ארדואן מנציח את זכר קורבנות רצח העם בסרברניצה

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, על פי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות מהר, המצטטת את סוכנות הידיעות ריא-נובוסטי, נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, פרסם הודעה בחשבון המדיה החברתית שלו לרגל 11 ביולי, יום השנה לאסון רצח העם בסרברניצה. הוא כתב: "במלאת 31 שנים לסרברניצה, אחד מרציחות העם האכזריים ביותר בהיסטוריה, אני זוכר את כל אחינו הבוסנים שנספו בטבח זה, ברחמים ובעצב.".

נשיא טורקיה, תוך הבעת כבוד לזכר הקדושים, ביקש סבלנות מהאל למשפחותיהם ולשורדים, והוסיף בנחישות: "לעולם לא נשכח את סרברניצה".

רצח העם בסרברניצה התרחש ביולי 1995, במהלכו נרצחו על ידי כוחות סרביים יותר מ-8,000 אזרחים מוסלמים בוסנים. אירוע זה הוכר כרצח עם על ידי בתי משפט בינלאומיים.

כיצד החל רצח העם?

אזרחים בוסנים, לאחר כיבוש העיר סרברניצה על ידי הסרבים בפיקודו של הגנרל ראטקו מלאדיץ' ב-11 ביולי 1995, נמלטו לחסותם של חיילים הולנדיים שהשתייכו לכוחות שמירת השלום של האו"ם, אך הוסגרו על ידי החיילים ההולנדים לידי הסרבים.

מלאדיץ' אמר בהצהרותיו ערב חג סרבי כי הוא "יעניק את העיר הזו לאומה הסרבית".

מלאדיץ' נידון למאסר עולם על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר בליידן, בגין רצח של למעלה מ-8,000 בוסנים מוסלמים בסרברניצה ב-11 ביולי 1995.

בטבח זה נהרגו יותר מ-8,372 בוסנים, ונשים וילדים רבים גורשו מבתיהם.

כביש המוות

בעקבות נפילת סרברניצה, חלק מהאוכלוסייה המוסלמית של העיר נמלט לחסותם של חיילים הולנדיים שהיו מוצבים במפעל סוללות ישן מול קברי הקדושים הנוכחיים, בעוד שחלק אחר נמלט לאזור בשליטת חיילים בוסנים, שהיה דרך מיוערת.

אך שני הקבוצות חוו גורל דומה. הדרך המיוערת, בשל הטבחים הנרחבים שהתרחשו בה, זכתה לכינוי "כביש המוות" בפי האנשים, דרך בה אלפי אנשים נפלו קורבן למלכודות של חיילים סרבים ואיבדו את חייהם.

האנשים שברחו לחסותם של החיילים ההולנדים אוכלסו בלילה הראשון במפעל הסוללות הישן, אך חיילים סרבים שהגיעו למקום לצורך סיור, נטלו על עצמם באופן עצמאי לעצור כמה מהגברים.

ביום שלאחר מכן, חיילים סרבים שחיכו מחוץ למחנה, הפרידו את הגברים מתוך המשפחות שעלו לאוטובוסים ורצחו אותם, ואז קברו אותם בקברי אחים. בינתיים, נשות וילדי הקורבנות חיו בגולה, רחוקים מבתיהם במשך שנים.

לפי דיווח מהר, נקודה חשובה נוספת טמונה במערכת היחסים של סרברניצה, והיא חוסר האמינות של ארגונים בינלאומיים ומעצמות גדולות. פשע זה התרחש בזמן שמועצת הביטחון של האו"ם, באמצעות החלטה 819, הכריזה על סרברניצה כאזור מפורז, ויחידה של חיילי או"ם הולנדיים, שומרי שלום, הייתה אחראית על אבטחת העיר, וכוחות נאט"ו היו אחראים על תמיכה אווירית בעיר. אך ההולנדים פינו את העיר בלחץ קל מצבא סרבי, וחברות התעופה של נאט"ו, למרות שידעו על התקדמות הצבא הסרבי, לא פעלו כלל.

הפשע המחריד של סרברניצה ייזכר לנצח כדף שחור במרשם של האו"ם וכוחות שמירת השלום, ובהיסטוריה העכשווית יישאר ככתם בושה על דמם של המעצמות העולמיות. אולי זה הלקח הגדול ביותר של סרברניצה לעולם, שלא ניתן לסמוך על הבטחותיהם של ארגונים בינלאומיים ומעצמות עולמיות."