האם מלחמה מחודשת נגד איראן תשבש את הכלכלה העולמית?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מתיחות צבאית בין ארצות הברית לישראל מול איראן, הרבה מעבר לעימות אזורי, מהווה רעידת אדמה הרסנית לכלכלה העולמית, ומאתגרת את כל שרשראות האספקה, מחירי האנרגיה וביטחון המזון ברחבי העולם.

ליבת המשבר טמונה במיצר הורמוז; נתיב מים חיוני זה, שדרכו עוברים חמישית מסך הנפט והגז העולמי, נושא את דופק סחר האנרגיה. עם נעילה שהוטלה על צוואר הבקבוק האסטרטגי הזה, תנועת מכליות וספינות נושאות גז טבעי נוזלי נעצרה, ומחירי האנרגיה בשווקים הגלובליים זינקו.

זעזוע עצום זה לא הוגבל רק לעליית מחירי בנזין ודלק, אלא גם, בשל השזירה של הכלכלה העולמית, העלה באופן דרסטי את עלויות הייצור של דשנים כימיים, תעשיות מתכת, לוגיסטיקה ימית ושינוע סחורות, והזרים גל של אינפלציה משתקת לשוקי הצריכה; ובכך הוכיח עד כמה הכלכלה העולמית המודרנית פגיעה לביטחון נתיב מים צר זה.

האבדות והרווחים הכלכליים של מלחמת איראן

משבר עמוק זה פגע, יותר מכל, בכלכלה של מדינות המזרח התיכון, והפך את הקערה על פיה לטובת בירות האזור. דוחות של מוסדות פיננסיים בינלאומיים מצביעים על כך שהכלכלות האזוריות נתקלות בהתכווצות חסרת תקדים.

אפילו כלכלות גדולות ומתפתחות כמו איחוד האמירויות וערב הסעודית, שהשקיעו השקעות עתק כדי להתרחק מתלות בנפט, לא הצליחו לחסן את עצמן מפני רסיסי הגלים הללו.

התלות של המגזרים הלא-נפטליים של מדינות אלו ביציבות האזורית, בסחר חופשי ובזרימת אנרגיה חלקה, גרמה לכך שעם סגירת מיצר הורמוז ושיבוש תעשיות התיירות והשירותים הפיננסיים, קצב הצמיחה הכלכלית שלהן פנה לכיוון התכווצות.

בינתיים, בעוד שמדינות כמו קטאר וכווית ספגו את המכות הקשות ביותר, עומאן, הודות למיקומה הגיאוגרפי, הצליחה לרשום צמיחה חיובית. מצד שני, איראן, בהסתמך על התשתיות שלה, מצאה הזדמנות לפתח תעשיות זיקוק ופטרוכימיה, להסתכל מחדש על חיזוק שרשרת הערך ולהימנע ממכירת חומרי גלם.

רעידת אדמה בשווקים העולמיים

ההדים של התקוממות זו השפיעו גם על גיאוגרפיות מחוץ לאזור, וזעזעו באופן חמור את הכלכלות הגדולות של אסיה והמערב. סין, כמפעל הייצור הגדול בעולם, והודו, כאחת הצרכניות העיקריות של אנרגיה אזורית, התמודדו עם עלייה מסחררת בעלויות הייצור, גירעון מסחרי וירידה בערך המטבע המקומי, ושוקי המניות בסיאול וטוקיו חוו ירידות חסרות תקדים.

באירופה, הצמיחה הכלכלית נבלמה תחת עול האינפלציה הכבדה של אנרגיה ועליית מחירי חשמל ודלק. אפילו בתוך ארצות הברית, העלויות המסחררות של מלחמה זו, כולל קפיצה במחירי בנזין ומוצרי צריכה כמו פירות מיובאים, גרמו למחאות של אזרחים.

מלחמה זו גם הטילה עומס כספי ממוצע של אלפיים דולר על כל משק בית אמריקאי, והגיעה לשיא של פערים פוליטיים לקראת בחירות; עד כדי כך שמנהיגים מערביים נאלצו להשתמש במאגרי הנפט האסטרטגיים שלהם כדי למתן את זעם הבוחרים.

