انتخابات در سرزمین‌های اشغالی: نگاهی آماری

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הבחירות לכנסת ה-26 של הרשות הכובשת החלו הבוקר, יום שלישי, 27 באוקטובר. זוהי מערכת הבחירות הכללית הראשונה מאז רצח העם שביצע תל אביב נגד הפלסטינים בעזה והמלחמה נגד לבנון ואיראן.

בנימין נתניהו, שב-19 שנות כהונתו כראש הממשלה מחזיק בשיא הכהונה הארוך ביותר בהיסטוריה של הרשות הכובשת, שואף לכהונה חדשה בתקופה בה הוא נאשם בפלילים. מפלגת הליכוד והברית הימנית הקיצונית בהנהגתו מתמודדות במרוץ צמוד מול גוש אופוזיזי המורכב ממפלגות יהודיות, עד כדי כך שנראה שאף אחד מהצדדים לא יצליח להשיג רוב מוחלט בפרלמנט הישראלי, המונה 120 מושבים.

על פי הודעת ועדת הבחירות המרכזית בישראל, כ-7.3 מיליון אזרחים בני 18 ומעלה זכאים להצביע. רוב הקלפיות פתוחות בין השעות 7:00 בבוקר ל-22:00 בלילה, ואנשים הנמצאים בתור בסיום זמן ההצבעה יוכלו עדיין להטיל את קולם. יום הבחירות בשטחים הכבושים הוא יום חג רשמי.

כל מפלגה שתעבור את אחוז החסימה של 3.25% תיכנס לכנסת. כהונת הכנסת היא ארבע שנים, ואין הגבלה על מספר כהונות ראש הממשלה.

כיצד מתבצעת ההצבעה?

הציונים אינם בוחרים שם של מועמד ספציפי באופן אישי, אלא מצביעים לרשימת מפלגה. כדי להשיג רוב, נדרשים 61 מושבים מתוך 120 הכוללים; אך עד כה, אף מפלגה לא הצליחה להשיג מספר מושבים זה לבדה. גם הובלה בתוצאות הבחירות אינה מבטיחה עלייה לשלטון.

לאחר הבחירות, נשיא הרשות הכובשת ממנה אחד מחברי הכנסת להרכבת ממשלה. לאדם זה יש 28 יום להרכיב קואליציה עם לפחות 61 מושבים; כמובן, מועד זה יכול להתארך ב-14 יום נוספים. אם אף אחד מהמועמדים להרכבת הממשלה לא יצליח, יתקיימו בחירות חדשות.

מי מנוע מזכות הצבעה?

בבחירות אלו, כ-7.3 מיליון ישראלים זכאים להצביע; אך מיליוני מבוגרים נוספים חיים תחת שלטון הממשלה, שאותם בוחרים אלו המצביעים. כ-3 מיליון פלסטינים בוגרים ברצועת עזה, בגדה המערבית הכבושה ובמזרח ירושלים הכבושה, אינם זכאים להצביע לבחירת ממשלת הרשות הכובשת, הממשלה השולטת בגבולותיהם, תנועתם והמעמד החוקי שלהם.

יהודים ציונים ויותר מ-750,000 מתנחלים בגדה המערבית וירושלים הכבושות, בתוספת כ-1.2 מיליון פלסטינים תושבי שנת 1948 הכבושה, זכאים להצביע.

הסוגיות החשובות ביותר בבחירות

הרשות הכובשת מתמודדת בבחירות אלו עם מגוון סוגיות פנימיות וחיצוניות, שהחשובות שבהן הן:

א': כישלונות ביטחוניים במבצע "סערת אל-אקצא": שלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, הממשלה עדיין לא הקימה ועדת חקירה רשמית לאירועים.

ב': פטור של יהודים חרדים משירות צבאי: יהודים קיצונים טוענים כי פטור זה מאפשר להם להקדיש את כל זמנם ללימוד התורה. לעומת זאת, המבקרים סבורים שמדיניות זו מטילה באופן לא הוגן את נטל השירות הצבאי על ציונים אחרים.

ג': רפורמות משפטיות: ניסיונותיו של נתניהו להגביל את סמכויות בית המשפט העליון של הרשות הכובשת ממשיכים להיות סוגיה שנויה במחלוקת. ניסיונות אלו עוררו הפגנות נרחבות עוד לפני פרוץ המלחמה בעזה.

