סערת אל-אקצא הראתה כי הרס ישראל בר השגה
לרגל יום עזה, סמל ההתנגדות הפלסטינית, הודה חאלד קדומי, נציג תנועת חמאס באיראן, לתמיכת מדינות מוסלמיות ולא מוסלמיות, במיוחד תימן ודרום אפריקה, ואמר לתסנים כי העולם נכנס למדינה. שלב הטלת אחריות על המשטר על פשעיו. |
לפי קבוצת סוכנות הידיעות תסנים, במקביל לבואו של 29 בינואר, "יום עזה; סמל ההתנגדות הפלסטינית", סוכנות הידיעות תסנים בשיחה מיוחדת עם "חאלד קדהומי", נציג של תנועת חמאס בטהרן, קראה מחדש את התפתחויות המקרה הפלסטיני, במיוחד לאחר קרב סערת אל-אקצא. במלחמה זו, תמיכה בינלאומית, לרבות קיום מצעדים והפגנות עממיות ברחבי העולם, הגשת תביעות ותלונות בינלאומיות נגד המשטר הציוני, וגישת דעת הקהל ברמה הבינלאומית, תמכה בתושבי עזה.
.
תסנים: מר ד"ר חאלד קדומי, נציג תנועת חמאס בטהרן, בעודו אומר שלום, תודה על הזמנת תסנים סוכנות הידיעותתודה שהסכמת לעשות את הראיון הזה. 29 בינואר, המכונה באיראן "יום עזה". הוא ידוע כסמל ההתנגדות הפלסטינית, הוא ידוע כ"יום פורקן" בהיסטוריה ובתרבות הפלסטינית. מה הסיבה לשם זה בתרבות הערבית ובקרב הפלסטינים?
** חאלד קדומי : בשם אלוהים. אם נשים לב לסוגיה זו בגישה מדעית ועמוקה, נגלה שיש קווי דמיון בין סערת אל-אקצא ליום אל-פורקאן, שמשמעותו יום ההפרדה בין טוב לרע. ביום זה התייצבו תושבי עזה לראשונה נגד התקפת המשטר הציוני, תוך הסתמכות על יכולת ויכולות ההתנגדות של בני עמם. לפני תחילת קרב סערת אל-אקצא, היינו עדים ל-4 קרבות בין ההתנגדות הפלסטינית בעזה לאויב הציוני, הראשון שבהם היה קרב פורקאן.
הציונים מתייחסים לקרב הזה ככתם הבושה. מטרת הציונים בקרב זה הייתה להצליח להרוס את כוחה של ההתנגדות הפלסטינית בעזה באמצעות פלישה צבאית, שהיא כמו כתם שמן שנופל על בד ומתפשט בהדרגה ומתרחב. תמיד להרוס; להרוס את חמאס, להרוס את הג'יהאד האסלאמי, להרוס את כל תנועות ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית לנצח, אשר בחסדי ה' לא רק שלא הצליחו בעניין הזה, אלא שלאחר מכן היינו עדים למלחמות רבות אחרות בין ההתנגדות הפלסטינית לאויב הציוני. המקרה האחרון שבהם הוא הקרב האחרון בסערת אל-אקצא.
לכן, כפי שאמרת, ליום הזה היו השפעות אדירות על העולם העולמי רמה וכך זכור כי ה-29 בינואר, שהוא יום השנה למלחמה בשנים 2008-2009, נקרא יום אל-פורקאן.
תסנים: הזכרת שמאז מלחמת 22 הימים ועד היום , הקרבות היו סכסוכים רבים בין העם לבין קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות והישראליות בצורת גשם של רקטות והפצצות, תקיפות קרקע וכו', שראינו כסמל מובהק לסכסוך זה במבצע סערת אל-אקצא. כיצד יכלו קבוצות ההתנגדות לסבול רמת לחץ כזו? להמשיך להתנגד? ישראל היא למעשה משטר שנהנה מתמיכה דיפלומטית, צבאית וביטחונית מקיפה של מדינות אירופה והמערב. כיצד הצליחו תושבי עזה להמשיך בהתנגדותם במצור וללא אותה גישה כמו הציונים?
