מדוע מיתווה מיצר הורמוז הוא קרב חיים ומוות עבור תל אביב

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מאבק על מיצר הורמוז אינו מתמקד רק בחופש השיט או באבטחת אספקת האנרגיה, אלא במהותו הוא הגדרה מחדש של מאזן הכוחות במפרץ הפרסי ובמערב אסיה. המיצר הפך לכלי פוליטי שבו איראן משתמשת לבניית הרתעה והשפעה, בעוד שארה"ב רואה מניעת שינוי זה כהכרחית לשמירה על הסדר האזורי, שבו האינטרסים שלה ושל בעלות בריתה, בראשן המשטר הציוני, עומדים בראש סדר העדיפויות. לפיכך, ההשלכות של עימות במיצר הורמוז חורגות מהכלכלה העולמית ומשפיעות ישירות ועקיפות על הביטחון הפנימי של המשטר הציוני.

אתר החדשות אל-עאהד כותב במאמר בנושא שאיראן יודעת שמאזן הכוחות המסורתי בעימות עם ארה"ב והמשטר הציוני אינו לטובתה, ולכן העבירה את מרכז הכובד שלה משדה עליונות צבאית לשדה של קישוריות כלכלית גלובלית. איראן אינה זקוקה לסגירה קבועה של מיצר הורמוז, אלא מספיק שהיא תשפיע על השיט בו ותכפה משוואה זו על האויב, לפיה ביטחון המפרץ הפרסי אינו בר-הבטחה ללא התחשבות באינטרסים של איראן. מנקודת מבט זו, מיצר הורמוז אינו רק קלף לחץ צבאי, אלא כלי להשגת 'הכרה פוליטית' בתפקידה האזורי של איראן.

הסכנה העיקרית למשטר הציוני טמונה בכך שהצלחת משוואה זו תבטא שחיקה של אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של ביטחונו הפנימי, כלומר המשך הדומיננטיות האמריקאית על הסדר הביטחוני של המזרח התיכון. האסטרטגיה של המשטר הציוני במשך עשרות שנים התבססה על ההנחה שארה"ב מסוגלת להגן על נתיבי הסחר והאנרגיה, להרתיע כוחות אזוריים ולכפות כללי עימות. אך אם איראן תצבור יכולת לשבש את השיט או לכפות את תנאיה על תנועת ספינות, הדבר ישקף למעשה העברה של חלק מהיוזמה האסטרטגית באזור מוושינגטון לטהרן.

השפעה זו אינה מוגבלת רק להיבט הצבאי, אלא משפיעה גם על הסביבה הפוליטית השלטת במשטר הציוני. ככל שעלות העימות עם איראן תגדל עבור הכלכלה העולמית, כך יגדלו הלחצים הבינלאומיים להימנע ממלחמות רחבות היקף ולחתור לגיבוש הסכמים שיתחשבו באינטרסים של איראן. הדבר מגביל את חופש הפעולה של תל אביב; שכן כל פעולה צבאית רחבת היקף תימדד בעתיד לא רק על פי התוצאות בשטח, אלא גם על פי השפעתה על ביטחון האנרגיה והסחר הבינלאומי.

לעומת זאת, המאבק על מיצר הורמוז מעניק לאיראן הזדמנות לחזק את מעמדה במדינות מפרץ הפרסי. מדינות אלו, למרות תלותן המתמשכת בשותפות ביטחונית עם ארה"ב, מבינות שכל עימות גלוי עלול להציב את מתקני הנפט והנמלים שלהן במרכז הכוונת. ככל שהבנה זו מתחזקת, כך גובר הצורך של מדינות מפרץ הפרסי ליצור ערוצי הבנה עם טהרן.

מנקודת מבטו של המשטר הציוני, כל דעיכה של התכנסות אזורית נגד איראן נחשבת להתפתחות אסטרטגית שמפחיתה את יעילותה של הרשת האמריקאית-ציונית השזורה.

בנוסף, משוואות הקרב על מיצר הורמוז במפרץ הפרסי אינן מוגבלות, אלא מתרחבות לים האדום ובאב אל-מנדב; ואיראן יכולה, באמצעות בעלות בריתה, להרחיב את מעגל הלחץ על הסחר הבינלאומי. הדבר מכפיל את האתגרים עבור המשטר הציוני, שתלוי יותר ויותר בנתיבי מים ימיים לסחר, ליבוא ולייצוא. ככל שהיקף האיומים הימיים מתרחב, כך גובר הצורך של המשטר הישראלי לפזר את משאביו הצבאיים בין חזיתות שונות, מה שמעלה במקביל את עלות ההרתעה וההגנה.

אל-עאהד מוסיף כי חשוב מכל, המאבק על המיצר האסטרטגי הזה מצביע על שינוי באופי ה'כוח האזורי'. איראן, במקום לשאוף לשליטה על קרקע, משתמשת ב'גאוגרפיה' כדי להפעיל השפעה פוליטית. אם איראן תצליח לייצב את המשוואה לפיה יציבות השיט מושגת רק בהסכמתה, היא תרכוש השפעה מעבר לגבולותיה הצבאיים ותכין לעצמה יכולת רבה יותר להשפיע על החלטותיהן של מעצמות בינלאומיות ואזוריות.

לפיכך, הקרב על הורמוז אינו רק קרב על מעבר ימי, אלא קרב על 'זהות הסדר הביטחוני במערב אסיה'. הצלחת ארה"ב להסיר את מנוף הלחץ של איראן משמעה שימור הסביבה האסטרטגית שעליה נשענים האינטרסים של ישראל; בעוד שהצלחת איראן להפוך את המיצר לכלי השפעתה תיתן דחיפה לפרויקט האזורי שלה ותכין קרקע לאזור רב-קוטבי, שבו הדומיננטיות האמריקאית תפחת בהדרגה לטובת איזונים חדשים.

מכאן, מיצר הורמוז עבור המשטר הציוני הוא יותר מסוגיית מחיר הנפט או ביטחון השיט; המיצר הוא מבחן לעתיד מאזן הכוחות שעליו התבססה האסטרטגיה הביטחונית שלהם במשך עשרות שנים. המיצר אינו המטרה האמיתית של מאבק זה, אלא כלי שיכול לעצב מחדש את מאזן ההשפעה באזור, והשלכותיו ישפיעו ישירות על הביטחון הפנימי של תל אביב ועל הסביבה האסטרטגית שבה היא פועלת.