הצצה לתוכנית "צומת השלום" של ארמניה; האם פרויקט ירוואן יהיה מבצעי?
בפרויקט "ארבע דרכי העולם" ארמניה מוכנה ליצור מספר שערים למעבר סחורות ואנשים עם טורקיה, אזרבייג'ן, גאורגיה, איראן ורוסיה, וגם יצירת התשתית שלה עומדת על הפרק, אבל זה לתוכנית יש אי בהירות. |
לפי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, ב-26 באוקטובר, ב-Inside the במסגרת פסגת דרך המשי הבינלאומית בטביליסי, ראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן חשף את פרויקט "ארבעת כבישי העולם" של ארמניה, וחשוב מכך, הוא יוביל לכינון שלום בדרום הקווקז, וכתוצאה מכך, הוא יפנה ארמניה לצומת דרכים של פרויקטי תשתית. הם כוללים גם קווי אנרגיה. עם זאת, הפרספקטיבה המוצגת רחוקה מהתנאים בפועל באזור.
כדי להבין טוב יותר את חוסר ההתאמה בין התנאים הנוכחיים של אזור דרום הקווקז לבין הפרספקטיבה המוצגת לגבי "ארבעת הדרכים פרויקט של העולם" עדיף להכיר תחילה את הרעיון של ניקול פשיניאן בקשר להרחבת השלום באזור באמצעות הרחבת דרכי התקשורת בין השכנים למדינות דרום הקווקז.
.
ארבע דרכים של העולם ( צומת שלום ) מה זה?
פרויקט צומת השלום או צומת דרכים של העולם במטרה העיקרית לפתח תקשורת בין ארמניה, טורקיה , אזרבייג'ן ואיראן באמצעות תיקון, בנייה וניצול של כבישים, קווי רכבת, קווי אנרגיה, כבלים וקווי חשמל שהוצעו והוצגו לממשלות, במיוחד ממשלות אזוריות, ולמשקיעים פרטיים לצורך השקעה.
בפרויקט זה המטרה היא לשקם ולתקן קווי רכבת וכבישים קיימים בארמניה, שרובם מחוץ למחזור השירות או פועלים עם הקיבולת הנמוכה ביותר הזמינה לאחר קריסת ברית המועצות עקב קריסת ברית המועצות. לחוסר ההון הדרוש לתחזוקה ותיקונים מיטביים. .
לדוגמה, מסילות המעבר המקשרות את דרום וצפון ארמניה לא פעלו ברמה האזורית כבר 30 שנה, והכבישים המהירים הרבים המחברים את מזרח ומערבה של ארמניה. הם מאבדים את היכולת להעביר מטענים ונוסעים ואיכשהו חסרי תועלת.
זאת בזמן שממשלת ארמניה אומרת שחידוש הפעילות של קווים אלו יהפוך אותם למסלול קצר ויעיל. תוואי הכביש והרכבת המחבר בין הים הכספי לים התיכון והמפרץ הפרסי לים השחור.
בפרויקט ארבעת הדרכים של העולם ארמניה מוכנה ליצור 3 שערי כניסה לתשתיות כבישים בגבול ארמניה ואזרבייג'ן, לרבות בקייאן, בסוטק וב-Karahunj, ושני שערים בגבול ארמניה ונחצ'יבאן, לרבות אנג'קוט ויראסך בגבול ארץ זו עם טורקיה. בתוכנית זו, ירוואן מוכנה להבטיח את החיבור בין שטחן של ארמניה, אזרבייג'ן וטורקיה על ידי החייאת ארבעה קטעים של קווי רכבת בארמניה. בדרך זו מספקת ארמניה לאזרבייג'ן חמישה שערי כניסה בגבולה, ומאידך מוקצים לטורקיה שלושה שערי כניסה. שיקום קו הרכבת הקיים בין נורדוז (צומת הגבול איראן-ארמניה-אזרבייג'ן)-אגאראק ( איראן-נחג'ובן-ארמניה) ולהפעיל מספר מחסומי גבולות באזורים אלו.
חלק מפרויקט השלמת פרוזדור זנגזור נשקל על ידי באקו ואנקרה, וארמניה לקחה על עצמה את השלמת הפרויקט קטע רכבת. כמובן, אחת המחלוקות בין ארמניה לאזרבייג'ן היא קיומם של המחסומים הללו בגבול נחצ'יבאן ואזרבייג'ן, כי אלייב סבור שלאף אדם או ממשלה אין אישור לבדוק אזרבייג'נים הנכנסים ויוצאים משני האזורים הללו לאורך פרוזדור זנגזור, וכן באופן כללי הריבונות מפרה את ארמניה בשטחה.