**חאליד גאדומי: הזכרת את הנקודה הנכונה. רצועת עזה מוגבלת לשטח גיאוגרפי של 365 קמ"ר בלבד ולרצועת חוף, ובפועל אין לה כוח תמרון צבאי רב. במצב כזה, אין לך אפשרות לאמצעים צבאיים ומבצעיים משמעותיים. במקביל, היית עד לגישה הצבועה והשתיקה של ממשלות העולם כלפי המצור על תושבי עזה. כולם מודים שפשעי מלחמה נגד פלסטינים מתרחשים כבר 75 שנה, אבל לא ראינו שום תגובה בפועל. הפלסטינים שחיו בשטחים מ-1948 עד 1967, קודס, עזה והגדה היו תמיד מדוכאים וזה טבעי שאם אותה מגמה תימשך, הנושא הפלסטיני יישכח בהדרגה.
במצב כזה, אנחנו הפלסטינים היינו נהרגים בפעולה גם ללא פעולות אל-אקצא ופורקאן, וילדינו היו ממוקדים בהתקפות ישראליות בחדרי השינה שלהם ועושים קדושים קדושים. מסיבה זו כולם הבינו את העובדה הזו והלכו למען חירות פלסטינית וקדושת קדושים בכבוד. רצועת עזה, תנועת ההתנגדות האסלאמית | חמאס, פלסטין, " src="https://newsmedia.tasnimnews.com/Tasnim/Uploaded /Image/1402/11/01/14021101203451274292346610.jpeg"/>
תסנים: אז אפשר לומר שהפלסטינים בחרו בקדושת קדושים בין מוות לקדושה… .
אנחנו גם מאמינים ב צדק, ועל סמך זה אני אומר שבעצם אין לנגד עינינו פתרון אחר מלבד מות קדושים. למעשה, התנגדות היא אופציה חובה והכרחית עבורנו הפלסטינים, לא הייתה מלחמה. למה היינו צריכים לצאת למלחמה ולהתנגדות? האם מישהו רוצה שבנו או בתו ימותו בצורה כזו? לא, אמנם קדושת קדושים בדרכו של אלוהים היא דבר נעלה, אבל אף אחד לא אוהב לאבד את חייו בדרך זו. כתוצאה מכך, אין ברירה אחרת מלבד התנגדות וקדושת קדושים לפנינו.
למעשה, קדושת קדושים היא עמוד התווך העיקרי של מעמדו של עמנו ב פלסטין והסיבה לניצחון ההתנגדות. למעשה, הצלחתו של אלוהים, צדקתו ואמונתו האיתנה בעניין פלסטין הם שאפשרו את ההצלחות הללו. אם העם הפלסטיני לא היה מלווה אותנו, לא היה ניצחון.
תסנים: בלי קשר למניעים שהיו קיימים בעיני העם הפלסטיני ואתה הסברת את זה, עכשיו אחרי יותר ממאה ימים מאז בתחילת מבצע סערת אל-אקצא, ראינו כמות גדולה של הפצצות באזורים שונים בעזה, אבל מעולם לא ראינו פלסטינים ממהרים לכיוון הגבולות כדי לעזוב את המחסום הזה ולעזוב את עזה. הנושא הזה מראה שתושבי עזה אוהדים לחלוטין את רעיון ההתנגדות. נראה כי פרק הזמן של מאה ימים הוא הזמן המתאים להערכה מדויקת של התפתחויות קרב אל-אקצא. לדעתך, כיצד ניתן להעריך את ההתפתחויות שהתרחשו במהלך סערת אל-אקצא, לרבות התקפות המשטר הציוני וההתנגדות שהתרחשה מצד הפלסטינים, מה היו ההישגים והנזקים שנגרמו כתוצאה מהקרב הזה על הפלסטיני. התנגדות ועד כמה אנחנו יכולים לקוות לעתיד? רק קבוצות כמו הג'יהאד האסלאמי וחמאס פועלות כגרילה. זאת אומרת, ראשית, המלחמה האחרונה הייתה מלחמה מאולצת שנכפתה על הפלסטינים; שנית, ההישגים העיקריים של ה-7 באוקטובר וההתנגדות שלנו בפלסטין ובעיקר בעזה הוכיחו שניתן להביס את ישראל; אנחנו יכולים להתעמת עם ישראל ולנצח בקרב. בעיה שרבים חשבו בעבר שהיא רחוקה מהמציאות שההתנגדות עלולה להשמיד את ישראל.
