שותף אסטרטגי: חשיבות היחסים האסטרטגיים המתמשכים עם מוסקבה ובייג'ינג

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, שינויים מהותיים במבנה היחסים הבינלאומיים והכישלון של דפוסי אינטראקציה מסורתיים עם הגוש המערבי, בעקבות הפרת התחייבויות בינלאומיות על ידי ארצות הברית, הציבו את מדיניות החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן בעמדה של ארגון מחדש בסיסי של סדרי עדיפויות. בחלל בו קמפיין הלחצים הכלכליים המקיפים והמגבלות הסנקציות חסמו את נתיבי הסחר הפיננסי והמסחריים המסורתיים, הפנייה לעבר קטבי כוח חדשים במזרח, במיוחד סין ורוסיה, עברה מרמה טקטית בלבד והפכה לאסטרטגיה הכרחית לשמירה על יציבות כלכלית, פיתוח דרכי תחבורה והגדרה מחדש של ערוצי סחר והשקעות.

על בסיס תיאוריות חדשות ביחסים בינלאומיים, מדינות, בהתמודדות עם לחצים מבניים חיצוניים, נוקטות שילוב של "איזון כוחות א-סימטרי" ו"קשר הדדי בונה". במסגרת זו, איראן, תוך הדגשת עקרון הריבונות וההתנעת תלות מוחלטת בגוש, בחרה בהתכנסות ממוקדת עם בריתות כלכליות וביטחוניות מתפתחות ביבשת אסיה ככלי לנטרול השפעת מדיניות הסנקציות.

האינטרסים המשותפים של מוסקבה, בייג'ינג וטהרן בביסוס מנגנונים פיננסיים שאינם דולריים, השקעות תשתית ארוכות טווח ויצירת מסדרונות מעבר משותפים, מעצבים את המסגרת התפעולית של שיתוף פעולה משולש זה. עניין הדורש הערכה מדויקת של היכולות, האתגרים המבניים הפנימיים והפוטנציאלים הנסתרים, והופך אותו להכרחי בקבלת החלטות בכירות. עם זאת, בהמשך רשימה זו, ננסה לדון בהיבטים, בעומק ובחשיבות האסטרטגית של יחסי איראן עם רוסיה וסין.

ברית מעצמות מתפתחות

בנוף הגיאופוליטי המשתנה של העולם העכשווי, העמקה וגיוון היחסים המבניים בין טהרן למוסקבה ממלאים תפקיד מכריע באיזון הכוחות האזורי והבינלאומי. במסגרת העימותים המתמשכים והאיומים הנובעים מהעימות המקיף ותרחישי מלחמה וסכסוך בין איראן לארצות הברית, יצירת רשת קשרים מורכבת ורב-שכבתית עם הפדרציה הרוסית מספקת מרחב מרתיע, אמין וחליפי לנשימה אסטרטגית וכלכלית למדינה.

כינון יחסים שזורים ומרובי פנים, החורגים מעבר לחילופי סחר פשוטים, לתחומים בסיסיים כמו תשתיות גז גדולות, הפעלת מסדרון התחבורה האסטרטגי צפון-דרום, הקמת מרכז אזורי לדגנים והשלמת יכולות ביטחוניות וצבאיות, מונעת הצלחה של לחצי הבידוד שהוטלו על ידי וושינגטון.

משום שעל אף קשרים אסטרטגיים עמוקים וחתימה על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירו-אסיאתי, חילופי הסחר בין איראן לרוסיה עדיין קורבן לחוסר יציבות בחוקים פנימיים, היעדר סטנדרטים משותפים וחולשת תשתיות מעבר. לצורך הגשמת יעד של עשרה מיליארד דולר, תיאום מוסדי, הקלת יחסים בנקאיים ואמון בסקטור הפרטי הכרחיים.

יחסים אלו מאפשרים לרוסיה, בתנאי חסימת נתיבים מערביים, להחיות את צווארי הייצוא שלה, ומצד שני, משדרגים את המעמד הגיאו-כלכלי של איראן ברשת אספקת מוצרי יסוד ביבשת אירו-אסיה. שיתוף פעולה מורכב, הדדי ויציב כזה לא רק מגדיל משמעותית את הסיכון והעלויות של כל הרפתקה צבאית או מצור ביטחוני של ארצות הברית נגד האינטרסים הלאומיים של איראן, אלא גם מכריח שחקנים גדולים כמו בייג'ינג להכיר באיראן כבעלת צלע חזקה, עצמאית ובלתי נמנעת בגיאומטריה החדשה של כוח ובמשוואות החדשות של העולם.

