גורם סמוי מונע מטרמפ לממש את איומיו נגד איראן

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הלחץ על נשיא ארה"ב, דונלד טרמפ, לסיים את המלחמה נגד איראן אינו נובע רק ממחירי הנפט העולמיים, אלא גם מהעלות הגוברת של מלחמה זו על השקעות זרות במגזר האנרגיה במפרץ הפרסי, אשר הפכו לגורם דאגה משמעותי עבור ממשלות וחברות בינלאומיות, במיוחד כאשר העלות ממשיכה לעלות ואף אינה פוחתת גם בעת הפסקות זמניות של תקיפות צבאיות.

הנזקים הללו הם כאלה שכל עוד האפשרות לחזור למלחמה קיימת, רמת הסיכון נשארת גבוהה, והדבר מונע כל פעולת שיקום מקיפה של הנזקים, הגברת ייצור או הזרמת השקעות חדשות לשוק האנרגיה האזורי.

אתר אל-מיאדין התייחס לנושא זה וכתב כי למרות שכרגע אין הערכות מדויקות או אף ראשוניות לגובה הנזקים שנגרמו להשקעות אלו, כל האינדיקטורים והנתונים מעידים על נזקים ישירים ועקיפים עצומים, ביניהם ירידה בתשואת ההשקעות מנכסים והשקעות זרות עקב הפסקת או ירידה בייצור, או פגיעה במתקנים אסטרטגיים מסוימים, שערכם מוערך בכ-300 מיליארד דולר.

בהקשר זה, דווחים בינלאומיים מסוימים חשפו כי הנזק לחברת "אקסון מובייל" כתוצאה מפגיעה במתקני הגז במתחם ראס לפאן בקטאר עלול להגיע עד חמישה מיליארד דולר מהכנסותיה השנתיות. כמו כן, חברת "של" הפסיקה לחלוטין את פעילותה בקטאר עקב השבתת מתקני "פרל" והפרעה לתנועת ספינות במצר הורמוז. מצב דומה קיים עבור חברת "טוטאל" וחברות בינלאומיות נוספות, אשר הפסיקו חלק או את כל ייצורן. לכן, ניתוח של מרכז המחקר "צ'טהאוס" מזהיר במפורש כי פגיעה במתקנים גדולים תגרום לנזקים גדולים הרבה יותר, לא רק למדינות המפיקות, אלא גם לחברות הזרות הפעילות במדינות אלו.

נזקים תפעוליים שאינם חולפים

נכון שהרוב המכריע של הנזקים נופל על תשתיות מתקני הנפט והגז שבבעלות המדינות, וההערכות שפורסמו מעידות על הצורך במימון של כ-60 מיליארד דולר לתיקון נזקים אלו והחזרת המתקנים לפעילות, אך אין זה מפחית את חשיבות הנזקים התפעוליים שנגרמו לחברות הנפט הזרות.

השקעות אלו, בנוסף להפסקת ייצור וייצוא, ירידה דרסטית בהכנסות ודחיית השקעות חדשות והשעיית פעילויות תחזוקה והחלפה, נמצאות תחת לחץ של משתנים רבים בתחומים שונים, אשר מובילים לעלייה בעלויות התפעול, כולל עליית תעריפי ביטוח ימי וביטוח אנרגיה, עליית עלויות ההובלה הימית, במיוחד בשימוש במסלולים חלופיים במקום מצר הורמוז, ועוד.

ראוי לציין כי עליית מחירי הנפט והגז העולמיים, במידה שתורמת לרווחיות במדינות מייצאות נפט אחרות, לא הניבה רווחים משמעותיים לחברות הזרות הפעילות במפרץ הפרסי. ישנן שתי סיבות לכך: הסיבה הראשונה היא ההגבלה בהיקף הייצוא של חברות אלו בתנאי סגירת מצר הורמוז או תקיפת ספינות. הסיבה השנייה היא עליית עלויות הייצור והייצוא של נפט וגז במפרץ הפרסי, וניצולם עקב הסיבות הנזכרות. לכן, הירידה בייצוא מהמפרץ בתקופת המלחמה ועליית עלויות הייצור, לא אפשרו השתקפות חיובית של עליית מחירי הנפט והגז על הכנסות החברות והמדינות באזור.

הערכות קיימות מעידות כי לשיקום הייצוא של מדינות חוף המפרץ לרמות שלפני המלחמה יידרש פרק זמן של בין שלוש לחמש שנים. לכן, אם ארה"ב וישראל יתקפו מתקני אנרגיה ותשתיות איראניות ראשיות, ובתגובה של איראן, נזקים אלו, במיוחד בקרב מתקנים שבהם הושקעו חברות אמריקאיות, אף יוחמרו. באופן זה, הכלכלה העולמית בכלל והשקעות זרות במגזר האנרגיה במפרץ הפרסי יזדעזעו באופן שתועלותיהן לא יתפוגגו במשך עשורים.

מדוע טרמפ אינו מסוגל לממש את איומיו

הגורם המונע את יישום איומיו של טרמפ ותקיפת מתקני הנפט של איראן, הוא שחברות הנפט האמריקאיות ממשיכות לנסות להרחיב את חלקן בהשקעות הנפט באזור. הדבר ניכר היטב בהסכמי ההבנות הראשוניים שנחתמו, למשל, בשווי של למעלה מ-60 מיליארד דולר בעיראק, או במדינות אחרות באזור כמו סוריה, קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ועומאן.

עם זאת, ההתפתחויות בחודשים האחרונים הראו שטרמפ בדרך כלל אינו לוקח בחשבון את האינטרסים העליונים של ארה"ב בהחלטותיו, והחלטותיו נסמכות על לוגיקה אנוכית, השקעות אישיות ומשפחתיות שלו ושל חבריו, וכן על לחצים ואינטרסים של המשטר הציוני.

לפיכך, ככל שחברות הנפט הגדולות יוכלו להפעיל לחץ רב יותר על טרמפ לעצור את המלחמה ההרסנית הזו לכלכלת העולם, כך יוכלו להפחית את חשבון הנזקים התפעוליים המצטברים שלהן במפרץ הפרסי, לקצר את הזמן הנדרש לעבור נזקים אלו ולפצות עליהם, ולהיכנס להשקעות חדשות וליישום הסכמי ההבנות האחרונים עם מדינות האזור. במצב זה, אם המלחמה תתרחב, השפעותיה השליליות לא יוגבלו למסגרת הנוכחית, אלא יכללו את המזרח התיכון ובאופן כללי את העולם כולו.