כעת הוכח שהבעיה הזו היא דמיונית והיא הוא לא רחוק מהמציאות וזה משהו זמין ובר השגה. היום הוכיחו לוחמי ההתנגדות הפלסטינית בחמאס ובג'יהאד האסלאמי וחברים נוספים בהתנגדות שהם יכולים לפתור בעיה זו בנשק האמונה, האמונה והקדמה. התחלנו את ההתנגדות שלנו בזריקת אבנים, אבל עכשיו, ברוך השם, יש לנו טילים עם טווח של 200 ק"מ. מהיום הראשון ועד עכשיו, העבודות והפעילות של ההתנגדות התקדמו בהדרגה.
הנקודה השנייה, חסרת תקדים הסבלנות והסובלנות של העם הפלסטיני נגד הפשעים הללו של המשטר הציוני. לדעתי, גם הנושא הזה הוא הישג גדול שהיום למרות המשבר האנושי חסר התקדים שנגרם מפשעי המלחמה של המשטר הציוני פקד את האומה הפלסטינית ועמנו עמד עד היום בזכות חסד ה' ואף דורש נקמה גדולה ממנהיגי ההתנגדות. יש להמשיך בתהליך זה עד לשחרור או לפחות הסרת המצור ולהגשמת חיים נדיבים ומכובדים של פלסטינים בעזה ומניעת חילול המקומות הקדושים, לרבות קודש הקודשים ואף המקומות הקדושים לנוצרים.
לדעתי, בנוסף להישגים צבאיים, היינו עדים להישגים גם בתחומים נוספים. מבצע סערת אל-אקצא השיג הצלחה בתחום הפוליטיקה, הדיפלומטיה והתקשורת הן ברמה הפלסטינית, ברמה האזורית והן ברמה העולמית. היום אפילו האזרחים והממשלה של בוליביה, שהם לא ערבים, לא מוסלמים, ואפילו לא פלסטינים, ניתקו את היחסים עם ישראל. זוהי אותה תחושת אנושיות שאדם חש הזדהות עם הכאב והסבל של בן אדם אחר.
שאלה זו נוצרה עבור כולם למה שהפלסטינים יסבלו מפשעי מלחמה אלה במצב שכוחות הכיבוש הציוניים הם הניצולים היחידים ממלחמת העולם השנייה? אחרי זה ראינו את הסולידריות של תושבי אמריקה, אנגליה, גרמניה ודרום אפריקה עם הפלסטינים. משמעות הדבר היא ניצחון הנרטיב האנושי מול הנרטיב של המשטר הציוני.
היום ממשלת דרום אפריקה היא פוליטית וכלכלית נורמלית וכלכלית. מדינה נייטרלית במשבר הזה, אבל השאלה היא למה הם פנו לבית המשפט הבינלאומי והגישו תלונה נגד פשעי הישראלים? לראשונה ב-75 השנים האחרונות, ישראל נתונה באחריות לפשעיה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, וכתוצאה מכך ניתן לומר כי מדובר בניצחון ברמה הסיפורית.
