שבע סיבות לכישלון המשא ומתן הישיר בין לבנון לישות הציונית

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, סוכנות הידיעות Mehr, קבוצת העולם: ממשלת לבנון כללה בחודשים האחרונים משא ומתן ישיר עם הישות הציונית בסדר היום שלה, בעוד שהציונים הפרו את הסכם הפסקת האש עם המדינה, כבשו חלקים חשובים מלבנון והמשיכו בתקיפות יומיומיות נגדה, ולאחרונה ביצעו פשעים נוראיים בהשתלטות על מאות נפשות בלבנון.

אתר רשת החדשות אל-מיאדין כותב בהקשר זה כי בחינת יסודות מדעיים ותיאורטיים של משא ומתן מצביעה על כך שלצד הלבנוני חסרים המרכיבים להצלחה בתהליך המשא ומתן. זאת, בעוד שבחינת ניסיון המשא ומתן הקודם של הישות הציונית מוכיחה כי היא מעולם לא עמדה בהתחייבויותיה במשא ומתן, ובכך לבנון פונה לכיוון גרסה דומה לחוויית תנועת פתח באוסלו.

המשא ומתן הזה מתנהל, כאשר נראה שלממשלת לבנון, מסיבות שונות, חסרים האמינות, הלגיטימציה והמקצועיות הנדרשות למשא ומתן עם הישות הציונית. ניתן למנות את הסיבות לכך במקרים הבאים:

ראשית: היעדר הסמכה לאומית מקיפה

נשיאי המדינה והממשלה קיבלו את אפשרות המשא ומתן בהיעדר הסמכה לאומית מקיפה ומשולבת, ובצל חולשה ברורה באחדות קבלת ההחלטות הפוליטיות, והיעדר קונצנזוס לבנוני מינימלי. במדינה כמו לבנון, הסכמה פנימית היא תנאי יסודי להצלחת כל אופציה פוליטית. לכן, כיצד ייתכן שנושא בעל חשיבות כזו יתבצע, בעוד שחלק ניכר מהלבנונים רואים בו מסלול המבוסס על ויתורים משפילים שאינם מכבדים את ההיסטוריה והקרבנות של העבר וההווה שלהם.

גורמים לבנוניים לא הראו נטייה רצינית ליצירת הסכמה לאומית מינימלית בהקשר זה, ובהיעדר כל נטייה או כוח לנסח נרטיב פוליטי משכנע, נקטו בעמדות פרובוקטיביות.

שנית: הגבלת הניסיון במשא ומתן

ניסיון המשא ומתן של ממשלת לבנון נראה מוגבל בהשוואה לצוותים הישראלים והאמריקאים, שהם בעלי ניסיון רב יותר ומאורגנים יותר. פגם זה בא לידי ביטוי בחולשה בניסוח מדויק של היסודות המשפטיים ובקבלת סעיפים וביטויים מעורפלים בעלי פרשנויות מרובות.

חלק מחברי הצוות הלבנוני, ובמיוחד נאדה חמאדה, שגרירת לבנון בוושינגטון, חסרים את המאפיינים המינימליים הנדרשים למשימה רגישה כזו, והם מונתז רק מחוץ למסגרת הדיפלומטית לתפקיד זה.

חשיפות הקשורות לפגישות המשא ומתן הראו כי הצוות הלבנוני ישב מאחורי שולחן המשא ומתן ללא המרכיבים המקצועיים המינימליים הנדרשים. הם לא ביצעו כל מחקר מיוחד או חקירה מעמיקה בנושא, ונכנסו לחדר המשא ומתן ללא בחינת תרחישים אפשריים או הסבר מנגנוני התמודדות עם דרישות אפשריות של הישות הציונית.

שלישית: נטישת אלמנטים של כוח לבנוני

המנהלים והמקבלים החלטות הפוליטיות של לבנון זנחו את כלי הלחץ בשטח ובמישור הפוליטי, שיכולים היו למלא תפקיד בשיפור תנאי המשא ומתן בתהליך מורכב וקשה זה.

ממשלת לבנון, במקום להשתמש באלמנט ההתנגדות כקלף מנצח בתהליך המשא ומתן, נקטה במגמה של מצור פוליטי והפיכתה לפשע, כאילו היא מנסה לפגוע בעצמה בשיא המשא ומתן.

