ארצות הברית לכודה בכוחנות; בלאי הצבא תחת נטל התחייבויות צבאיות גלובליות

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הצבא האמריקאי, למרות שברשותו הנשק המתקדם ביותר ואחד מתקציבי הביטחון הגדולים בעולם, מתמודד עם בעיה שהגדלת הוצאות הביטחון לבדה אינה יכולה לפתור: הפער בין היקף התחייבויותיה הצבאיות של וושינגטון לבין יכולתה האמיתית לשמור על מוכנות מבצעית לטווח ארוך.

ניתוח של ברי בوزאן, פרופסור למדעי המדינה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, במגזין האמריקאי 'Foreign Affairs', מראה כי המשך הנוכחות הצבאית של ארצות הברית באזורים שונים בעולם, מלחמות ממושכות ושימוש גובר בכלי נשק מתקדמים, מטילים לחץ משמעותי על הכוחות המזוינים של המדינה. מנקודת מבטו של המחבר, הבעיה העיקרית אינה מחסור בטכנולוגיה צבאית, אלא האסטרטגיה הדורשת מהצבא האמריקאי לפעול במספר אזורים בו-זמנית, לרסן יריבים, להגן על בעלות ברית ולהיות מוכן למלחמה נגד מעצמות גדולות.

מצב זה מעלה שאלה יסודית לגבי כוחה העולמי של ארצות הברית: האם וושינגטון יכולה לשמור על כל התחייבויותיה הצבאיות במשאבים הקיימים, או שהרחבת הפעילות הצבאית בסופו של דבר תערער את יכולתה להתמודד עם איומים חשובים יותר?

סימני שחיקה במבנה הצבאי של ארצות הברית

אחת הדוגמאות הבולטות שבזאן מציג להסבר בעיה זו היא חזרתה של נושאת המטוסים 'אברהם לינקולן' וקבוצת הלחימה שלה לארצות הברית ב-8 באוקטובר, לאחר 320 ימים בים.

על פי המאמר, משימה ארוכה זו לוותה בבעיות כמו מחסור באספקה, תקלות במתקנים רפואיים, זיהום מים וירידה משמעותית במורל הכוחות. המחבר מזכיר גם שמונה מלחים שהתאבדו במהלך תקופה זו.

חשיבותה של תקרית זו חורגת מבעיות של נושאת מטוסים ספציפית או משימה בודדת. המשך משימות ארוכות עלול להפחית את הזמן הנדרש לתיקון ותחזוקת ציוד, להגביר את הלחץ הפסיכולוגי והמבצעי על חיילים ולהשפיע על מוכנותם של יחידות למשימות עתידיות.

בזאן מציין חששות דומים לגבי הארכת משימות של קבוצות נושאות מטוסים אחרות, העברת כוחות וציוד מאזור הודו-האוקיינוס השקט למזרח התיכון, וירידה במלאי התחמושת המתקדמת של ארצות הברית.

מכלול זה מצביע על כך ששמירה על נוכחות צבאית רחבה, גם עבור מדינה בעלת העוצמה הכלכלית והטכנולוגית של ארצות הברית, אינה חפה מעלות. כל משימה ארוכה צורכת משאבים הנדרשים גם לתחזוקה, אימון והכנת כוחות או להתמודדות עם משברים עתידיים.

סתירה אסטרטגית; צבא למלחמה קצרה שקוע במשברים ארוכים

שורש חלק מהבעיות הנוכחיות נעוץ בסתירה בין תכנון הצבא האמריקאי לבין אופן השימוש בו. לדברי בזאן, מתכנני הביטחון האמריקאים מאז תקופת המלחמה הקרה ארגנו את הכוחות המזוינים במטרה להתמודד עם איומים גדולים ואף לנהל שתי מלחמות עיקריות בו-זמנית. בהתאם לכך, חלק משמעותי מהעוצמה הצבאית של המדינה מתמקד בכלי נשק מתקדמים המיועדים להנחית מכות חזקות ומדויקות על האויב בשלבים המוקדמים של מלחמה.

