השתתפות נמוכה של פלסטינים בתוך השטחים הכבושים בבחירות לעיריות ולמועצות ערים של המשטר הציוני

על פי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, אתמול ביום שלישי בחירות מוניציפליות, מועצות העיר ומועצות אזוריות ואזוריות התקיימו בארץ ישראל הכבושה. בבחירות אלה, 7,190,920 בעלי זכות בחירה יכלו ללכת לקלפי כדי לבחור 197 ראשי ערים ומועצות ערים ו-45 אסיפות אזוריות ואזוריות. שיעור ההשתתפות בבחירות אלו עומד על 49%, המהווה ירידה של 7.2% בהשוואה לבחירות הקודמות ב-2018. ירידה זו בהשתתפות הפלסטינים בפנים מודגשת.

בחירות אלו היו אמורות להתקיים לפני 4 חודשים, אך בשל פלישת המשטר הציוני לעזה ותנאי המלחמה בכבושים שטחים, הוא נערך לפני ארבעה חודשים. החודש נדחה. בנוסף, הבחירות אתמול לא נערכו ב-11 ערים כבושים בדרום ובצפון השטחים! בחירות אמורות להתקיים ב-11 ערים אלו ב-19 בנובמבר (9 חודשים מאוחר יותר).

בין כ-7.2 מיליון אנשים בעלי זכות בחירה, יותר ממיליון איש הם אזרחים הערבים שחיו בשטחים הכבושים של 1948 הם בעלי זכות הבחירה ולכנות את עצמם "פלסטינים בפנים"; אבל התקשורת המערבית מתעקשת להסיר את שם התואר הפלסטיני ולכנות אותם "48 ערבים"!

ההשתתפות בבחירות בתקופה זו הייתה נמוכה ובין הפלסטינים בפנים יש זכות בחירה) הגיע לרמה הנמוכה ביותר בעשורים האחרונים. בינתיים, מספר מועמדים ערבים נלחצו על ידי הכובשים. לדוגמה, בעיר "אום אל-פחם", האדם הראשון ברשימת הקואליציה בין שתי המפלגות "אל-בלד" ו"אל-תג'אם אל-וותני" הוא עורך דין מוסלמי מפורסם בשם "אחמד ​​ח'ליפה" אשר נכלא על ידי הפולשים בביתו בעיר "חיפה"!

השתתפות האזרחים הערבים בבחירות אלו מדווחת כנמוכה מאוד. כך למשל בעיר אום אל-פחם דווח על פחות מ-20% עד השעה 19:00 שעון מקומי, בעוד שבבחירות הקודמות ב-2018 שיעור ההשתתפות – עד למועד זה – בעיר זו עמד על יותר מ-40%. . או בעיר "מיססה" – עד השעה 7 שעון מקומי – ההשתתפות הייתה נמוכה מאוד והיא הייתה צפויה להגיע עד תום ההצבעה ל-50% לכל היותר; זאת למרות שבבחירות הקודמות השתתפו בבחירות כ-80 אחוז מהזכאים.

לאחר סיום ההצבעה וספירת הקולות, שיעור ההשתתפות של אזרחים ערבים (פלסטינים בפנים) הוכרז בנפרד. לא נעשה; אבל אפשר להעריך את זה יחסית מאזורי ההצבעה. הערים הערביות המאוכלסות ביותר הן אל-נצרה, אום אל-פחם ואל-רהט, שבהן סטטיסטיקת ההשתתפות היא 40%, 50%, בהתאמה, ורק באל-רהט עם 72.1% השתתפות. כך גם בבחירות 2018 השתתפות הציבור עמדה על 84.2%, שהפעם ירדה ב-12.1%.

הירידה בהשתתפות ניכרת למדי גם בקרב ערים עם ערבי מצוי. -אוכלוסיה יהודית. תל אביב ויפו הן אזורי בחירה משותפים כדי להגדיל משמעותית את שיעור היהודים. אבל במחוז בחירה זה, שיעור ההשתתפות הוא רק 40%. בחיפה ובירושלים יחס זה מגיע ל-38.7 ול-30.8%.

