תגובות המלחמה נגד איראן; מבט התקשורת העולמית על כישלון אסטרטגי של התוקפים
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מאז תחילת התוקפנות הצבאית של ארצות הברית וישות הציונית נגד איראן, יעדיה המוצהרים של מבצע זה לא הושגו, וגורמים מערביים ותקשורת אמריקאית הודו במבוי סתום אסטרטגי ובכישלונות בשדה הקרב ובמישור הפוליטי עבור התוקפים. מלחמה זו, שהחלה במתקפות רחבות והרג אזרחים, רכשה מימדים אנושיים, ביטחוניים וכלכליים רחבים ועוררה תגובות מגוונות בתקשורת הבינלאומית.
התקשורת העולמית, כל אחת בגישתה הייחודית, ניסתה לעצב את הנרטיב של מלחמה זו. בחינת השתקפויות אלה יכולה להציג תמונה ברורה יותר של המצב האמיתי של המלחמה ואופקיה.
תקשורת אנגלית:
אקסיאוס דיווח כי מרקו רוביו, שר החוץ האמריקאי, אמר לשרים המקבילים לו בפסגת שרי החוץ של ה-G7 בפריז, כי דונלד טראמפ בחן שתי אפשרויות – חידוש המלחמה עם איראן או הגעה להסכם, אך בחר באפשרות השלישית, קרי, הפעלת לחץ על איראן. כותב המדיה, המלחמה באיראן הפכה למשא פוליטי בתקופת כהונתו השנייה של טראמפ, והטילה מחיר כבד על הרפובליקנים בבחירות האמצע. טראמפ נדנד במשך חודשים בין איומים בהשמדת איראן לחיזוי כניעת טהרן.
אי-הסכמה זו הובילה למתיחות בין סיעות בכירות בממשלה; ישראל תמכה במתקפות חדשות, ורוב מדינות המפרץ התנגדו. לאחר פגישתו של טראמפ עם ראש ממשלת קטאר, הוא תיאר את המתקפות החדשות כ"בלתי סבירות לחלוטין" ו"מיותרות", ואמר כי הוא מעדיף המשך הלחץ הכלכלי והמצור הימי, כמו גם מבצע "שער הברזל" לחסימת נתיבי העברת נשק וטכנולוגיה יבשתיים. רוביו אמר בפגישה סגורה כי וושינגטון לא תחתום על הסכם "טיפשי", והאפשרות השלישית היא המשך המצב הקיים ללא תאריך סיום. אקסיאוס מוסיף כי רוביו, יחד עם סקוט בסנט, ג'ון רטקליף וג'ארד קושנר, תמכו באסטרטגיה זו והתנגדו לחידוש המלחמה. בצד השני, האייתוללה מוג'תבא ח'אמנאי הורה לסיים את מצב "לא מלחמה, לא הסכם"; הפרשנות האזרחית להוראה זו הייתה מתן רשות למשא ומתן, אך המשך המבוי הסתום יכול להוביל את משמרות המהפכה למתקפות תוקפניות יותר.
דני סיטרינוביץ' הזהיר כי איראן לא תקבל מצב זה ללא סוף, והסכנה של הסלמה צבאית חדשה, שאף אחד מהצדדים אינו חפץ בה, קיימת. ראש ממשלת קטאר אמר כי יש יותר מקום לדיפלומטיה, וקרא להשתתפות סין ומדינות אירופה כערבות לחיסול חוסר האמון של איראן.
MS. NO במאמר דעה מאת פיטר ג'ול כתב כי הדמוקרטים, לאחר ניצחונם המרשים בבחירות האמצע, הבטיחו לסיים את המלחמה באיראן באמצעות הפסקת תקציב, גישה שלטענת הכותב מזכירה את הבטחת הדמוקרטים ב-2006 לסיים את מלחמת עיראק. כותב המדיה, הקונגרס לא הצליח לעצור את המלחמה באותה עת, וג'ורג' וו. בוש אף הגדיל את כוחותיו. כיום, לדעת הכותב, הפסקת תקציב ללא הסכם משא ומתן עם טהרן אינה ערובה לסיום המלחמה, ויכולה למסור את השליטה במצר הורמוז לידי איראן ולערער את עקרון חופש הימים. המאמר מוסיף כי לא ברור אם במקרה של הפסקת תקציב, לכוחות האמריקאים מותר יהיה להגן על עצמם או שעליהם לעזוב את האזור, ומה יקרה אם איראן תגבה מכסים מספינות.