ב- הרמה המדינית, לישראל מבודדת כדי לסייע לציונים הקימו האמריקנים גשר אווירי בעזרת לוחמם, ואף בימים מסוימים יוצאים יותר מ-50 מטוסים אמריקאים לשטחים הכבושים כדי לשלוח סיוע. כתוצאה מכך, ניתן לומר כי חלק מהישגי העם הפלסטיני במהלך מבצע סערת אל-אקצא הושגו ברמת השטח. כיום מתאספים מאות אלפי ציונים ברחובות תל אביב נגד ישראל, נתניהו ומנהיגי צבא ישראלים מושחתים.
ניצחונותיה הפוליטיים של ישראל הם מודחים לשוליים וכיום, אפילו הדמויות הדיפלומטיות המובילות בעולם נרתעות מהליכה עם דיפלומטים ציוניים, כי הם אינם יכולים לשאת כלל לשמוע ביקורת. זה מראה שגם ניצחון ברמה הסיפורית הוא הישג חשוב. במילים אחרות, ניתן לומר שישראל הפכה לנטל מוסרי עבור יוצריה וכוחות המערב אינם יכולים אפילו לענות לבני עמם.
הזכרת את תושבי פלסטין ועזה, אני מאמין שנושא התמיכה של תושבי העולם באנשי עזה או פלסטין היה קיים בעבר. אבל הפעם, כמו גל חדש ונשימה חדשה, הוא נשף על גופה של ההתנגדות הפלסטינית. אפילו מספר האנשים שהגיעו לרחובות כדי להפגין תמיכה בעם הפלסטיני היה מרשים מאוד. האם אתה חושב שנוכחות שדה זו של תושבי מדינות כמו אנגליה, גרמניה, אמריקה או המדינות שהזכרת יכולה להשפיע על המדינאים שלהם ולשנות את דעתם, ובעצם באיזו מידה נוכחותם של תושבי העולם על שלב יכול לעזור בשרטוט עתיד העניין הפלסטיני והאם מימוש החופש של הארץ הזו יעיל? הזכרת שתי נקודות; ראשית, האם שיתוף הציבור הזה שונה לעומת העבר? והסוגיה השנייה היא האם שיתוף הציבור הנרחב הזה משפיע על ההחלטות של מנהיגי המדינות הללו?
באשר לשאלה הראשונה, אני אני חייב לומר שההשתתפות הזו היא באמת חשובה, זו היסטוריה. בשנת 2021, במהלך קרב שמשיר אל-קודס, הנרטיב של ישראל הובס גם הוא, אך למרות הטבח המאסיבי באותו קרב, לא היינו עדים להיווצרות מפגשים עממיים לתמיכה בפלסטין. אבל היום אנחנו רואים שלא רק הנרטיב הישראלי נכשל, אלא הנרטיב הפלסטיני ניצח במהלך הקרב הזה.
ההבדל הזה הוא בעיה. חשוב. אנו רואים שלאט לאט תושבי גרמניה או צרפת שואלים את הממשלות שלהם את השאלה החשובה הזו: מדוע אנו תומכים בישראל? השאלה המרכזית היא שאם ישראל נחשבת לידידה שלנו, מדוע אתה תומך במשטר הזה למרות ביצוע פשעים ופשעי מלחמה? זו שאלה חשובה מאוד המשקפת את העובדה שהדרישות הללו מתגבשות בהדרגה.
אבל הנקודה השנייה ששאלת עליה היא האם המחאות העממיות הללו באמת משפיעות על דעתם של המנהיגים הפוליטיים של המדינות המוזכרות? כן, ביידן הפסיד היום בבחירות של 5 מדינות גדולות, ואז ראינו הקמת הפסקת אש והפוגה הומניטרית. כמובן שהנושא הזה לא נבע מפשעי המלחמה של המשטר הציוני, אלא פשוט מהשפעת הלחץ של דעת הקהל האמריקאית על ממשלת ביידן, שבנוסף לתבוסתו, הוביל גם לכישלון הדמוקרטים. מפלגה.
