האם אמריקה מקריבה את בעלות בריתה באוקיינוס השקט לטובת מיצר הורמוז?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, ההסלמה האמריקאית נגד איראן חורגת משדה הקרב והפכה למבחן ליכולת של וושינגטון לנהל מספר חזיתות במקביל. המלחמה, שנועדה להשיג את מטרותיה של ארצות הברית בזמן הקצר ביותר, גורמת כעת להסטת חלק מהמשאבים והמיקוד הצבאי האמריקאי ממזרח אסיה למזרח התיכון.

העברת נושאת מטוסים אמריקאית מאוקיינוס השקט למיצר הורמוז, צמצום תרגילים משותפים עם בעלות ברית אסיאתיות והגברת החששות לגבי ואקום צבאי באזור, יחד עם החשיבות האסטרטגית של מיצר הורמוז ועמדתה הנחרצת של איראן לגביו, מעלים שאלה חשובה: האם וושינגטון, כדי לשמר את הלחץ על טהרן, משלמת ללא כוונה מחיר בחזית שהיא עצמה רואה כחיונית לבלימת סין?

המשך הסלמה עם איראן ונסיגה הדרגתית מאוקיינוס השקט

המתקפות של ארצות הברית וישראל נגד איראן, שנועדו לפי ממשל טראמפ להגיע לתוצאות תוך שבועות ספורים, לא השיגו את היעדים המוצהרים הראשוניים של וושינגטון גם לאחר שישה חודשים. יתרה מכך, הן יצרו שרשרת של השלכות צבאיות ואסטרטגיות עבור ארצות הברית עצמה.

כעת ניתן לראות סימנים לשחיקה זו בהסטת משאבים צבאיים אמריקאיים ממזרח אסיה למזרח התיכון, אזור הדורש יותר נוכחות צבאית אמריקאית להמשך המלחמה וניהול השלכותיה.

שליחת נושאת המטוסים "ג'ורג' וושינגטון" מיפן למזרח התיכון מקבלת משמעות בהקשר זה. עם העברתה להחלפת "אברהם לינקולן", ארצות הברית הוציאה זמנית נושאת מטוסים שהוצבה באוקיינוס השקט מאזור שוושינגטון עצמה מזה שנים מציגה כזירה העיקרית של התחרות עם סין.

במקביל, מתפרסמים דיווחים על חששות של גורמים צבאיים אמריקאיים ממחסור במלאי נשק כתוצאה מהמלחמה עם איראן. סוגיה זו מגבירה את החשש לגבי היכולת לשמור על מוכנות נגד סין וקוריאה הצפונית.

סימן חשוב יותר נראה בירידה בתרגילים הצבאיים המשותפים של ארצות הברית עם דרום קוריאה. טראמפ הורה בעיצומה של המלחמה עם איראן לצמצם משמעותית את התרגילים המשותפים, ותרגיל "מגן החירות אולצ'י" הסתיים לבסוף שישה ימים מוקדם מהמתוכנן. מספר ימים לאחר מכן, תרגיל אמפיבי משותף נוסף בוטל עקב מגבלות על זמינות כוחות אמריקאיים הנובעות מהמלחמה עם איראן.

חשיבותם של התפתחויות אלו אינה מסתכמת רק בצמצום תרגיל אחד או יציאה של נושאת מטוסים אחת. מה שמשתנה הוא היחס בין המשאבים הצבאיים של ארצות הברית לבין מספר החזיתות שוושינגטון רוצה לנהל במקביל.

לפי תצפיתנים, המלחמה השוחקת עם איראן גורעת חלק מהיכולות הימיות, האוויריות, החימושיות והמבצעיות של ארצות הברית, וכעת השפעותיה הגיעו לאזור שהיה אמור להיות מוקד המיקוד האסטרטגי של ארצות הברית לבלימת סין. לכן, כל צמצום נוכחות באוקיינוס השקט לא ניתן לראות כהחלטה נקודתית בלבד; פעולות אלו מעידות על לחץ הולך וגובר של מלחמה שוחקת על פריסת הכוחות הגלובלית של ארצות הברית.

הורמוז: מוקד השחיקה של האסטרטגיה האמריקאית

מיצר הורמוז הפך בחודשים האחרונים מנתיב מעבר אסטרטגי לאחד משדות המחלוקת העיקריים בין איראן לארצות הברית. חשיבותה של התפתחות זו היא שוושינגטון החלה את המלחמה במטרה לפגוע ביכולת האסטרטגית של איראן, אך כעת חלק ניכר ממאמציה הצבאיים והפוליטיים מוקדשים להחזרת מצב המעבר במיצר, שאיראן רואה בו מנוף חשוב נגד התוקפנות האמריקאית. אף דיווחים אמריקאיים מודים כי לאחר שישה חודשים, יעדי המלחמה השתנו והורמוז הפך לאחד ממוקדי הדאגה העיקריים של וושינגטון.

עמדתה של טהרן לא הייתה תגובתית בלבד. בכירים איראנים הדגישו כי חופש השיט בהורמוז אינו יכול להיבחן בנפרד מהפסקת התוקפנות והתחייבות הצד השני להסכמים קיימים, וכוחותיה המזוינים של איראן הצהירו כי הם שולטים במיצר.

