לבנון; שדה המבחן לשאיפות הביטחוניות של צרפת בעידן שאחרי יוניפי'ל
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, דו"ח מיוחד מאת אמירה-חוסיין מג'ימי: ההתפתחויות האחרונות בנוגע לעתיד משימת כוחות שמירת השלום של האו"ם בלבנון (יוניפי"ל) חורגות מעבר לדיון טכני על הארכה או סיום של משימה בינלאומית. דבריו של סבסטיאן לקורנו, בנוגע לצורך בשיתוף פעולה רחב יותר של מדינות אירופה באבטחת לבנון, מצביעים על כך שפריז מעצבת חזון חדש לתפקידה של אירופה במזרח התיכון; חזון שעשוי להשפיע על מאזני הביטחון באזור בשנים הבאות.
לבנון כיום עומדת בצומת של מספר משברים בו-זמניים; מצד אחד, משבר כלכלי וחולשת מוסדות ממשלתיים, ומצד שני, השלכות מלחמת עזה והסלמת המתיחות בגבול הדרומי עם ישראל. בנסיבות אלו, האפשרות לסיום משימת יוניפי"ל בשנת 2026 מעלה חששות רציניים לגבי עתיד הסדר הביטחוני בדרום לבנון. אזור שהפך בעשורים האחרונים לאחד הנקודות הגיאופוליטיות הרגישות ביותר במזרח התיכון, וכל ואקום ביטחוני בו עלול להיות לו השלכות מעבר לגבולות לבנון.
בינתיים, צרפת מנסה למצב את עצמה כאדריכלית הראשית של השלב שלאחר יוניפי"ל. הצעתה של פריז לבחון מנגנוני אבטחה חדשים ופריסה אפשרית של כוח בינלאומי בהשתתפות מדינות אירופיות, יש לנתח במסגרת האסטרטגיה הכוללת של צרפת להגברת תפקידה של אירופה בניהול משברים סמוכים. גישה זו תואמת באופן מלא את מושג "האוטונומיה האסטרטגית של אירופה", שהפך בשנים האחרונות לאחד מצירי מדיניות החוץ של צרפת.
מנקודת מבטה של פריז, לבנון אינה רק עניין ביטחוני; אלא חלק ממורשתה ההיסטורית ותחום השפעתה המסורתי של צרפת במזרח התיכון. מאז המנדט הצרפתי על לבנון במאה העשרים ועד היום, למדינה זו היה תמיד מקום מיוחד במדיניות החוץ הצרפתית. לפיכך, כל התפתחות משמעותית במבנה הביטחוני של לבנון עלולה להשפיע על יוקרתה והשפעתה האזורית של צרפת. התמיכה המתמשכת בצבא לבנון, ההשתתפות בסיוע הומניטרי ותיווכים פוליטיים בשנים האחרונות, כולם ניתנים להערכה במסגרת זו.
עם זאת, יעדיה של צרפת אינם מוגבלים רק ללבנון. מלחמת אוקראינה, צמצום המיקוד האסטרטגי של אמריקה במזרח התיכון והגברת התחרות בין מעצמות אזוריות, גרמו לפריז לראות הזדמנות מתאימה לחיזוק התפקיד הגיאופוליטי של אירופה במזרח הים התיכון. מנקודת מבט זו, יצירת מנגנון ביטחוני חדש בלבנון עשויה להפוך למודל לנוכחות אירופית יעילה יותר במשברים אזוריים, ולהוכיח שהאיחוד האירופי מסוגל לפעול בתחום הביטחוני, מעבר לאמצעים כלכליים ודיפלומטיים.
למרות זאת, מימוש תרחיש כזה ניצב בפני מכשולים רבים. ראשית, אין קונצנזוס מלא בין המדינות האירופיות לגבי מידת וצורת ההשתתפות בלבנון. ממשלות אירופיות רבות חסרות כיום נכונות מוגבלת להיכנס למשימות חוץ בסיכון גבוה. שנית, כל תוכנית ביטחונית חדשה תיאלץ לקחת בחשבון את שיקוליהם של גורמים שונים, כולל ממשלת לבנון, ישראל, האו"ם וכוחות פנימיים משפיעים בלבנון. שלישית, המשך חוסר היציבות האזורית עלול להציב כל מנגנון חדש בפני אתגר של לגיטימציה ויעילות.
כתוצאה מכך, הדיון היום לגבי עתיד יוניפי"ל הוא למעשה חלק מתחרות רחבה יותר על עיצוב הסדר הביטחוני העתידי במזרח הים התיכון. צרפת מנסה לנצל צומת דרכים זה לביסוס מעמדה כמנהיגת יוזמות ביטחוניות אירופיות, אך הצלחת אסטרטגיה זו תלויה במידת יכולתה של פריז לגייס תמיכה משותפים אירופיים וליצור איזון בין הגורמים הסותרים באזור.
לבנון בשנים הקרובות לא תהיה רק זירה למשימת שמירת שלום; אלא תהפוך לאחת משדות המבחן החשובים ביותר של יכולת אירופה למלא תפקיד עצמאי במשוואות הביטחוניות הבינלאומיות. לפיכך, מה שנדון היום בפריז לגבי עתיד הביטחון של לבנון, נוגע יותר לעתיד מעמדה של אירופה בסדר העולמי שלאחר המלחמות האחרונות, מאשר לגורלה של משימת או"ם.
