המטרות מאחורי המסך של ממשל ביידן להחיות את פתרון שתי המדינות בסוגיה הפלסטינית

לפי קבוצת סוכנות הידיעות תסנים, בשבוע שעבר, שעות לאחר שמשרד החוץ האמריקני הכריז על ביקורו התקופתי של אנתוני בלינקן, שר החוץ של המדינה הזו, באזור, האתר האמריקני Axios הודיע ​​כי בלינקן ביקש מהמשרד שלו לבחון את האפשרויות הפוליטיות של ההכרה במדינה הפלסטינית על ידי ארצות הברית והקהילה הבינלאומית, לאחר המלחמה בעזה.

במקביל לטענה זו של "אקסיוס" "כמה אנליסטים מערביים ואמריקאים טענו שהסדר הזה של "בלינקן" מראה על שינוי בגישה של ארצות הברית כלפי פתרון שתי המדינות בפתרון הסוגיה הפלסטינית. האנליסטים הללו טוענים שבמהלך השנים האחרונות, המדיניות האמריקנית כלפי פתרון שתי המדינות – המביאה להיווצרות שתי מדינות פלסטיניות ויהודיות בפלסטין ההיסטורית – התבססה על משא ומתן דו-צדדי בין אש"ף למשטר הציוני, אך כעת בעיצומה של המלחמה בעזה. כאופציה דיפלומטית שוקלים פתרון שתי מדינות והקמת מדינה פלסטינית באמצעות ארה"ב והקהילה הבינלאומית.

כשהציונים אפילו לא מוכנים להקשיב להצעות כאלה, זה מעלה בראש את השאלה ש"האם ארצות הברית מתכוונת להכיר במדינה העצמאית של פלסטין ללא רצון המשטר הציוני?" האם הנושא מגיע בשלב הנוכחי?" המדינה העצמאית של פלסטין

תוכנית שתי המדינות – הוצע על ידי "בוש" האב בתחילת שנות ה-90 – לפני כניסתו של דונלד טראמפ לתפקידו בבית הלבן, היא הוצעה כאסטרטגיה של המפלגה "הדמוקרטית" וה"רפובליקנית". נשיאים אמריקאים, מקלינטון ואובמה ועד בוש הרפובליקני, דיברו על הקמת שתי ממשלות פלסטיניות ויהודיות והביעו זאת כדרך היחידה לפתור את הסוגיה הפלסטינית באמצעות משא ומתן ישיר בין אש"ף למשטר הציוני.

נשיאים לפני "טראמפ" כנראה העלו את הפתרון הזה על סדר היום שלהם, אבל במשא ומתן שהתקיים בין 1994, לאחר אוסלו ו-2013, בין אש"ף והמשטר הציוני, תמיד נחשב לאינטרסים של הצד הציוני. במהלך המשא ומתן "קמפ דייוויד 2", האמריקאים החזיקו את יאסר ערפאת כבן ערובה בוושינגטון במשך שבועיים תחת הלחץ העז ביותר באמתלה של משא ומתן לאלץ אותו לתת ויתורים כבדים לציונים. במשא ומתן של 2013, "אובמה" השאיר את התיק לא גמור והעלה את המקרה של משא ומתן גרעיני עם איראן על סדר יומו משום ש"נתניהו" סירב לשחרר את השלב הרביעי המובטח של האסירים הפלסטינים.

טראמפ והסרת תיק שתי המדינות

עם כניסתו של טראמפ לתפקיד, הגישה האמריקנית הראתה את פניה האמיתיות לפלסטינים, וטראמפ הציג רשמית את תוכנית "עסקת המאה". הוא זרק שתי ממשלות לפח. . שינוי הגישה הזה קרה בזמן שאף פקיד אמריקני לא הציע רשמית לנטוש את תוכנית שתי המדינות, ואפילו טראמפ ב-2019 בשולי עצרת האו"ם עם נתניהו, הודיע ​​לו רשמית שהפתרון היחיד לסוגיה הפלסטינית הוא זה הפתרון של שתי ממשלות, אבל זה היה רק ​​חלון ראווה של המחווה הדמוקרטית של האמריקאים, ופעולותיו המעשיות של טראמפ היו לגמרי בכיוון ההפוך של הקמת שתי ממשלות.

העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לקודס, סגירת משרד אש"ף בניו יורק, הכרה בריבונות המשטר הציוני על רמת הגולן והפסקת סיוע הבית הלבן לפליטים הפלסטינים של האו"ם. הסוכנות. אונר"א" היו כולם אמצעים שישמידו את תוכנית שתי המדינות ועם כל הטענות של הפקידים האמריקאים – שהאסטרטגיה האמריקאית היא עדיין תוכנית שתי המדינות – היא הראתה שאמריקה לא רוצה בהקמת מדינה פלסטינית .

"ביידן" והמשך הפוליטיקה של הערות

כאשר ביידן נכנס לתפקידו כנציג המפלגה ה"דמוקרטית" – שמתיימר ליישם את האסטרטגיה של שתי הממשלות – הוא לא נקט כל פעולה על מנת לקדם את התיק האמור. "אבו מאזן", ראש הרשות הפלסטינית – שהתאכזב ממנו בתום תקופת "טראמפ" – עם עלייתו של "ביידן" לשלטון, ביקש ממנו שוב ושוב ליזום משא ומתן דו-צדדי עם המשטר הציוני על מנת להקים מדינה פלסטינית עצמאית… אבל "ביידן" סירב לקבל את הנושא הזה ואפילו לא הבטיח ל"אבו מאזן" לנהל משא ומתן עם המשטר הציוני. מעשה זה של "ביידן" בוצע בדיוק בהתאם לרצונותיהם של "נתניהו" ושלטונות המשטר הציוני, שדחו תמיד כל משא ומתן עם הממשלה העצמית בהתאם לתוכנית שתי המדינות.

עכשיו בעיצומה של המלחמה בעזה – כשהמשטר הציוני נקלע למבוי סתום של יוזמת ההתנגדות – כש"ביידן" בבחירות קמפיין וצריך להכריז על ניצחון בתחום הדיפלומטיה, "אנטוני בלינקן" הוא מדבר על ההכרה במדינה הפלסטינית לאחר המלחמה. הצהרות המכילות מספר נקודות נסתרות. מדינת פלסטין העצמאית

ארה"ב, שהראתה בפועל , מעולם לא דרשה הלכה למעשה את יישום תכנית שתי המדינות. והיא תמיד העלתה את התיק הזה לשטח לכאורה ובהתאם לאינטרסים של המשטר הציוני, כעת היא זקוקה לתיק הזה יותר מתמיד ויש סיבות חזקות לכך לתת ודאות להתמקדות האמריקאית במקרה זה.

הצורך לזכות באמריקאי דעת הקהל במערכות בחירות

כפי שהוזכר בשורות הקודמות, "ביידן" נמצא כרגע ב- באמצע מערכת הבחירות עם "דונלד טראמפ", בנוסף לצורך ברוגע ומניעת המשבר זקוקה נואשות לניצחון דיפלומטי, ואף מקרה לא ישלים את המחווה הדמוקרטית של ביידן כמו הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. לכן, העלאת תיק זה עבורו ועבור חברי מפלגתו היא הכרח כדי להשיג את דעת הקהל האמריקאית, במיוחד בשנה שלפני הבחירות לנשיאות במדינה זו; במיוחד מאחר שלביידן לא היה מקרה מוצלח בזירה האזורית בתקופת נשיאותו והוא הותקף קשות על ידי מבקרים עקב נסיגתו מאפגניסטן והמכות שספג בעיראק ובסוריה.

עכשיו במצב הזה, ובזמן שהוא מול יריבו, "טראמפ" ספג ירידה בפופולריות בהשוואה לתחילת כהונתו, ו"טראמפ" הוא גם בשל ההתמקדות ב"העסקה המאה שהציג את עצמו לא יכולה להתמקד בתוכנית שתי המדינות, הכלי הטוב ביותר לנקוט עמדה דמוקרטית בפתרון הסוגיה הפלסטינית הוא לדבר על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. בפרט, במהלך כמעט 4 חודשי המלחמה בעזה, ביידן סיפק את כל מה שהציונים היו צריכים כדי לנהל מלחמה בעזה, אפילו יותר ממה שהם היו צריכים, ולפי משקיפים רבים, הוא הנאשם מהדרג הראשון. מבחינת דעת הקהל. זה נחשב במלחמת עזה.

