התנועה של ארמניה עדיין על המסלול הלא נכון

לפי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, ב-5 באפריל, 17 באפריל 1403 , פגישה בין ראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן ונשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין התקיימה בבריסל, שם ערבויות ביטחוניות לארמניה, תנאים אירו-אטלנטיים לאינטגרציה והאפשרות להתחיל בתהליך ההצטרפות של מדינה זו לאיחוד האירופי נדונה ונחקרה.

בפגישה זו, לראשונה לאחר תום מלחמת קרבאך השנייה, בנוגע להעברה מוחלטת של ארמניה מתחום רוסיה של השפעה ושינוי נדון המצב הנוכחי באזור. גם האיחוד האירופי וגם נאט"ו רואים במשבר הנוכחי ביחסים בין רוסיה לארמניה הזדמנות להפוך ל"מטריה הביטחונית" היחידה באזור ולהחליש את השפעתה של רוסיה.

למה ארמניה החליטה הדרך להצטרף לאיחוד האירופי, מה נאט"ו יכולה להציע למדינה זו וכיצד הנושאים הללו משפיעים על האינטרסים של רוסיה והמדינות באזור הן שאלות שצריכות לקבל תשובה.

במקביל, השיחות בין מנהיגי המערב וארמניה הסלימו את המתיחות בכל אזור דרום הקווקז, ואזרבייג'ן, טורקיה ורוסיה הביעו דאגה שמדיניות המערב תיצור אתגרים גיאופוליטיים חדשים באזור.

מה היה תוכן הפגישה?

בהצהרה הסופית של הפגישה המשולשת שנערכה עם אורסולה פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה של ארצות הברית, וניקול פאשיניאן, ראש ממשלת ארמניה, בתמיכה ב"ריבונות, דמוקרטיה, שלמות טריטוריאלית ויציבות חברתית-כלכלית" של ארמניה.

ראש הנציבות האירופית אמר: האיחוד האירופי מתכנן להקצות 270 מיליון יורו ב-4 שנים כדי לענות על הצרכים הללו. בינתיים, וושינגטון מתכננת להגדיל את הסיוע לארמניה ליותר מ-65 מיליון דולר, שלפי בלינקן היא עלייה של 50 אחוז בהשוואה לשנתיים.

תוכניות האיחוד האירופי הכריזו על להשקיע בעסקים, במיוחד בחברות קטנות ובינוניות ארמניות, כדי שיוכלו לפתח ולהרחיב את נוכחותם בשווקים חדשים.

פון דר ליין אמר כי התחומים העיקריים של ההשקעה באיחוד האירופי יהיו פרויקטי תשתית, כולל פרויקט כבלי החשמל של הים השחור, כמו גם ייצור אנרגיה מתחדשת. במקביל, לפי בלינקן, ארה"ב מתכננת להשקיע בארמניה בביטחון תזונתי, תשתיות דיגיטליות, גיוון אנרגיה והרחבת קשרי הסחר.

גם וושינגטון וגם בריסל מתכננות תמכו בתהליך השילוב של יותר מ-100 אלף פליטי קרבאך בחברה הארמנית ותספקו להם דיור, עבודה וחינוך. הודו, " src="https://newsmedia.tasnimnews.com/Tasnim/Uploaded/Image/1403/01 /20/14030120121256963297742210.jpg"/>

הסיבות לחוסר שביעות הרצון של רוסיה?

ברור, המטרה המהותית של השותפות של ירוואן עם האיחוד האירופי וארצות הברית מלכתחילה, יצירת מתח נוסף סביב רוסיה. אחד ההיבטים שלו, שהוזכר בבירור בדבריו של ראש האיחוד האירופי, היה מאמציה של ההנהגה הארמנית להילחם בעקיפת הסנקציות המערביות נגד הפדרציה הרוסית, שנראתה בעיניה כגורם חשוב בהצלחת האיחוד האירופי. הצעדים האנטי-רוסיים של ווסט.

מנגד, שר החוץ של ארה"ב, אנתוני בלינקן, ציין כי וושינגטון וירוואן מסכימות על עתידו של דרום הקווקז ורוצים ליצור "עצמאי וכוח אזורי חזק" ארמניה. /p>

דיפלומט אמריקאי זה הזכיר עוד את הנושא הזה: "ארצות הברית מתכוונת להמשיך לארמניה כדי לחזק את היציבות הדמוקרטית והכלכלית שלה".

פשיניאן בפגישה זו באומרו שארמניה מחויבת ל"מטרות המשותפות" בין ירוואן, בריסל וושינגטון, שם את עצמו עימות רציני עם מוסקבה ניסוח זאת.

