מלחמת התשה של ההתנגדות נגד ישראל; איראן הצליחה להחיות את 'אחדות החזיתות'

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, לבנון מתמודדת בימים אלה עם אתגרים רבים מול ממשלת הפיוס הלבנונית, אשר נכנעת לדרישות ארצות הברית ומאבדת את עצמאותה הריבונית. לעומת זאת, ניצבת ההתנגדות הלבנונית האיתנה, אשר השיגה הישגים רבים בזירה המבצעית. במקביל, הרפובליקה האסלאמית של איראן, באמצעות החלטותיה ועמדותיה ההוגנות, נטלה על עצמה את האחריות לעצירת המלחמה בלבנון והדיפת האויב הציוני מדרום המדינה, ומספקת תמיכה ללבנון.

סיעת "נאמנות להתנגדות" הדגישה במפגשה השבועי כי התעקשות ממשלת לבנון על המשך האופציה העוינת מול חיזבאללה ואיראן היא התעקשות עיוורת, אשר הופכת את המשא ומתן הישיר להתאבדות פוליטית חסרת תועלת ללבנון.

ורדה סעד, כתבת סוכנות הידיעות מהר, קיימה ראיון בנושא זה עם ד"ר מוסטפא ביירום, שר לבנוני לשעבר, והראיון המלא מוצג להלן:

אנו עדים בימים אלה בלבנון לוויכוחים סוערים בנוגע לתוצאות המשא ומתן הישיר בין ממשלת לבנון לבין המשטר הכובש הציוני. מדוע ממשלת לבנון מתעקשת על גישתה חסרת התועלת, במיוחד בכל הנוגע להפסקת אש מותנית, אשר נדחתה על ידי גורמים בעלי השפעה במדינה? אילו ליקויים נמצאו בהצהרה זו?

ארצות הברית וערב הסעודית, אשר סייעו לממשלה זו לעלות לשלטון בלבנון, הכתיבו לה סדר יום משלהן. תוכנית שעל פיה הממשלה ממשיכה לפעול, תוך הקרבת ההחלטות הריבוניות ועצמאותה, ומוותרת על מקורות הכוח של המדינה. בהקשר זה, ממשלת לבנון אף חוקקה חוקים המפלילים את זכותם של אזרחי לבנון להתנגד לכיבוש, ובכך הפכה את הבעיה מול המשטר הציוני בלבנון לסוגיה פנימית לבנונית, המעמיקה את הפערים הפנימיים. הממשלה ויתרה על כל קלפי המיקוח שלה; לכן, פרסום הצהרה זו, שנעשתה על ידי משרד החוץ האמריקני, נועד להכניע את הלבנונים, תוך מתן כל הזכויות למשטר הציוני והטלת ספק מוחלט בריבונות לבנון.

לבנון נכנסה למשוואת ההרתעה האיראנית. האם אתה רואה בכך נקודת חוזק לעמדת לבנון? האם איראן הצליחה לכפות משוואה זו? מדוע נתניהו מתעקש על קריאת "הפרדת חזיתות" והתמודדות אינדיבידואלית עם לבנון?

כן; לבנון נכנסה למשוואת ההרתעה האיראנית, וזוהי עניין בעל חשיבות רבה. כשם שהאויבים מתאחדים, כשם שארה"ב הגיעה ממעבר למים הבינלאומיים והתאחדה עם המשטר הפושע והגזלן הציוני, בראש הפושעים, ותמכה בו, כך גם אנחנו, באופן טבעי והגיוני, זכאים כעמי האזור, מדינות ועמים, להתאחד ולהתמודד יחד מול האויב. מזימתו הפושעת והמתפשטת של האויב והתיישבותו מבקשים לשלוט באזור ולהכתיב עצמם ככוח בלתי מעורער ובלתי מעורער באזור. לכן, זכותנו להיות יחד.

איראן הצליחה לכפות משוואה זו ולהשיב את אחדות החזיתות, מכיוון שהישראלים, ובמיוחד נתניהו, הפושע, ניסו מזה שלוש שנים להפריד את החזיתות הללו ולהתמודד איתן בנפרד. כתוצאה מכך, התרחש התוקפנות הציונית-אמריקנית נגד איראן, והיא נכשלה עד כה בהשגת מטרותיה, מה שאפשר לאיראן לנסות שוב לאחד את החזיתות ולהעצים כל אחד מצדדי הציר הזה. זכותנו כאומות האזור להתאחד ולהתמודד עם התוקפנות הזו, להגן על נכסינו, וליצור ביטחון אזורי עבורנו. לו המדינות הערביות היו מתאחדות בנושא זה, וכן משתפות פעולה עם האיראנים, הטורקים והפקיסטנים, היה נכתב לנו גורל טוב.