ניתוק הקשר ותיאום עם הרפובליקה האסלאמית של איראן הוא עקרון נוסף של פגיעה עצמית של ממשלת לבנון. זאת, בעוד שאיראן הדגישה תמיד את הצורך לכלול את לבנון בכל הסכמה או הסכם פוטנציאלי עם וושינגטון. גורמים לבנוניים יצרו לעצמם נקודות חולשה פוליטיות נוספות באמצעות פעולה זו.

רביעית: הכחשת מאזן הכוחות והתפתחויות אזוריות

תומכי אפשרות המשא ומתן הישיר מתעקשים להתעלם ממאזן הכוחות האמיתי, בתוך לבנון ומחוצה לה. הם מתנהגים כאילו ההתנגדות אינה מסוגלת להגיב לפלישות של הישות הציונית, ומפרשים זאת כסימן לחולשה ואף לכישלון של חיזבאללה.

המציאות הקיימת מראה כי ההתנגדות פעילה ומסוגלת ליזום, אך תומכי הפרויקט האמריקאי בלבנון עדיין מכחישים עובדות אלו והשלכותיהן הפוליטיות.

אותו הדבר נכון גם לגבי התפתחויות אזוריות לאחר מלחמת ארצות הברית נגד איראן. ממשלת לבנון כאילו חושבת שוושינגטון השיגה באופן מלא את יעדיה, כולל הפלת שלטון איראן. הם מתעלמים מהעובדה הגדולה הזו, שכישלון היעדים הגדולים של ארצות הברית ישפיע באופן עמוק על איזון האזור ומסלוליו הפוליטיים.

חמישית: הערכה שגויה של תפקיד ארצות הברית

הצהרות ועמדות רשמיות של ממשלת לבנון מראות כי הן מתייחסות לארצות הברית כמגשר ניטרלי, בעוד שתפקידה של ארצות הברית חורג בהרבה מניהול ניטרלי של משא ומתן בין שתי קבוצות.

ארצות הברית מנהלת את תהליך המשא ומתן באופן שלא יחרוג מאינטרסים של הישות הישראלית ודרישות הביטחון שלה. וושינגטון אף אינה מסתירה עובדה זו, ובמסגרת התמיכה ההיסטורית והמבנית בישות הציונית, היא מכריזה בבירור כי עדיפות מדיניותה באזור היא הבטחת ביטחון ישראל.

תמיכה אמריקאית זו ללא גבול בישראל, בהיעדר כל מחויבות ברורה מצד ישראל לסגת משטחים כבושים בלבנון, או להפסיק את התוקפנות, או לספק מינימום ערבויות בנוגע ליישום הסעיפים המוצגים על שולחן המשא ומתן, מתבהרת.

שישית: קבלת משא ומתן תחת אש

לבנון מקבלת או נכנעת למצב הקיים, שהישות הציונית כפתה בשטח במהלך תהליך המשא ומתן. נושא זה ממשיך באמצעות המשך הכיבוש או כפיית מציאויות גיאוגרפיות וביטחוניות חדשות. המצב הנוכחי הוא תוצאה ישירה של קבלת עקרון המשא ומתן תחת אש.

שביעית: משא ומתן בהיעדר אלטרנטיבות

ג'וזף עאון ונאואף אסלאם, נשיא לבנון וראש ממשלתה, מנהלים את המשא ומתן הזה בתנאים שלבנון חסרה אלטרנטיבה ראויה, והישות הציונית נהנית מעליונות מוחלטת שהופכת את המשא ומתן לאופציה היחידה הקיימת.

לבסוף, נראה כי הגורמים הלבנוניים חוזרים על ניסיון אוסלו, שתוצאותיו היו קטסטרופליות עבור הסוגיה הפלסטינית. יסוד המשא ומתן מושתת על אשליות פוליטיות הטוענות כי משא ומתן המתבצע בצל ההפרעות המבניות הללו יכול להביא לשלום אמיתי, או להוביל להחזרת ריבונותה המלאה של לבנון ולהשגת עצמאותה הלאומית.