המצור בתמורה למצור: שינוי מאזן הכוחות בים סוף

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, תימן נמצאת תחת מצור ימי, יבשתי ואווירי של הקואליציה בהובלת ערב הסעודית במשך קרוב ל-12 שנים, מצור אשר לטענת ארגונים בינלאומיים, מהווה גורם מרכזי ביצירת המשבר ההומניטרי הגדול בעולם. במהלך השנים הללו, ערב הסעודית ניסתה לנצל את עליונותה האווירית, לשלוט בנמלים ולהגביל כניסת סחורות ודלק, במטרה לשחוק את היכולות הכלכליות והצבאיות של תימן ולהכניע את צנעא לדרישותיה. אולם, לאחר יותר מעשור, נראה שהמשוואה משתנה. ההכרזה הרשמית של "מצור ימי על ערב הסעודית" מצד הכוחות המזוינים של תימן מסמלת את המעבר של המלחמה משלב הגנה מפני מצור לשלב הפעלת הרתעה הדדית, שלב שעשוי להיות לו השלכות מעבר למלחמה בתימן.

בהקשר זה, יחיא סריע, דובר הכוחות המזוינים של תימן, הודיע על תחילת יישום נוסחת "מצור בתמורה למצור", והדגיש כי ערב הסעודית מפעילה מצור אכזרי על העם התימני ובוזזת את משאביו כבר כ-12 שנים. הוא הדגיש כי מצב זה אינו נסבל עוד, וכי מעתה ואילך יופעל מצור ימי נגד ערב הסעודית. סריע גם הזהיר כי כל הסלמה מצד ריאד תיענה ב"הסלמה כוללת" מצד הכוחות התימניים, והכוחות המזוינים של תימן מוכנים באופן מלא לכל התרחישים.

סוף עידן ההרתעה החד-צדדית

מה שמבדיל הכרזה זו מרבות מהצהרות העבר הוא המאמץ הגלוי של תימן לשנות את כללי ההרתעה. בשנים הראשונות של המלחמה, ערב הסעודית נהנתה מעמדה צבאית וימית עליונה, והאמינה כי תוכל לנהל את המלחמה באמצעות מצור כלכלי והתקפות אוויריות מבלי לשלם מחיר כבד. אך הניסיון של השנים האחרונות מראה כי צנעא הצליחה בהדרגה לפתח את יכולות הטילים, המל"טים והכוחות הימיים שלה, ולהרחיב את היקף פעולותיה מעומק שטחה של ערב הסעודית ועד לים סוף ולנתיבי שיט אסטרטגיים.

למעשה, האסטרטגיה החדשה של תימן מבוססת על העיקרון כי אם כלכלתם וחיי אזרחי תימן נמצאים תחת לחץ מצור, אזי גם כלכלת ערב הסעודית וביטחון האנרגיה שלה אינם צריכים להיות חסינים מפני השלכות המלחמה. זוהי אותה לוגיקה שיחיא סריע מכנה "מצור בתמורה למצור", נוסחה המעבירה את עלויות המלחמה משני הצדדים.

חשיבותה הגיאופוליטית של ים סוף

ים סוף אינו רק גוף מים, אלא אחד מנתיבי הסחר העולמיים החשובים ביותר. חלק ניכר מהסחר בין אסיה לאירופה, ייצוא האנרגיה של מדינות ערב ותנועת מכליות הנפט מתבצעים דרך נתיב זה. כל חוסר יציבות באזור זה משפיע באופן מיידי על עלויות ההובלה הימית, תעריפי ביטוח הספינות ושוק האנרגיה העולמי.

לכן, אם תימן תצליח להפוך את איומיה לפעולות מעשיות, לא רק ערב הסעודית תהיה המטרה, אלא כל משוואות הביטחון של ים סוף ייכנסו לשלב חדש. גם ללא עצירה מוחלטת של תנועת ספינות, הגברת הסיכון הביטחוני עלולה לאלץ חברות ספנות וביטוח לשנות מסלולים או להעלות עלויות, מה שבסופו של דבר יפעיל לחץ כלכלי ישיר על ריאד ובעלות בריתה.