איראן, המחסום הראשון מול איומי המערב

היחסים האסטרטגיים בין טהרן לבייג'ינג במבנה המשתנה של הסדר הבינלאומי, חורגים מעבר לאינטראקציה מסחרית פשוטה, ומתבססים על הצטלבות בסיסית של אינטרסים גיאו-כלכליים וביטחון הדדי. איראן, בעלת מיקום אסטרטגי-גיאוגרפי יוצא דופן ויכולות מעבר של חופי מקראן ונמל צ'בהאר, המקצרים את נתיב הגישה של סין למים הפתוחים של האוקיינוס ההודי בכאלף קילומטרים, מהווה חוליה מרכזית בפאזל יוזמת "חגורה ודרך".

לעומת זאת, המשך ייבוא נפט גולמי על ידי בייג'ינג, כשליץ חיוני, הציב את קמפיין הלחץ המירבי ואת אסטרטגיית הבידוד הכלכלי של וושינגטון בפני אתגר רציני, ותורם להגברת החוסן הכלכלי של טהרן. כתוצאה מכך, מדיניות החוץ הסינית נוקטת גישה זהירה תחת הכותרת "התערבות ללא מחויבות", כדי, באמצעות איזון בין טהרן למדינות אחרות במפרץ הפרסי, להימנע מעימות יקר עם המערב.

לשם קידום קשר זה לשותפות יציבה ויעילה, הצדדים נדרשים לעבור מהקשרים סימבוליים רב-צדדיים כמו ארגון שיתוף הפעולה בשנגחאי, ולהתמקד במנגנונים דו-צדדיים תפעוליים. עניין אשר יוגשם באמצעות התאמה למודל ההשקעה ההדרגית של סין, הקמת בנקים ומבנים פיננסיים עצמאיים לסילוק מטבע זר שאינו דולרי, ופיתוח מסדרונות תחבורה מזרחיים.

לבסוף, שיתופי הפעולה בין טהרן לבייג'ינג מהווים נקודת מפגש בין מחויבותה של סין להבטחת ביטחון אנרגיה יציב וגישה לשווקים אזוריים, לבין הצורך החיוני של איראן בנטרול סנקציות חד-צדדיות, שמירה על הכנסות מייצוא וייצוב מעמדה הגיאופוליטי בסדר העולמי החדש.

לקח הנאום

התפתחויות הנוכחיות במאזן הכוחות האזורי מצביעות על דעיכת סדר ההגמוניה הקודם וביסוס דפוסי ביטחון פנימיים. בהקשר זה, ביסוס עליונות הגנתית, הגדלת יכולת ההרתעה הרב-שכבתית ושיפור הכוח הכוללני של איראן מול ישראל, קשורים באופן ישיר ובלתי ניתן להפרדה להעמקת יחסים מבניים וממוקדים עם הפדרציה הרוסית והרפובליקה העממית של סין.

שיתוף פעולה סינרגטי עם מוסקבה בתחומי חילופי טכנולוגיות הגנה מתקדמות, פיתוח מערכות לוחמה אלקטרונית, ניהול מאגרי אנרגיה עצומים והשלמת תשתיות הרכבת של מסדרון צפון-דרום, מעלה את יכולת ההרתעה הא-סימטרית של איראן לרמה בלתי הפיכה. בצד השני, ביסוס אינטראקציות אסטרטגיות עם בייג'ינג כקוטב תעשייתי וכלכלי עולמי, מבטיח את המשך מכירת מקורות הידרוקרבון יציבה, אפשרות לגיוס השקעות עתק בנמלים אסטרטגיים כמו צ'בהאר, והפעלת מערכות סילוק בנקאיות דו-צדדיות.

הגשמה מלאה של חזון זה תלויה יותר מכל בהסרת מכשולים מבניים פנימיים, ייצוב תקנות סחר ומעבר מהסכמים סמליים לחוזים מחייבים, תפעוליים ורב-צדדיים. גישה כזו, לא רק שומרת על זהותה ועצמאותה ההחלטתית של המדינה, אלא גם נוטרלת את כלי הלחץ של המערב ומעלה את מעמדה של איראן בארכיטקטורת הכוח העולמית לרמה מכרעת.