מלחמה וכלכלה נגד טראמפ; הרפובליקנים מאבדים את השליטה בקונגרס?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, לקראת הבחירות האמצעיות לקונגרס האמריקאי (3 בנובמבר/12 בנובמבר), המרחב הפוליטי במדינה נכנס בהדרגה לאחת התקופות הרגישות ביותר שלו; בחירות המכונות "המבחן הפוליטי הרציני הראשון של דונלד טראמפ" מאז שובו לבית הלבן, והן עשויות לשנות באופן ניכר את מאזן הכוחות בוושינגטון.

נכון לעכשיו, הרפובליקנים שולטים בשני בתי הקונגרס. בבית הנבחרים, הרפובליקנים מחזיקים ברוב שברירי של כ-220 מושבים לעומת 215 מושבים לדמוקרטים; מצב המאפשר לדמוקרטים לזכות מחדש בשליטה על ידי זכייה במספר קטן של מושבים. בסנאט, הרפובליקנים מחזיקים ביתרון יחסי של 53 סנאטורים לעומת 47 דמוקרטים ועצמאים התומכים בדמוקרטים. עובדה זו הפכה את בחירות 2026 לחשובות אסטרטגית עבור שתי המפלגות, שכן שינוי אפילו במספר קטן של מושבים יכול לשנות את מאזן הכוחות בקונגרס.

חשיבותן של בחירות אלו אינה מוגבלת רק להרכב הקונגרס, אלא גם למצב הכלכלי והחברתי בארצות הברית, שהפך לגורם מכריע במרחב התחרות. גבר החשש מפני אינפלציה, יוקר מחיה, מחירי אנרגיה ולחץ כלכלי בעקבות התוקפנות נגד איראן, שהשפיעו על חלק מהיתרון המסורתי של הרפובליקנים בתחום הכלכלה ופתחו פתח להתקפות פוליטיות של הדמוקרטים נגד ממשל טראמפ. במקביל, הרפובליקנים מנסים, באמצעות נושאים כמו הגירה, אבטחת גבולות ומלחמה תרבותית, להסיט את סדר היום הציבורי מנושאים כלכליים לנושאים של זהות וביטחון.

במרחב כזה, הבחירות האמצעיות השנה אינן רק תחרות על מספר מושבים נוספים בקונגרס, אלא הפכו לזירת עימות בין שתי נרטיבים פוליטיים לגבי עתיד ארצות הברית; עימות שתוצאותיו עשויות להשפיע לא רק על גורל ממשל טראמפ, אלא גם על מסלול התמודדויות הבחירות לנשיאות 2028.

פענוח האיומים הבחירותיים החשובים ביותר עבור טראמפ והזירה הרפובליקנית

לקראת הבחירות האמצעיות לקונגרס, סימנים גוברים מעידים על כך שהכלכלה הופכת לנקודת הפגיעות העיקרית של דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקנית. בניגוד לתקופה שבה הרפובליקנים תמיד ניסו להציג את עצמם כזרם של "ניהול כלכלה טוב יותר", כעת חלק ניכר מהדעת הציבורית בארצות הברית רואה במדיניות הכלכלית של ממשל טראמפ גורם ישיר להגברת הלחץ הכלכלי.

על פי סקר עדכני של רשת CNN, רוב האמריקאים סבורים שמדיניותו הכלכלית של טראמפ הגדילה את יוקר המחיה; נושא שיש לו השתקפות שלילית אפילו בקרב חלק מהבוחרים הרפובליקנים. ירידה באמון הציבור בביצועים הכלכליים של טראמפ, במיוחד בתנאי המשך האינפלציה, עליית מחירי הדיור, גידול במחירי האנרגיה והחשש לגבי העתיד הכלכלי, עשויים להכניס את המשוואות הפוליטיות של וושינגטון לשלב חדש.

חשיבותה של התפתחות זו נובעת מכך שהכלכלה תמיד נחשבה ליתרון המשמעותי ביותר של טראמפ בתחרויות בחירות. במהלך השנים האחרונות, טראמפ, תוך הסתמכות על דימוי "הנשיא הסוחר" והבטחה לפריחה כלכלית, הצליח לצרף חלק מהמעמד הבינוני, בעלי העסקים ובוחרים עצמאים לרפובליקנים. אך כעת, ירידה בכוח הקנייה ועלייה בהוצאות היומיומיות, החלישו בהדרגה דימוי זה.