העברת המלחמה מהקרקע לכלכלה

מאפיין חשוב של התפתחות זו הוא העברת שדה הקרב, יותר מבעבר, מהגיאוגרפיה הצבאית לתחום הכלכלה. הניסיון ממלחמות עכשוויות מראה כי עימותים מגיעים לנקודת הרתעה כאשר הצד השני חש כי עלויות המלחמה הכלכליות עולות על התועלת ממנה.

ערב הסעודית הוציאה מיליארדי דולרים על המלחמה בתימן בשנים האחרונות, ובמקביל ניסתה לשמור על ביטחון ייצוא הנפט שלה, נמליה ונתיבי הסחר שלה. כעת, אם גם רכיב זה ייכנס לשדה העימות, עלות המשך המלחמה לריאד תעלה באופן ניכר.

הרתעת רשת של ציר ההתנגדות

את ההכרזה על מצור ימי על ערב הסעודית לא ניתן לנתח בנפרד מהתפתחויות רחבות יותר באזור. בשנים האחרונות, שחקנים מציר ההתנגדות ניסו ליצור סוג של הרתעת רשת, תוך הסתמכות על מיקומיהם הגיאופוליטיים. הרתעה זו מבוססת על פיזור גיאוגרפי וריבוי נקודות לחץ.

תימן, עם שליטתה על באב אל-מנדב וחלק ניכר מים סוף, נחשבת לאחד החוליות החשובות ברשת זו. במצב כזה, כל הסלמה במתח באזור עלולה להשפיע על מספר נתיבים אסטרטגיים בו-זמנית, נושא שמסבך את החישובים הצבאיים והכלכליים של הצד השני.

מנקודת מבט זו, הפעולה האחרונה של צנעא אינה רק החלטה צבאית, אלא חלק מתהליך שבו השליטה על נתיבי שיט אסטרטגיים הפכה לאחד מכלי ההרתעה החשובים ביותר במערב אסיה.

משוואות חדשות באזור

ההתפתחויות האחרונות מראות כי המלחמה בתימן כבר אינה רק משבר פנימי או אפילו עימות דו-צדדי בין צנעא לריאד, אלא הפכה לחלק מהתחרות הגיאופוליטית במערב אסיה. חשיבות התפתחות זו מתבהרת עוד יותר כאשר מנתחים אותה לצד מרכיבים אחרים של כוח אזורי. מנקודת מבטם של רבים מהפרשנים, ככל שיגדל כוחם של שחקנים אזוריים להשפיע על נתיבי הסחר והאנרגיה החיוניים, כך יעלו גם העלויות של כל פעולה צבאית או לחץ חיצוני.

במסגרת זו, הפעולה האחרונה של תימן יכולה להצביע על היווצרותו של שלב חדש של הרתעה אזורית. שלב שבו המשוואות אינן נקבעות רק על ידי עליונות אווירית או יכולת צבאית קלאסית, אלא גם על ידי ביטחון נתיבי שיט, קווי שיט, ייצוא אנרגיה וכלכלה גלובלית, שהפכו לחלק משדה ההרתעה.

אם מגמה זו תימשך, מערב אסיה תיכנס לתקופה שבה כל הרפתקה צבאית נגד שחקנים אזוריים לא תוגבל רק לשדה הקרב, אלא השלכותיה עלולות להשפיע על כל רשת הסחר והאנרגיה של האזור. מנקודת מבט זו, הכרזת "מצור בתמורה למצור" יש לראות יותר מאיום צבאי, אלא כסימן לשינוי במאזן ההרתעה ותחילתו של פרק חדש של תחרות גיאופוליטית באזור.