כמו כן, על מנת להשלים את גישת הרכבת של טורקיה לשטחה של הרפובליקה של אזרבייג'ן, יוקם לתחייה קטע מסילת הברזל של יראסח לגבול נחצ'יבאן והחלקים הרעועים של מסילת הרכבת מגיומרי לגבול טורקיה תתוקן ותוקם מחדש.
ארמניה גם הודיעה על נכונותה לבנות מחדש את החלקים השחוקים של מסילת הברזל מהרזדאן ועד קאיין (גבול אזרבייג'ן), שלפי ממשלתו של פאשיניאן תיצור קשרים חדשים בין כל מדינות האזור. נראה שהמדינות היחידות שנהנות מהפרויקט הזה, שארמניה העניקה לו הרשאות מיוחדות, יהיו טורקיה והרפובליקה של אזרבייג'ן. היא:
1- החלת ריבונות המארח מדינה על כל התשתיות.
2- החלת החוקים הלאומיים של כל מדינה על מכס וביקורת גבולות בטריטוריה טריטוריאלית ומתן אבטחה כוללת.
3- ניתן להשתמש בכל התשתיות לתחבורה בינלאומית ופנימית.
4- פישוט. נהלי בקרת גבולות ומכס המבוססים על שוויון ואכיפה הדדית.
האם ארמניה תהפוך לצומת דרכים אזורית? הוא מוכה, יש לו מרכיבים גיאופוליטיים וטבע. לפיכך, השקפת השכנים של ארץ זו על הפרויקט הנ"ל תהיה פוליטית וביטחונית לחלוטין.
יצוין כי מספר פרויקטים של תחבורה ולוגיסטיקה באזור הקווקז כיום דרום הוא על סדר היום. ניתן לחלק אותם לשתי קבוצות: צפון-דרום ומזרח-מערב.
הקבוצה הראשונה כוללת פרויקטים של "צפון-דרום", שמטרתם לספק גישה למפרץ הפרסי ל- המפרץ הפרסי "שחור" מושלמות ומשגרות. פרוזדור התחבורה הבינלאומי צפון-דרום, המחבר את רוסיה להודו דרך איראן, הוא פרויקט התחבורה החשוב ביותר בנתיב זה. הקשרים העיקריים של נתיב זה הם של שלוש שלוחות. הוא עובר דרך אזרבייג'ן, הים הכספי ומדינות מרכז. אַסְיָה. בינתיים ארמניה מצאה את עצמה מחוץ לפרויקט הזה וליתרונותיו, כי אין קשר רכבת עם איראן ורוסיה, וגם קטע הכביש של המדינה הזו שמחבר בין איראן לרוסיה לא מוכן.
בהקשר זה, לאזרבייג'ן יש יתרון ברור: לאחר בניית קטע ראשט-אסטרה האיראני, מטענים של בנדר עבאס יגיעו לרוסיה ברכבת ישירה דרך אזרבייג'ן. פרויקט המפרץ הפרסי-ים השחור אמור לחבר את הודו עם אירופה בקו איראן-ארמניה-ג'ורג'יה.
הודו השתתפה במודרניזציה של נמל צ'באהר באיראן כדי להאיץ את משלוח המטען . נמל שאמור להפוך למרכז חשוב של הפרויקט הזה. למעשה, ארמניה יכולה להשתתף בפרויקט הענק הזה בשתי דרכים: בניית כביש מהיר איכותי מגבול איראן לגאורגיה או חיבור קטע הרכבת מאיראן-נחג'ובן-ירוואן ובנדר פוטי בגרוזיה.
במקרה הראשון, ארמניה העבירה חלק מכביש גוריס-קפאן לאזרבייג'ן לאחר מלחמת 2020 וכעת בונה כביש חלופי, למרות שהכביש הנוכחי באיכות נמוכה יחסית. במקרה השני, נחצ'יבאן הופך לצומת הראשי של תוכנית זו.
הקבוצה השנייה כוללת את הפרויקטים "המסדרון האמצעי" ו"מסדרון זנגזור". פרויקט זה, המכונה גם נתיב התחבורה הבינלאומי הטרנס-כספי, נועד לחבר את אירופה לאסיה בקו טורקיה-ג'ורג'יה-אזרבייג'ן.