במרחב כזה, הדמוקרטים מנסים להפוך את הבחירות הבאות למשאל עם כלכלי נגד הרפובליקנים. המיקוד של התקשורת הקרובה לדמוקרטים על אינפלציה, מסים, ביטוח בריאות ויוקר מחיה, מהווה חלק מהאסטרטגיה הכוללת של המפלגה לשחיקת בסיס התמיכה של טראמפ. הם מתמקדים במיוחד בבוחרים מתונים ותושבי הפרברים; קבוצות שלרוב ממלאות תפקיד מכריע בבחירות האמצעיות ומפגינות רגישות גבוהה למצב הכלכלי.

עם זאת, האיום הכלכלי על הרפובליקנים אינו מוגבל רק לירידה בפופולריות של טראמפ, אלא עשוי להחריף את הסדקים הפנימיים במפלגה. חלק מהרפובליקנים המסורתיים חוששים שהמשך הלחץ הכלכלי והמדיניות היקרות של הממשלה יחלישו את מעמדה של המפלגה במדינות מתחרות. לעומת זאת, הזרם הקרוב לטראמפ עדיין מאמין שנושאים תרבותיים, הגירה ואבטחת גבולות מסוגלים להאפיל על חוסר שביעות הרצון הכלכלית.

בסך הכל, אם המגמה הנוכחית תימשך, הכלכלה עשויה להפוך מאתגר נקודתי לאיום אסטרטגי עבור טראמפ והרפובליקנים; איום שישפיע לא רק על קולות העצמאים, אלא גם על חלק מבסיס התמיכה המסורתי של השמרנים.

יתרונות נסתרים של הרפובליקנים; מדוע השמרנים אינם חוששים מתבוסה?

למרות עליית חוסר שביעות הרצון הכלכלית והירידה היחסית בפופולריות של דונלד טראמפ, חלק ניכר מהאנליסטים הפוליטיים בארצות הברית סבורים שלרפובליקנים עדיין יש קבוצה של יתרונות מבניים, משפטיים ופוליטיים שיכולים למנוע הפיכת המשבר הכלכלי לתבוסה בחירות.

אחד הגורמים החשובים ביותר לביטחונם של הרפובליקנים הוא ההתפתחויות המשפטיות והשיפוטיות הקשורות לחלוקה מחדש של מחוזות בחירה במדינות השונות בארה"ב. במהלך החודשים האחרונים, מספר בתי משפט מדינתיים ופדרליים פסקו בנוגע לתיחום מחוזות בחירה בפסקי דין שמחזקים למעשה את מעמדם של הרפובליקנים. במדינות מסוימות, עיצוב מחדש של מפות בחירה הביא להפחתה במספר המחוזות התחרותיים ולהגברת הביטחון במושבים הרפובליקנים.

לשאלה זו חשיבות מיוחדת במבנה הפוליטי של ארצות הברית; שכן, בניגוד לתפיסה הרווחת, ניצחון בבחירות אינו תלוי רק בפופולריות ארצית, אלא גם באופן חלוקת הקולות במחוזות הבחירה ובפריסה הגיאוגרפית של הבוחרים, הממלאים תפקיד מכריע בזכייה במושבים בקונגרס. הרפובליקנים ניסו בשנים האחרונות להשתמש ביתרון מבני זה כדי לשמור על השפעתם בבית הנבחרים.

בנוסף לכך, דפוס ההשתתפות בבחירות בדרך כלל פועל לטובת הרפובליקנים. ניסיון הבחירות האמצעיות מראה שלבוחרים שמרנים, קשישים ותושבי אזורים כפריים יש השתתפות יציבה יותר מאשר לצעירים ולקבוצות מיעוט הקרובות לדמוקרטים. עובדה זו יכולה לנטרל חלק מחוסר שביעות הרצון הכלכלי הקיים.

במקביל, הרפובליקנים מנסים להסיט את סדר היום הציבורי מהכלכלה לנושאים של זהות וביטחון. סוגיית ההגירה הבלתי חוקית, אבטחת גבולות, משבר הסמים, מלחמה תרבותית עם זרמים ליברליים והתנגדות למדיניות חברתית דמוקרטית, עדיין מהווים צירים מרכזיים לגיוס בסיס התמיכה השמרני. האסטרטגיה העיקרית של טראמפ ובעלי בריתו היא להגדיר את הבחירות הבאות לא רק על בסיס מדדים כלכליים, אלא כמאבק זהותי ותרבותי.

