פרידה פוליטית אמריקאית-אירופית: בידוד גובר לטראמפ ושקיעה להגמוניה האמריקאית

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הסוכנות הבינלאומית של "וובנגאה ניוז" מדווחת כי גם אם נניח שארה"ב חזקה יותר מאירופה, הדבר אינו מבטיח כי המתיחות בין שתי בעלות ברית מסורתיות לא תפגע גם בצד החזק. אובדן אמון אירופאי עלול להוביל לגורל דומה מצדן של בעלות ברית אחרות.

המתיחות בין ארה"ב לאירופה, שהחלה עם דנמרק, ספרד ואיטליה, הגיעה לשיא בעימות מילולי בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקנצלר גרמניה פרידריך מרץ. בעקבות המתיחות, מרץ החריף את הטון שלו כלפי האמריקאים ואמר שהם הוצגו על ידי איראן, ובתגובה, טראמפ השיב בהצהרות עצבניות ובהחלטות הכוללות העלאת מכסים ותוכנית לנסיגת 5,000 חיילים אמריקאים מגרמניה.

מספר זה, בהשוואה לנוכחות הצבאית האמריקאית בגרמניה, שהגיעה ליותר מ-36,000 חיילים בדצמבר האחרון, הוא זניח; אך ללא ספק היווה מסר גדול מטראמפ, לפיו גרמניה ואירופה כולה עשויות לחוות מצב דומה.

אל-ג'זירה, במאמר המצביע על חילוקי דעות אלה, כותבת כי למעשה, העימות הפוליטי והתקשורתי בין טראמפ למרץ אינו סתם מחלוקת זמנית בין שני מנהיגים מערביים, אלא אחד הסימנים לסדק הגובר ביחסים ההיסטוריים בין ארה"ב לאירופה.

המאמר מוסיף כי מאז סוף מלחמת העולם השנייה, האסטרטגיה האמריקאית התבססה על מניעת עליית מעצמה דומיננטית באירופה ועל קשירת ביטחונה ואינטרסיה של היבשת עם ארה"ב באמצעות ברית נאט"ו ומוסדות כלכליים מערביים. לפיכך, הנוכחות האמריקאית באירופה לא הייתה רק "תמיכה בבעלות ברית", אלא כלי להבטחת ההשפעה הגלובלית של ארה"ב ומניעת מילוי כל פער אסטרטגי על ידי רוסיה או סין. טראמפ, הן בתקופתו הראשונה והן בתקופתו הנוכחית, הראה שהוא מסתכל על משוואה זו באופן שונה.

הוא סבור שמדינתו נושאת נטל פיננסי וצבאי עצום, ואירופה מנצלת את ארה"ב מבחינה כלכלית וביטחונית. האסטרטגיה האמריקאית האחרונה הראתה שהמדיניות האמריקאית מתמקדת באזורים אחרים כגון סין ודרום אמריקה, במקום באירופה.

למרות שדיבור על פרישה אמריקאית מוחלטת מברית עם אירופה עדיין מוגזם, נראה שטראמפ מעוניין ב"בנייה מחדש של היחסים עם אירופה", אך לא ניתן בקלות לפרק את המבנה האסטרטגי שבנתה וושינגטון במשך כשמונים שנה. מצד שני, מבחינה חוקתית, פעולה כמו פרישה מנאט"ו אינה יכולה להיעשות רק בהחלטת הנשיא, אלא דורשת חוק קונגרס או הסכמת שני שלישים מהסנאט.

הישגים פוטנציאליים לארה"ב בפרידה מאירופה

אם וושינגטון תנוע לקראת הפחתת התחייבויותיה האירופיות, הדבר הראשון שהיא עשויה להשיג הוא הפחתה מסוימת של הנטל הצבאי והפיננסי מעליה. תומכי טראמפ מאמינים שארה"ב מוציאה מיליארדי דולרים מדי שנה על שמירת נוכחות צבאית בחו"ל, בעוד שהכסף הזה יכול להיות מופנה פנימה.

בנוסף, הפחתת התחייבויות כלפי אירופה עשויה לתת לוושינגטון יכולת גדולה יותר להתמקד באסיה, שם סין נחשבת לאתגר האסטרטגי הרציני ביותר בעשורים הבאים.

קיימים גם אינטרסים מסחריים הקשורים לשימוש בביטחון כקלף מיקוח מצד וושינגטון כדי להשיג יתרונות כלכליים ממדינות אירופיות. מנקודת מבט זו, נסיגה חלקית מאירופה אינה משמעה "בידוד מוחלט", אלא חלוקה מחדש של משאבים לכיוון האוקיינוסים ההודי והשקט.

כמה שמרנים אמריקאים גם סבורים כי לחץ על אירופה עשוי להוביל אותה לקבל על עצמה את האחריות הביטחונית שלה, במקום להסתמך כמעט באופן קבוע על הכוח האמריקאי.

