האם טורקיה לא יכולה לעשות שום דבר למען עזה?
| סופר טורקי סבור כי הפיכת סוגיית עזה לסוגיית מערכת בחירות על ידי מפלגת השלטון הטורקית היא מהלך מצער ומצב כזה אינו הולם את טורקיה. |
לפי הקבוצה הבינלאומית חדשות תסנים, במהלך הימים האחרונים ברוב התקשורת והחוגים הפוליטיים של טורקיה, דובר על כך שיש צורך להקים הפסקת אש בעזה בהקדם האפשרי ולפני תחילת חודש הרמדאן הקדוש.
התקשורת בפיקודו של מפלגת הצדק והפיתוח מדברת על הנושא הזה כאילו ממשלתו של ארדואן, מאחורי הקלעים, השתלטה על כל תהליך ההתייעצות, התיווך והשגת הסכם בין חמאס והמשטר הציוני.
שר החוץ הטורקי, האקן פידן, שבעבר ובתקופה שבה היה ראש שירות הביון של מט, ניהל משא ומתן עם הישראלים פעמים רבות בקהיר ובמקומות אחרים, דיבר על עזה בפגישה דיפלומטית באנטליה. כאילו הוא גם אחד המרכיבים החשובים בחדר בו מתנהל משא ומתן בין חמאס לישראל.
הוא הודיע שככל הנראה תוקם הפסקת אש לפני תחילת החודש הקדוש של הרמדאן. אבל הבעיה היא שהידיעה הזו אינה נסתרת מעיני השלטונות ואזרחי מדינות אחרות, ואין צורך שעיתונאי ישאל את פידן על ההודעה על הפסקת האש בצורה מחושבת ומתוכננת והוא יענה כדברי מודיע. !
אז מה העניין? מדוע טורקיה מתייחסת כך לפלסטין? בתגובה, טורקיה מעוניינת מאוד להראות את יכולתה כמתווך אזורי עם פוטנציאל להשכנת שלום בינלאומי.
בסוף אוקטובר השנה ובתחילת ההתקפה של חמאס על המשטר הציוני, הציע פידן את רעיון נכונותה של טורקיה להבטיח שלום ולשלוח כוח שמירת שלום, אך אף אחד מהצדדים לקח רעיון כזה ברצינות, אולם פידן חזר על ההצעה הזו פעם נוספת באנטליה. זה מראה שהצוות של רג'פ טאיפ ארדואן מעריך את סוגיית עזה כהזדמנות פוליטית ותעמולה ורוצה לקבל הכרה כשחקן אזורי חשוב. כעת גם אנליסטים פוליטיים טורקים מתלוננים על התנהגות זו והם מבקרים את ממשלתו של ארדואן. אחד מהאנליסטים הללו הוא מוסטפא קארה אליוגלו. הוא הודיע כי הפיכת סוגיית עזה לנושא מערכת בחירות על ידי מפלגת השלטון בטורקיה היא פעולה מצערת ומצב כזה אינו ראוי. בואו נסקור ביחד:
האם טורקיה יכולה לעשות משהו למען עזה או לא?
שימת לב לנושא פלסטין ועזה בתקשורת הטורקית ובקרב פקידי המשפט והצדק מפלגת הפיתוח היא תמיד נושא היום ועל סדר היום, אבל עכשיו נושא הסיוע לעזה הודגש אפילו במערכת הבחירות באיסטנבול ומוראד קורום, המועמד שנתמך על ידי ארדואן לעיריית איסטנבול, הוא מדבר על יום עזה ולילה!
קורום, המועמד לעיריית איסטנבול, הבטיח שאם ינצח וייבחר לראש העיר המחליף של אכרם אימאמוגלו, הוא יורה שעיריית איסטנבול תספק סיוע הומניטרי לעזה. זה!
ראה את דבריו: "אני מקווה שתוצאות הבחירות באיסטנבול, ב-31 במרץ, יהפכו את לבבותיהם של אנשים מדוכאים של עזה שמחים. הם ישמחו לשמוע את החדשות על הניצחון שלנו. מכיוון שעיריית איסטנבול, בצו שלנו, תעזור לתושבי עזה, היא תעזור לחופש של עזה".
מילים אלו אומרות שאם תושבי איסטנבול יבחרו במועמד שנתמך על ידי ארדואן לראשות העיר בבחירות הקרובות, הדרך לעזור לעזה תיסלל!
אף אחד לא יכול לומר מדוע ממשלת ארדואן עצמה הוא לא עשה זאת. עשה פעולה כזו עד כה! הנאום של מוראדבג אומר שאם תצביע עבורי, מה עדיף, נעזור לעזה. אבל אם תושבי איסטנבול לא יצביעו לי, המשימה לעזור לעזה תהיה על כתפיהם!