במסגרת מסלול זה פועלת מסילת הרכבת באקו-טביליסי-קארס, שפועלת כבר 6 שנים לאחר השקתה וכיום היא מעמיסה ופועלת בקיבולת של 20%. הפרויקט השני, פרוזדור זנגזור, הוא פרויקט מפתח לטורקיה ואזרבייג'ן: הוא בעיקרו פרויקט פוליטי, לא כלכלי. יש להשיק את "זנגזור" לאורך תוואי באקו-מוגרי-נחג'ובאן-קארס, כלומר, תוואי זה. בארמניה יעבור רק בשטחה של סיבניק, המחוז הדרומי של ארמניה.
הצדדים מציינים כי פתיחת המסדרון זנגזור בין האזורים המערביים של אזרבייג'ן והרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן , המחברת בין אזרבייג'ן לטורקיה, והקמת מסילת הרכבת נחצ'יבאן-קארס תתרום משמעותית להגברת התחבורה והתקשורת בין שתי המדינות.
האם פרויקט "צומת השלום" באמת יכול להביא שלום?
המונח "ארבע דרכים של העולם" מבוסס על יצירת תלות הדדית כלכלית ויצירת תנאים בעתיד שבהם שיתוף פעולה ומשא ומתן יפיקו יותר תועלת מאשר מלחמה. במילים אחרות, אם אזרבייג'ן וטורקיה יתקשרו דרך ארמניה ויסירו את המצור שלהן, יחסי המסחר והכלכלה יגדלו, מה שיבטיח שלום.
עם זאת. יש שורה של שגיאות יסוד ב השיח הזה. הרפובליקה של אזרבייג'ן וטורקיה, שמדיניותה האזורית כלפי ארמניה מבוססת על חיסול הזהות והקיומה של מדינה זו, אינה יכולה להיכלל בקטגוריה זו.
דוגמה מובהקת לסוג זה של יחס לארמנים ניתן לראות בפתרון סוגיית קרבאך. כיצד הם מעדיפים פתרון אלים לפתרון בעיותיהם עם הארמנים, הטיהור האתני שבוצע בקראבאג והאירועים שקדמו לו: אזרבייג'ן במקום לספק תנאים אטרקטיביים ל"השתלבות" העם הארמני בקראבאג' במבנים הפוליטיים והחברתיים. של אזרבייג'ן, חשמל ו-It ניתקו גז ל-120,000 אנשים החיים באזור בחורף. יחד עם פעולה זו, המצור הבא נועד לשבור את רצון האוכלוסייה הארמנית להישאר בחנקנדי (ארטסח) ולאלץ אותם לעזוב את מקום הולדתם.
שנית, אנקרה ו באקו הם היעד שלהם, הם לא שוקלים פיתוח שיתוף פעולה עם ארמניה. כך מראה התוכנית המעודכנת או חבילת השלום שהציעו שתי המדינות ביחס לארמניה לאחר כיבוש נגורנו קרבאך: התיישבות של אזרבייג'אנים באזורים ובטריטוריה של ארמניה תחת הכותרת של מערב אזרבייג'ן, סגירת תחנת הכוח הגרעינית Metsamour, ותנאים דומים. /p>
שלישי, תהליך המיליטריזציה נמשך בשתי המדינות. טורקיה מגדילה את התקציב הצבאי ב-150% ל-40 מיליארד דולר, ההוצאות הצבאיות של אזרבייג'ן גדלו גם לאחר הכיבוש מחדש של נגורנו קרבאך. הצדדים עורכים באופן קבוע תרגילים צבאיים משותפים רחבי היקף ליד גבולות ארמניה. פעילויות אלו נובעות מהשיח הרשמי של באקו ואנקרה לפיו "לעימותים יש פתרון צבאי". רביעית, שתי המדינות, כלומר אזרבייג'ן וטורקיה, מדווחות כי הן יוצרות קונספט חדש על נקאג'אבדי בשם "מערב אזרבייג'ן". לפי רעיונותיו של באקו, מערב אזרבייג'ן כוללת את כל שטחה של ארמניה המודרנית. בהקשר זה נמשך החלפת השמות, הידרונימים (שינוי השם הרשמי של מקורות מים ואגמים) ושמות ארמניים אחרים לשמות אזרבייג'ניים. במקביל, קהילה נפשית זו בשם "מערב אזרבייג'ן" ממשיכה לפעול על ידי קבלת תמיכה רשמית מהממשלה. פיתוח תשתית פוליטית-חברתית כזו הוא הוכחה לכוונות ההתפתחותיות של אנקרה ובאקו.