נזקים אמריקאיים בפרידה פוליטית מאירופה

אל-ג'זירה, תוך ציון כי "הנזקים של ארה"ב בפרידה מאירופה עשויים להיות גדולים יותר מהתועלת", הדגישה כי נסיגת ארה"ב מברית עם אירופה אינה חפה מסיכונים אסטרטגיים.

כוחה של ארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה לא התבסס רק על כלכלה ונשק, אלא על רשת רחבה של בריתות שהפכה את וושינגטון למרכז העולם המערבי מבחינה פוליטית, צבאית וכלכלית. לפיכך, אירופה אינה רק בעלת ברית רגילה, אלא השותפה הכלכלית והפוליטית הגדולה ביותר של ארה"ב, המייצגת נפח גבוה של גישות דיפלומטיות, טכנולוגיות ותעשייתיות.

האיחוד האירופי, בתגובתו הראשונה להחלטת וושינגטון להוציא חלק מחייליה מגרמניה, הדגיש כי נוכחות הכוחות האמריקאים באירופה משרתת גם את האינטרסים של וושינגטון.

האתר iPaper כותב בהקשר זה כי בסיסים אמריקאיים באירופה בעלי חשיבות לוגיסטית גבוהה לתמיכה במבצעים צבאיים אמריקאיים באזורים כמו המזרח התיכון. לפיכך, נסיגה של מספר רב של חיילים מאירופה תחליש את האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב.

אתר אינטרנט בריטי זה מצטט את וויין ריס, פרופסור אמריטוס למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת נוטינגהאם, המדגיש כי כל פעולה אמריקאית במזרח התיכון – לדוגמה – תדרוש העברת נכסים מאירופה, ולכן, הוצאת נכסים אלה תהיה "חיתוך היד של ארה"ב עצמה".

אתר זה מצטט את נאוול האג'י מיכאל, ראש מרכז המחקר לביטחון וביטחון בלונדון, המדגיש כי אירופה חזקה, מאוחדת, גמישה ודמוקרטית היא בסופו של דבר לטובת ארה"ב.

לינאס קוג'אלה, מומחה לענייני אירופה, כתב בהקשר זה בניו יורק טיימס: האמריקאים עשויים להתחרט בהמשך על החלשת אחת מההשקעות האסטרטגיות החשובות ביותר שלהם באירופה; מכיוון שהנוכחות הצבאית שם אינה מגנה רק על האירופאים, אלא מעניקה לוושינגטון השפעה גלובלית, עומק לוגיסטי ויכולת לנהל משברים מהמזרח התיכון ועד אוקראינה.

לפי הכתוב באל-ג'זירה, הנזקים של ארה"ב מניתוק היחסים עם אירופה אינם מוגבלים להיבט הצבאי, אלא עשויים להביא לנזקים כלכליים ומסחריים עצומים, במיוחד כאשר האיחוד האירופי הוא השותף הסחרי הגדול ביותר של ארה"ב ומקור ההשקעות הזרות הישירות הגדול ביותר בכלכלה שלה.

לפיכך, הנזקים הכלכליים והמסחריים של אובדן השותף הסחרי הגדול ביותר עבור טראמפ כוללים את הדברים הבאים:

• אובדן השפעה אסטרטגית וצבאית; בסיסים צבאיים אמריקאים באירופה מבטיחים כיום שליטה על קווי שיט באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון, שהם עורק החיים של המסחר העולמי.
• ריק גאופוליטי קטלני; אם ארה"ב תיסוג מאירופה, ייתכן שכוחה של מעצמות כמו סין יגבר באזורים אלו.
• החלשת המעמד הבינלאומי וכוחה הרך; הרחקת בעלת ברית אירופית על ידי ארה"ב תדאיג בעלי ברית אחרים, והם יצפו לעצמם גורל דומה ויחפשו חלופות אחרות.

משבר זמני או תחילתה של עידן חדש

אף שעדיין איננו יכולים לומר שארה"ב מתקדמת לקראת ניתוק יחסים אמיתי עם אירופה, מה שברור הוא שמערכת יחסים זו עוברת שלב של הגדרה מחדש עמוקה. העולם שנוצר לאחר מלחמת העולם השנייה משתנה במהירות, וארה"ב כבר אינה מסתכלת על בריתות מסורתיות באותה דרך שבה הדורות של המלחמה הקרה ראו אותן.

ריחוק אסטרטגי מוחלט מאירופה, למרות שיספק בטווח הקצר כסף, יכולות צבאיות ומרחב תמרון פוליטי לארה"ב, בטווח הארוך יגרום לארה"ב לאבד את השפעתה, נאמנות בעלות בריתה, מנופי הלחץ הכלכליים שלה ושליטתה הגאופוליטית.

לבסוף, קיים חשש עבור וושינגטון כי הרעידה שהחלה בעימות המילולי בין טראמפ למרץ ופתחה את הדרך להבעת חלק מהדברים שלא נאמרו, עלולה בסופו של דבר להוביל לקריסת מבנה הביטחון העולמי שנמשך 80 שנה, וזה יהיה משמעו סערות חזקות יותר בעולם כאוטי.