השלכות המלחמה נגד איראן כפי שמשתקפות בתקשורת העולמית

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מאז תחילת התוקפנות הצבאית של ארצות הברית וישראל נגד איראן, לא רק שהיעדים המוצהרים של מבצע זה לא הושגו, אלא, כפי שמודים גורמים מערביים ותקשורת אמריקאית, נכפו על התוקפים קיפאון אסטרטגי וכשלונות בשדה הקרב ובזירה הפוליטית. מלחמה זו, שהחלה במתקפות רחבות היקף ובהרג אזרחים, כולל תלמידים חפים מפשע, תפסה במהירות ממדים אנושיים, ביטחוניים וכלכליים נרחבים ועוררה תגובות מגוונות בתקשורת הבינלאומית.

תקשורת העולם, כל אחת עם גישתה הספציפית, ניסתה לעצב את נרטיב המלחמה הזו; בחינת השתקפויות אלו יכולה להציג תמונה ברורה יותר של המצב האמיתי של המלחמה וסיכויי העתיד שלה.

“לילה עמאשה”, סופרת לבנונית, ציינה במאמר דעה כיצד היא מתארת את ממדי העימות של איראן בשנה האחרונה עם ארצות הברית וישראל, ואת השלכותיו ותוצאותיו:

האויב כרע ברך; כפי שנשיא המהפכה והמנהיג השהיד, סיד עלי ח'אמנאי, חזה שבועות ספורים לפני תחילת המלחמה נגד איראן. איראן עמדה איתן, וכל אלה שתיכננו לפגוע במדינה זו תוך הסתמכות על כוחה הצבאי, הביטחוני והכלכלי, נכשלו; כפי שסיד השהידים של האומה, סיד חסן נסראללה, הדגיש זאת.

איראן ניצחה בקרב מול חזית המעצמות, ובמקביל, ציר ההתנגדות גם הוא השלים את הניצחון הזה; ניצחון שלא הוגבל רק לאזור, אלא היה לו הד עולמי, והדגים שוב את המושג "ניצחון הדם על החרב".

מלחמה זו חיזקה את עקרון "אחדות הזירות" הן בזירה הצבאית והן בתחום הדיפלומטי; בעוד שארצות הברית וישראל, מתחילת דרכן, ראו אחת ממטרותיהן החשובות ביותר בניתוק זירות ציר ההתנגדות ובניתוק הקשר בין הרפובליקה האסלאמית של איראן, כמסיתה ההתנגדות, לבין קבוצות ההתנגדות באזור.

התעקשותה של איראן לכלול את סוגיית לבנון במסמך ההסכמה, למרות הצעות אמריקאיות להסיר נושא זה מסדר היום, וכן לחצים ואיומים נרחבים, הראתה כי ציר ההתנגדות הוא מבנה אחיד ובלתי ניתן לחלוקה.

היא סבורה שדונלד טראמפ ובנימין נתניהו השקיעו מאמצים רבים כדי להוציא את תיק לבנון ממשא ומתן בין איראן לארצות הברית, אך בסופו של דבר נחשף פער האינטרסים בין וושינגטון לירושלים; כך שארצות הברית הבינה שהעלות של תמיכה בישראל גדולה מהתועלת ממנה.

שני הצדדים נכנסו לקרב זה במטרה להחליש את הלכידות של ציר ההתנגדות, אך בסופו של דבר מצאה עצמה המערכת הישראלית במשבר חסר תקדים. כל תקיפה על דאחייה הדרומית בביירות, במטרה לעצור את תהליך ההסכם, הביאה לתוצאה הפוכה, והובילה לוויתורים גדולים יותר מצד ארצות הברית ולהאצת תהליך ההגעה להסכמה.

במצב שבו מדינות רבות בעולם קיבלו בברכה את מסמך ההסכמה כצעד בדרך ליצירת יציבות אזורית, השתיקה בת שעות של בנימין נתניהו – אשר זכתה להד נרחב בתקשורת העברית – היוותה סימן להלם ותדהמה בירושלים; עד כדי כך שישראל, לראשונה, חשה עצמה ללא גיבוי אפקטיבי.