מצד שני, הרפובליקנים עדיין נהנים מלכידות ארגונית משמעותית. למרות שישנם חילוקי דעות בתוך המפלגה לגבי אופן ניהולו של טראמפ, רוב הקהל השמרני עדיין רואה בו את הדמות האפקטיבית ביותר לגיוס בוחרים רפובליקנים. לכידות יחסית זו יכולה למלא תפקיד חשוב במדינות מפתח.

בסך הכל, הרפובליקנים סבורים שגם אם הכלכלה תהפוך לנקודת החולשה העיקרית שלהם, קבוצה של יתרונות מבניים, משפטיים ופוליטיים עדיין מגדילה את סיכויי המפלגה לשמור על מעמדה בקונגרס.

טראמפ; הון אסטרטגי לרפובליקנים או תחילת שחיקת המפלגה?

האתגר האסטרטגי החשוב ביותר של הרפובליקנים לקראת הבחירות האמצעיות אינו רק סוגיית הכלכלה או הירידה היחסית בפופולריות של הממשל, אלא קשור למעמדו של דונלד טראמפ עצמו בעתיד הפוליטי של המפלגה. כעת, במרחב הפוליטי האמריקאי, עולה השאלה האם טראמפ עדיין נחשב ליתרון הבחירות המשמעותי ביותר של הרפובליקנים, או שהוא הופך בהדרגה לנקודת פגיעות של המפלגה.

המציאות היא שטראמפ, בשנים האחרונות, שינה את המבנה המסורתי של המפלגה הרפובליקנית והצליח ליצור בסיס חברתי חדש לשמרנים; בסיס המורכב ממעמדות פועלים לבנים, זרמים לאומניים, שמרנים תרבותיים וחלק מהמתוסכלים נגד הממסד הפוליטי האמריקאי. קהל זה עדיין מפגין נאמנות משמעותית לטראמפ, ובמדינות מפתח רבות, יכולת הגיוס שלו עדיין גבוהה מכל דמות רפובליקנית אחרת.

אך במקביל, תלות קיצונית זו במפלגה בטראמפ הפכה למשוואה מורכבת וכפולה. הרפובליקנים, מצד אחד, ללא טראמפ, מתמודדים עם סיכון לירידה בהשתתפות בסיס התמיכה שלהם. אך מצד שני, המשך מרכזיותו של טראמפ עשוי להגביר את נשירת הקולות של עצמאים, המעמד הבינוני העירוני ורפובליקנים מתונים; קבוצות שלרוב ממלאות תפקיד מכריע בבחירות האמצעיות.

למעשה, הרפובליקנים נמצאים כעת בעיצומו של "סתירה אסטרטגית"; טראמפ עדיין הכלי הפוליטי היעיל ביותר של המפלגה, אך במקביל נוכחותו הבולטת עלולה להגביל את יכולת ההתרחבות החברתית של הרפובליקנים. מסיבה זו, חלק מהאליטות השמרניות מנסות, ללא כניסה ישירה לעימות עם טראמפ, להגדיל בהדרגה את משקל השיח הכלכלי והניהולי של המפלגה ולהתרחק מתלות מוחלטת במנהיגות פרסונלית.

בתוך כך, גם הדמוקרטים ממקדים את האסטרטגיה שלהם בהאנשה של הבחירות סביב טראמפ. הם יודעים היטב שתחרות כלכלית בלבד עשויה לא להניב להם תוצאה מכרעת, אך הפיכת הבחירות למשאל עם לגבי אישיותו, התנהגותו ומדיניותו של טראמפ עשויה להעמיק את הפער בין הבסיס השמרני לבוחרים מתונים. מסיבה זו, התקשורת הקרובה לדמוקרטים מנסה לקשר כל משבר כלכלי, מתיחות פוליטית או מחלוקת פנימית ישירות לטראמפ.

עם זאת, במחנה הרפובליקנים מתחזקת ההבנה שעתידה הפוליטי של המפלגה תלוי יותר מתמיד ביכולתו של טראמפ לנהל בו-זמנית שני חזיתות: שימור הרוח והלכידות של הבסיס השמרני, מבלי שעלותה הפוליטית תוביל לאובדן קולות של ה"אפורים" והעצמאים. הצלחתם או כישלונם של הרפובליקנים בבחירות האמצעיות תלויים במידה רבה במשוואה זו; האם טראמפ יוכל לבנות מחדש את עצמו כסמל ליציבות כלכלית וסמכות פוליטית, או שיהפוך לדמות שעליה נרשמים חוסר שביעות הרצון הכלכלי והפער החברתי.