בהקשר זה, בתגובה לפגישה זו, רוסיה הצהירה לראשונה בבירור כי פגישה ברמה גבוהה בין נציגים ארמנים להשתתפותו של ירוואן במבנים מערביים היא מסוכן למוסקבה, מכיוון שגם בריסל וגם וושינגטון מכנות ישירות את הפדרציה הרוסית האויבת שלהן ונמצאות בעימות רציני עם מוסקבה בסכסוך באוקראינה.

למה ציפתה ארמניה מפסגת בריסל ומה היא קיבלה?הסכם הביטחון הקיבוצי עבר בהנהגת רוסיה. במהלך תקופה זו, ירוואן ניסתה כמיטב יכולתה להשתחרר מהמבנים הרוסיים שבהם השתלבה גם לאחר העצמאות ב-1991.

שינויים אלו זה התחיל בסיסמה של גיוון שותפים ובעלות ברית במדיניות החוץ של ממשלת הפשין והמשיך בשינוי חד בכיוון של וקטור מדיניות החוץ של ארמניה מערבה. בתהליך זה ניסתה ירוואן להפריד את עצמה מחיקה של רוסיה ולהציב את עצמה בזרועות בריסל.

התירוץ העיקרי שפשיניאן והמפלגה חסידיו הצהירו על פרידתם מ מוסקבה, היעדר תמיכה פוליטית ותמיכה מרוסיה מלכתחילה והכניסה הצבאית של מבני הסכם הביטחון הקיבוצי מארמניה בתגובה לתוקפנות הרפובליקה של אזרבייג'ן לאחר מלחמת קרבאך השנייה.

ירוואן מצהיר בהקשר זה כי אם ארגון האמנה לביטחון קיבוצי אינו אמור לפעול במצבי עימות וסכסוך של אחד החברים ואינו מגן על האינטרסים והשלמות הטריטוריאלית של החברים, השתתפות ב האמנה הזו לא תשרת רק את האינטרסים הלאומיים של המדינות החברות. היא לא עושה זאת, אלא היא כמו שרשרת על הידיים והרגליים של החברים.

מצד שני, החברות בהסכם הנ"ל יצרה מגבלות עבור ארמניה, שהחשובה שבהן היא חוסר היכולת להשתתף בהסכמים צבאיים אחרים על מנת לחזק את יכולת ההגנה. מדינה זו רואה בטורקיה וברפובליקה של אזרבייג'ן אויבות האזוריות של ארמניה.

לכן, ארמניה הקפיאה לחלוטין את כל פעילותה בצורת הסכם הביטחון הקיבוצי מאז לפני שנה. לבסוף, לפני מספר שבועות, חשף ניקול פשיניאן את רצונה של המדינה לפרוש מה- ההסכם האמור.

מצד שני, במקביל, ירוואן פועלת להתקרב למבנים האירופיים. זה עבד. בצורה כזו שבהתייחסו למועצת אירופה כרשות ליישוב סכסוכי גבול עם אזרבייג'ן, הוא עזב את רוסיה, שהייתה הסמכות היחידה ליישוב סכסוכים של חבר העמים.

כמו כן, שיתוף הפעולה הגדיל את עצמו עם נאט"ו ובאותה שנה ערך תרגיל משותף עם כוחות אמריקאים באזור החיצוני שליד רוסיה, הנחשב לזירת הביטחון הראשונה של מדינה זו.

לאחר תום המלחמה הקרה והתמוטטות ברית המועצות הייתה הפעם הראשונה שרגלי כוחות ארצות הברית נפתחו לאזור דרום הקווקז בשיתוף ארמניה, וזה נחשב לנקודה פרובוקטיבית גדולה עבור רוסים.

בהמשך נוכחותה של "סמנתה פאוור" האחראית על סוכנות הפיתוח הבינלאומית של ארצות הברית, "קסבייר קולומינה", הנציג המיוחד של מזכ"ל נאט"ו בנושאי קווקז, קבלת הסקירה של מעמד המועמדות באיחוד האירופי ולבסוף את ביקורו של "ג'נס סטולטנברג" של מזכ"ל נאט"ו בארמניה, המהלך של המדינה לעבר זה האיץ את המבנים המערביים והצביע על התקדמות השותפות של ארמניה עם מדינות המערב לרמה איכותית חדשה.

האירועים האחרונים מראים כי ארמניה, יחד עם ארצות הברית והאיחוד האירופי, מנסים ליצור מצב חדש ב האזור ולהחליש את מעמדה של רוסיה באזור דרום הקווקז.

לבסוף, התוצאה של המדיניות של גיוון בעלות ברית אסטרטגיות ושינוי הגישה הזה כלפי המערב לסיוע פיננסי והשקעה בירבאן כמה תשתיות, כולל מגזר האנרגיה, הייתה המדינה שבה הייתה התלות הגדולה ביותר ברוסיה.

