ארה'ב ברגע סואץ? האם המלחמה בת 40 הימים תתחיל את דעיכת ההגמוניה של וושינגטון?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, בשבועות האחרונים, הביטוי "רגע סואץ האמריקאי" הפך לאחד המושגים השכיחים ביותר בתקשורת ובמעגלי ניתוח במערב. מספר אנליסטים סבורים כי תוצאות המלחמה בת 40 הימים בין איראן לארה"ב, ללא קשר לתוצאה הצבאית שלה, עשויות להותיר את אותה השפעה על מעמדה העולמי של וושינגטון כפי שהיה למשבר סואץ ב-1956 על האימפריה הבריטית.

כדי להבין השוואה זו, יש לחזור תחילה למשבר סואץ. בשנת 1956, לאחר הלאמת תעלת סואץ על ידי גמאל עבד אל-נאצר, בריטניה וצרפת, בשיתוף עם ישראל, תקפו את מצרים. מטרתם הייתה להחזיר את השליטה על התעלה ולשמר את מעמדן של המעצמות הקולוניאליות באירופה. אך בניגוד לציפיות לונדון ופריז, ארה"ב לא תמכה במבצע.

רגע סואץ של נאט"ו

פרויקט סינדיקט, בניתוח מאת הרולד ג'יימס, פרופסור להיסטוריה ועניינים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון, כותב כי משבר סואץ היה נקודה שבה העולם הבין שבריטניה כבר לא מסוגלת לנהל את הסדר הבינלאומי באופן עצמאי מוושינגטון. לחצים פיננסיים אמריקאיים ואיום על הפאונד שטרלינג אילצו בסופו של דבר את לונדון לסגת, ומאותה עת הפך המונח "רגע סואץ" לסמל לתחילת דעיכתה של מעצמה עולמית.

כיום, חלק מהאנליסטים המערביים סבורים שוושינגטון עצמה נמצאת בסכנת חוויה דומה. המגזין "ספקטייטור" בכתבה שכותרתה "רגע סואץ של נאט"ו" טוען כי המלחמה עם איראן חשפה את הפער בין יכולתה האמיתית של ארה"ב לבין התדמית של כוחה שהיא מציגה. לטענת כותבי הכתבה, כפי שמשבר סואץ חשף את מגבלותיה של בריטניה, כך גם העימות עם איראן יכול לחשוף את מגבלות ההגמוניה האמריקאית.

במישור הכלכלי, קיימים סימנים בולטים. ניקולס ניאוס, אנליסט גאופוליטי ופיננסי, סבור שיחס החוב הציבורי האמריקאי לתוצר המקומי הגולמי הגיע לרמות המזכירות מצב של מעצמות הנמצאות בדעיכה. הוא מזהיר כי בפעם הראשונה מזה עשורים, הוצאות הריבית על חובות ממשלת ארה"ב עולות על תקציב הביטחון של המדינה; מצב שמטיל ספק ביכולתה של וושינגטון לשמר את תפקידה העולמי.

לכך חשיבות רבה, מכיוון שאימפריות רבות התבלו פיננסית לפני שנפלו צבאית. גם בריטניה סבלה מקשיים כלכליים נרחבים לפני משבר סואץ, והדבר הפחית את יכולתה להתנגד ללחצים אמריקאיים.

היחלשות האמון העולמי בדולר

לוק גרומן, אסטרטג ידוע של שוקי הון, סבור שהקרב המרכזי בין איראן לארה"ב לא מתרחש בהכרח בשדה הקרב. הוא מדגיש בניתוחיו כי כוחה האמיתי של ארה"ב נשען על אמינות הדולר ושוק החוב שלה. מנקודת מבטו של גרומן, אם וושינגטון לא תצליח להבטיח את ביטחון נתיבי האנרגיה החיוניים, האמון העולמי בדולר ייחלש בהדרגה, וזה יהיה מכה גדולה יותר מכל תבוסה צבאית.

במסגרת זו, ריי דאליו, מייסד חברת Bridgewater ואחד המשקיעים המפורסמים בעולם, גם מזהיר כי המתיחות במיצר הורמוז עשויה להפוך ל"רגע סואץ עבור הדולר". דאליו סבור שמעמדם של מטבעות עולמיים תלוי מעל הכל באמון בינלאומי, וכל ספק לגבי יכולתה של ארה"ב להגן על עורקי האנרגיה של העולם, עלול להאיץ את התהליך של התנתקות מדינות מהדולר.

במישור הצבאי, חלק מהאנליסטים מדברים על מגבלות אמריקאיות גוברות. "מידל איסט איי" בכתבה מאת שון מתיוס כותב כי וושינגטון נאלצה, כדי להתמודד עם איומים הנובעים מהמלחמה עם איראן, להעביר חלק ממערכות ההגנה המתקדמות וכוחותיה ממזרח אסיה למזרח התיכון. לטענת אנליסט זה, פעולה כזו מראה שארה"ב כבר לא יכולה להפגין כוח באזורים מרובים בעולם בו-זמנית, כפי שעשתה בעשורים האחרונים.

הערכה זו דומה באופן משמעותי למצב בריטניה לאחר משבר סואץ; אז נאלצה לונדון בהדרגה להפחית את נוכחותה הצבאית הרחבה ממזרח לסואץ ואזורים נוספים בעולם.

סימן נוסף הוא התנהגות בעלות בריתה של ארה"ב. לאורך ההיסטוריה, דעיכה של מעצמות גדולות מלווה בדרך כלל בעלייה בעצמאות פעולתן של בעלות בריתן. דיווחים בתקשורת המערבית מראים כי מדינות אירופאיות ואסייתיות מסוימות העדיפו במהלך המשבר האחרון לנהל דיאלוג ישיר עם איראן בנוגע לביטחון אנרגיה ושיט, ולא לחכות ליוזמה מוושינגטון. מגמה זו, מנקודת מבטם של אנליסטים מסוימים, מבטאת ירידה באמון בעלות ברית ביכולתה של ארה"ב לנהל משברים בינלאומיים.

מצד שני, "סי.בי.אס ניוז" מדווחת כי ממשלת ארה"ב, בנקודות מסוימות של המשבר, נאלצה לאמץ גישות גמישות יותר כלפי ייצוא הנפט האיראני כדי לשלוט במחירי האנרגיה בשוק הפנימי. אף שיש דעות שונות לגבי היקף מדיניות זו, עצם הדבר מראה כי התפתחויות במזרח התיכון עדיין יכולות להשפיע ישירות על כלכלתה הפנימית של ארה"ב.

סיכום

לבסוף, "הגרדיאן" באחת ממאמרי הדעה שלו טוען כי הבעיה העיקרית אינה רק תוצאה של מלחמה או משבר אחד, אלא השחיקה ההדרגתית של הנרטיב של "מעצמת העל הבלתי מנוצחת" של אמריקה. לדברי העיתון, מעצמות גדולות נכנסות לשלב דעיכה כאשר הן כבר לא מצליחות לשכנע אחרים ביכולתן לעצב את הסדר העולמי.

על בסיס זה, עדיין לא ניתן לומר בוודאות שהמלחמה בת 40 הימים בין איראן לארה"ב הייתה "רגע סואץ" של וושינגטון; אך ללא ספק, סכסוך זה עורר דיון רציני במעגלים אינטלקטואליים במערב לגבי מגבלות הכוח האמריקאי, עתיד הדולר, ועמידות ההגמוניה של המדינה; דיון שעשוי להימשך שנים רבות, והשלכותיו על הסדר הבינלאומי יתבהרו בהדרגה.