ברית מתנדנדת; מדוע הסכם מכה אינו בהכרח איום על איראן?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הסכם ההגנה המשותפת במכה, שנחתם ב-7 באוגוסט 2026 בין הממלכה הערבית הסעודית, הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן והרפובליקה של טורקיה, יש לבחון במסגרת ההתפתחויות המואצות הביטחוניות והגיאופוליטיות במערב אסיה, ובקשר למערכת היחסים ההיסטורית, הפוליטית, הכלכלית והביטחונית של שלוש המדינות. ערב הסעודית וטורקיה, כשתי מעצמות חשובות בעולם האסלאמי ושחקנים משפיעים במזרח התיכון, קיימו לאורך העשורים האחרונים יחסים סוערים אך יציבים. יחסים שהתפרסו, בתקופות שונות, משיתופי פעולה פוליטיים וכלכליים ועד לתיאום ביטחוני והגנתי.

אסלאמאבאד מקיימת גם כן קשרים הדוקים עם ערב הסעודית מזה זמן רב, ויחסים בין שתי המדינות, בנוסף לקשרים דתיים וחברתיים, התבססו על שיתופי פעולה צבאיים, חינוכיים וביטחוניים. קשרי אנקרה ואיסלאמאבאד התגבשו על בסיס שותפויות היסטוריות, תרבותיות ודתיות, וכן שיתופי פעולה בתחום ההגנה והתעשייה, ובשנים האחרונות אף הרחיבו את היקפם האסטרטגי.

מנקודת מבט זו, הסכם מכה אינו יכול להיחשב כיוזמה רגעית או תגובה מוגבלת למשבר מסוים, אלא נוצר על בסיס יחסים מצטברים ואמון הדדי ורב-צדדי בין שלוש המדינות. חשיבותו של הסכם זה ברורה יותר כאשר בוחנים אותו בתקופה שבה ההסדרים הביטחוניים הקודמים של האזור מתמודדים עם עמימות ולחצים גוברים, ושחקנים מרכזיים במערב אסיה מגדירים מחדש את יחסיהם עם מעצמות על-אזוריות וזה עם זה.

כיוון לחיזוק ההרתעה

בסביבה כזו, ריאד, איסלאמאבאד ואנקרה מנסות, באמצעות ניצול יכולותיהן המשלמות, ליצור מסגרת לשיתוף פעולה הגנתי ארוך טווח. מסגרת המבוססת על הגברת ההרתעה, התיאום, האינטגרציה, שיתוף פעולה בתעשיות ההגנה וחלוקת הנטל הביטחוני. המעמד הכלכלי והפוליטי של ערב הסעודית, יכולותיה הצבאיות והתעשייתיות של טורקיה, והניסיון ההגנתי והגיאופוליטי של פקיסטן, מעניקים להסכם זה את היכולת ליצור סינרגיה אסטרטגית.

בנוסף, פקידי שלוש המדינות הבהירו כי ברית מכה אינה תוקפנית, אינה מכוונת נגד מדינה מסוימת ואינה סוגרת ערוצי שיח ודיפלומטיה. הנסיך פייסל בן פרחאן, שר החוץ של ערב הסעודית, תיאר את ההסכם כעדות לעומק היחסים האחים והאסטרטגיים בין שלוש המדינות, והדגיש כי מטרתו היא תמיכה בסביבה אזורית בטוחה יותר לטובת עמי שלוש המדינות.

הנסיך חאלד בן סלמאן, שר ההגנה של ערב הסעודית, אמר שההסכם יוצר מסגרת לשיתוף פעולה הגנתי ארוך טווח, ומביא להגברת ההרתעה, התיאום והאינטגרציה. רג'פ טאיפ ארדואן, תוך הדגשת חיזוק שיתופי הפעולה הביטחוניים וההגנתיים ופיתוח תעשיות ההגנה, הדגיש שההסכם אינו מכוון נגד מדינה כלשהי ומקבל בברכה השתתפות של מדינות שמטרתן השגת יציבות באזור. ראש משרד התקשורת של נשיאות טורקיה הדגיש כי הסכם מכה אינו מכוון נגד מדינה כלשהי, אך יסייע לחיזוק הביטחון וההרתעה הקולקטיבית.

מעבר לביטחון פנימי

אופייה ההגנתי של הברית, על פי הטקסט והצהרות רשמיות, מבוסס על עקרון "הגנה קולקטיבית" ודוקטרינת "הרתעה קולקטיבית". בפרטים שפורסמו מההסכם, צוין כי שיתוף הפעולה מתמקד בהגנה, אינו מכוון נגד מדינה מסוימת, ומטרתו לחזק מחויבויות לשמירה על שלום, יציבות ושגשוג אזורי וגלובלי, על בסיס חלוקת נטל האחריות והבנה משותפת של ביטחון.

