חנק גיאופוליטי בצפון מערב איראן והצורך במאבק אסטרטגי נגד מעבר זנגזור
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, המושג "הכלה" הינו מוכר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית של איראן, והוא טומן בחובו חוויות מרות וארוכות שנים. החל מהתחלת המלחמה הכפויה והעימות במצר הורמוז בשנות השמונים, ועד לקמפיין הלחץ המרבי והאמברגו על הנפט בשנות התשעים, טהרן התמודדה תמיד עם איום של ניתוק נתיבי החיים שלה.
אך כעת, על רקע ההתפתחויות בדרום הקווקז, מתהווה צורה חדשה של הכלה, אשר אינה מכוונת מדרום, אלא מצפון מערב, ומאיימת על צווארה הגיאואקונומית והגיאוקולטורלית של איראן. אם טהרן, במהלך המשא ומתן הראשוני עם ממשל טראמפ, נלחמה במלוא הלהט לשבירת המצור הימי במפרץ הפרסי ולהמשך ניהול מצר הורמוז, הרי שעליה לפעול באותה נחישות, ואף יותר, למניעת השלמת וביסוס "מסדרון זנגזור המזויף", או "מסלול טראמפ". זו אינה בחירה, אלא הכרח קיומי לשמירה על שלמותה הטריטוריאלית, הביטחון הלאומי והזהות התרבותית של איראן בקווקז ובמרכז אסיה.
הטענה "אין זה סביר שאם אנו ניצלים ממצור במצר הורמוז, ארה"ב תחזיר לנו במצור מצפון מערב ותכפינה חנק גיאופוליטי חדש על המדינה" מהווה את הגרעין המרכזי של דוקטרינת הגנה-ביטחון חדשה. משמעות הדבר היא ההבנה שהאיומים נגד איראן הפכו להיות זורמים ורשתיים, והאויב מנצל פרצות גיאופוליטיות ומעברים היסטוריים לקידום מטרותיו.
לכן, איראן צריכה לכלול במשא ומתן העתידי שלה עם ממשלת ארצות הברית גם את נטרול "מסדרון זנגזור המזויף" והמשכו בארמניה, המכונה "מסלול טראמפ", ולהתמקד באופן מפורש בהשמדת ונטרול מזימה זו.
יש לשים לב כי באקו וטורקיה פועלות בנחישות להשלמת המסדרון המזויף הזה. ביום רביעי שעבר, אילהם אלייב, ונציג הקונגרס האמריקאי, אברהם חמאדה, דנו בבארק, על תפקידו של מסלול TRIPP ועל הסיכויים להגברת הקשרים האזוריים דרכו.
שני הצדדים הדגישו גם את תרומתו של דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, לקידום סדר היום של התקרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן לצורך ביצוע פרויקט זה, וציינו כי התקדמות ביציבות האזורית יכולה ליצור הזדמנויות קשר ומסחר חדשות. טורקיה, בחודש האחרון, הציגה שוב ושוב בתקשורת הקרובה לממשל ארדואן את "מסדרון זנגזור המזויף" כתחליף למצר הורמוז, וניסתה בכך למכור אותו לקהל המערבי. מסיבה זו, חיוני לבחון מחדש את המטרות הנסתרות והמסוכנות של מסדרון מזויף זה, האנטי-איראניות.
ניתוח מסדרון זנגזור: כלי לחנק גיאופוליטי
"מסדרון זנגזור המזויף" והמשכו "מסלול טראמפ" הוא רעיון המבוצע באמצעות תיווך של טורקיה ואזרבייג'ן, בהכוונת ארה"ב והמשטר הציוני, ליצירת פרוזדור בדרום ארמניה (מחוז סיוניק) לחיבור ישיר בין אזרבייג'ן לנחצ'יבאן, ומכאן לטורקיה, לאורך הגבול עם איראן. תוכנית זו מוצגת לכאורה כנתיב מעבר וכלכלה, אך למעשה מהווה פצצת זמן המאיימת על האינטרסים ועל הביטחון הלאומי של איראן. השימוש במונח "מסדרון מזויף" נובע בדיוק מאופיו הכפוי והבלתי חוקי על פי המשפט הבינלאומי, כמו גם התעלמותו מהריבונות הלאומית של ארמניה ומאינטרסיה החיוניים של איראן.