דבריו של מוראד קורום הם רק דוגמה אחת. להתנהגותה של ממשלת ארדואן יש פרשנות ברורה: ממשלת טורקיה מדברת הרבה, מראה את עצמה רגישה ואכפתית מאוד, אבל לא עושה שום דבר מיוחד לעזה! בואו נקבל את זה שאין לנו רקורד טוב בתמיכה בתושבי עזה, וההיסטוריה לא תשכח את הגישה הזו של טורקיה וכמה מדינות איסלמיות אחרות.
רק הבעת אהדה וחמלה ומושך ומושך נאום נלהב לעזה, זה לא מספיק ולא ניתן למלא כך את נטל החובה והאחריות המוטלים על כתפי ארצנו. ערכנו צעדה אחת או שתיים מוגבלות בטורקיה, אבל אנשים ממדינות רבות, מאמריקה ועד אירופה, מאמריקה הלטינית ועד אוסטרליה, הפגינו והפגינו ברחובות, והם הרבה יותר עצובים עבור תושבי עזה מאיתנו. הפגנות במערב עדיין נמשכות כמו ביום הראשון. הם עושים יותר רעש מאיתנו. הם מטרידים את ישראל ואמריקה יותר מאיתנו. בואו נודה בזה, אנחנו מאחורי אחרים במרוץ לאהדה ולחברות עם עזה.
מה הממשלה יכולה לעשות חוץ מלעשות?
ממשלת ארדואן יכולה לעשות הרבה דברים. קודם כל, זה יכול להפסיק את הסחר עם ישראל. חלק נכבד מהיצוא של טורקיה לישראל הוא לצרכי הצבא הישראלי, ויש לעצור את התהליך הזה.
במצב הנוכחי מדובר בתהליך שהוא אפשרי מבחינה משפטית והן הכרחי מבחינה מוסרית. לא צריך לדחות. הסחר עם ישראל חייב להסתיים. כמו כן, ספינות המטען שלנו לא צריכות לשאת מוצרים משלנו או של מדינות אחרות לנמלי ישראל.
כדי להתחיל בתמיכה רצינית, יש לנתק את הסחר בתנאי של הפסקת אש, ואם ההרג יימשך, זה צריך להיות מושעה לחלוטין. . בנוסף, לא מספיק שטורקיה תגביל את הסחר שלה, אלא היא צפויה להפעיל לחץ על מדינות אחרות בזירה הבינלאומית.
טורקיה יכולה גם לעקוב אחר החלטת ארה"ב וחלק ממדינות אירופה לנתק את הסיוע של אונר"א, שהוא נשמת אפה של פלסטין ועזה, להחליף משאבים אלה ולגייס מדינות אחרות. אבל היא לא עשתה זאת וסירבה לדון בנושא הזה.
טורקיה יכלה לקחת יוזמה לסיוע במזון באוויר. כלומר, מה שירדן וארה"ב מתחילות לעשות כעת.
מאחר והחברה האזרחית הטורקית לא יכולה לצאת לרחובות ללא קבלת אישור מהממשלה, הרגישות לעזה בבית כמעט הסתיימה. בעוד אקדמאים ברחבי העולם ממשיכים להגיב תוך סיכון של פיטורים מעבודתם, האוניברסיטאות שלנו צופים בשקט מוחלט כבר חודשים. כאילו הזהירו אותם מאיפשהו לשתוק.
כטורקיה, היינו חלשים במהלך המשפט של ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק. אבל יכולנו לעשות הרבה פעילויות בינלאומיות במקביל לתהליך הזה, אבל הפסקנו.
לדבר אל עצמנו ולחזור על שורה של סיסמאות אין פירושו תמיכה בעזה. מבחינה דיפלומטית, הן טורקיה והן המדינות האסלאמיות התמודדו בצורה גרועה. מצב קריטי זה מחייב שיטות הומניטריות חדשות ויצירתיות, אך איננו רואים סימנים לחדשנות ומוטיבציה לתמיכה רצינית בממשלה. זה אסון שאנחנו ממשיכים לדבר עליו, אבל בסופו של דבר לא עושים לגביו כלום. כנראה נהיה עדים לסצנות כואבות יותר בחודש הרמדאן.
לא ראוי לטורקיה להישאר נייטרלית מול טרגדיה אנושית כואבת ובלתי נסבלת ולהשתמש בתמיכה בעזה ככלי התחרות הפנימית והבחירות.
| © | אתר החדשות webangah תרגם את החדשות הללו מסוכנות הידיעות Tasnim. |
|