במצטבר של אינדיקטורים אלו, ניתן להסיק שאם ארמניה לא תקבל את סדר היום של אזרבייג'ן וטורקיה, לשתי המדינות הללו יהיו ויש להן מספיק כלים מדיניים להפעיל לחץ וכפייה על ירוואן, במילים אחרות, שלום אפשרי על בסיס המשך ויתורים חד-צדדיים מצד ארמניה, שבוודאי יהיו נגד הלאומית. האינטרסים של המדינה הזו.
מנקודת מבט זו, המושג "ארבע דרכי שלום" אינו רלוונטי: נחצ'יבאן תהפוך לארבע כיוון, וטורקיה ואזרבייג'ן ימשיכו בהתפשטותן. מדיניות תוך שימוש בכלי כוח.
לכן, הצעת טורקיה ואזרבייג'ן להסיר את חסימת התקשורת אינה תואמת את האינטרסים של ארמניה. במקום לממש את האינטרסים שלה בפרויקט הזה, ארמניה בהחלט תיכנס להשפעה של טורקיה, וזה לא רצוי. כדי להשיג שלום באזור ולממש את האינטרסים הלאומיים שלה, מוטב שארמניה תתמקד בהרחבת היחסים עם איראן ורוסיה, מה שנראה מועיל יותר מכיוון שלמדינות אלו אין ואין להן חמדנות טריטוריאלית כלפי ארמניה.
במיוחד בהתחשב במאמצים של רוסיה לחדש את תהליך המשא ומתן בתחום חיבור הרכבת דרך גאורגיה עם ארמניה או השקעה בהשלמת התוואי היבשתי מצפון לדרום ארמניה המחבר בין רוסיה וגרוזיה לאיראן . בהתחשב במעמדן של רוסיה ואיראן כשותפות מסחריות וכלכליות מרכזיות של ארמניה, נושא זה יכול לספק את העתיד הפוליטי והכלכלי של מדינה זו. לבסוף, אפילו עם השקפה פוליטית של פרויקט ארבע דרך העולם או צומת השלום של פאשיניאן, אנו יכול להבין שהפרויקט הזה יענה רק על הצרכים של ארמניה, ואף אחת מהמדינות השכנות האחרות לא תרוויח מהתוכנית הזו, וכל אחת מהן תתנגד ליישומו בדרך כלשהי.
גאורגיה תתנגד לתוכנית יותר מאחרות, שכן יש לה כיום מונופול על כבישים ממערב למזרח. אם צומת זה ייצא לפועל ותיושם זרימת מעבר הסחורות דרך שטחה של ארמניה, גאורגיה תפסיד מחצית מהרווח הגולמי שלה ממעבר סחורות בנתיבים אלו.
זה גם לא צריך את הפרויקט הזה, כי יישום תוכנית זו יכול להשפיע על מיקומה האסטרטגי של איראן בנתיב המעבר מזרח-מערב, ומצד שני, יישום פרוזדור זנגזור לא יהיה רצונה של איראן מבחינת אסטרטגיה וביטחון. כמו כן, אין שום אפשרות או יתרון משמעותי עבור איראן בתוכנית הנ"ל.
אבל גם טורקיה ואזרבייג'ן לא ירצו שהפרויקט הזה ייצא לפועל. מכיוון שפתיחת דרכי המעבר תוביל לפיתוח ארמניה, ובשלב הבא של תכנית זו, היא תהפוך את ארמניה למרכז המעבר של האזור, שטורקיה לא תקבל בשום פנים ואופן.
בנוסף פתיחת פרוזדור זנגזור לא תהיה הדרך היחידה של אזרבייג'ן לגשת לנחצ'יבאן, אך היא מהווה הקדמה לכבוש של מחוז "סיוניק" בארמניה. לכן, בכל הצעות השלום שניתנה על ידי הרפובליקה של אזרבייג'ן, נושא קביעת הגבול בין שתי המדינות נשתתק, כדי שבעתיד תוכל ממשלת באקו להגיע לדרום ארמניה.
אבל יש לומר על רוסיה שנראה שעל פי התנאים הקיימים, המדינה הזו תסכים להפעלת "צומת העולם" בתנאי אחד בלבד, והוא לצד הרוסי יש שליטה מלאה על הכבישים הנ"ל. זה עומד בסתירה מוחלטת לארבעת התנאים של פאשיניאן.
בקיצור, יש לומר, מתוך כל 6 מדינות ב- באזור, חמש מדינות מתנגדות ליישום "צומת העולם". כתוצאה מכך, מה שראש ממשלת ארמניה מייצג לא יקרה, בין אם נרצה ובין אם לא.
חוקר: מהדי סייף תבריזי
מקור חדשות | Tasnim News |
|