השלמת וביסוס מסדרון זה אינם שינוי בלבד במפת הדרכים, אלא משמעותם מימוש קבוצה של איומים משולבים, שניתן לכנותם "צונאמי ביטחוני":
1. זליגת כוחות עוינים אל קווי הגבול של איראן: האיום החשוב והמיידי ביותר הוא הפיכת רצועת הגבול של צפון מערב איראן לאזור אפור ופרוץ לכוחות עוינים. "מסדרון זנגזור המזויף" מהווה נתיב לוגיסטי אידיאלי לפריסה והעברה מהירה של כוחות נאט"ו בתחפושת של "כוחות שמירת שלום" או "יועצים טכניים", אלמנטים תכפיריים וסלפיסטיים שנותרו מזירת סוריה ועיראק ומחפשים שדה קרב חדש, וקבוצות פאן-טורקית בדלניות, החולמות על סיפוח מחוזות אזרים באיראן לעולם הטורקי לכאורה. נוכחות כוחות אלו בדיוק בנקודת החיבור של גבולות איראן, ארמניה ואזרבייג'ן, תהווה בסיס מבצעי מתקדם לביצוע פעולות פסיכולוגיות, חדירה, חבלה, ובסופו של דבר, ערעור יציבותם של מחוזות אזרבייג'ן המזרחית, אזרבייג'ן המערבית, ארדביל וזנג'אן. זו בדיוק "החנק הגיאופוליטי" מצפון מערב איראן.
2. שליטה על נתיבי המעבר של איראן על ידי ציר טורקיה-באקו: אחת המטרות האסטרטגיות של איראן היא להפוך לצומת מעבר סחורות ואנרגיה ממזרח למערב ומצפון לדרום. "מסדרון צפון-דרום", המחבר את רוסיה דרך איראן אל המים החמים של המפרץ הפרסי והודו, הוא ה"שדרה המרכזית" של אסטרטגיה זו. "מסדרון זנגזור המזויף", באמצעות יצירת מסלול חלופי הנמצא בשליטת טורקיה ואזרבייג'ן, מהווה מתחרה ישיר למסדרון זה. אך האיום העמוק יותר הוא ניתוק הקשר הפיזי והגיאופוליטי של איראן לאירופה ולקווקז דרך ארמניה וגאורגיה, והפיכת כל קשר יבשתי של איראן לצפון ולמערב לתלוי במסלולים הנמצאים בשליטת טורקיה ואזרבייג'ן. בתרחיש זה, באקו ואנקרה יוכלו, באמצעות יצירת צווארי בקבוק מכסיים, בירוקרטיים וביטחוניים, לשלוט בפועל על נתיבי הסחר של איראן ולהפוך אותה לשחקן פסיבי במשוואות המעבר האזוריות. משמעות הדבר היא מות הדרגתי של חלומה של איראן להפוך למרכז מעבר עולמי, ונזקים כלכליים משמעותיים.
3. הקלה על חדירת ה"עולם הטורקי" ונאט"ו הטורקי: מה שתואר כ"עולם טורקי" אינו רק כוח חומרי של טורקיה ובאקו. מושג זה כולל קבוצה של כלי כוח רכים וקשים, המתגבשים במסגרת העולם הטורקי, וארגונים כמו שירות המודיעין הלאומי (MIT), הארגון לשיתוף פעולה כלכלי של מדינות דוברות טורקית (TÜRKSOY), מכון יונס אמרה, סוכנות שיתוף הפעולה והתיאום הטורקית (TİKA), ורשתות תקשורת וחינוך נרחבות נוספות, תומכים בו. "מסדרון זנגזור המזויף" מספק את הבסיס הפיזי והלוגיסטי לפעילות בלתי פוסקת ורב-שכבתית של גופים אלו לאורך גבולות איראן. חדירה זו אינה רק ביטחונית, אלא מהווה הקדמה לפרויקט ארוך טווח של "מניפולציה של זהות, תרבות והיסטוריה באזורים האזרים של איראן". קישור אזורים אלו לעולם הסוני-אח'ואני, ולהיסטוריוגרפיה פאן-טורקית מזויפת המנסה לגנוב אישים, תרבות והיסטוריה של אזורים אזרים באיראן, יהפוך להרבה יותר קל ומסוכן, באמצעות מסדרון פיזי המחבר אזורים אלו לעולם הטורקי. פרויקט רך זה שואף להפריד בהדרגה את זהות תושבי אזורים אלו מזהותם האיראנית, ולקשר אותה לזהות על-לאומית בהנהגת טורקיה. "מסדרון זנגזור" הוא עורק החיים של פרויקט מחיקת זהות זו והרס תרבותי זה.
4. הכנה ללאומיות בצפון מערב איראן: יש לומר בבירור כי קבוצת האיומים הנ"ל, החל מפריסת כוחות עוינים וחדירה מודיעינית-תרבותית, דרך שליטה על נתיבי מעבר וניתוק הקשר עם עורף איראן, כולם מהווים חלקים של פאזל אחד, שמטרתו הסופית אינה אלא "הכנה ללאומיות בצפון מערב איראן". זהו תרחיש שאינו בלתי סביר. ההיסטוריה העכשווית הוכיחה כי מעצמות גדולות, כדי להחליש יריבות, פונות ליצירת משברים אתניים ודלניים. "מסדרון זנגזור המזויף", באמצעות הפרדה גיאוגרפית של איראן מארמניה (המהווה מכשול טבעי נגד התפשטות פאן-טורקית קיצונית), ועל ידי יצירת אפשרות לחיבור ישיר בין פאן-טורקים בבאקו, טורקיה, וגורמי חדירה שלהם בתוך איראן, יכול להפוך למטען נפץ לכל הרפתקה דלנית עתידית. נשימה מלאכותית לגוף דלני זה, היא השירות הגדול ביותר שמסדרון זה יכול להעניק לאויבי איראן.