אך דפוס זה מבוסס על ההנחה של סיום מהיר יחסית של הלחימה. לעומת זאת, הניסיון ממלחמות ארוכות מראה שעליונות ראשונית בכוח אש אינה מובילה בהכרח לסיום מהיר של המלחמה.

במצב כזה, הצבא האמריקאי נאלץ להשאיר כוחות פרוסים לפרקי זמן ממושכים, להחליף תחמושת שהוצאה, לתקן ציוד, ובמקביל לשמור על יכולת התמודדות עם משברים חדשים. זוהי הנקודה שבה מגבלות מבניות של הצבא מתגלות.

לדוגמה, המחבר מציין את עלותו של כל מטוס קרב F-35 בכ-100 מיליון דולר, ומסביר כי ייצור המוני והחלפה מהירה של ציוד מתקדם כזה אינה פשוטה. לכן, ככל שהשימוש בנשק זה גובר בעימותים מתמשכים, שמירה על מלאים הנדרשים לעימותים אפשריים עתידיים הופכת לקשה יותר.

מנקודת מבט זו, הבעיה של ארצות הברית אינה רק עוצמת ההרס של נשקיה; אלא גם יכולתה להמשיך בפעולות לאחר מיצוי המלאים הראשוניים ונשיאת עלויות עימות שוחק.

מלחמה נגד איראן ואתגר סיום מהיר של העימותים

המאמר ב'Foreign Affairs' מתייחס גם למלחמה של ארצות הברית נגד איראן כדי להסביר מגבלה זו. בזאן סבור שוושינגטון ככל הנראה חשבה שתוכל להכניע את הרפובליקה האסלאמית בתוך זמן קצר, אך אויביה של ארצות הברית בעשורים האחרונים אימצו שיטות שונות להתמודדות עם עליונותה הצבאית. על פי ניתוח המחבר, יריבים אזוריים אינם בהכרח שואפים לבנות צבאות דומים לצבאות המעצמות הגדולות; אלא עשויים להתמקד ביכולת לספוג מכות, להמשיך במאבק ולשמור על רמה מסוימת של פעילות צבאית בתנאים קשים.

גישה זו, כשלעצמה, אינה מבטלת את עליונותה הצבאית של ארצות הברית, אך היא עשויה למנוע את השגת אחד היעדים העיקריים של האסטרטגיה הצבאית של וושינגטון: סיום מהיר של העימות באמצעות שימוש בכוח אש עדיף.

אם המלחמה, בניגוד לציפיותיה של ארצות הברית, תתארך, צריכת התחמושת תגבר, הלחץ על הכוחות הפרוסים יגבר, והמשאבים שיועדו לאזורים אחרים יועברו למזרח התיכון. כתוצאה מכך, יכולת התגובה של ארצות הברית באזורים אחרים עלולה גם היא להיפגע.

עניין זה חשוב במיוחד עבור וושינגטון, שכן סימולטניות של משברים עלולה להפוך את מגבלת המשאבים לבעיה אסטרטגית. צבא בעל יכולת גבוהה לעימות ספציפי אינו בהכרח יכול לשמור על אותו רמת ביצועים במספר חזיתות ולפרק זמן בלתי מוגבל.

מדוע הגדלת תקציב הביטחון אינה מספיקה?

בתגובה לחששות בנוגע למוכנות הצבא, וושינגטון שואפת להגדיל את הוצאות הביטחון ולהרחיב את יכולותיה הצבאיות. על פי המאמר, תקציב הביטחון הבסיסי הנדון לשנת הכספים 2027 עשוי לגדול ביותר מ-25% ולהגיע לכ-1.1 טריליון דולר. הפנטגון מבקש בנוסף לגייס 350 מיליארד דולר נוספים מעבר לתקציב הבסיסי.

בנוסף, בכירים במערכת הביטחון האמריקאית דורשים לגייס יותר מ-40,000 חיילים חדשים. עם זאת, בזאן סבור שהגדלה מוגבלת של מספר החיילים אינה מספיקה לפתרון בעיות המוכנות, ורכישת ציוד מתקדם יותר אינה יכולה למחוק את ההשלכות של פריסות מתמשכות ומלחמות חוזרות.