עוד הודגש כי כל התקפה חמושה נגד כל אחת משלוש המדינות, תיחשב להתקפה נגד כולן. משרד החוץ הפקיסטני הודיע כי מטרת ההסכם היא חיזוק ההרתעה הקולקטיבית נגד כל פעולת תוקפנות ופיתוח שיתוף פעולה הגנתי בין שלוש המדינות. מנגנון זה, מעבר לברית פוליטית גרידא, מבוסס על מחויבות הגנה הדדית.

בהתאם לכך, חאג'ה מוחמד אסיף, שר ההגנה הפקיסטני, הגדיר את ההסכם לא כמועדון אקסקלוסיבי, אלא כאבן פינה להצטרפות מדינות מוסלמיות נוספות, והדגיש כי מדינות מוסלמיות צריכות לשים בצד את חילוקי הדעות שלהן ולעמוד יחד מול איומים משותפים במסגרת אחת. האקאן פידאן, התייחס גם הוא לאפשרות של הרחבת מסגרת זו, ואמר כי טורקיה רואה ביוזמה זו לא מוגבלת לשלוש המדינות בלבד, אלא שהיא תכלול את כל המדינות תחת "מטריה" זו, במידת הצורך.

על אף זאת, בדיקה מדוקדקת של הפרטים הטכניים והמבניים של ההסכם מעלה כי היעדר מנגנוני תקיפה ותשתיות לוגיסטיות נחוצות להתערבות צבאית ישירה, מדגיש את הגישה ההגנתית והפוליטית שלו.

היעדר מטה פיקוד מאוחד קבוע, הבדלים יסודיים בתקני נשק וברשתות ההגנה של שלוש הצבאות, וכן התניה של כל פעולה צבאית באישור הפרלמנטים הלאומיים של המדינות החברות, מגבילים למעשה את האפשרות ליצירת כוח תוקפני משותף ומהיר.

בנוסף, השוני בסדרי עדיפויות ביטחוניים ואסטרטגיים של כל אחד מהשחקנים הללו, מעיד על כך שמסמך זה, יותר מאשר מכונת מלחמה מחויבת להצתת סכסוכים חדשים, מהווה מסגרת פוליטית גמישה, פסיכולוגית ותעמולתית, שתוכננה בשלב הנוכחי לחיזוק ההרתעה ולהבטחת תמיכה פוליטית.

בנוסח ההסכם אף צוין כי ברית זו אינה חזית צבאית תוקפנית, ניסיון לרסן או תוכנית לתקוף, אלא צעד בכיוון יצירת אזור נקי מטרור, שמטרתו להבטיח יציבות אזורית. עוד נאמר כי הסכם זה אינו מהווה נטישה של כל ברית או הסכם קיים, אלא מחזק את הביטחון האזורי על ידי השלמת בריתות קיימות. לכן, חברותה של טורקיה בנאט"ו ושיתופי פעולה אזוריים אינם מחליפים זה את זה, אלא מהווים מבנים משלימים המאפשרים חלוקת נטל ביטחוני.

סיכום

לפיכך, בתנאים בהם הסדר האזורי עובר תמורות עמוקות ומהירות, כמו מלחמת הרמדאן, ומבני הביטחון המסורתיים במערב אסיה מתמודדים עם אתגרים גוברים, ניתן לראות את הופעת ברית ההגנה במכה כתגובה אסטרטגית לחוסר ודאות זה.

בעידן שבו שחקנים אזוריים אינם יכולים עוד להסתמך אך ורק על הבטחות ביטחוניות חיצוניות, המעבר לאוטונומיה והרתעה קולקטיבית הפך לבחירה הגיונית לשמירה על יציבות לאומית ואזורית. ברית זו, מעבר לברית צבאית קלאסית, מעידה על מאמץ לעצב ארכיטקטורה ביטחונית חדשה ובעלת "בעלות" אזורית.

בגישה זו, מעצמות אזוריות מנסות לקחת על עצמן אחריות רבה יותר לביטחונן. למרות שמבחינה טכנית קיימות מגבלות, כגון היעדר פיקוד מאוחד או הבדלים במבנים הצבאיים של החברות, החשיבות העיקרית של הסכם זה טמונה בשינוי הפרדיגמה הפוליטית שלו.

כיוון זה לא נועד להצתת סכסוכים, אלא ליצירת מחסום מרתיע מול איומים משותפים ופערים בכוח. במרחב הנוזלי והתחרותי הנוכחי, יוזמות כאלה צפויות, ככל שהסדר האזורי עובר שינויים, כך גוברת הנטייה של שחקנים ליצור גושים ביטחוניים, לחזק שיתופי פעולה הגנתיים ולהגדיל את משקלם הפוליטי והצבאי. מהבחינה הזו, יש לראות בברית מכה שיקוף של תהליך זה, שבו שיתוף פעולה הגנתי, הרתעה ומאמץ לייצוב מעמד בסדר האזורי החדש קשורים זה בזה.