ביקורת על השקפה פשרנית: מדוע אי אפשר "לעבור מעל" מסדרון מזויף זה?
מול אזהרות אלו, עולות מספר השקפות מסוכנות ופשטניות, הסבורות כי במקום להתמודד, ניתן "להצטרף" למסדרון זה, להשתמש בו כנתיב מעבר, או "לעבור מעליו". השקפה זו, מכמה כיוונים אסטרטגיים, היא קטסטרופלית ונובעת מאופטימיות פשטנית:
אמון בטוב ליבם של יריבים: השקפה זו מניחה שטורקיה ואזרבייג'ן, שתכננו מסדרון זה עם מניעים גיאופוליטיים עמוקים נגד איראן, יהפכו לפתע לשותפות אמינות ויעניקו לאיראן נתח מרווחיהן. זאת, בעוד שכל העדויות מראות שמטרתן היא להוציא את איראן ממשוואות הקווקז, ולא לשתף אותה.
התעלמות מאיומים ביטחוניים-זהותיים: ניתוח ההצטרפות למסדרון מתמקד אך ורק באינטרסים כלכליים קצרי טווח ושטחיים, ומתעלם לחלוטין מהאיומים הביטחוניים והזהותיים העצומים שתוארו. כאילו שניתן להשתמש במסלול שתוכנן להכלה וללאומיות של איראן, לצורך רווחתה הכלכלית של איראן! זהו פרדוקס שלא ניתן לממש במציאות. מעבר סחורות דרך פרוזדור שבו מוצבים כוחות נאט"ו, בדלנים ותכפיריים, ותקשורת פאן-טורקית מפיצה חדשות, יוצר בעצמו תלות וחדירה גדולות יותר.
פסיביות גיאופוליטית: קבלת מסדרון זה משמעותה קבלה רשמית של כישלון אסטרטגי והכנעה לבידוד גיאופוליטי בצפון מערב. פעולה זו תשדר חולשה מוחלטת של איראן לכל השחקנים האזוריים ותגרה את תיאבונם לכפות דרישות נוספות. איראן, בפעולה זו, מוותרת למעשה על ריבונותה בנתיבי הגישה לקווקז ולאירופה לידי יריביה.
לכן, כל הזנחה, סובלנות או פשרה ביחס למזימה זו, אינן טקטיקה דיפלומטית, אלא בגידה אסטרטגית בביטחון הלאומי של איראן. ההתמודדות עם מסדרון זה היא הגנה על קו החזית הביטחוני, הזהותי והכלכלי של המדינה, ואין לה כל אפשרות חלופית.
איום משותף על איראן, רוסיה וסין; צורך בבניית קואליציה
נקודה חשובה ומכרעת היא ש"כל הסיכונים הללו מאיימים גם על סין ורוסיה". זהו אינטרס חיוני משותף, שיכול וצריך להוות בסיס לקואליציה אסטרטגית חזקה:
רוסיה: עבור מוסקבה, "מסדרון זנגזור" אינו מהווה סיום לתפקידה ההיסטורי כגשר בין אירופה למזרח, אלא איום ישיר על נתיבי המעבר שבשליטתה ועל השפעתה המסורתית בקווקז הדרומי. טורקיה, כיריבה ותיקה של רוסיה באזור הים השחור והקווקז, באמצעות שליטה על מסדרון זה, יכולה לעקוף את השפעתה של מוסקבה בארמניה ואף לנטרל אותה. בנוסף, מסדרון זה מהווה מתחרה ישיר למסדרונות המעבר "צפון-דרום", שרוסיה שואפת לחזקם דרך איראן. איראן "נצורה" וחסרת יציבות בצפון מערב, מהווה איום ביטחוני גדול יותר לרוסיה מאשר איראן "חזקה" ושותפה אסטרטגית.
סין: הפרויקט העצום של סין "חגורה ודרך" תלוי ביציבות, ביטחון ומגוון נתיבי מעבר. יצירת מסדרון בלעדי ובלתי בטוח בשליטת ציר טורקיה-נאט"ו, בדיוק בניגוד לאינטרסים של בייג'ינג, הדורשים מסלולים מגוונים ובטוחים. "מסדרון זנגזור", באמצעות יצירת תנודות גיאופוליטיות וערעור יציבות האזור, יכול להשפיע על כל מסלול "חגורת המשי הכלכלית", העובר דרך איראן. סין זקוקה לאיראן יציבה וחזקה כעוגן לפרויקט שלה, לא לאיראן נצורה המעורבת במשברים אתניים-ביטחוניים.