באופן כללי, לפלסטינים בפנים יש השתתפות חזקה יותר בבחירות המקומיות מאשר בבחירות לכנסת. בבחירות 2018 הגיע יחס ההשתתפות של פלסטינים בפנים ושל אזרחים ערבים בעלי זכות בחירה ל-84%; בעוד היחס הזה בין יהודים למתנחלים היה רק ​​55%. לשם השוואה, די לדעת שבבחירות לכנסת עמד שיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים על 53% ומתנחלים יהודים על 75%.

במקביל, האיומים של הימין הקיצוני גרם לחלק מהאזרחים הערבים, להרגיש מאוימים על הישרדותם. במקרה זה, במהלך השבוע האחרון, היו מחלוקות נרחבות בין הפלסטינים בפנים, שתיאורם אינו כלול בכתבה זו.

פלסטינים בפנים

פלסטינים פנימיים או ילידים דוברי ערבית שחיו בשטחים הכבושים ב-1948 הם אותם פלסטינים שסירבו לעזוב את מולדתם במהלך הפלישה הציונית ב-1948, ובזמן הקמת המשטר הציוני, כפי מיעוט אתני שחי בטריטוריה זו על ידי הממשלה דאז הכיר וקיבל מסמכי אזרחות. האנשים האלה – בדרך כלל – קוראים לעצמם "פלסטינים בפנים"; אבל בספרות הרשמית (המשפטית) הם נקראים "מיעוט ערבי" ובתקשורת המערבית הם נקראים "ערבי 48". רוב האנשים הללו – בעוד הם חיים בשטחים הכבושים כבר שלושה דורות – קוראים לעצמם " פלסטיני" ומדברים ערבית.

רוב הפלסטינים בפנים הם מוסלמים, רובם מהמסורת וחלק מהדת הדרוזית. מיעוטם גם נוצרים. בנוסף, יש ביניהם עוד כמה כתות ודתות.

לפי המפקד הרשמי ב-2019, לאזרחים ערבים יש אוכלוסייה של כמיליון ותשע מאות אלף איש; במילים אחרות, קרוב ל-21% מהאוכלוסייה הם אזרחי המשטר הציוני. רוב האנשים הללו מתגוררים בערים ובאזורים מיושבים ערבים.

יצוין כי בנוסף לאנשים אלו, ישנה עדיין אוכלוסייה משמעותית של ערבים ילידים המתגוררים בכבושים שטחים שיש להם אזרחות של המשטר הציוני הם לא ידעו שאנשים אלו מתגוררים בעיקר במזרח ירושלים ובערים סמוכות כמו יפו וקיבלו רק "תעודות קבע". בקטגוריה זו נכללים גם חלק מאזרחי הגולן הכבוש, כמו גם השבטים הערבים החיים במדבר הנגב. "צפת", "עכו" ו…), "משולש" (כולל הערים " כפר קרע", "אום אל-פחם", "אל-טייבה" ו…), "גולן", "בית אל-מקדס" ו"מדבר נגב" ». הערים החשובות ביותר המאוכלסות בעיקר על ידי ערבים הן "מזרח ירושלים", "אלנסרה", "רהט", "אום אל-פחם", "אלרחתא", "סוחנאין", "כפר קאסם" ו.. בנוסף, 8 ערים גדולות בשטחים הכבושים הם גם יש להם מיעוטים ערביים משמעותיים. ערים אלו היו ערים ערביות לאורך ההיסטוריה; אבל פשעי הציונים – במיוחד בשנות ה-40 עד ה-60 של המאה הקודמת – גרמו להגירה שלילית של ערבים, שבמקביל להתיישבות הציונים שינתה למעשה את הרכב האוכלוסייה לטובת יהודים. החשובות מבין הערים הללו הן "עכו", "עופרת", "חיפה", "יפו" ו"באר שבע".