בינתיים, המערכת הפיננסית העולמית מתמודדת עם הר של חובות ציבוריים ואי-שוויון עמוק. מנוע הצמיחה הכלכלית העולמית הפך לא מאוזן באופן חמור, והנטל העיקרי של הצמיחה נופל על מספר מועט של מדינות.

בעוד שכלכלות מתפתחות ומתעוררות במשך עשרות שנים מתמודדות עם סכנת נפילה לתהום העוני, תחת עול זעזועי אנרגיה רצופים, שינויי אקלים ועלויות הלוואות מסחררות, טכנולוגיות חדשניות וגל הבינה המלאכותית הצליחו לספק מרווח נשימה מסוים לכלכלות המתקדמות.

עם זאת, גם כלים אלו לא הצליחו להסתיר את בועות הפיננסיות והדאגות הנובעות משינוי כוח העבודה ואבטלה של מיליוני בני אדם. עשרות מדינות בעולם פנו בבקשת עזרה למוסדות בינלאומיים כדי להיחלץ ממשברי אספקת סחורות חיוניות, שכן סובסידיות וחסכונות ממשלתיים לתמיכה בפלחים הפגיעים הגיעו לסופם.

המסקנה

בהתחשב בתמונה העגמומית והשזורה של הכלכלה העולמית, אם ארצות הברית תעשה שוב טעות אסטרטגית ותנקוט במתקפה חדשה נגד איראן, הכלכלה העולמית תיזרק ללא ספק למיתון אינפלציוני חסר תקדים ובלתי הפיך.

התקפה מחודשת משמעותה חסימה קבועה ומקיפה של מיצר הורמוז, הרס מוחלט של תשתיות האנרגיה של המפרץ הפרסי, ועלייה במחירי הנפט לרמות אסטרונומיות ובלתי נתפסות. בתסריט קטסטרופלי שכזה, שינוע גלובלי ישותק, שרשרות אספקת מזון ודגנים יתפרקו, שוקי פיננסיים גדולים יקרסו, ואינפלציה חסרת מעצורים תביא להרס של פרנסתם של מיליארדי בני אדם ברחבי העולם.

המשכיות או חזרה על הרפתקנות צבאית אינם רק מתח אזורי, אלא משמעותם לחיצה על כפתור ההשמדה של הכלכלה העולמית והחזרת האנושות לתקופה של חושך, רעב ומשברים פיננסיים, שאת השלכותיהם ההרסניות לא ירפאו במשך עשרות שנים.

במצב כזה, אפילו המעצמות התעשייתיות הגדולות יאבדו את היכולת לנהל גלי הגירה, פשיטות רגל של בנקים מסחריים וקריסה של מערכת הסחר הבינלאומית, והעלויות המופקעות של אכילת היתר הכלכלית הזו ישרופו באש חוסר המשילות את כל הישגי האנושות בעשורים האחרונים בתחום הרווחה ופיתוח בר-קיימא; גורל שאף ממשלה שפויה במערכת הבינלאומית לא צריכה לאפשר את התרחשותו.

איומים אחרונים של סרלאשקר מוחסן רזאי, המזכיר ונציג המנהיג העליון במועצת הביטחון העליונה, בנוגע לפגיעה בתשתיות כלכליות התלויות בארצות הברית באזור, במיוחד באיחוד האמירויות הערביות, מצביעים על כך שטהרן זיהתה יותר מבעבר את "עין האכילס" של האויב, ומתכוונת לפגוע בתשתיות אנרגיה, בינה מלאכותית, אינטרנט, חברות רב-לאומיות ונמלים אסטרטגיים בדרום המפרץ הפרסי, כדי להרתיע את האויב מפני התקפה מחודשת על אדמת איראן.

כעת נותר לחכות ולראות אם דונלד טראמפ, שנקלע ל"מלכודת אשראי", יבצע את ההימור הגדול בחייו וישים קץ ל"מאה האמריקאית", או שיקשיב להמלצות יועציו הכלכליים להימנע מעימות צבאי מחודש עם טהרן, ויוביל להפחתת מתח ולאחר מכן לנסיגה מהמלחמה נגד איראן.