מצד שני, טראמפ כנראה יטיל וטו על כל הגבלה, ולדמוקרטים אין שני שלישים מהקולות כדי להפוך וטו. הכותב מזהיר שאם הדמוקרטים ייקחו אחריות על התוצאה, ייתכן שיקבלו חלק מאשמתו של טראמפ, והרפובליקנים ייצרו את הנרטיב של "ניצחון גנוב". לדעתו, במקום לקחת אחריות זו, הדמוקרטים צריכים להתמקד בפיקוח הקונגרס, בבדיקת הפיקוד המרכזי האמריקאי ובהדחת פיט הגסט. בסוף נאמר שהבעיה העיקרית היא שממשל טראמפ לכד את אמריקה במלחמה שבה לא ניצחון אפשרי ולא נצחון מובטח, והקונגרס לא יכול פשוט לסיים אותה באמצעות חקיקה.
המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בדו"ח מאת מארק אף. קנסיאן וכריס اچ. פארק, שפורסם ב-10 בנובמבר 2026, כתב כי לארצות הברית יש מספיק תחמושת כדי לחדש את המלחמה עם איראן, אך קיימת דאגה חמורה לגבי סין. על פי הדו"ח, במערכה של 39 יום עד הפסקת האש ב-8 באפריל והמבצעים שלאחר מכן, ארצות הברית צרכה בין שליש לשני שלישים מהמלאים הקריטיים שלה. כ-2/3 ממלאי מיירטי פטריוט לפני המלחמה, כחצי ממלאי THAAD, כשליש ממלאי טומהוק, וכשליש ממלאי JASSM, נוצלו. חידוש רוב התחמושת הזו, לאחר הבטחת מימון, ייקח שנתיים עד ארבע שנים. ייצור הפטריוט גדל מ-600 יחידות בשנה למטרה של 2,000 יחידות עד 2030, וייצור הטומהוק שואף גם כן ל-1,000 יחידות בשנה. פצצות מסיביות חודרות בונקר מוגבלות; מלאי "אמא של כל הפצצות" הוא כ-10 יחידות, ופצצת חדירה ענקית פחות מ-10 יחידות. תחמושת נגד ספינות שיחקה תפקיד קטן לאחר מלחמת איראן, אך חיונית לעימות עם סין.
הדו"ח מציין כי מחסור בתחמושת הוא תוצאה של החלטות הגיוניות בעבר: אסטרטגיית שלאחר המלחמה הקרה חזתה מלחמות אזוריות קצרות, והתייחסה ליכולת גידול ייצור כעלות נוספת. המחברים קוראים להתחייבות ארוכת טווח, שילוב של תחמושת יקרה וזולה, והקצאת תקציב לשנת 2027 ואילך.
רויטרס סקר במאמר את העלות האנושית של המלחמה באיראן בים, וכתב כי משפחות של מלחים נעדרים עדיין אינן יודעות דבר על גורלם. על פי הדו"ח, הארגון הימי הבינלאומי (IMO) אישר מאז תחילת המלחמה ב-28 בפברואר, 130 "תקריות", בעיקר התקפות באזור, ולפחות 25 מלחים נהרגו. ניבין קומר, מלח הודי בן 23, היה בין שישה אנשי צוות של שתי ספינות משא הקשורות לאיראן, "ברידג' 1" ו"ברידג' 2", שנראו לאחרונה ב-9 במאי, כ-8 מילים ימיים מחוף האי כיש באיראן.
שלושה אנשי צוות עיראקים, פקיסטני אחד והודי נוסף נעדרים גם הם. משפחתו של קומר לקחה הלוואה של כ-1.5 מיליון רופיות כדי לממן את הכשרתו הימית, ואמו אומרת שכל רגע הוא עינוי עבורו. גורם בקרן הימית של בצרה אמר שהקשר לנציג באיראן היה ללא תוצאות, וגם חיפושי האיראנים לא מצאו דבר. משפחת מלח עיראקי בן 22 גם נסעה לאיראן, אך בעל הספינה אמר שאין לו מידע. על פי הדו"ח, רשות גיוס המלחים ההודית ביטלה את רישיון חברת התיווך "לאסקר מרין" בשל אי-יכולתה להחזיר את אנשי הצוות ולשלם משכורות. רויטרס מוסיף כי לאחר המלחמה, עלות גיוס מלחים שולשה, ורבים יוצאים רק למסע אחד.