היום אנו רואים את התפקיד הבולט של דעת הקהל אפילו במזרח התיכון מאינדונזיה ועד מרוקו. פעם חשבנו שאין לנו המזרחים הבנה נכונה של מושג דעת הקהל במדע התקשורת, אבל היום אנחנו רואים איך במלזיה ממשלתו של מר אנואר איברהים לא מאפשרת לעבור לכלי שייט וספינות עם דגל ישראל. דרך החוף של מלזיה. בנוסף, ראינו שבאינדונזיה, כל המאמצים שנעשו במטרה לנורמליזציה בין ממשלת המדינה הזו לבין המשטר הציוני הופסקו עקב מחאות ציבוריות.
נוהג זה חדר בהדרגה לדעת הקהל של מדינות מערביות כמו אמריקה ואנגליה. למשל, באוניברסיטת הרווארד באמריקה, שנחשבה למרכז הציונות, נוכחים כיום אלפי פעילי זכויות אדם נגד המשטר הציוני ברחובות ובאוניברסיטאות. זו הפעם הראשונה מאז 1974 שננקטו פעולות שאיש לא העז לעשות קודם לכן. למשל, באמריקה אף אחד לא העז לדבר נגד ישראל, אפילו אני זוכר ב-1970 ספר בשם "האם מישהו מעז לדבר נגד ישראל?" הוא נכתב על ידי אחד הסנטורים האמריקאים, מר ג'ון פינלי, שגם היום מקיים כנסים גדולים המבקרים ומגנים את תפקידה של ישראל בפוליטיקה האמריקאית, כדי להראות כיצד ישראל מסוגלת להתערב בתהליך קבלת ההחלטות של מדיניות החוץ האמריקאית. ואפילו לובי ציונים היום לא ששים לתמוך בנתניהו.
תסנים: הדבר החדש שקרה במאה הימים הראשונים של סערת אל-אקצא הוא התלונה שהציגה דרום אפריקה נגד המשטר הציוני, ההתפתחות הזו. חשוב במובנים רבים; כי זו התלונה הראשונה שהוגשה נגד המשטר הציוני בבית משפט בינלאומי ואפילו בכירי המשטר הציוני נאלצו להתייצב בבית המשפט כדי לענות. הנקודה השנייה היא שהפעולה הזו נעשתה על ידי ממשלת דרום אפריקה במצב שבו מדינה זו אינה מדינה מוסלמית ואפילו לא נמצאת באזור מערב אסיה ורק מנסה לתבוע את זכויות הפלסטינים על ידי הסתמכות על בני אדם היבטים. איך אתה מעריך את הפעולה הזו והיכן לדעתך תסתיים דרכו של המקרה האמור והאם היא יכולה לעצור את התקיפות הישראליות? האם הציונים בעצם עושים משהו במקרה הזה או לא?
/strong>: יש לך הצביע היטב על כך שקודם כל, מדינת דרום אפריקה רחוקה מאוד מבחינה גיאוגרפית מהאזור שלנו, אבל מבחינת היסטוריה ותרבות, הם תומכים בפלסטין ומתנגדים לכל סוג של אפרטהייד ואפליה גזעית; לכן, הם הבינו שהנושא הזה הוא בעצם נושא אנושי וזכויות אדם. הם חשו שיש להם חובה אנושית להגן על העם הפלסטיני מפני פשעי המלחמה של המשטר הציוני. רק אזרחי דרום אפריקה יכולים להבין היטב אילו תלאות עובר העם הפלסטיני! רצועת עזה, תנועת ההתנגדות האסלאמית | חמאס, פלסטין, " src="https://newsmedia.tasnimnews.com/Tasnim/Uploaded/Image/1402 /11/01/14021101203409602292346410.jpeg"/>
תסנים: באופן דומה, בני תימן, העמים האלה מבינים איזה לחץ סובלים תושבי עזה ובגלל זה הם נכנסו לשדה בכל הכוח…
** חאלד קדומי : כן, אנו שולחים את ברכותינו לאנשי תימן; אבל אני חייב לומר שהתמיכה הזו של העם התימני היא לא דבר חדש. אנחנו אומרים לתושבי תימן, האנשים האלה הם באמת מודל לכל האנושות, לא רק לערבים ולמוסלמים. הם הגיעו לשדה הקרב ללא כל חישובים מדיניים וכלכליים. תפיסת האנושות היא שאדם פתאום אומר לעצמו: "איך אני יכול לשתוק?" היום ראינו איך חברינו התימנים היקרים, במיוחד אנסארולה, נכנסו לשדה הקרב בידיים מלאות ויכולים להוציא לפועל רעיונות יצירתיים ולא רק לנאום.
