סטיבן וולט: העולם אחרי מלחמת עזה יהיה שונה מבעבר
התיאורטיקן הבולט של מדע המדינה ויחסים בינלאומיים בפתק במגזין Foreign Policy בחן את ההשלכות של מלחמת עזה והכתיבה של העולם לאחר תום המלחמה הזו תהיה שונה מקודמתה. |
על פי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, סטיבן וולט, תיאורטיקן בולט של מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים ב פתק במגזין Foreign Policy בחן את ההשלכות של מלחמת עזה והכתיבה של העולם לאחר תום המלחמה הזו תהיה שונה מקודמתה.
וולט כותב: "האם למלחמה האחרונה בעזה יהיו השלכות מרחיקות לכת? אני חושב שככלל, אירועים גיאופוליטיים סותרים מאוזנים בדרך כלל על ידי סוגים שונים של כוחות מנוגדים, ולאירועים בחלק קטן אחד של העולם יש הדים רחבים במקומות אחרים. "משברים ומלחמות קורים, אבל בדרך כלל מוחות רגועים יותר שוררים ומגבילים את ההשלכות שלהם".
וולט הבהיר: "עם זאת, זה לא תמיד כך, ואולי המלחמה הנוכחית בעזה היא אחד מהיוצאים מן הכלל הללו. כמובן, אני לא חושב שאנחנו על סף מלחמת העולם השלישית, למעשה אתפלא אם המלחמה הנוכחית תהפוך לסכסוך אזורי רחב יותר. למרות שאני לא שולל אפשרות זו לחלוטין, עד כה, אף אחת מהממשלות או הקבוצות בצד הסכסוך הזה (חיזבאללה, איראן, רוסיה, טורקיה וכו') לא הראתה רצון לסכסוך ישיר, וגם גורמים אמריקאים הראו. ניסה להגביל את הסכסוך הזה. מכיוון שעימות אזורי יהיה יקר ומסוכן עוד יותר, כולנו צריכים לקוות שהמאמצים הללו יצליחו, אבל גם אם המלחמה תישאר מוגבלת לעזה ותסתיים בקרוב, יהיו לכך השלכות משמעותיות ברחבי העולם. פרופסור זה באוניברסיטה מוסיף: " כדי להבין מה יהיו ההשלכות הרחבות יותר של מלחמה זו, חשוב להיזכר במצב הגיאופוליטי הכללי של העולם, רגע לפני מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר. לפני המתקפה של חמאס, ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו ניהלו מלחמת פרוקסי נגד רוסיה באוקראינה. המטרה שלהם הייתה שאוקראינה תוכל לדחוק את רוסיה מהשטחים שכבשה לאחר פברואר 2022 ולהחליש את רוסיה עד כדי כך שהיא לא תוכל לעשות זאת בעתיד. אבל המלחמה לא עברה טוב: מתקפת הנגד של אוקראינה בקיץ נעצרה, ונראה שמאזן הכוחות הצבאי עובר בהדרגה לטובת רוסיה, בתקווה שקייב תוכל להשיב לעצמה את השטחים האבודים שלה או בכוח הנשק או באמצעות אם הוא יקבל את זה בחזרה, זה יאבד את צבעו." כמו כן, ארצות הברית פתחה למעשה במלחמה כלכלית נגד סין, שמטרתה הייתה למנוע מסין לשלוט בפסגות המובילות של ייצור מוליכים למחצה, בינה מלאכותית, התחום הקוונטי ואחרים.התחומים הטכנולוגיים מתקדמים. וושינגטון ראתה בסין את היריב העיקרי שלה לטווח ארוך, וממשל ביידן החליט למקד יותר ויותר תשומת לב באתגר הזה. פקידי ממשל ארה"ב תיארו את ההגבלות הכלכליות נגד סין כ"מרוכזות מאוד" ("חצר קטנה עם גדרות גבוהות") ועמדו על כך שהם רוצים צורות אחרות של שיתוף פעולה עם סין. אבל החצר הקטנה הזו הלכה וגדלה, למרות הספקנות הגוברת לגבי האם הגדרות הגבוהות שלה יוכלו למנוע מסין לקחת את ההובלה לפחות בכמה תחומי טכנולוגיה.