המגזין "ניוזוויק" כתב בניתוח כי דונלד טראמפ הודיע ביום שני כי המלחמה עם איראן "בפועל הסתיימה מבחינה צבאית", וארה"ב "שומרת על הסטטוס קוו". כותב המדיה, הסטטוס קוו מנקודת מבטה של וושינגטון כולל הגבלה חמורה על תנועה במצר הורמוז, מתקפות מפוזרות על מכליות נפט, נוכחות בלתי מוגבלת של ספינות אמריקאיות באזור, ומצור ימי על נמלי איראן. על פי הדיווח, תנועה מסחרית בהורמוז נמוכה בכ-65% לעומת לפני המלחמה, ומחירי בנזין וסולר בארה"ב עלו בכ-30% ו-65% בהתאמה לעומת השנה שעברה. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) כינתה מלחמה זו כשיבוש הגדול ביותר באספקת הנפט בהיסטוריה, והעריכה את עלות ייבוא הגז לאירופה ב-18 עד 33 מיליארד יורו יותר. מתקפה נוספת על צינור הנפט מזרח-מערב של ערב הסעודית ויירוט טילים מתימן מעל ריאד מראים שתשתיות המפרץ עדיין פגיעות.
מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, חזר על כך שוושינגטון צריכה לקבל את שבעת התנאים של טהרן, כולל הסרת הסנקציות, סיום המצור, שחרור נכסים, ונסיגת כוחות. עלות המלחמה לארה"ב הוערכה עד אמצע אוקטובר ב-47.1 מיליארד דולר, ושתי נושאות מטוסים וכ-17 ספינות מלחמה פרוסות באזור. העברת נושאת המטוסים תיאודור רוזוולט מאוקיינוס השקט המערבי למזרח התיכון הפחיתה את נוכחות הצי האמריקאי מול סין. גם בחירות האמצע הסתיימו בכישלון לרפובליקנים, וג'י.די. ואנס קרא למלחמה כסיבה לכך. הכותב מסיק כי החזרה למצב שלפני המלחמה אינה אפשרית, והסטטוס קוו גם אינו יציב.
פוקס ניוז בדיווח מאת מורגן פיליפס כתב כי דונלד טראמפ, למרות שהמלחמה באיראן נחשבה לאחד הגורמים לכישלון הרפובליקנים הכבד בבחירות האמצע, נסוג מקמפיין הלחץ, והשיק בכך שהוא השיק את "כוח המשימה של שער הברזל" כדי לחסום נתיבי יבשה וימיים דרך הים הכספי, עליהם איראן נשענת לחידוש יכולתה הצבאית וייבוא סחורות, טכנולוגיה דו-שימושית וחומרים מוחרמים. כותב פוקס ניוז, כוח זה מוצב עם כ-20 איש במטה הפיקוד המרכזי האמריקאי בטמפה. מרקו רוביו אמר שאם הלחץ הכלכלי ישיג את מטרתו, לא יהיה צורך במתקפות צבאיות.
על פי סקר של פוקס ניוז, מלחמת איראן הייתה חיונית עבור 34% מהמצביעים בהצבעת חוק הבית, וכ-6 מתוך 10 אנשים ראו את המתקפה כשגויה; 68% ראו במניעת התקפה ממושכת כחשובה מאוד, ו-61% העדיפו סיום התערבות צבאית להפחתת מחירי הבנזין על פני חידוש התקיפה.
על פי דיווח של CBC News, דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, הודיע כי בעקבות בקשת מדינות האזור, כולל ראש ממשלת קטאר בפגישה בבית הלבן, הוא נמנע כעת ממתקפות צבאיות חדשות על איראן, אך ממשיך במצור הימי על מצר הורמוז. טראמפ אמר שארה"ב "מוכנה וחמושה לחלוטין", אך העריך את הסבירות לשימוש בציוד כנמוכה, ואמר שהוא פועל לפי בקשת קטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, כווית ואחרות.
שייח' מוחמד בן עבדולרחמן אאל ת'אני, ראש ממשלת ושר החוץ של קטאר, לאחר ביקורו בטהרן, כינה את שיחותיו עם טראמפ וג'י.די. ואנס כחיוביות. מוחסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, קרא לוושינגטון להפסיק "חדשות מזויפות על משא ומתן דמיוני" ולהיענות לשבעת תנאי איראן. התוכנית של איראן כוללת סיום המצור על נמלים, הסרת חלק מהסנקציות והפסקת הפצצות בתמורה להפסקת המצור על הורמוז, ומשא ומתן גרעיני יתקיים מאוחר יותר; מרקו רוביו כינה תנאים אלה כ"בלתי מציאותיים" ואסמאעיל בקאי כהצעה ההגיונית ביותר הקיימת. במקביל, התקיפות ההדדיות נמשכות: כלי תקשורת איראניים דיווחו על מתקפה אמריקאית על האי קשם, ומקור איראני אמר שהיעדים כללו מכ"מים הגנתיים וניווטיים, בסיסי שיגור טילים, והנחת מוקשים. התקפות על מכליות נפט נמשכות גם הן ברמה הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה.
