולה, סוג התחמושת וסיבת הפגיעה במקום בו נכחו אזרחים.

הסהר האדום האיראני, בפעולה שקולה, על ידי בקשה מבית הדין הפלילי הבינלאומי לבדוק אירוע זה, ניסה להעביר את התיק מרמת המחלוקת הפוליטית בין טהרן לוושינגטון לדרישה משפטית.

בסופו של דבר, כוהסתכ יכולה להפוך למבחן לאמינות טענות זכויות האדם של המערב; מבחן לא מי מדבר יותר על זכויות אדם, אלא האם אותה רמה שנדרשת עבור קורבנות אחרים תיושם גם כלפי הקורבנות האיראנים.