עמדה זו יצרה בפועל משוואה שונה מזו של וושינגטון; כך שהאמריקאים נאלצים לכרות מוקשים, לספק הגנה צבאית למסלולים ואף לבחון תקיפות מוגבלות על יעדים איראניים סביב המיצר כדי להבטיח מעבר ספינות.

חשיבותו של הורמוז עבור איראן אינה מוגבלת רק למיקומו הגיאוגרפי. בנסיבות מלחמה, המיצר הפך למנוף המעלה את עלות המשך הפעולות של ארצות הברית, ובמקביל משפיע על כלכלת האנרגיה העולמית.

מעבר של כחמישית מנפט וגז בעולם במסלול זה, גורם לכך שכל שיבוש בהורמוז מועבר ישירות למחירי האנרגיה והביטחון הכלכלי של מדינות שונות; כפי שקרה לאחר העימותים האחרונים, מחיר נפט הברנט עלה שוב מעל 90 דולר.

מנקודת מבט זו, לא ניתן לראות בסוגיית הורמוז רק ניסיון אמריקאי לשמור על נתיב מים פתוח; כאן מדובר ביחס הכוחות והעלות בהמשך המלחמה. ככל שוושינגטון פועלת יותר להחזרת המצב הרגיל להורמוז, כך היא מאשרת למעשה את חשיבותו של המיצר במשוואת המלחמה, וככל שהיא זקוקה ליותר פעולות צבאיות להבטחת ביטחון השיט, כך היא מגדילה את העלות והמורכבות של מלחמה שהייתה אמורה להיות קצרה הרבה יותר. סתירה זו הופכת את הורמוז לאחד ממוקדי השחיקה החשובים ביותר של האסטרטגיה האמריקאית במלחמה עם איראן.

מזרח אסיה בצל נוכחות אמריקאית מופחתת והזדמנות לסין

הסטת המיקוד הצבאי של ארצות הברית מאוקיינוס השקט למזרח התיכון אינה רק העתקה גיאוגרפית של כוחות; פעולה זו מתרחשת באזור שבו ארצות הברית השקיעה שנים רבות של מאמצים, באמצעות פריסת כוחות, תרגילים משותפים ובריתות ביטחוניות, כדי לשמור על האיזון לטובתה.

כעת, יציאת נושאת המטוסים ג'ורג' וושינגטון מקרבת יפן, יחד עם צמצום התרגילים של ארצות הברית ודרום קוריאה, מציגה תמונה שונה של סדרי העדיפויות של וושינגטון; במיוחד לאור העובדה שהתפתחויות אלו מתרחשות בזמן שהמלחמה עם איראן ממשיכה לצרוך את משאביה החימושיים והמבצעיים של ארצות הברית.

חשיבותו של מצב זה גוברת כאשר בוחנים את עמדותיה של סין. בייג'ינג עוקבת אחר פערים אלו. דיווחים אחרונים על צמצום מלאי טילים מיירטים ונשק ארוך טווח אמריקאי כתוצאה מהתוקפנות נגד איראן, יצרו חששות בקרב גורמי ביטחון אמריקאיים לגבי יכולת ההרתעה נגד סין. הערכות מסוימות אף הזהירו כי שחיקת מלאי הנשק האמריקאי עלולה להגביל את יכולתה של וושינגטון להגיב בו זמנית למשברים אפשריים במזרח אסיה ובמזרח התיכון.

בתוך כך, צמצום התרגילים הצבאיים עם דרום קוריאה מקבל משמעות פוליטית חשובה יותר. טראמפ הציע צמצום זה בזמן שסיאול סירבה להצטרף למלחמה עם איראן. לכן, וושינגטון, מצד אחד, מצמצמת את נוכחותה ואימוניה הצבאיים במזרח אסיה כדי לפצות על הלחץ הנובע מהמלחמה, ומצד שני, היא מאוכזבת מבעלת בריתה האסייתית בשל אי-רצונה לשאת בעלויות ההסלמה השאפתנית של טראמפ במזרח התיכון.

בסך הכל, כעת הבעיה עבור ארצות הברית אינה רק אובדן זמני של נושאת מטוסים או צמצום של מספר תרגילים; הבעיה היא הפער שנוצר בין התחייבויותיה הגלובליות של וושינגטון לבין יכולתה האמיתית לשמר התחייבויות אלו במקביל. ככל שהמלחמה נגד איראן תימשך, עלות שמירת הלחץ במיצר הורמוז תגבר, ובמקביל, יינתן יותר מרחב לסין להגדיל את נוכחותה, יוזמתה והשפעתה בסביבתה.

מסיבה זו, ניתן לראות במה שמתרחש באוקיינוס השקט כאחת מהשלכות האסטרטגיות של מלחמה שאינה נחוצה, שאליה נכנסה ארצות הברית בשל טעות חישוב, במטרה לסיים אותה במהירות, אך כעת היא מרחיקה חלק מכוחותיה ומיקודה ממזרח אסיה כדי לנהל את השלכותיה.