הסיבה לכך ברורה: תקציב גדול יותר יכול להקל על רכישת נשק ופיתוח יכולות, אך בניית ציוד, הכשרת כוח אדם מומחה, תיקון מערכות שחוקות והגדלת כושר ייצור תחמושת דורשים זמן. הגדלת עלויות אינה יכולה לפתור באופן מיידי מגבלות זמן ומבצע אלו.

בזאן מתייחס גם לירידה בשיעור המוכנות המבצעית המלאה של מטוסי F-35 מ-38% בשנת 2021 ל-25%. נתון זה מוצג במאמר כדוגמה לקושי בשמירה על מוכנות הציוד בתנאי שימוש מתמשכים.

לפיכך, הגדלת תקציב הביטחון ללא תיקון דפוס השימוש בכוחות עלול להיות משמעו הוצאת כסף רב יותר לשמירה על מבנה שעדיין פועל מעבר ליכולתו בת קיימא.

מגבלות הכוח של ארצות הברית והצורך בבחינה מחדש של התחייבויות גלובליות

ההצעה העיקרית של המחבר היא צמצום חלק מהפעילויות הצבאיות ותעדוף מחדש של התחייבויותיה הגלובליות של ארצות הברית. לדעתו, וושינגטון צריכה לשמור על יכולת התמודדות עם איומים גדולים, אך לצמצם משימות המפזרות משאבים צבאיים.

אירופה היא אחד המרכיבים בהצעה זו. בזאן טוען שלמדינות אירופאיות מרכזיות יש את המשאבים הכלכליים והטכנולוגיים הנדרשים לקחת אחריות רבה יותר על הגנת היבשת שלהן. לפיכך, ארצות הברית יכולה להחזיר חלק מהכוחות הפרוסים באירופה ולמסור אחריות רבה יותר לבעלות בריתה האירופאיות.

הצעה זו משקפת מציאות חשובה בניתוח המחבר: וושינגטון אינה יכולה, ללא עלות, לשאת בו-זמנית באחריות להגנת אירופה, הרתעה נגד סין וניהול עימותים ממושכים במזרח התיכון.

למעשה, ככל שההתחייבויות הצבאיות של ארצות הברית מתרחבות, כך גובר הצורך בחלוקת משאבים בין אזורים שונים. פיזור זה עלול להפחית את היכולת להתמקד באיומים החשובים ביותר ולהעלות את עלות שמירת המוכנות למלחמות גדולות.

סיכום

ניתוח 'Foreign Affairs' מציג תמונה של צבא, שלמרות טכנולוגיה מתקדמת ותקציב עצום, מתמודד עם אתגרים בשמירה על מוכנות מבצעית תחת לחץ פעילויות מתמשכות.

הבעיה המרכזית אינה חוסר היכולת המוחלט של הצבא האמריקאי להילחם; אלא מגבלתו ביכולת לנהל בו-זמנית משימות מרובות, להחליף במהירות נשק שהוצא ולשמור על מוכנות למשברים בלתי צפויים.

מגבלות אלו עלולות לסבך את חישוביה האסטרטגיים של וושינגטון. ככל שארצות הברית תהיה מעורבת יותר בעימותים ממושכים, כך גדל הסיכוי לעליית עלויות, שחיקת ציוד וירידה בגמישות הצבאית שלה. במצב כזה, אפילו צבא מתקדם מאוד ייאלץ לתעדף בין התחייבויותיו השונות.

המסר הסופי של המאמר הוא שלא ניתן להעריך את הכוח הצבאי של ארצות הברית רק לפי תקציב הביטחון וקדמת הנשק; גם היכולת לשמור על מוכנות ולהמשיך בפעולות לטווח ארוך היא גורם מכריע. אם וושינגטון לא תצליח לאזן בין שאיפותיה הגלובליות לבין היכולת האמיתית של צבאה, המאמץ לשמור על עליונות בכל האזורים עלול להוביל לשחיקת אותו כוח שהיא מתיימרת להגן עליו.