אבל הדבר החשוב שהרחיק את ירוואן ממוסקבה היה היעדר סיוע כספי. וזה לא היה כישלון הרוסים לספק את צורכי האנרגיה, אלא הצורך החשוב ביותר של ארמניה היה למצוא בעלי ברית אסטרטגיים בתחומי הביטחון והצבא, שיוכלו להגן על שלמותה הטריטוריאלית של המדינה מפני האיומים וההתקפות של באקו ואנקרה בעת הצורך. .

אפילו אף אחת ממדינות המערב אינה מוכנה לספק ציוד צבאי כלשהו לארמניה עקב השימוש בגז המיוצא מבאקו לאירופה, ורק צרפת מוכנה לייצא לא אגרסיבי ציוד כגון מערכות הגנה "GM 200". ", כדי לספק כלי רכב משוריינים של Bastion ומכ"מי מיסטרל למדינה זו, אשר בהתחשב בתנאים ובכוח ההגנה של ארמניה מול שתי שכנותיה העוינות, כלומר טורקיה והרפובליקה של אזרבייג'ן, נמצאת ב אין מצב ספק של אינספור הצרכים של ארמניה.

הנקודה שצריך להזכיר בתהליך של שינוי כיוון מדיניות החוץ של ארמניה היא שאף אחד מהחוטים שיירוואן אוחז בהם , כמו האיחוד האירופי, נאט"ו, צרפת ואפילו הודו, יש את היכולת להגן על השלמות הטריטוריאלית של המדינה הזו. במהלך הפלישה של אזרבייג'ן וטורקיה, אין להם את זה, ובעלות ברית אלו בתנאים הטובים ביותר יכולים לגנות את פעולות של שתי המדינות הללו כלפי ארמניה בפורומים בינלאומיים בפעולה פוליטית, ובוודאי שלא תהיה להן נוכחות בשטח בהגנה על גבולות ארמניה.

האם הם מקבלים בברכה את ארמניה באיחוד האירופי או בנאט"ו?

האיחוד האירופי קבע את חיסול הבסיס הצבאי ה-102 של רוסיה בגיומרי , כמו גם פרישתה של ארמניה מהאיחוד הכלכלי האירו-אסיה, בין שאר התנאים החשובים לבחינת מעמדה של מועמדותו של ירוואן באיחוד זה. נראה כי יישום צעדים מסוג זה והאפשרות של הצטרפות ארמניה לנאט"ו ולאיחוד האירופי רחוקים מהישג יד, ובעתיד הקרוב ארמניה לא תצטרף לאיחוד המערבי.

ברמות פוליטיות, אפשר לקבל החלטה חלקית על ידי האיחוד האירופי שלארמניה יש את היכולת להגיש בקשה לחברות בכל אחד מהמבנים המערביים. כמובן שכבר ראינו את המודל הזה של אינטראקציה מערבית ואת התוצאה שלו. אוקראינה, מולדובה וגאורגיה.

התוצאה היחידה של המשחק הזה מצד מדינות המערב הייתה הפרדת מדינות אלו מתחום ההשפעה של רוסיה. עם זאת, יש לראות האם יש צורך בנוכחות ארמניה בארגונים אלו והאם יש היערכות לכך?אין לה יתרונות טריטוריאליים מיוחדים. ארמניה מוקפת בארבע מדינות נוספות שהן שכנות לשתי מדינות לוחמות ממערב וממזרח. כמו כן, מבחינה כלכלית, לירבאן אין יתרון יחסי לאיחוד האירופי. לכן, ככלל, הצטרפותה של המדינה הזו למבנה האיחוד האירופי, אם זה לא עניין פוליטי, היא בלתי אפשרית מבחינת הכללים המשפטיים של אמנת האיחוד האירופי. טורקיה תהיה בצרות ואנקרה לא. לאפשר למעמדה של באקו כשותף האזורי החשוב ביותר שלה להיחלש. לדוגמה, אנו יכולים להזכיר את שוודיה ופינלנד, כיצד נשיא המדינה, רג'פ טאיפ ארדואן, מנע מהן להצטרף למבנה נאט"ו.

לבסוף, נראה שיירוואן זה עשה טעות גדולה לשנות את מהלך מדיניות החוץ שלה ולשקול את גיוון השותפים הזרים שלה כמחייב מרחק ממוסקבה. אם על ידי שיקום יחסיה עם מוסקבה וגם חיזוק יחסיה האסטרטגיים עם טהראן, היא יכולה להיות בטוחה ביכולות של שני השותפים הפוטנציאליים הללו (על פי רצונם שלא לשנות את הגבולות הבינלאומיים באזור דרום הקווקז) בהגנה על השלמות הטריטוריאלית. של ארמניה. /p>

העתיד הקרוב יראה מה ארה"ב והאיחוד האירופי יכולים להציע בפועל לארמניה וכיצד רוסיה ואיראן יגיבו כדי להגן על עמדותיהן באזור.

סוף הודעה/