לכן, התוכנית המרושעת של ארה"ב וישראל בצפון מערב המדינה, המבוצעת באמצעות טורקיה ואזרבייג'ן, מהווה איום על ציר אוראסיה של איראן-רוסיה-סין. ההתמודדות עם איום זה דורשת אסטרטגיה רב-גונית ומתואמת עם שתי מעצמות אלו:
1. מִרְכּוּז פּוֹלִיטִי וְדִיפְּלוֹמָטִי: איראן צריכה, ביוזמתה, לכנס מפגשים משולשים או רב-צדדיים, בהובלת רוסיה וסין, ובהשתתפות ארמניה (כמדינה שריבונותה מאוימת באופן ישיר). מטרת מפגשים אלו צריכה להיות גינוי של כל שינוי כפוי של גבולות ויצירת מסדרונות כפויים, תמיכה נחרצת בשלמותה הטריטוריאלית של ארמניה, ואזהרה מפני ההשלכות הביטחוניות של פרויקט זה.
2. בניית קואליציית כלכלה ומעבר: יש להגדיר ולהאיץ פרויקטי מעבר חלופיים וחזקים, בהשתתפות רוסיה וסין. "מסדרון ארס" לחיבור באקו לנחצ'יבאן, "מסדרון צפון-דרום" דרך איראן, וכן נתיבים חלופיים העוברים דרך איראן וארמניה לגאורגיה ולים השחור, צריכים להפוך, באמצעות השקעה משותפת של סין ורוסיה, למתחרים עיקריים ל"מסדרון זנגזור", ובכך לרוקן אותו מהצדקה הכלכלית שלו.
3. שיתופי פעולה ביטחוניים ומודיעיניים: החלפת מידע עם רוסיה וסין בנוגע לתנועות של קבוצות טרור, תכפיריות ודלניות באזור, מעקב אחר פעילות מודיעינית של נאט"ו וטורקיה, ותכנון תרגילים ביטחוניים משותפים באזורי הגבול, יכולים להגביר באופן משמעותי את ההרתעה של ציר התנגדות משולש זה מול מזימה זו.
4. תמיכה אסטרטגית בארמניה: איראן צריכה, לצד רוסיה, לתמוך באופן שקוף בביטחון ובריבונות של ארמניה, במיוחד במחוז סיוניק. תמיכה זו יכולה לכלול שיתופי פעולה בתחומי ההגנה, הכלכלה והאנרגיה. ארמניה עצמאית וחזקה היא המכשול העיקרי בפני השלמת המסדרון המזויף הזה.
סיכום: התמודדות עם חנק איראן בצפון מערב, הגנה על תרבות בת 7000 שנה
איראן לא ניהלה משא ומתן ב"נפט תמורת ביטחון" במצר הורמוז, אלא הגיעה להסכם עם הגיון של "ביטחון קולקטיבי מול חוסר יציבות מוחלט". הגיון זה חייב לחול גם בקווקז הדרומי. ההתמודדות עם "מסדרון זנגזור" היא הגנה על "מצר גיאופוליטי" נוסף; מצר שאינו מכיל נפט, אלא את הזהות, ההיסטוריה, הביטחון ועתידה של איראן. זהו קרב תרבותי וזהותי. כפי שבמפרץ הפרסי לא איפשרנו, ואיננו מאפשרים, ש"נשימת המדינה תיקטע" בהכלה ימית, כך גם בקווקז הדרומי, אסור לנו, ולא נאפשר, שידיים תוקפניות ילחצו את "צווארה התרבותי של איראן" בגבולות הצפון-מערביים.
הקואליציה האסטרטגית עם סין ורוסיה אינה בחירה, אלא מחייבת מיידית לשבירת ההכלה הזו בטרם הושלמת. טהרן צריכה להראות בנחישות מלאה כי משוואת הביטחון באזור, מבלי לקחת בחשבון את אינטרסיה של איראן, אינה יציבה ואינה אפשרית. התוכנית המרושעת של ארה"ב וישראל ליצירת "חנק גיאופוליטי" חדש, מול ערנות, נחישות ואחדות חזית ההתנגדות ושותפותיה המזרחיות, נידונה לכישלון. ואיראן צריכה לכלול נושא חיוני זה במשא ומתן העתידי שלה עם ארה"ב, להשלמת הסכם דו-צדדי, ולהשתמש ביכולותיהן של סין ורוסיה כדי להגביר את כוחה ומשקלה במשא ומתן מול הצד האמריקאי, על מנת להשיג את התוצאה הרצויה.