ד': מלחמה וביטחון: דעת הקהל בישראל דורשת יציבות, אך עדיין נוקטת עמדה זהירה לגבי מתן ויתורים בעזה, בגדה המערבית הכבושה ובלבנון. נתניהו הבטיח "ניצחון מוחלט" במלחמות קודמות, אך חמאס וחזבאללה עדיין שומרים על יכולותיהם.

ה': עליית יוקר המחיה: עלויות הצבאיות הגדלות, הלחץ הנובע מהמחירים הגבוהים והשכר הנמוך יחסית, החריפו. מאז 2023, התקציב הצבאי של הרשות הכובשת הוכפל והטיל לחץ גדול יותר על המשאבים הפיננסיים הציבוריים.

מי הם המתחרים המרכזיים בבחירות?

נתניהו שואף להיבחר מחדש; זאת למרות שהוא עומד למשפט באשמת שחיתות. הוא גם מבוקש על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי באשמת רצח עם בעזה.

בריתו הימנית הקיצונית מתמודדת מול גוש המורכב מארבע מפלגות אופוזיציה מרכזיות, המונהגות על ידי דמויות יהודיות. גדי איזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר של צבא הרשות הכובשת, מוזכר כמועמד בולט מטעם האופוזיציה לתפקיד ראש הממשלה.

גוש האופוזיציה כולל את רשימת "יחד" בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן, ומפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן.

בין השחקנים החשובים הנוספים בבחירות ניתן למנות את שני השרים הימניים הקיצוניים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ואת המפלגות החרדיות.

בחודש שעבר, ועדת הבחירות המרכזית בישראל הצביעה על איסור השתתפותן של שתי רשימות ערביות בבחירות. אך בית המשפט העליון ב-2 באוקטובר ביטל את שתי ההחלטות פה אחד.

הבחירות השישיות בשבע שנים

הבחירות של היום, 27 באוקטובר, הן הבחירות הכלליות השישיות בשטחים הכבושים מאז 2019. בנוסף, אלו הן הבחירות הראשונות מזה 38 שנים המתקיימות בתום קדנציה מלאה של הכנסת.

חוסר היציבות הפוליטית החל באפריל 2019; כאשר מפלגת הליכוד בראשות נתניהו ומפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ, זכו כל אחת ב-35 מושבים.

הבחירות השניות בספטמבר של אותה שנה גם כן לא פתרו את המבוי הסתום. בבחירות אלו, "כחול לבן" זכתה ב-33 מושבים והליכוד ב-32 מושבים. אף אחת מהבחירות הללו לא הובילה להקמת קואליציה עם רוב פרלמנטרי.

בבחירות השלישיות, שהתקיימו במרץ 2020, הליכוד זכתה ב-36 מושבים ו"כחול לבן" ב-33 מושבים. נתניהו וגנץ הקימו ממשלת אחדות, אך ממשלה זו התפרקה תוך פחות משנה.

במרץ 2021, הליכוד זכתה ב-30 מושבים ומפלגת "יש עתיד" ב-17 מושבים. עם זאת, קואליציה המורכבת משמונה מפלגות בראשות בנט ולפיד, שבה נכחה גם הרשימה המשותפת הערבית, סיימה 12 שנות שלטון של נתניהו. קואליציה זו נמשכה שנה אחת בלבד.

נתניהו שב לשלטון בנובמבר 2022. בבחירות אלו, הליכוד זכתה ב-32 מושבים ו"יש עתיד" ב-24 מושבים, ונתניהו הרכיב ממשלה שזכתה לכינוי "הממשלה הימנית והקיצונית ביותר בהיסטוריה של הרשות הכובשת".

סקרים נוכחיים מצביעים על כך שאף אחד מהגוש הבחירות לא צפוי להגיע בוודאות ל-61 מושבים.

ראשי ממשלות הרשות הכובשת

מאז הכרזת קיומה של הרשות הכובשת בשנת 1948, בסך הכל 14 אנשים מילאו את תפקיד ראש ממשלת הרשות.

נתניהו מוביל בפער גדול מבחינת סך שנות כהונתו בתפקיד. הוא כיהן כראש ממשלה בכהונות נפרדות, בסך הכל 19 שנים:

– מ-1996 עד 1999

– מ-2009 עד 2021

– מ-2022 ועד היום

האדם היחיד שמתקרב אליו מבחינת משך השלטון הוא דוד בן-גוריון, שכיהן כראש ממשלת הרשות הכובשת מ-1948 עד 1954 ולאחר מכן מ-1955 עד 1963.

ללא קשר לתוצאת הבחירות ב-27 באוקטובר, נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה זמני עד שיושבעה ממשלה חדשה.