תקשורת ערבית:
אל-ג'זירה במאמר דנה בפער העמוק במפלגה הדמוקרטית האמריקאית לאחר ניצחון המפלגה בבחירות האמצע של 3 בנובמבר 2026; פער שהציר המרכזי שלו הוא עתיד הנהגת המפלגה וסוג היחסים של וושינגטון עם ישראל והלובי הציוני, ובמיוחד AIPAC.
בבית הנבחרים, הקיק ג'פריס מתמודד עם לחץ מהסיעה הפרוגרסיבית בשל קשריו הקרובים עם תומכי ישראל והתנגדותו להפסקת סיוע צבאי תוקפני אמריקאי לתל אביב. דמויות כמו רשידה טליב ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז דורשות שינוי גישה של המפלגה והפסקת חימוש ישראל.
גם בסנאט, צ'אק שומר, תומך נלהב של ישראל, מתמודד עם התנגדות מדור חדש של דמוקרטים. קריס ואן הולן וקריס מרפי הם אפשרויות להחלפתו האפשריות. ניצחונו של עבדולרחמן אל-סיד במישיגן מראה כי ביקורת על ישראל והגנה על זכויות הפלסטינים אינם עוד מכשול להצלחה בבחירות בארה"ב.
ראי אל-יום במאמר כתב: קיימים הבדלים בדרך ובמהירות הביצוע של מדיניות בין הגישה של נתניהו לזו של גדי איזנקוט בנוגע לסוגיית פלסטין, לא במטרות האסטרטגיות. נתניהו שואף להאצת ההתנחלויות, שינוי הגיאוגרפיה של הגדה המערבית, החלשת הרשות הפלסטינית, וקידום סיפוח וגירוש פלסטינים; אך איזנקוט מעדיף לרדוף אחר אותן מטרות בניהול מבוקר יותר ובעלות פוליטית וביטחונית נמוכה יותר.
הוא מתנגד לסיפוח מלא ולהרחבה ללא הבחנה של ההתנחלויות, אך אינו תומך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ורוצה לשמור על סוג של אוטונומיה מוגבלת. כמו כן, הוא שואף להחיות את היחסים הבינלאומיים של ישראל, להרחיב את הנורמליזציה עם מדינות ערב, וליצור מנגנון ביטחון אזורי בהשתתפות ישראל.
הכותב מדגיש כי האטה בתהליך המדיניות של ישראל יכולה להוות הזדמנות לשיקום אחדות פלסטינית והגברת הכוח הפוליטי והדיפלומטי של הערבים; אך הזדמנות זו לא תתממש באופן אוטומטי. מכיוון שגם איזנקוט יכול להשתמש בזמן זה כדי לתקן את הלגיטימיות הבינלאומית ולחזק את השליטה של ישראל. לכן, הבעיה העיקרית אינה החלפת מנהיג, אלא כיצד לנצל את ההזדמנות הזמנית כדי לשנות את מאזן הכוחות.
אל-מיאדין במאמר כתב: מלחמות ארה"ב וישות הציונית כבר אינן מטילות רק מחיר על עמי היעד, אלא השלכותיהן חזרו גם לחברות המערביות. ההרג של פלסטינים בעזה פגע קשות באמינות המוסרית של הישות הציונית ובטענות זכויות האדם של המערב, ועורר גל מחאות עממיות, במיוחד בקרב צעירים ואקדמאים.
מצד שני, התנגדות איראן לתוקפנות הצבאית של ארה"ב וישראל הגדילה את המחירים הכלכליים והפוליטיים של המלחמה, והשפיעה על שוק האנרגיה והתחבורה, והחריפה את חוסר שביעות הרצון הפנימי בארה"ב ובאירופה. תוצאות בחירות האמצע בארה"ב והשתתפות פלסטינית מוגברת בבחירות לכנסת הן סימנים לחזרת השלכות המלחמה לזירה הפוליטית הפנימית. הכותב סבור כי המשך מגמה זו מחליש את לגיטימיות מערכת השלטון ומקטין את יכולת הממשלות לצאת למלחמות מבלי לשלם מחיר פוליטי וחברתי.