במזרח התיכון. , הבידן הממשל ניסה להשיג מטרה דיפלומטית קשה: הוא רצה להניא את ערב הסעודית מלהתקרב לסין ולתת לריאד צורה כלשהי של ערבות ביטחונית, אולי לאפשר לסעודים גישה לטכנולוגיה גרעינית רגישה. לנרמל את היחסים עם ישראל. עם זאת, לא היה ברור שהסכם זה יגיע לתוצאה סופית, והמבקרים הזהירו כי התעלמות מהנושא הפלסטיני והעלמת עין מהמעשים ההולכים וגוברים של אלימות של ממשלת ישראל בשטחים הפלסטיניים יובילו בסופו של דבר לפיצוץ.
הוא המשיך לדון בהשלכות של התקרית ב-7 באוקטובר על הגיאופוליטיקה ומדיניות החוץ האמריקאית.
וולט כותב: "ראשית, המלחמה הזו הציבה מכשול חשוב בדרכם של המאמצים האמריקאים לנרמל את היחסים בין סעודיה לישראל (שהייתה ללא ספק אחת ממטרות החמאס). כמובן, ייתכן שהמכשול הזה לא יהיה קבוע מכיוון שהמניעים הראשוניים מאחורי ההסכם הזה עדיין נשארים וימשיכו להתקיים גם לאחר מלחמת עזה. גם במקרה זה, המכשולים להסכם זה גדלו בבירור, וככל שמספר ההרוגים יגדל, המכשולים הללו יגדלו אף יותר."
שנית, מלחמה זו תפריע למאמציה של אמריקה להפחית את עלות זמנה ותשומת הלב שלה במזרח התיכון ולמקד את תשומת הלב והמאמצים שלה במזרח אסיה. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של הבית הלבן, טען במאמר שפורסם ב-Foreign Affairs רגע לפני התקפת חמאס – וכעת ידוע לשמצה – כי גישה מסודרת של ממשלת ארה"ב במזרח התיכון תגדיל את המשאבים הדרושים לסדר עדיפויות עולמי אחרות. ומפחית את הסיכון לסכסוכים חדשים במזרח התיכון. אוקטובר הראה שזו לא בדיוק התוצאה שהושגה בפועל.
הוא מוסיף: "מינויו של קורט קמפבל, מומחה לנושאי אסיה, כסגן מזכיר המדינה, עשוי להפחית את הנטל של זה. בעיה קטנה.אבל המשבר האחרון במזרח התיכון עדיין פירושו הפחתה ביכולת הפוליטית והצבאית האמריקאית לאסיה בטווח הקצר והבינוני. התקוממות המחאה הפנימית של משרד החוץ, שהעלו בכירי הביניים של משרד זה נגד התגובה החד-צדדית של הממשל האמריקאי למלחמה בעזה, מקשה על הבעיה הזו. והיא תראה את החולשה הדיפלומטית של אירופה, אם לא חוסר אופיו, וגם יוביל להחלשת מטרה גדולה יותר, כלומר איחוד הדמוקרטיות בעולם במסגרת קואליציה חזקה ויעילה.
וולט כתב: "אלה חדשות רעות עבור המערב אבל חדשות טובות מאוד עבור רוסיה וסין." מנקודת המבט שלהם, כל דבר שמסיט את תשומת הלב של ארה"ב מאוקראינה ומזרח אסיה הוא דבר טוב, במיוחד כשהם יכולים לשבת ליד ולראות את הנזק מתגבר. כפי שאמרתי במאמר הקודם, מלחמה זו מספקת הצדקה טובה גם למוסקבה ובייג'ין לטובת הסדר הרב-קוטבי, עליו הכריזו זה מכבר נגד הסדר בראשות ארה"ב. כל מה שהם צריכים לעשות זה לציין שאמריקה הייתה מעצמת העל העיקרית שמנהלת את המזרח התיכון בשלושים השנים האחרונות, והתוצאות היו מלחמה הרת אסון בעיראק, יכולת גרעינית נסתרת באיראן, עליית דאעש. אסון הומניטרי בתימן, כאוס בלוב וכישלון תהליך השלום של אוסלו. הם יכולים להוסיף את התקפות חמאס ב-7 באוקטובר לרשימה הזו כדי להראות שוושינגטון לא יכולה לחסוך אפילו את בת בריתה הקרובה מאירועים נוראים." אבל יש להם קהל נלהב במקומות רבים בעולם. אין זה מפתיע שהקמפיינים התקשורתיים של רוסיה וסין משתמשים כעת בסכסוך הזה כדי לערער על המושג "מדינה שאין לה תחליף" (כלומר אמריקה).