לחץ נתניהו לגבי עתיד עזה

מאז תחילת ההתקפות של המשטר הציוני על רצועת עזה ו במיוחד מאז תחילת המבצעים הקרקעיים, בין ארצות הברית למשטר הציוני היו מסוכסכים לגבי עתידה של עזה לאחר המלחמה. "נתניהו" רוצה את נוכחות המשטר הציוני בעזה ושליטה על המצב הביטחוני באותו אזור עם שינויים מסוימים בגיאוגרפיה של עזה. אבל ארה"ב רוצה את נוכחותו של ארגון השלטון העצמי או דמות פלסטינית פשרנית ברצועת עזה מבלי לשנות את מעמדה הגיאוגרפי. והמאמץ שהוא עושה בכיוון בניגוד לרצון האמריקאים מאלץ את ממשלת "ביידן" לשים לחץ עליו כדי לשים את רצונו במושב ולמנוע את פעולותיו החד-צדדיות של "נתניהו". התוכנית של שתי ממשלות וההצעה כי ארה"ב מתכוונת להכיר במדינה הפלסטינית היא הכלי הטוב ביותר ללחוץ על נתניהו לקבל את בקשת האמריקנים.

הנעת מתפשרים פלסטינים ותומכיהם האזוריים

הכרזה שאמריקה מבקשת להכיר במדינה הפלסטינית היא הפרס והתגמול הטובים ביותר עבור המתפשרים הפלסטינים שלא הגיעו לשום תוצאות במשך 30 שנה מאחורי חדר המשא ומתן עם המשטר הציוני. אמריקה הודיעה על כוונתה להכיר במדינה הפלסטינית ללא מו"מ תביא להם תוצאה שהם אפילו לא הגיעו להיערכות לקראתה בעשר השנים האחרונות, כך שזה יצור עבורם תמריץ מרובה לעבוד עם אמריקה בדרך זו. שיתוף הפעולה הזה יעניק יותר כוח לאמריקאים ביישום הדרישות האזוריות שלהם.

קואליציה מעין אזורית

באזור מערב אסיה, בעלות הברית של המערב וארצות הברית בשל חולשתו של סיעת הפשרה הפלסטינית וכישלונה בהגעה לתוצאה בשטח הם הוצבו בעמדה חלשה. לכן, עם פרסום הנושא הזה על ידי וושינגטון, יצטרפו לאיחוד המפלגות האזוריות התומכות בפיוס, כמו חברי מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ הפרסי והליגה הערבית – שמוכנים ליישם את התוכנית הזו יותר מהפשרנים הפלסטינים. מדינות בדרך זו, ולמעשה תקום קואליציה מעין-אזורית, יוקמו שתי ממשלות ליישום התוכנית. פעולה שהאיחוד האירופי תומך בה ויתמוך בה מאוד.

נטישת ההתנגדות

אבל הנקודה החשובה ביותר בהכרזה על נכונותה של ארצות הברית להכיר במדינת פלסטין, קוד זה סוד שאף פעם לא מועלה על ידם, אבל נראה שהמטרה הסופית היא אותה סוגיה, והיא להסיר את ההתנגדות ממשוואות השדה של הקרב הזה במצב שבו כל ההצלחות בשטח הן ידי ההתנגדות.

אחרי כמעט 4 חודשים של פשעי מלחמה ברצועת עזה, המשטר הציוני לא השיג תוצאות בתחום זה , שבוצע בתמיכה מלאה של ארצות הברית והמערב. ארצות הברית, שהתנגדה רשמית להפסקת אש מוחלטת ברצועת עזה, ביקשה להשמיד את ההתנגדות והחמאס בעזה. אך כעת, עם שחיקת המלחמה, התברר כי למשטר הציוני אין ברירה אלא לעמוד בתנאי ההתנגדות.

האמריקנים בסדר הם יודעים שהמשטר הציוני, שנמצא בלחץ העז ביותר מצד דעת הקהל בעולם והשטחים הכבושים, חייב להקדיש את השטח להתנגדות במצב זה, והקדשת השדה להתנגדות היא סופו של המשטר הציוני. לכן, הוא רואה את הדרך היחידה להתמודד עם הנושא הזה בהכרה במדינה הפלסטינית, כדי להעמיד את ההתנגדות במצב זה שבו יצטרך למסור את עזה לפשרנים הפלסטינים בעתיד.

נקודה זו היא מפתח הזהב של הפעולה הנוכחית של האמריקאים והיא מצריכה ערנות של מנהיגי ההתנגדות לפעול על מנת לסיים את המלחמה בכזו דרך שהאמריקאים לא יכולים לנקוט בפעולה הזדונית הזו כדי לחסל את פלסטין בעתיד ולמחוק את הניצחון. נהדר לנטרל אותם בסערת אל-אקצא. ניצחון גדול שיהיה תחילת קריסת המשטר הכובש וחירות פלסטין.

סוף ההודעה/