מאז כיבוש האזורים הללו, הציונים ניסו במשך יותר משני עשורים לאלץ את ילידי האזורים הללו לעזוב את מולדתם ולהגר על ידי ביצוע פשעים והרג אזרחים ערבים. "הטבח הגדול בכפר קאסם" הוא אחת הדוגמאות המובהקות לפשעים אלו. כתוצאה מפשעים אלו נאלצו רוב האזרחים הערבים לעזוב את מולדתם, אולם חלק מהילידים הערבים שנשארו באזוריהם שכנע את הציונים ש"עליהם לקבל את "אזרח ערבי" כמציאות בשטחם. . מאז, אחת מתכניות הביטחון החשובות ביותר של הכובשים הייתה ה"אלינגי" או "ניכור הזהות העצמית" של הפלסטינים בפנים; כדי שיראו את עצמם "ערביי ישראל" או "מיעוט ערבי בישראל" וישכחו את זהותם הפלסטינית! הרעיון הזה תפס אחיזה, כך שבמהלכו היינו עדים לסולידריות הרחבה של האזרחים הערבים עם הפלסטינים במזרח ירושלים, בגדה המערבית ובין הפלסטינים. עַזָה. למעשה, אחת ההשלכות החשובות של אותו מבצע הייתה שכל ארבעת עמודי התווך של האומה הפלסטינית דיברו יחד על "אחדות החזיתות" ו"גורל משותף" ופעלו נגד הכובשים בסולידריות.

עימותים קשים בין הכובשים לפלסטינים בפנים

עם תחילת פלישת המשטר הציוני לרצועת עזה, ההקצרות וההתקפות על הערבי הפלסטיני גם אזרחים בתוך השטחים הכבושים התגברו. כדי שהתקשורת העברית, בדיווחיה מבתי המשפט של המשטר הציוני, תודיע על הצפיפות והצפיפות בתיקים של האזרחים הערבים. ו"דרישה לסיום המלחמה" שמבחינה משפטית יש לה גרם לרדיפה ועימות עם הפלסטינים בפנים על "התמיכה באויב במהלך המלחמה".

לדוגמה, יום שני השבוע מאי יונס, אחת הבלוגריות הערביות המפורסמות המתגוררות בערארה, נידון לתשלום של 25 אלף שקל ושנה מאסר בגין עבירת הזדהות עם ילדים פלסטינים. באותו יום קיבל גם מוחמד קילאני בן ה-25 מאום אל-פחם גזר דין חדש מבית המשפט.

יום אחד בלבד לפני כן, רמי מחאמד בן ה-26 מאותה עיר (אום אל-פחם) הורשע גם באשמה של "מגע עם האויב" ו"תמיכה בטרור", בעוד עורך דינו אומר כי אין כלל אישום כזה ורק האהדה לילדי עזה נגרמה. מתן המשפטים הללו. בדוגמה אחרת, "טארק דאואר", פעיל פלסטיני מהעיר עכו, נשפט בגין אותו אישום. טארק דאואר הוא אחד הפעילים הפלסטינים הידועים בפנים הארץ, המופיע מרצונו במקום הקדוש הזה בכמה ימים מיוחדים כדי להגן על קדושת מסגד אל-אקצא מפני פלישת אזרחים יהודים.

אחמד יונוס, עורך דין ואזרח ערבי נוסף, מדווח אף הוא על "אכזריות כלפי אזרחים ערבים". לדבריו, במהלך 4 החודשים האחרונים, במקרים רבים, אזרחים ערבים נשפטים ללא כל ראיה ופשוט תחת הכותרת "ביצוע פשעים נגד ביטחון המדינה", ובחלק מהמקרים, הראיות להאשמות אלו מוסתרות מעורכי הדין של הנאשמים – בתואנת שווא של "סיווג צבאי". הם בונים!!

התעצמות התקפות גזעניות נגד אזרחים ערבים

במקביל ללחצים הללו, בשבועות האחרונים מתופפים קיצונים ציוניים התקפות גזעניות נגד אזרחים ערבים והפלסטינים בפנים מכים. לשיא הפיגועים הללו יש לכנות את האירועים הקשורים ל"חודש הרמדאן הקדוש" או "מניעת הקריאה לתפילה במסגדים של העיר "לד", אשר יש להסביר בדו"ח אחר.

מחבר : אלירזה מג'ידי, מומחה לנושאים אזוריים

סוף הודעה/