הם הודיעו, בהסתמך על חוקים בינלאומיים, שכל הספינות עם דגל ישראל לא צריכות להיות נוכחות בגבולותינו. על ישראל להפסיק תחילה את פשעי המלחמה שלה ולאחר מכן לנסוע בים ואף רחוק יותר מגבולות תימן. הם אפילו אסרו על סיוע לישראלים. לכן, הפעולות של התימנים הן באמת מודל עבור אחרים שתוכל ליישם את הרעיונות היצירתיים האלה.
דרום אפריקה היא גם פעולה יצירתית. ו ארגן את חסר התקדים, היום, לראשונה בהיסטוריה, המשטר הציוני רוצח ילדים קיבל דין וחשבון לפשעיו. הם באמת מודאגים, כי בהדרגה תמכו גם מדינות אחרות בפעולה הזו של דרום אפריקה; אפשר לומר שהרעיון הזה זכה להכרה רבה בעולם.
אנו עדים לתחילתו של שלב חדש. שלב העמדת המשטר הציוני באחריות; בעבר, דיאטת הרג ילדים זו לא הייתה אחראית בשום צורה. הם תקפו בסוריה, בתוניסיה ואפילו במלזיה ולא נשפטו בשום צורה. אבל הפעולה האחרונה של דרום אפריקה היא צעד יצירתי בהתמודדות עם המשטר הציוני. למעשה, בשטח אנו עדים לרקטות ולכוח הצבאי של ההתנגדות הפלסטינית, ומחוץ לשטח זה אנו עדים גם לתנועות דיפלומטיות אפילו של מדינות לא-אסלאמיות לתמיכה בעם הפלסטיני. משחק התפקידים המשפטי הזה חשוב מאוד בימינו בצורת רשתות חברתיות, ובמונחים דיפלומטיים הוא חשוב עוד יותר. מחוץ לארץ ישראל, אנחנו רק מלחמה להגנת האנושות ואין לנו שום קשר לדת, דת ודור . המלחמה על דבר צודק ושגוי. איפה אתה נמצא. הנושא של הסערה והסערה היא שבעבר יש לי .
תסנים: בהתחשב בכל ההוראות שיש לך, מה לדעתך מניע את הנושא הפלסטיני? האם אנו מתקדמים לקראת אור או תאורה או עם כל ההישגים והפעולות הללו שעלולים להימחק שוב הסיפור הפלסטיני של נורמליזציה (השוואתית) ושכחה של כולם?
** כוח המשיכה : ההיסטוריה של שיעור זה מיועדת לנו להגן על חירותם כאשר קבוצת אנשים מחליטה להגן על חירותם החופש יתממש. החופש הזה אולי לא יקרה היום, אבל הוא ללא ספק יהיה בעתיד הקרוב. אופייה ואופי של סערת אל-אקצא הם כאלה שאי אפשר לחזור אליה קודם לכן. מטרת הסערה הזו היא לעשות שינוי גדול ורדיקלי, גם בקרב אותם פלסטינים שהתעניינו באסטרטגיות פוליטיות שנפגעו. סערת אל-אקצא החזירה את הנושא הפלסטיני לסדר העדיפויות העליון של העולם האסלאמי והצילה משכחה. המבצע הראה שלארץ ישראל, במיוחד להתנגדות ולבית הספר להתנגדות, הייתה היוזמה לקבוע את תחילת המלחמה ולהגן על העם בו זמנית, ולשנות לחלוטין את אפשרויות הטבלה.