רבים מהפרשנים סבורים שצבא המשטר הציוני אינו מסוגל להתמודד עם ההתנגדות בדרום לבנון, אך הוא מתעקש על מטרותיו מסיבות פוליטיות. האם אתה חולק על דעה זו? באיזו מידה הצליחה ההתנגדות לשנות את המשוואה ולהפתיע את האויב ביכולות הלחימה שלה?

דרום לבנון הופך לביצה ולמצב של התשה עבור ישראל, במיוחד שההתנגדות, עם שובה ב-2 במרץ לאחר 15 חודשי הרג, הרס, התנקשויות יומיומיות מתמשכות, ובמצב של היעדר גינוי של פעולות אלה מצד ממשלת לבנון, שינתה את המשוואה. המשטר הציוני ותומכיו, כולל נתניהו, סברו שההתנגדות הסתיימה וספגה מכה קשה שהחזירה אותה 40 שנה אחורה. אך ההתנגדות יצרה עבורם הפתעה גדולה, ותפקודה החכם והגמיש בלחימה ושימוש ברחפנים סיפקו מכה קשה לטכנולוגיה המתקדמת של המשטר הציוני, והכניסו את הישראלים למצב של התשה. ההתנגדות תישאר במצב זה עד שיגיעו הישראלים לשלב הנקרא "קיפאון בשטח" או "שיא העימותים", שיאלץ אותם לחשוב על נסיגה, וזה מה שאנו סומכים עליו. הזמן פועל לטובת העם הלבנוני וההתנגדות האגדית שלו.

נראה שממשלת לבנון חזרה להיגיון של "כוחה של לבנון טמון בחולשתה", ומסיבה זו היא מבקשת עזרה מהאויב שמבצע טבח נגד לבנונים. מהו האופק האסטרטגי של מדיניות זו לאור הנתונים הנוכחיים? מדוע הממשלה נמנעת מלהסתמך על כוחה של ההתנגדות כדי לכפות על האויב להפסיק את תוקפנותו?

ממשלת לבנון חזרה להיגיון של "כוחה של לבנון טמון בחולשתה"; אך היגיון זה הוא סופיסטיקה. למעשה, לבנון אינה יכולה להיות חזקה תוך כדי חולשתה; אלא הכוח טמון בהשקעה בקלפי המיקוח ובלכידות לאומית. קלף המיקוח של לבנון הוא ההתנגדות וההתמדה האגדית שלה, ותמיכת עמה מול תוקפנות זרה, אשר הממשלה מנסה להתעלם ממנה. לכן, ניתן לומר שלממשלת לבנון אין דבר, שכן אין לה אפילו כוח לקבל החלטות עצמאיות. הממשלה, כפי שאמרתי, הגיעה לשלטון על ידי גורמים חיצוניים. כולנו יודעים ששגרירי חמש מדינות פעלו כדי להעלות ממשלה זו לשלטון, ולכן, ממשלה זו אינה עצמאית והיא מחפשת תירוץ לשמר את כוחה, ומסיבה זו היא אינה יכולה לכונן הפסקת אש על בסיס האינטרסים של הלבנונים. הבעיה הגדולה יותר היא שהישראלים משתמשים בממשלה הנוכחית כמגן להמשך תוקפנותם, ולכן הישראלים אינם מזכירים את החלטה 1701 הבינלאומית או את הסכם ה-27 באוקטובר 2024, שאליהם היו מחויבים לבנון, הממשלה וההתנגדות והצבא. במקום זאת, היא חוזרת על החלטותיה השגויות והבלתי חוקיות של הממשלה הנוכחית, המפלילות את זכות העם הלבנוני להתנגדות, אשר נוגדות את הסכם טאיף הלבנוני, את מבוא החוקה הלבנונית, ואת האמנות הבינלאומיות שהחוקה הלבנונית מקושרת אליהן, ואת זכות העמים לקבוע את גורלם ולהתנגד לכיבוש. פעולתה של ממשלה כזו מסוכנת מאוד; שכן במקום לאחד את העם הלבנוני, היא מגבירה את הפער החברתי.

ממשלה זו אף השפילה את צבא לבנון והאלצה לסגת מול הכובשים. הממשלה ויתרה על ריבונותה ושלמותה של לבנון, אינה משקפת את הקורבנות של העם, ומגבירה את הפער ביניהם. לבנון פונה לתהליך של משא ומתן ישיר עם האויב הציוני, פעולה המנוגדת לחוק הלבנוני, המגדיר את הכיבוש הישראלי כפשע. הממשלה אינה משתמשת באף אחד מקלפי המיקוח שלה, ופוגעת בעצמה. העם הלבנוני, לעומת זאת, עדיין יש לו סיכוי לניצחון, למרות ההתנגדות והעם המגן על מולדתו. אנו צודקים, וחוקי ההיסטוריה מאשרים שננצח ונשחרר את מולדתנו ברצונו של אלוהים.