אל-ערבי אל-ג'דיד, במאמר, תיאר את המלחמה האחרונה נגד איראן ככישלון של ישראל וארה"ב מול טהרן, וכתב: המלחמה האחרונה נגד איראן, בניגוד ליעדים המוצהרים של ירושלים, לא רק שלא החלישה את מעמדה האזורי של הרפובליקה האסלאמית, אלא הובילה להגדרה מחדש של מאזן הכוחות במערב אסיה. הכותב סבור שישראל האמינה שבאמצעות מכה צבאית נגד איראן, תוכל לשנות את המשוואות הביטחוניות באזור לטובתה, אך תוצאות המלחמה הראו שמטרה זו לא הושגה.

בהמשך, המאמר מסביר שלאחר המלחמה, איראן נותרה אחד השחקנים המרכזיים במשוואות האזור, והצליחה לשמר את כוחה המרתיע. מצד שני, ישראל התמודדה לראשונה עם המציאות שבה בכל עימות נרחב עם איראן, תאלץ להסתמך על תמיכה אמריקאית ישירה; נושא שחשף את המגבלות האסטרטגיות של משטר זה.

הכותב גם מדגיש כי המלחמה האיצה את תהליך היווצרות הסדר האזורי החדש; סדר שבו ישראל כבר לא תוכל לקבוע את כללי המשחק לבדה, ומדינות האזור ייאלצו לקחת בחשבון את תפקידה והשפעתה של איראן בחישובים הביטחוניים שלהן. מנקודת מבטו של המאמר, התוצאה העיקרית של המלחמה היא הגברת מורכבות המשוואות הביטחוניות והפחתת יכולת התמרון של ישראל בעתיד.

במאמר שפורסם על ידי מרכז המחקר של אל-ג'זירה, נותח מבטם של המוסדות הביטחוניים והפוליטיים בישראל, והיעדים של המלחמה נגד איראן. על פי הכותב, ירושלים פעלה בשלושה יעדים עיקריים: הפחתת יכולתה הגרעינית של איראן, החלשת יכולתה הטילים וההרתעה של הרפובליקה האסלאמית, ובסופו של דבר, יצירת לחץ פנימי להחלשת או שינוי התנהלות המשטר הפוליטי של איראן.

בסעיף הבא, המאמר מעריך את מידת השגת יעדים אלו ומסיק כי למרות שישראל וארה"ב גרמו נזקים לתשתיות צבאיות וגרעיניות מסוימות של איראן, הן לא הצליחו לחסל לחלוטין את כוח ההרתעה של איראן. המשך התקפות הטילים של איראן והרחבת היקף הלחימה הראו כי הגשמה מלאה של היעדים המוצהרים הייתה קשה הרבה יותר מהערכות ראשוניות.

הכותב מתייחס גם למצב הפנימי בישראל וכותב כי התמיכה הציבורית במלחמה תימשך כל עוד ההישגים הצבאיים יגברו על העלויות הכלכליות והביטחוניות. אך ככל שהמלחמה תתארך, העלויות הפיננסיות יגדלו, התקפות הטילים של איראן יימשכו, וקיים סיכוי להרחבת הלחימה לחזיתות נוספות, תמיכה זו עשויה לפחות.

בסיום, המאמר מגיע למסקנה שהעתיד של כל עימות עם איראן, יותר מכל גורם אחר, תלוי בתפקידה והחלטתה של ארצות הברית. מנקודת מבטו של הכותב, ישראל ללא תמיכה אסטרטגית של וושינגטון לא תוכל להמשיך במלחמה ארוכה ולהשיג את יעדיה המקסימליים, ולכן, אופציות פוליטיות ודיפלומטיות יישארו חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ירושלים ביחס לאיראן.