זוהי ירידה שמובילה אותנו לניצחון ועתיד מזהיר מהמצב המשפיל לפני ה-7 באוקטובר. זהו רעיון קוראני וחובתנו האוניברסלית לקום. גם המקטעים השונים של ציר ההתנגדות יישמו לראשונה במבצע זה את רעיון "אחדות הריבועים"; בין אם בתימן ובין אם חיזבאללה בלבנון או בעיראק. בנוסף, אנו רואים מגמה זו בתמרונים דיפלומטיים איראניים.
אל-אקצא סופה, ציר ההתנגדות מרמת האסכולה האינטלקטואלית, לתוך השלב המבצעי של השלב המבצעי. ביצוע. התנגדות היא כעת רעיון מעורר השראה עבור כל האנשים בעולם ואנחנו כבר לא צריכים לשתוק. כיום, הפתרון המדיני והשוויוני של הסוגיה הפלסטינית לעולם הפך בראש סדר העדיפויות. עכשיו העולם הבין שהמשטר הציוני לא מכבד שום חוזה. מה שעלינו לעשות עכשיו זה להפסיק את רצח העם, להסיר את המצור על רצועת עזה, להחליף שבויים, להפסיק את הקדושה, ולממש את החיים המכובדים לעם הפלסטיני.
מעמדה האנושי של עזה היה מסובך ביותר בתקופה זו, ולדוגמא, רבים מחברינו, כולם משכילים, רופאים, מהנדסים ואפילו פרופסורים באוניברסיטה רעבים למצור אכזרי. זה נושא לא קל. להרבה מתושבי עזה אין כיום מחסה ואף מונעים מהם משאבי מי שתייה בטוחים. עלינו לחשוב מדוע מדינות האסלאם לא יכלו לפתוח את מעבר רפיח נגד ישראל? עצירת המלחמה היא העדיפות הסופית שלנו היום. יש לאלץ את המוסלמים ואת העולם הערבי לשנות את המשטר הציוני.
חברים מצריים יקרים ויקרים עד היום קיבלו את פני קציני נתניהו, לטענתם. שמעבר רפיח נפתח על הפלסטינים, אבל בעולם האמיתי יותר מ-100 משאיות לא יכולות להיכנס לעזה דרך המעבר. כיום, על פי הנתונים הסטטיסטיים של האו"ם, עזה דורשת לפחות 1,000 משאיות מדי יום לעזה. אבל בתנאי המלחמה הנוכחיים, המצרים טוענים שהמעבר הזה פתוח, אבל אם תסתכל על תהליך פינוי המשאיות, תגלה שכל המשאיות נוסעות תחילה למעבר המרחק של 60 ק"מ לקרם אבו סלאם. ואחרי המטענים במשאיות נבדקים על ידי האויב הציוני, הם חוזרים למעבר רפיח ולאחר בדיקה של ארבעה מוסדות בינלאומיים מורשים להיכנס לרצועת עזה. ברור שכושר תנועת המשאיות יורד אפילו פחות מ-100 משאיות ביום ב-24 שעות.
זו הסיבה שעלינו להודות שה- צבא המשטר הציוני שטבח בילדים פלסטינים יציב לנו תנאי? יש לשקול תמיד שאלה זו. אל לנו לשאול איך יהיה עתיד המלחמה. במקום זאת, עלינו לקרוא למלחמה זו ולרצח עם בהקדם האפשרי.
תסנים: מר Ghodomi לנקודות הטובות בשיחה הזו שעשית. בראיון זה דנו בהישגי סערת אל-אקצא, תולדות המלחמה בת 22 הימים, הסולידריות של תושבי העולם ואופק העם הפלסטיני, ואנו מקווים שהפשע המתרחש נגד העם הפלסטיני יסתיים בימים אלה. תודה לך ולכל הצופים באפליקציה הזו על החברות שלך. /strong>: אני מודה גם לך.
סוף ההודעה/
מקור חדשות | Tasnim News |
|