תיאורטיקן זה קבע: "כבר היה פער גדול בין השקפת ארה"ב והמערב על משבר אוקראינה לבין הגישה של מדינות דרום רבות שמנהיגיהן בבירור לא תמכו בהתקפה של רוסיה על אוקראינה, אבל מה השקפתם היא המוסר הכפול ותשומת הלב הסלקטיבית של האליטות הפוליטיות המערביות, הם כעסו. התגובה הקיצונית של ישראל לפיגועי חמאס מרחיבה את הפער הזה, בין היתר משום שבשאר העולם, בהשוואה לאמריקה ואירופה, יש הרבה יותר אמפתיה לסבל הכללי של העם הפלסטיני. ככל שהמלחמה נמשכת יותר ויותר אזרחים פלסטינים נהרגים, כך האהדה הזו גוברת, במיוחד כאשר לממשלת ארה"ב ולכמה פוליטיקאים בולטים באירופה יש תמיכה חד-צדדית כל כך בישראל. כפי שאמר דיפלומט בכיר G7 ל"פייננשל טיימס" בחודש שעבר: "בהחלט הפסדנו בקרב בדרום הגלובלי. כל מה שעשינו בחלק הזה של העולם [על אוקראינה] אבד. תשכח מהחוק הבינלאומי, תשכח מהעולם סדר. הם אפילו לא יקשיבו לזה יותר." אולי התיאור הזה הוא קצת מוגזם, אבל הוא לא שגוי". לפי וולט, אנשים מחוץ לגבולות הנוחים של החברה הטרנס-אטלנטית נעלבים מהמבט הסלקטיבי של המערב. מלחמה חדשה פרצה במזרח התיכון והתקשורת המערבית הקדישה לכך את כל יכולתה, ועיתונים יקרים מילאו אינספור עמודים בדיווחים ובפרשנויות שלה, וערוצי הטלוויזיה הקדישו שעות של זמן שידור לאירועים שלה. אבל באותו שבוע שבו פרצה המלחמה, דיווח האו"ם כי כשבעה מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בעיקר בגלל האלימות. הדו"ח הזה משך פחות תשומת לב, למרות שמספר האנשים שנעקרו היה גבוה ממספר הקורבנות בישראל או בעזה. וולט כותב בסוף הערתו: "סוף סוף, האירוע הזה הוא בלתי נתפס". מוניטין של כישורי מדיניות חוץ. כישלונו של בנימין נתניהו בהגנה על ישראל עשוי להכתים את המוניטין שלו לנצח, אבל מנגנון מדיניות החוץ האמריקני לא יכול היה לראות ששפיכות דמים כזו מגיעה, והתגובה שלו לא עזרה הרבה עד היום. אם הכישלון האחרון הזה מלווה בתוצאה לא נעימה באוקראינה, מדינות אחרות לא רק יפקפקו באמינותה של ארצות הברית, אלא גם בבוררות האמריקאית. זו התכונה השנייה שנחשבת חשובה יותר כי אם ממשלות אחרות מאמינות שלמנהיגים אמריקאים יש הבנה ברורה של האירועים ויודעים איך להגיב ולפחות לשים לב קצת לערכיהם הנטענים. אם כן, אז הם מקשיבים לערכיה של וושינגטון עצה ופעל לפיה. אם זה לא המקרה, מדוע עליהם לשים לב להמלצות של אמריקה בכל תחום?"
מקור חדשות | סוכנות הידיעות תסנים |
|